בכורי שלמה חלק א רלז

חצי אות הראשון ג"כ מצטרף למפרע]

ו) לא מבעיא לשיטת המל"מ בה' מלוה ולוה (פ"ו ה"א) לטעם שמבואר בסנהדרין (דף נ"ו.) דפחות מש"פ מותר מטעם מחילה בוודאי ל"ש לומר דהאיסור הוא למפרע. כיון דכל זמן שלא גזל רק חצי פרוטה אמרינן דמחל. אשר באמת תמהו המפרשים דלטעם זה ל"ש חזי לאיצטרופי. אלא אפילו לשיטת המח"א ה' גזילה (סי' א') שהוכיח שא"צ להחזיר פחות מש"פ. אף בלא מחל בפירוש משום דבפחות מש"פ לא מקרי ממון כלל יע"ש. בוודאי ליכא סברא דיהי' איסור למפרע רק מכאן ולהבא. דבעת שגוזל עוד חצי פרוטה ונצטרף לפרוטה משעה זו עובר על איסור גזל. אבל כל זמן שלא הי' שיעור שלם לא קפדה התורה. רק דקפדה התורה שלא לגזול פרוטה שלמה. וא"כ לא נגמר שעבר על הלאו עד שגזל חצי פרוטה השני'. ואפ"ה ס"ל להרמב"ם והה"מ דאסור לגזול כ"ש א"כ ה"ה במחיקה

ז) והנה המח"א הוכיח שם סברתו שא"צ להחזיר פמש"פ אף בלא מחל בפירוש יע"ש. א"כ לדבריו פשוט דאם גזל פמש"פ ואחר זמן חזר וגזל פמש"פ דמצרפין דשיעור הצירוף כא"פ היא רק במידי דאכילה כנ"ל. וכבר הבאתי ראי' לעיל (סי' י"ט) בתשובתי להרב הגאון אבד"ק פיעטרקאוו המחבר ס' נפש חיה. לענין ספיקו של הרב פמ"ג אם בישל חצי זית בב"ח אם חזי לאיצטרופי אם בישל עוד ח"ש של בב"ח דנוכל לפשוט ספיקו ממעילה (דף י"ח.) דקתני להדיא דיש לו צירף אף לזמן מרובה אף לשלש שנים. והשיג עלי הרב הגאון הנ"ל (בסי' כ) הא איתא התם דאף לאחר שלש שנים מצטרף שנאמר וכי תמעל מעל ריבה. אלמא דאי לא הוי קרא לא הי' מצטרף. ותרצתי לו (בסי' כ"א) דהא אמרינן שם אי מה חטא האמור בתרומה לא צירוף שתי אכילות כאחד אף חטא האמור במעילה לא צירוף שתי אכילות כאחד מנין אכל היום ואכל למחר ואפילו לזמן מרובה ת"ל תמעל מעל כו' עכ"ל. נראה מזה דסברא חיצונה היא דמצטרף שתי אכילות אפילו לזמן מרובה. נראה דאלו לא נאמר חטא חטא היינו יודעים מסברא דמצטרפין. ושוב אחר זמן רב מצאתי בס' מנחת חינוך (מצוה ק"ל) והשיב את הגזילה. וז"ל גם נ"מ גדולה לפ"ד דידיע דשיעור הצירוף כא"פ היא רק במידי דאכילה ובמעילה קי"ל דצירוף המעילה לש"פ אפילו לזמן מרובה חייב. ואף דהתם ילפינן מקרא תמעול מעל ע"ש במעילה היינו כיון דילפינן תחטא מתרומה. אבל כאן אי אמרינן דשיעורין הו"ל הלמ"ס א"כ בגזל פמש"פ מאחד היום וביום מחר עוד כחות מפרוטה ואפילו לזמן מרובה מצטרף הן שעבר על הלאו והן שחייב בהשבה דלמה לא. אבל אי אמרינן מטעם מחילה א"כ צ"ל הגזלה ש"פ בפעם אחד אבל אם גזל ח"פ ממילא מחל לו ובכל ח"פ הוי מחילה א"כ אינו מצטרף לפרוטה כלל וא"צ להשיב רק אם גזל ש"פ בפ"א כו' וכיון דהרמב"ם לא כ' הטעם דמחילה נראה דסובר דגזה"כ דהיא בכלל השעורים ופחות מזה לאו ממון הוא לענין מ"ע ולמל"ת כמו בכזית ופחות מכזית ופשוט אצלי דלא קנה להיות שלו עכ"ל. א"כ מבואר בדברי הרב מנחת חינוך כמו שכתבתי בעזה"י דמוכח ממעילה דלאו דוקא במא"ס מצטרפין. רק אף בשאר דברים מצטרפין אף לזמן מרובה. א"כ ה"ה בגזל דמצטרפין שוב מצאתי במל"מ ה' מעילה (פ"ב הט"ז) וז"ל ומ"ש א"נ שאין בה שוה פרוטה אפשר דאפ"ה אסור מה"ת כדין חצי שיעור דקיי"ל דאסור מה"ת ויש סמך לזה ממ"ש הה"מ בריש פ"א מה' גניבה עכ"ל. רק דהרב המגיד יפה כיוון בדעת הרמב"ם שסברתו דפחות מש"פ אסור בכ"ש מטעם ח"ש כיון דהרמב"ם ס"ל דפחות מש"פ לא מקרי ממון כלל כמ"ש המח"א הנ"ל ומ"ה לא הזכיר מצד מחילה. ויעי' בס' נחל יצחק על ח"מ (סי' ו') מהגאון אבד"ק קאוונא. ובס' דברי תורה על ח"מ (סי' ו') שהתנבאו שני נביאים בסגנון אחד והביאו ראי' ברורה לשיטת המח"א מב"מ (דף נ"ה.) דרבי קרא לפחות מש"פ דהקדש ניתן להשבון ולא להדיוט. ואם נימא כהמל"מ דהוא מצד מחילה הא בהקדש ל"ש מחילה. וא"כ ידעינן מסברא דחייב להשיב ולמה לי קרא. אע"כ כהמח"א דאינו מצד מחילה רק דאינו ממון כלל בפחות מש"פ. יע"ש. ובחדושי לב"מ שם כתבתי מה שיש לפלפל בזה. וא"כ א"ש דשייך צירוף כיון דכל זמן שהי' פמש"פ אף דאינו ממון מ"מ לא קנה אותו ואח"כ כשנצרף לפרוטה עבר על כולו. וכמו שהבאתי ב' הרב מנחת חינוך. ולפ"ז גם במחיקה מצרפין. דאף דאינו מידי דאכילה. מ"מ מסברא דומה למעילה דיש לו צירוף אף לזמן מרובה כנ"ל. וא"כ יפה כ' הרב רמ"ע דאסור למחוק מה"ת חצי אות כח"ש דאסור מה"ת דלא כהרב בית שלמה שהביא כ"ג

ח) [בחידושי לב"מ (דף נ"ה.) כתבתי דלפענ"ד יש להעיר בראית הרב נחל יצחק והרב דברי תורה מהקדש שם. דהנה הרב המגיד בה' גזילה (פ"א ה"ב) כ' דהא דאסור לגזול כ"ש דוקא כשיעור מאי דקפדי בי' קצת מהאנשים אבל ליטול מן החבילה קיסם או מן הגדר לחצוץ בו שיניו דליכא אינש דקפיד בי' שרי ואף זה אסרו בירושלמי ממדת חסידות יע"ש. ויעי' ברמב"ם בה' אישות (פ"ה ה"ח) וז"ל הנכנס לבית חבירו ולקח לו כלי או אוכל וכיוצא בהן וקדש בו את האשה ובא בעה"ב וכו' עד ואם קידשה בדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז ה"ז מקודשת מספק עכ"ל. וכ' בשו"ת הר"ש בר צמח (סי' כ"ג) דאיירי בשאינו שו"פ ומ"ה כ' דהוי ספק מקודשת דחיישינן שמא שו"פ במדי. וכ"כ המח"א שם. וז"ל ומשמע לי דדוקא בדבר מועט כאגוז או תמרה דכה"ג לא קפדי אינשי וליכא בי' אפילו איסור כמ"ש הב"י בריש ה' גזילה יע"ש עכ"ל. היוצא לנו מדבריהם דדוקא בפחות מש"פ כשיעור מה דקפדי אז מקרי ממון. ואז צריכים לבוא מטעם מחילה. אבל בדבר שאינו מקפיד זה לא מקרי ממון. וא"צ לבוא מטעם מחילה ויש נ"מ בין הטעמים כמו שהבאתי לעיל ב' הרב מנחת חינוך. לפ"ז הן נסתר מחמתו ראית הרב נחל יצחק והרב דברי תורה שהוכיחו מב"מ (דף נ"ה.) דפמש"פ אין לו דין ממון כלל. דלפי מה שהעלתי י"ל דש"ס שם קאמר דצריך קרא לרבות פמש"פ כגון בדבר שאינו מקפיד דזה לא מקרי ממון כלל. וא"כ ה"ה להקדש א"צ להשיב אף דבהקדש ל"ש מחילה. מ"מ כיון שאין לו דין ממון כלל וא"צ למחילה א"כ מסברא א"צ להשיב אף בהקדש. מ"ה צריך קרא לרבות דלהקדש צריך להשיב. אבל לעולם בפמש"פ כשיעור מה דקפדי על זה א"צ קרא לרבות הקדש להשבה. דזה ידעינן מסברא כיון דמה דא"צ להשיב מטעם מחילה. ובהקדש ל"ש מחילה. ופלפלתי הרבה בזה בחידושי ואף שהשגתי על ראיתם. מ"מ לדינא י"ל דדברי המח"א ברורים ואכ"מ להאריך בזה]

ט) עוד יש להוכיח דלא כהרב בית שלמה מדברי הרמ"ה הובא בש"ע יו"ד (סי' קס"א) דאפילו בפחות משו"פ יש איסור רבית. וכ' המל"מ בה' מלוה ולוה (פ"ו ה"א) דהוא מצד ח"ש דאסור מה"ת כמו בגזל פחות משו"פ יע"ש. א"כ מוכח דלאו דוקא במידי דאכילה אמרינן ח"ש אסור מה"ת. ויעי' ברמב"ם ה' שבת (פי"ב) דשיעור הבערה בשבת בכל שהוא ויעי' בשו"ת חות יאיר (סי' ט"ו דף כ"ב ע"ב) שהאריך בענין ח"ש וז"ל וא"ת באמת טעמא מאי אסרינן גם ח"ש לר"י מדאורייתא ומדרבנן לכ"ע כדקיי"ל בכל עניני אכילות ואפילו במידי דלאו אכילה כגון בהוצאה מרשות לרשות בשבת אע"פ שלענין מלקות וחטאת יש להם שיעור כדאיתא בגמ' בשבת וכן בשיעורי של כל מלאכת שבת דקיי"ל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור חוץ מתלת. הנראה לי בזה שאין לאסור חצי שיעור בדבר הנזכר שיעורו בתורה בפי' כגון טלטול ד' אמות דילפינן בעירובין (דף נ"א ע"א וד' מ"ח.) משבו איש תחתיו. או אלפים אמה ממגרשי הערים או ג"פ מאל יצא איש דמחנה ישראל דאם התורה התירה בהדיא לא מצינו שרז"ל יאסרוהו מפני חצי שיעור ותחום אלפים דשבת גזרו להרחקה ומצאו סמך עפ"ד דעירובין (דף נ"א.) ולולי דגזרו בפירוש הי' מותר בפחות מג' פרסאות כט"ז ביו"ד ר"ס קי"ז כו' וכי קאמרינן שח"ש היא איסור מדרבנן לכ"ע ולר"י גם מדאורייתא כבר"פ יוה"כ ור"י שם יליף לה מקראי דכל חלב [ונראה דיליף מחלב לכל מידי דאסורא כמו דיליף לכל מיני אכילת איסורים מהא]