בכורי שלמה חלק א רלה

מ"מ החיוב אינו כלל רק על להבא. וא"כ מה ענינו לגזל דאסור משום ח"ש דאם יגזול עוד ח"ש עד ש"פ חייב גם על לשעבר הגוזל ש"פ שחייב על שיעור שלם. וע' בסיף שו"ת בנין עולם בהשמטה בתשובת הג"ר יעקב מאיר מיאלאווקא שדחה גם כן סברת הרמ"ע מה"ט דאם יומחק עד שיופסד האות במחיקה בתרא עבר וכמ"ש הש"א בהחומ"צ יע"ש. ואף שהמחבר (בסי' נ"ד דף קכ"א ע"ד) טרח לדחות כיון דברוב פעמים ח"ש חזי לאצטרופי שוב לא חילקה תורה דלא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא ודחה ג"כ דהצל"ח ונוב"י באוכל חמץ בסוף יום שביעי ש"פ או בח"ש בעיוה"כ סמוך לערב. ואין רצוני להאריך בסתירת דבריו. ורק שבעיקר סברתו יש לפקפק קצת דל"ד כ"כ להא דהש"א לגבי בל יראה כיון דמ"מ לולא שמחק עתה מקצת האות אזי לא היה חייב אח"כ על מחיקת מקצת האות כיון שעדיין היה נשאר בו מקצת האות וא"כ אף דל"ד לאכילה שהחיוב דוקא על שיעור כזית שלם והכא חייב רק משום שמוחק השם ואף שאלו לא היה כלל אלא אותו מקצת שמוחק באחרונה לבד היה מתחייב ג"כ בהכי אבל כיון שמ"מ אם לא היה מוחק מקודם את המקצת לא היה חייב ג"כ על מה שמחק אח"כ שהיה נשאר עדיין קצת מהאות אם כן יש סברא לחייבו גם בזה משום חזי לאצטרופי וצריך לומר דסברתו דגם בביעור אם לא היה משהה מקודם החצי שיעור בביתו והיה מבערו לא היה מתקיים החימוץ לכשיעור לבסוף. ועי' באו"ח (סי' תמ"ב בט"ז ס"ק ה' ובמג"א ובפ"י ביצה ז' ע"ב) דלענין ב"י אינו עובר כשמשהה ח"ש וע"ש טעמו וע"ש בקו"א מהש"א על ראייתו מביצה ז' ב' בשם הרה"ג ר"א ז"ל מקאליש גם כן להפ"י וע' בספרי זכ"י ליבמות ס"ח ב' לתמוה שלא העירו מהא דמכות ה' ב' אי לוקין בגילוי מילתא יעש"ב. ומש"ש ליישב זה ובתשובתי השניה ליומא (ס"ג ב') בדה"ס נ"ח ע"ד בישוב קושית הש"א ואכמ"ל בפרט זה. ורק שעיקר סברתו תליא בהני תרי טעמים דחזי לאצטרופי במ"ש הפמ"ג חיו"ד (סי' ס"ד) ובמש"ז ובפתיחה לה' בב"ח אי הפירוש שיטעה ויאכל כזית בכדי אכ"פ ויהא חייב או כפשוטו דראוי להצטרף עם חצי זית אחר ויהיה שיעור שלם ולטעם הב' אין מקום לחילוקו של הבית שלמה דלפ"ז יש לחייבו גם במחיקת מקצת השם. אך למ"ש הפמ"ג דלטעם הא' בבישול ובהנאה ל"ש זה וע' בפמ"ג בפתיחה לה' פסח מש"ש. וע' בצל"ח רפ"ב דפסחים שנסתפק ג"כ בזה גבי לא יושיט כזית כו' משום לפ"ע דלא מוקי בפחות מכשיעור דלישראל שרי. מה"ת ולב"נ לא ניתן שיעורין. וע' ירו' (רפ"ו דתרומות) מודה ר"ל באיסה"נ וע' בספרי זכ"י לפסחים (כ"ח ע"ב) בדה"ס (ל"א ע"א) מש"ש בדהפ"מ הנ"ל ובחי' ליבמו' ק"ט עפ"ד הירו' דנקיט מקרא דלא יאכל ולא משום ח"ש דניחא ליה למינקט האי קרא דגם לר"ל יהא איסה"נ וכעת ראיתי באחרונים שנדפסו מחדש שכיוונו ג"כ לזה ואכמ"ל

ובעיקר סברת הה"מ דבגזל אסור משום ח"ש כבר תמהו עליו דהכא ל"ש חזי לאצטרופי כיון דהטעם דמחלי אהדדי ובשבת פ' הוציא ח"ש והניחו כו' שאם קדם והגביה החצי הראשון קודם הנחת השני נעשה כמו שנשרף ופטור. ובמחנה אפרים (ה' גזילה ס"א) דאם לא מחלו הבעלים י"ל דחייב להחזיר וכרש"י (סנהדרין נ"ז) שאין ב"ד נזקקין דבתר הכי מחיל ליה ואף דשם משמע בהיפך דבפחות מפרוטה לא קאי לא תגזול כיון דליכא בהשבה וע' בדברי חיים ה' גניבה וגזילה (סי' ב') ובפתיחת ס' תנא תוספאה לסדר נשים שהאריכו בישוב קושיא הנ"ל להה"מ ואכמ"ל. והנני מפסיק בין הפוסקים שלא להאריך יותר בכ"ז והארכתי בתשובה לה' ציצית הרבה בכל הפרטים שהביא מדברי תשו' רד"ך דל"נ כהרל"ב אלא בדברים המפורשים בתלמוד ובענין ראוי לבילה מדרבנן וגם בדהט"ז דל"א כהרל"ב רק בדיעבד וכדומה בשאר ענינים. ומחמת שאינו נוגע לעיקר השאלה רק אגב גררא לא רציתי לטרוח בהעתקת דברי תשובתי בכ"ז אשר יערכו מאד להעתיקם. והנני אוהבו ומכבדו כערכו הרם

יוסף זכרי' בלא"א הרב מו"ה נתן שטערן זצלה"ה אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף כו'

סימן לב

ב"ה יום כ' שבט תרח"ם לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלום וברכה לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המובהק. סיני ועוקר הרים. שר התורה. צדיק ונשגב. נ"י פ"ה עה"י. איש חמודות כו'. כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף וכו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו. יקרת מכתבו קבלתי לנכון. שמחתי לראות משלומו הטוב ושלום תורתו. והיה לי שעשועים בדברי תשובתו על מכתבו. ולאשר ידעתי כי ענותו תרבני לכן הנני להשיב מפני הכבוד ולתרץ השגותיו עלי

א) מה שהשיג כ"ג עלי מדברי הב"ח טאה"ע (סי' קכ"ה אות ו') דלא נקרא נשתנה צורתו רק בדבוקות ממש כל גובהו של אות והובא בקיצור במג"א (סי' ל"ב סקכ"ז) עכת"ד היקרים. ולפענ"ד אינו השגה. דהנה בחלקת מחוקק (סק"ט) שם כתב וז"ל. ובב"ח חולק דאם אותיות דבוקות ממש כל גובהו של אות אסור לגרוד דהו"ל חק תוכות ולי נראה כמ"ש דהכל תלוי בקריאת התינוק ואין חילוק בין נגיעה קצת לנגיעת כל גובה האות עכ"ל. וכ"ה הבית שמואל שם יע"ש. א"כ נראה דדעת הב"ח דאם היו דבוקות ממש כל גובהו של אות אז אסור לגרור אף שתינוק יכיר שהם שני אותיות רק שדבקות. והסברא נלפע"ד דס"ל כמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' ק"ך) וז"ל ולא אמרו להראותה לתינוק אלא בוא"ו הדומה ליו"ד כההוא דויהרג כו' וכן בביתי"ן כפי"ן ובדלתי"ן רישי"ן שאם אין התינוק יכול לקרותה כתקנה פסולה וזה להחמיר ולא אחרו זה להקל שאם יש לה פסול מפני דבוקה אם לאות אחרת אם לה בעצמה שתכשר מפני קריאת התינוק כו' עכ"ל. א"כ שפתי הריב"ש ברור מללו דבאם דבוקות שני אותיו' ממש אז כיון דבוודאי נשתנה צורת האות לא מועיל אף אם תינוק דל"ח ול"ט מכיר את האותיות. וכעין זה כ' הרמ"א בא"ח (סי' ל"ב סי"ו) וז"ל מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות כתיקונו פסול אע"פ שתינוק קרא אותו כהלכתו מרדכי ומהרי"ק (שורש ס"ט) עכ"ל. ומ"ה העלה הב"ח דכל דהוא דבוקה ממש כל גובהו של האות. אז בכל אופן אסור לגרוד אף באותיות שלא נשתנה צורתו לאות אחר למשל חי"ת עם טי"ת וכדומה. אף שניכר לתינוק. מ"מ כיון דשני האותיות דבוקות ממש זה מקרי נפסד צורתו. אבל בנגיעה דקה מותר באותיות שלא נשתנו לצורת אות אחר כגון חי"ת וטי"ת וכדומה. אף דהוי נגיעה ביניהם. מ"מ ניכר לעינינו צורת שני האותיות. ואז אף אם לא יהיה ניכר לתינוק ג"כ יהיה מותר לגרוד כיון דבזה אין ספק לן. דדוקא אם אנו מסופקין אז נשאל לתינוק אבל כשברור לן דלא נפסד צורת האות אף אם תינוק דל"ח ול"ט אינו מכיר האותיות כשר. כמ"ש בשו"ת באר עשק (סי' כ"ד) ובהלק"ט (ח"א סי' קכ"ג). ומ"ה לא מחלק הב"ח כלל בין אם יהיה ניכר לתינוק או לא. כיון דבדבוקות ממש אף אם יהיה ניכר לתינוק ג"כ אסור. ובנגיעה דקה אף אם לא יהיה ניכר