בכורי שלמה חלק א רלג

בנ"ד דאסור למחוק אף דהוי רק ספיקא דרבנן

יג) ויעי' בש"ך בכללי ס"ס סי' ל"ו בשם תשובת ר"ב דבכ"מ מצינו ספיקא דרבנן לחומרא ויעי' ביו"ד סי' ס"ט בט"ז (ס"ק כ"ד) בדין אשה ששכחה אם מלחה הבשר ובישלה דמתיר מטעם ספיקא דרבנן להקל. ובנקה"כ השיג עליו דאין לנו לבדות שום ספיקא דרבנן להקל כיון שמצינו בכמה מקומות להחמיר ויעי' בפר"ח שם. וא"כ ה"ה בנ"ד יש להחמיר

יד) כל זה כתבתי לרווחא דמילתא לפי שיטת כ"ג והרב בית שלמה דבנ"ד הוי ספיקא דרבנן. אולם לפענ"ד דבנ"ד הוי ספיקא דאורייתא כיון דלשיטת הסמ"ק והרדב"ז א"צ תיקון א"כ הוי המחיקה איסור דאורייתא דהא במקום שא"צ תיקון מוחק השם עובר על ל"ת וגם בח"ש הוי איסור דאורייתא כמו שהבאתי בשם הרמ"ע. א"כ הספק נוגע בדאורייתא. ואף דמצד ספק צריך תיקן. זה הי' א"ש אם הי' ספיקא דמעשה אולם בנ"ד כיון דהוי ספיקא דפלוגתא ולדעת הפוסקים דס"ל בפשיטות דא"צ תיקן עובר על איסור דאורייתא בהמחיקה שוב צריכים להחמיר בי' מספק וא"ש דברי הנוב"י. וכעין חילוק זה מבואר בשב שמעתתא (ש"א ספ"ג) יע"ש

טו) ומה שהביא כ"ג בשם שו"ת בית שלמה (מ"ת חיו"ד סי' קל"ט) שהעלה להקל בנדונו כמו בנ"ד לגרוד ולתקן דגוף איסור מחיקה אם מוחק רק מקצת עובי האותיות שבשם אין בזה רק איסור דרבנן וכמ"ש בשאגת ארי' (סי' פ"א) לענין בל יראה דלא אמרינן בזה ח"ש אסור מה"ת וה"ה בנ"ד עכ"ד. אולם לפענ"ד אשתמיטתי' במחכת"ר דברי הרב המגיד בה' גניבה (פ"א ה"ב) דכ' הרמב"ם דאסור לגנוב כל שהוא דין תורה וכ' ה"ה וז"ל ודין פחות מש"פ כדין ח"ש באיסורין יע"ש והא שם ג"כ הוי דומיא דבל יראה דלא דמי למאכלות אסורות כמובן. וכן מבואר ברמ"ה הובא בטור יו"ד (סי' קס"א) שכ' דהרמ"ה ס"ל גבי פחות מש"פ דשייך בי' רבית אבל אין מוציאין אותו בדיינין וגם הרשב"א חולק על תוס' וס"ל כהרמ"ה ויעי' בפרישה שתירץ דס"ל להרמ"ה דפחות מש"פ אסור מה"ת כדין ח"ש דאיסורא (בסי' צ"ח). ביו"ד. ויעי' בח"ד (סי' קס"א) בבאורי' (סק"ג) שחידש זאת מלבו ויעי' במל"מ בה' מלוה ולוה (פ"ו ה"א) ויעי' ברש"י שבת (דף ע"ד.) דבמלאכת שבת נמי חצי שיעור אסור מה"ת וכ"כ הגהות אשר"י בר"פ המוציא יין יע"ש. א"כ מצינו דדינו של ח"ש לאו דוקא במאכלות אסורות רק גם בשאר איסורים. וא"כ ה"ה לענין מחיקת השם א"ש סברת הרמ"ע דהוי ח"ש ואסור מה"ת. וא"כ אזדא לי' סניף הזה של הרב בית שלמה. ובלא"ה נידון הרב בית שלמה לא מיירי שנשתנה צורת האותיות ע"י הדביקות מ"ה מהני גרירה. אבל בנ"ד דהוי נשתנה קצת צורת האות מודה דלא מהני הפרדת האותיות. שוב מצאתי שבשו"ת חות יאיר (סי' ט"ו) האריך בענין ח"ש באינו דבר מאכל יע"ש

טז) גם מה שהביא הרב בית שלמה בסניף החמישי ע"פ דברי הש"ג בפ"ד דשבועות. ואף דמדברי המרדכי ה' ס"ת (ססי' תקנ"ג) לא משמע הכי סניף מיהו הוי עכ"ד. אולם בנ"ד גם סניף אינו. דהא בנ"ד מיירי שנשתנה צורת האותיות שנראין קצת כחי"ת א"כ יצרוך לגרור כל האות ושוב הוי איסור מחיקה. [ובלא"ה בשו"ת משאת בנימין (סי' נ"ז) חולק על הש"ג. ועי' בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ז דף ס"ד ע"ג ובח"ג סי' קצ"ג.] ומה שהביא הרב בית שלמה סניף ששי להיתר דבשם הנכתב ע"י חק תוכות דבשו"ת הרמ"ע (סי' ל"ו) אוסר. אבל בתשובות שבו"י מתיר יע"ש. אולם יעי' בס' מלאכת שמים (כלל ט' בינה אות י"א) שהאריך לסתור דברי השבו"י והעלה כהרמ"ע בשם רוב פוסקים יע"ש. וא"כ אינו סניף להיתר

יז) ומה שהביא כ"ג דבשו"ת בית שלמה הביא דבשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' ס"א) הורה לעשות ע"י קטן שילחלח נייר וישים שמה וקרי לי' גרם מחיקה ודרך זה ישר בעיניו כאשר האריך בתשובה במק"א [כוונתו לסי' קמ"ב] עכ"ד. אולם יעי' בשו"ת והשיב משה (חיו"ד סי' נ"ב) שהאריך נכד המחבר בפלפול עצום ונחמד דגם גרם מחיקה אסור בשם וכמ"ש בשו"ת תשב"ץ (ח סי' ב') דהא דגרמא שרי במחיקה היינו דוקא במקום שהוא עומד להמחק כגון דהי' שם כתוב על בשרו. ואף שהבית אפרים השיג עליו תירץ בהשיב משה בטוב טעם יע"ש אולם לכולם אשתמיטתייהו במחכת"ר דברי השלטי גבורים בסנהדרין (פ"ז אות א') וז"ל וגרם מחיקה בלא מתכוין למוחקו כגון שצריך לו לעשות טבילה ויש שם כתוב על בשר אע"פ שבוודאי כשירד לטבול יהי' השם נמחק כיון שאינו מתכוין לכך והוי ע"י גרם שרי לי' לירד ולטבול כו' ומיהו נ"ל דלא שריא גרם מחיקה בפסיק רישא אא"כ הוא לשום צורך כגון טבילה וכיוצא בזה כו' עכ"ל. נראה מדבריו דאם אינו לצורך גם ע"י גרם אסור למחוק. וא"כ א"ש דברי הנוב"י דלדעה דא"צ תיקן אסור למחוק אף ע"י גרם. ויעי' לעיל אות י"ד ודוק

יח) והרב בית שלמה שם לא הסכים עם הבית אפרים לעשות ע"י קטן גרם מחיקה מפני שקרוב לקלקול ע"כ העלה דיעשה הגרירה והפירוד בסכין ע"י קטן שיודע לאמן ידיו. ואם לא נמצא שם קטן כזה מסכים להתיר ע"י גדול שיגרר באמצע להפריד בכדי לתקן. עכ"ד

יט וקשיא לי עליו דמתיר לתת לקטן למחוק. הלא יסוד ההיתר הוא משום דהוי רק דרבנן מפני דהוי מוחק ע"מ לתקן. והלא בקטן מבואר בחולין (דף י"ב דקטן אין לו מחשבה. א"כ לא מהני מחשבתו שהוא ע"מ לתקן. ושוב הוי איסור דאורייתא דמחשבתו ע"מ לתקן לא מהני. ואיך ספינן לי' איסור דאורייתא בידים. דזה אסור לכ"ע. ואין לדחות דאם נימא כן גם האיסור מחיקה אינו איסור דאורייתא כיון שאין להם מחשבה. ז"א. דהא מעשה יש להם כמו דאמרינן שם באלון ורמון כו' שחקקים התינוקת למוד בהן כו' ופי' תוס' דהיכא דהמעשה בבירור על הדבר שאין לתלות בדבר אחר נקרא מעשה וחשיב מעשה שיש בה מחשבה. ויעי' בפמ"ג בא"ח (סי' י"ד במ"ז). א"כ ה"ה בנ"ד כשהקטן עושה המחיקה דהמעשה בבירור על הדבר נקרא מעשה ומחשבה. אבל ע"מ לתקן דזה לא ניכר בבירור לא נקרא מעשה. וא"כ הוי כמחיקה שלא ע"מ לתקן דהוי איסור דאורייתא. ועדיף לעשות ע"י גדול דהוי מוחק ע"מ לתקן. ואף שהרב בית שלמה העלה דגוף איסור מחיקה כל שאינו מוחק כל האות הוי רק איסור דרבנן. כבר השגתי עליו לעיל באות ט"ו דהעיקר כהרמ"ע דגם בזה ח"ש אסור מה"ת

כ) ואף דמבואר שם בחולין דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אית ליה מדרבנן ומעשה אית ליה מה"ת. [ויעי' בירוש' דמעשרות (פ"ד מ"ב) שכ' להדיא כן בפי' דמתני' שם. וצ"ע דבש"ס דחולין שם לא הביא מתני' דמעשרות] וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ עכ"פ הוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שמוחק ע"מ לתקן. תינח בנידן של הרב בית שלמה דמיירי שלא נשתנה צורת האות ומפריד רק הדביקות שיהי' נשארים האותיות מתוקנים שייך לומר דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. דכוונתו ע"מ לתקן האותיות אבל בנ"ד דנשתנה צורת האותיות וא"כ צריך למחוק כל האותיות. שוב ל"ש לומר דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו כיון דהקטן מוחק כל האות מהשם. ואף שנגיד לו שכוונתו לתקן אח"כ לכתוב אות אחרת. מ"מ לא ניכר מהמחיקה שכוונת הקטן כדי לתקן אח"כ

כא) ואף אם נימא דהוי רק איסור דרבנן המחיקה בקטן. בשלמא לשיטת הרשב"א ביבמות (דף קכ"ד) שהעלה דבאיסור דבריהם מותר לומר לו לאכול בפירוד יע"ש א"ש דמותר לתת לקטן למחוק. אבל לשיטת הריטב"א בעירובין (דף ל') שכ' דכיון שאין מערבין בטבל דרבנן שמעינן מהכא שאסור להאכילו בידים לקטנים. דאי לא חזי ולקטנים דומיא דעירוב ביוה"כ. ואין לומר שאני טבל שהוא איסור חפצו דהא בכולא סוגיין לא מחשבינן מפלגי בהא מילתא יע"ש. ויעי' במל"מ (סוף ה' מ"א) ובאבני מלואי' בתשובותיו (סי' ט') מה שמקשים על הרשב"א ויעי' בהגהות במח"א (סוף ה' מ"א) וז"ל עמדתי בקטן שלא הגיע לחינוך אי ספינן ליה בידים איסורא דרבנן או לא גרסינן פ' אע"פ ת"ר תינוק יונק והולך עד כ"ד חודש מכאן ואילך כיונק שרץ וכו' אלמא דאפילו באיסורא דרבנן לא. ספינן ליה בידים אע"ג דעדיין