בכורי שלמה חלק א רלב

יע"ש. וכ"כ בשו"ת בית יהודא (חיו"ד סי' נ"א) וא"כ ה"ה בנ"ד דנשתנה צורת האותיות דנראין כחי"ת. לא מהני הפרדה כנ"ל

ג) ואף דבנ"ד הי' מראין לתינוק דלחו"ט והי' מכיר שהוא שם. מ"מ לא מהני משום דלעינינו ניכר דנשתנה צורת האות. ולא עדיף מנדבק כרעא דה"א לגגה כחוט השערה בלבד. אף דתינוק דלחו"ט מכיר שהוא ה"א צריך גניזה. וא"כ ה"ה בנ"ד. ויעי' בשו"ת חינך בית יהודא (סי' ע"ה) בשם מהר"ל מפראג וז"ל וראיתי יש מי שאומר לחלק בין היכר שכ"ע קורין הה"א חי"ת כגון שדבוקה היטב לגג שלה שזה ודאי לא נתקדש אבל אם דבוקה כחוט השערה בלבד ומ"מ הכל קורין אותו ה"א אפילו תינוק דלחו"ט זה שם נקרא ואסור למוחקו. וחילוק זה אינו נראה כלל דכיון שבעינן כרעא דה"א תלוי אין חילוק בין נוגע הרבה לנוגע מעט סוף סוף אינו תלוי דהיכי דאיסור דידי' משום שאין כאן צורת אות אין חילוק בין אם ניכר האות אם לא שכן כ' מהרי"ק (בסי' ס"ט) דהיכא שאין האות נוגע כגון נקודה של א' שאין לה הכשר בתינוק דלחו"ט ומעתה אפילו אין נוגע אלא בכל שהוא נפסד צורת האות עכ"ל. וכ"ה בשו"ת בית יהודא (חיו"ד סי' נ"א) וא"כ כ"ש בנ"ד דנדבק הה"א לוא"ו בראשו עד שיש לו צורת חי"ת ואף שניכר לתינוק דלחו"ט מ"מ כיון דראינו דהיא סתומה בשלשה רוחותיה פסולה. וצריך למחקה. א"כ לשיטת מהר"ל מפראג מותר בנ"ד למחוק הה"א והוא"ו. וא"כ כיון דה"א האחרונה מהשם כשרה. אם יתקן הה"א והוא"ו הקודמת יהי' שלא כסדרן לשיטת הגינת וורדים ומיושב השגת כ"ג

ד) ומה שהשיג כ"ג על הנוב"י (מ"ת חיו"ד ססי' קס"ט) שכ' דהא דאותיות דבוקין יכול לגררן היינו שהם דבוקות מתחלת כתיבתן שזה פוסל לכל הדעות לכך הגרירה הוי תיקון בוודאי. וע"ז השיג כ"ג כיון דבש"ע א"ח (סי' ל"ב סעיף י"ח) סותם דלא כהרשב"א שהובא בב"י שמפרש את הירושלמי דמכשיר בנדבקה אחר שנגמרה וא"צ שום תיקון ולא הביא דעתו בש"ע לא מצרפינן לספק כנודע מכללי הוראה עכ"ד. אמת הוא דאין כוונת הנוב"י לחוש לדעת הרשב"א. רק כוונת הנוב"י לחוש לדעת הסמ"ק דס"ל דאף היכי שהאות נשתנה צורתו דצריך לגרור כל האות. אם נדבק אחר שנגמר צורת האות אם בא לגרור הדבק אין זה חק תוכות יע"ש. ומה שהשיג ע"ז כ"ג דפשיטא דליכא למיחש בהכי להחמיר לחוש ליחידאה כיון דהוי רק איסור דרבנן למחקו ע"מ לתקן היכי שלא נפסלה צורת האות לגמרי וכמ"ש האחרונים. עכ"ד. לפענ"ד אינו השגה. יעי' בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תקצ"ו) שהעלה דאם נתברר שהאות נכתבה כתיקונה ואח"כ נפסלה בזה סמך על האומרים שמפריד רגל הגג כל שהוא ואין זה חק תוכות יע"ש. וזהו דעת הסמ"ק. ונהי דלא קיי"ל כהרדב"ז מ"מ יש לנו לחוש לחומרא לדעת הסמ"ק והרדב"ז הנ"ל דלדעתם די לגרור הדבק וא"צ תיקון. וא"כ אסור למחוק כל האות. וא"כ א"ש דברי הנוב"י

ה) ומה שהשיג כ"ג דהוי ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא וכן מצא אח"כ בשו"ת בית שלמה (מ"ת חיו"ד סי' קל"ט). לפענ"ד אינו השגה. דיש לדחות ע"פ מ"ש בשו"ת הרשב"א (סי' ת"א) דאיסור דרבנן דאית לי' עיקר בדאורייתא הוי כספיקא דאורייתא לחומרא יע"ש שכ"כ על הא דאיתא בפ' בכל מערבין (דף ל"ה:) בטבל ספק בארבעים סאה כו' דמשני הש"ס משום דאית לי' עיקר בתורה דחייב במעשר בדגן הוא מה"ת יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ כבר העלה הרמב"ם בה' יסודי התורה (פרק ו') דהמוחק אות מהשם עובר בל"ת וגם במוחק מקצת אות כבר העלתי בתשובתי הקודמת בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) דאסור מה"ת כחצי שיעור. יע"ש. רק דע"מ לתקן חידשו הפוסקים דהוי רק מדרבנן. א"כ יש לו עיקר מה"ת. ומ"ה מחמרינן בנ"ד

ו) אולם יש לדחות זה לכאורה ע"פ דברי הנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' ס"ה) שפלפל בהך סוגיא דמס' עירובין ופי' דברי הרשב"א בתשו' הנ"ל והעלה דדוקא במקום דאתחזק איסורא אז אם יש לו עיקר מה"ת אזלינן להחמיר. אך דזה אינו דיחוי. דבנ"ד ג"כ כ"ז שלא תיקן הס"ת הוא בחזקת שאינו מתוקן ופסול. וא"כ כיון דבנ"ד איסורו יש לו עיקר מה"ת כנ"ל שוב אף ספיקא דרבנן להחמיר משום דאתחזק איסור כנ"ל

ז) אמנם לכאורה יש להשיג על זה. דנהי דהוי בחזקת שאינו מתוקן אפ"ה יש להקל בנ"ד. דדוקא במקום שהוא ספק אם יצא מחזקתו שייך לומר להחמיר בספק דרבנן שיש לו עיקר מה"ת. אולם בנ"ד כשימחוק האות בוודאי יתקן הספר רק שהספק אם הוא יעשה איסור דרבנן בהמחיקה או לא. שוב לא נוכל לאוקמי הס"ת על חזקתו שאינו מתוקן כיון דאם ימחוק בוודאי יהי' הס"ת מתוקן

ח) ונלפע"ד לתרץ דלהצד דנימא דאסור עכ"פ מדרב לתקן הס"ת אף אם יתקן יהא הס"ת פסו מטעם כ"מ דא"ר ל"ת א"ע לא מהני. דלדעת הסמ"ע (סי' ר"ח) אף בדרבנן אמרינן כן. יע"ש שהוכיח כן מכתובות (דף פ"א.) ויעי' בנ"י בכתובות שם שמסתפק בזה. [ואף דבתשובתי לעיל חא"ח סי' ל"ה אות ל"ב. הבאתי כמה פוסקים שחולקים עליו. בנ"ד יש לחוש לדעת הסמ"ע להחמיר א"כ להצד שא"צ לתקן שוב אסור לתקן. וא"כ אף אם יתקן הס"ת יהי' פסול ולא מהני התיקון משום א"ע לא מהני. ויהי' נשאר הס"ת בחזקת שאינו מתוקן. א"כ כיון שיש לו עיקר מה"ת כנ"ל אסור למחוק אף דהוי רק ספיקא דרבנן. כסברת תשובת הרשב"א הנ"ל וסברת נוב"י הנ"ל

ט) אולם לכאורה יש להקשות על זה ע"פ דברי התוס' בתמורה (דף ד'.) שהעלו על קושיתם מצורם אוזן בכור דנימא אעל"מ. דכל דנעשה ממילא מותר כגון בבעל מום כשנפל לו מום מעצמו מותר ה"ה כשנעשה ע"י אדם דאי מסלקינן מעשה האדם שנחשוב מעשה שלו שעשה באיסור כמו שלא נעשה עכ"פ לא גרע מנעשה ממילא דמהני יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד איך שייך לומר אעל"מ הא לא גרע משנמחק ממילא

י) אולם אינו השגה דהא מבואר ברמב"ם ובטור הובא בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' ס"ח) שהובא במג"א (סי' ל"ט) שכל הפסול לכתוב פסול לכל תיקון עשייתן יע"ש שיש מחכמי דורו שדעתם הי' להחמיר יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד אף התיקון צריך שיהי' נעשה דוקא ע"י מי שכשר לכתוב וא"כ אם נעשה התיקון ממילא פסול. וא"כ שוב שייך לומר בנ"ד דפסול כיון דאסור למחוק ע"מ לתקן עכ"פ מדרבנן ולהצד דאסור לתקן אף בדיעבד לא מהני מטעם כמדא"ר ל"ת אעל"מ. וא"כ שוב משום דהס"ת בחזקת שאינו מתוקן לא מהני ספיקא דרבנן שיש לו עיקר מה"ת

יא) ואפי' לפי מה שהעל' השו"ת מהר"ם מלובלין שם דדוקא לכתחלה אסור ולא בדיעבד. מ"מ כ' שם להדיא דהיכי דנשתנ' צורת האות אז פסול אף בדיעבד. וא"כ ה"ה בנ"ד דנשתנה צורת האות ונראה קצת כחי"ת אף בדיעבד פסול

יב) ובלא"ה י"ל בנ"ד דאסור למחוק אף דהוי רק ספיקא דרבנן משום דכלל בידן דאסור לעשות ספק דרבנן לכתחלה בידים כמו שהעלה הפמ"ג (בכללי ס"ס) וכ"ה בס' בית יצחק שער הספיקות (סי' ל"ז) דכיון דבכ"מ דימו הפוסקים ספיקא דרבנן לס"ס בדאורייתא וס"ס בדאורייתא ג"כ אסור לעשות לכתחלה בידים וכ"ה כ"ג בספרו זכר יהוסף בברכות (דף כ"ז.) וא"כ ה"ה בנ"ד איך נוכל לצוות שימחק אף דהוי ספיקא דרבנן כיון דהוי ע"מ לתקן מ"מ אסור לעשות לכתחלה ספיקא דרבנן בידים. ואין לדחות דזה הוי כמו דיעבד להכשיר הס"ת ע"י המחיקה וכעין שכ' הט"ז ביו"ד (סי' צ"א). ז"א דהא מבואר בשו"ת מהר"י מינץ (סי' ט"ו) דכל מקום שיש כאן ס"ת אחרת הכשרה לא מקרי דיעבד אלא לכתחלה יע"ש. ואף דבשו"ת מהר"ם מלובלין (בסי' ס"ח) כ' דלא לכל מילי אמר מהר"י מינץ כן יע"ש מ"מ בנ"ד מודה דלמה לו להכניס עצמו בספק איסור דרבנן בידים לעשות המחיקה. ואם יגנוז או יקדור בודאי לא יעבור על איסור דרבנן. לכן פשוט