בכורי שלמה חלק א רלא

לאברהם (חיו"ד סי' פ"ט) וע' בשו"ת ברכת יוסף (חיו"ד סוסי' נ"ט) שהשיג על היד אליהו שהבין בהט"ז בקדירה מה"ת להרא"ש ובנו רק כוונתו מ"ש מה"ת היינו מה' ס"ת ועיין בשו"ת הע"ש ממ"ס פ"ה שלא ראו דהש"ג בשבועות פ"ד דמ"ס מיירי בשאר ספרים. ובמה שתמה על המים חיים (חיו"ד סוסי' ל"ט) דהיכי שצריך גניזה דשרי לחתוך עמוד אחד ממ"ש הט"ז (בסי' רע"ג סק"ב) דאם לא נכתב רק שני דפין ביריעה כשר בדיעבד ובתפארת למשה הכשיר בדיעבד אף בדף אחד וכיון שאירעו הטעות בדף האחרון הוי כדיעבד ותמה מהא דסי' ר"פ שצריך שיטות שלשה יע"ש בט"ז שכ' שם ג"כ דבדיעבד אינו פוסל בזה ודעת השארית יוסף (סימן מ"ט) הא דכתב לא יטול שתים ויחזור שתים קאי רק על ס"ת שבלה אבל בנפסלה א"צ שיהא רק שיעור שלשה דפין ולהח"צ (סי' נ"ט) אף דבלה א"צ לסלק כ"א יריעה אחת. ובשו"ת חינוך ב"י (סי' ע"ו) הביא ג"כ מנהג סופרים שלנו אם מסלקין איזה יריעה מחמת פסול אין מסלקין עמם ב' יריעות שאינו דומה לקלף של ראשונים שלא היה לבן כ"כ יע"ש. וראיתי בשו"ת השיב ר"א ושיח השדה (ריש דף ט') שכ' ג"כ בזה"ל אם צ"ל מאחר דיריעה זו מנ"ד היא מז' דפים והטעותי' הנ"ל נמצאים והיו בב' דפים הראשונים דא"צ לסלק מהם רק ב' דפים הראשונים מהא דכתב הט"ז (בסי' ער"ב סק"ד) דאם לא נכתב רק שני דפין ביריעה אחת וכשר בדיעבד ונ"ד הוי כדיעבד עכ"ל. וחסר לפני התחלת הענין בהשאלה והארכתי מכבר בתשובה ע"ד הגבעת שאול (סי' ק"ו ובקנ"ו) שאין דבריו מבוררים למעיין. וע' בשו"ת גבעת שאול (סי' נ"ה ובקנ"א בעובדא דהתם דהו"ל שלשה יריעות וביריעה אחת נשאר שני דפין שלמים דודאי אין להחליף בשביל זה. ועש"ב. ובתשב"ץ (ח"ב סי' צ"ג) אם א"א לעשות יריעות אלא בנות ב' דפין או אחד היינו מתירין בשעה"ד שלא נאמר אלא למצוה היכי דאפשר וע' בשבות יעקב (ח"א סו"ס פ"א) דבדיעבד כשר אפילו יריעה בת דף אחת. והט"ז נקיט לרבותא דאיסורא דאפילו בשנים איכא איסור לכתחלה וכ"מ בתשו' מהר"ם מינץ (סי' י"ב). וכן העלה בתשובת שב יעקב (חיו"ד סימן נ"ג) שהסכים ג"כ להכשיר בדיעבד יעש"ב. וכן בתשובה מאהב' (ח"ג שאלה שצ"א לסי' ער"ב) שהעיר ג"כ משו"ת פמ"א (ח"ב סי' קע"ט) וכ"נ מפרש"י מנחות (דף ל"א). בד"ה פחות מכאן כו' שאינו אלא משום נוי ולא לפסול יע"ש

ו) וע' בשו"ת בנין עולם (חיו"ד סי' נ"ד) ובסוף הספר בס"ת שנמצא בתוכה רגל אחרונה שבה"א ובשם הקדוש נדבק לגגו ונראית כעין תי"ו וניכר שנדבק לאחר הכתיבה וגררו בסכין מלמעלה למטה עד שחזר לצורת ה"א והוי חק תוכות ולחזור ולמחוק א"א משום מוחק את השם מה דינו ולדעת הסמ"ק ועמיה אין זה ח"ת כיון שנכתב בכשרות ולדעת הרא"ש גם זה ת"ת כמבואר בטאו"ח ובש"ע פסק כהרא"ש. ודעת הג"ר יעקב מאיר מיאלאניקע למשוך הרגל למעל' בדיו וכשר בזה והרמ"ע בתשובה כ' חציו ע"י סכין אין להכשיר. ותמה עליו הלא משנה מפורשת (בידים פ"ד) עליך לה"ר שאתה המחמיר שכל המחמיר עליו לה"ר אפילו בד"ס. ואולי הרב לא אמר אלא לענין שתהא ס"ת כשרה לצאת מצות כתיבת ס"ת דהיא דאורייתא. ואפשר כיון דתחלת דינו בדאורייתא תו מחמירין אפילו בד"ס יעש"ב והארכתי בתשובה והנה יש אתי הרבה אריכות דברים בתשובות בכל הערותיו בראוי לבילה. אבל לא רציתי להאריך בדברים ביותר ולהעתיקן

ויהיה רענן בהיכלו וישגא שלומם. ממני או"נ הדו"ש ומחכה למכתבו

יוסף זכרי' בלאאמ"ו הרב מו"ה נתן שטערן זצלה"ה, אבד"ק שאוול. המחבר ס' זכר יהוסף וכו'

סימן ל

ב"ה יום ג' פ' תולדות. תרמ"ח לפ"ק אזארקאוו

החיים והשלום וכט"ס לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי תבל. סיני ועוקר הרי'. שר התורה. מאור הגולה רכב ישראל ופרשיו. נזר הגאונים. בנש"ק. צדיק ונשגב. נ"י פ"ה עה"י כו'. כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף כו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

מכתבו היקר קבלתי בשבוע העבר. אולם לאשר הייתי מוכרח לנסוע בדרך על שמונת ימים לא יכלתי להשיב מפני הכבוד על אתר. ואתו הסליחה. והנני נותן לו תשואות חן חלף מכתבו אשר שם עין בקורת על דברי. מה מתקו לי רגבי אמרותיו היקרים ומה שנראה לפענ"ד להצדיק דברי אציג לפניו

א) הנה מהשגותיו על תשובתי נראה שבני נ"י לא צייר התמונה של הדביקות יפה. והיה נראה לכ"ג שהשאלה היתה שלא נשתנה צורת האותיות כלל של דיבוק הה"א להוא"ו אולם באמת בנ"ד נשתנה צורת הה"א והוא"ו ע"י הדביקות ונראין קצת כחי"ת. ונפלאת בעיני איך היה סבר כ"ג שכוונתי היה דלא נשתנה צורת האותיות כלל הלא באות א' בנגיעת הלמ"ד להיו"ד ובאות ב' בנגיעת היו"ד לה"א כתבתי בפשיטות דמהני גרירה כיון דלא נשתנה צורת האות כלל. אולם באות י"ב כתבתי דמה שצ"ע בנ"ד מה שהה"א מהשם נוגע בהוא"ו בנגיעה עבה. ודמיתי אותו למ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' רע"ו) בשם הר"י אכסנדרי. בה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר וצריך גניזה. וכ' הש"ך הטעם דעדיין ניכר שהוא שם. ונראה כמוחק השם. וא"כ בנ"ד ג"כ נהי דנוגע ממש בקו עבה [פי' גג של ה"א לגגו של וא"ו] מ"מ עדיין ניכר שהוא שם. א"כ שוב אסור למחוק וצריך גניזה. רק שהעלתי דלמהר"ל מפראג ולרדב"ז גם בזה מותר למחוק. וא"כ ה"ה בנ"ד מותר וכ"ש הוא. וע"ז כתבתי דלשיטת הגינת וורדים לא מהני תיקן דיהיה שלא כסדרן השם

ב) ומה שהשיג כ"ג דשאני התם דהר"י אכסנדרי מיירי בדיבוק האות לעצמו כמו שהביא הרמ"ע בשם המרדכי דאין זה דומה לדבוק אות באות כלל וכמש"ש על המרדכי שחלילה לו להתיר אלא דבוק אות לאות ולא דבוק אות אחת בעצמה במקום שאינו ראוי. וא"כ בנ"ד דמיירי בדיבוק אות לאות קיל ומותר להפרידו עכ"ד היקרים. ולפענ"ד אינו השגה. דזיל בתר טעמא למה קיל דיבוק אות לאות הוא משום דלא נשתנה צורת האות. אבל כשנשתנה צורת האותיות מבואר בדרכי משה ביו"ד (סי' רע"ד) דכשנשתנה צורת אות אחד מהן או נדמה לאות אחר כגון שני זייני"ן שנגעו בראשיהן יחד ונדמו לחי"ת לא מהני הפרדת הדבוק דהוי חק תוכות לכן צריך לגרור עד שיפסול כל אות ויעי' בשו"ת דבר שמואל (סי' פ"ט) דה"ה כ"ף כפופה שנגעה לוי"ו שאחרי' ונדמית מ"ם וכן שני ביתי"ן הסמוכין שנדבקו בתחתיתן ונפסדה צורת האות למראית העין שאינה ניכרת כראוי אם הוא בי"ת או כ"ף דג"כ לא מהני הפרדה. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דג"כ אינה ניכרת כראוי אם הוא ה"א וא"ו. או חי"ת. דג"כ לא מהני הפרדה משום חק תוכות. ויעי' במג"א (סי' ל"ב ס"ק כ"ז) שכ' אם נדבקה אות לאות והפרידה כו' ואם נשתנה צורת האות ע"י הדביקות הוי כמ"ם שנסתמה (שו"ת רד"ך ב"א ת"ט כ"ה) ויעי' בגט פשוט (סי' קכ"ה ס"ק כ"ד בשם הרלב"ח דיותר עדיף דבוק האות לעצמו מדבוק לחבירו וכ"כ בשו"ת זכרון יוסף (חא"ח סי' ס"ב) ואף דיש הרבה פוסקים שחולקים עליהם. מ"מ בדיבוק אות לאות אם נשתנה צורתו לכ"ע הוי חק תוכות. ויעי' בשו"ת הריב"ש (סי' ק"ן) ובשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' נ') ופר"ח באה"ע (סי' קכ"ה ס"ח) וברמ"א א"ח (סי' ל"ב סעיף ט"ז) ובשיורי כנה"ג.