בכורי שלמה חלק א רל

נכתב ונגמר קדושתו ונתקלקלו האותיות אח"כ יש בו משום מצוה וחיוב לתקן משא"כ בלא נגמר קדושתו עדיין. ואולם מסתימת לשון הש"ע לגרר הדביקות אין במשמע לחלק ובכל ענין מותר עכ"ל יע"ש באורך

ג) שוב ראיתי בשו"ת בית שלמה (חיו"ד ח"ב סי' קל"ט) דהנוב"י (מ"ת) מסתמא כוונתו ע"ד הרשב"א המתיר בנדבק אח"כ מטעם ראוי לבילה ואי באותיות השם אסור לגרור א"כ לא שייך כל הראוי לבילה כמ"ש הפמ"ג (סי' ל"ב במ"ז ס"ק י"ח) [וע' בישועות יעקב א"ח סי' ל"ב סק"כ משש"ב וע"ש בסוף ס"ק י"ב] וע"ש שהשיג על הפמ"ג מתוס' ב"מ (דף ל'.) דאם היתה כשרה היה ניחא לי' והכ"נ אם היה מותר לגרור שוב א"צ גרירה. וע"ש להעמיס בדהנוב"י שלא נתכוין בזה להרשב"א רק מטעם דלתי' זה לא קפדינן אמוק"ג רק אשעת כתיבה. ומ"מ העלה להקל לגרוד ולתקן דגוף איסור מחיקה אם מוחק רק מקצת עובי האותיות שבשם אין בזה רק איסור דרבנן וכמ"ש בש"א (סי' פ"א) לענין בל יראה דלא אמרינן בזה ח"ש אסור מה"ת, וגם י"ל לתירץ בתרא דדוקא בנקב דמקיל בנעשה אחר הכתיבה ולא בדיבוק. וגם כיון שעכ"פ צריך תיקון מספיקא מותר לתקן. וגם דמה"ת אין איסור במכוין לתקן. וגם דלהש"ג בפ"ד דשבועות אם נדבקו האותיות שבשם מותר לגרור ביניהם להפרידן כל שאינו נוגע באותיות השם. וגם דבשם הנכתב ע"י חק תוכות התשב"ץ מתיר וכ"נ מנוב"י (קמ"א סי' ע"ח) ורק שיניחו קצת מהדבק בסמוך להאותיות. ובתשו' מוהר"ם מפאדווה (סי' פ') שאפילו להתוס' שרגלי ההי"ן אינן פוסלין בדיעבד. מ"מ לא היה נראה לאסור גרירת הסכין בשם דמ"מ תיקון מיקרי שיהיה יותר נראה לכתוב מיושר. ומ"מ כיון שהנוב"י מחמיר מהראוי לחוש היכי דאפשר לעשות הגרירה והפירוד שבין האותיות ע"י קטן שיודע לאמן ידיו והבית אפרים (חיו"ד סי' ס"א) הורה לעשות ע"י שילחלח נייר וישים שמה וקרי ליה גרם מחיקה וזה לא ישר בעיניו ובפרט שקרוב לקלקול ח"ו. ואם לא נמצא שם קטן היודע לאמן ידיו בבירור שלא יקלקלו מצטרף להתיר לגדול שיגרר באמצע להפריד בכדי לתקן וע"ש בסי' קמ"ט שפלפל עם השואל שידמה גרירת קטן לגרירת אשה דמיירי ביה מהרמ"ל (סי' ס"ח) שמחמיר בזה ומ"מ מסכים לעשות ע"י גדול רק שיזהר שלא לנגוע כל דהוא באותיות. וע"ש עוד (בסי' קמ"א וקמ"ב ובסי' ק"נ וק"ס). ועי' בשו"ת מהר"י כהן (מהד"ת חיו"ד סי' ל"ח) שהאריך דבקטן שהוא בר דעת וקרוב לימי החינוך עדיף מלעשות ע"י קטן שאינו בר דעת ועושה על דעת מצוהו ועש"ב

ד) ובנידון מה שהעיר בהא דכתיבת השם שלא כסדר להגינת ורדים והשואל בנוב"י (מ"ק חאה"ע סי' ע"ה) ובשמש צדקה וכן נמשכו אחריהם קצת אחרונים המים חיים (חיו"ד ח"א סי' נ"ט) וכ"מ בתפארת למשה ובשו"ת תפארת יוסף (חא"ח רסי' ה') מ"מ רובם ככלם דחו דבריו והאריכו בזה. ועי' בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סימן ט"ז) שכ' בפשיטות והיכן מצינו שצריך לכתוב אותיות השם דוקא כסדר בס"ת יע"ש. ואולם בא"ח (סי' ל"ב סעיף נ"ב בהגה) לעשות שם שדי כסדר משמע דראוי לעשות כן לכתחלה ועי' בעקרי דינים (חא"ח סי' ז' אות ד') בשם הזרע אמת מהא"ז (סי' ל"ב ס"ק ל"ג) דמכשיר לתקן האל"ף בשם אלקים בס"ת שנגע היו"ד העליון באל"ף וממילא מוכח דשלא כסדרן כשר באזכרות. וע' בשו"ת שו"מ (קמא ח"ג ססי' ד') שהשיג ג"כ על הג"ו וכן בשו"מ (תליתאה ח"א סי' תנ"ד) דלית מאן דחש להג"ו והביא ג"כ מהך דבן קמצר. וכן בשו"ת ברכת יוסף (חיו"ד סי' נ"ט) שהאריך מכמה שחלקו עליו ובשו"ת ספר יהושע (חיו"ד ססי' נ"ו) שלא ידע מאיזה מקום הוציא דין זה דאדרבה ברמב"ם בה' ס"ת פ"י לא מנה זה בדברים הפוסלין בס"ת ועכ"פ לא מצאנו זה בשום פוסק ראשון ואחרון בשום מקום והמ"ב לא נסתפק (בסי' נ"ז) רק אם לתלות וא"ו בשם אלוקי. והא אף אם יש לדחוק הוי"ו בתוך הוי שלכ"ס. והביא ג"כ מהא דבן קמצר דהא קיי"ל דבידי אדם ג"כ א"א לצמצם ועש"ב. וכן בשו"ת רמ"ץ (חיו"ד סי' ע"ב) וגם בעצי לבונה יו"ד (סי' רע"ו סק"ה) שהביא ג"כ מהא דבן קמצר דלהמ"א (סי' ל"ב ס"ק נ"ז) להחמיר בדפוס משום דא"א לצמצם וע' בשו"ת באר יצחק (חיו"ד סי' כ"א) שהאריך דאין לו שום מקום לפסול בדיעבד וה"ר ג"כ מהמג"א דתפילין ומזוזות פסלו בדפוס והא גם בס"ת יש חשש שמא השם שלכ"ס וגם להמג"א דוקא כשיכתבו ה"א יו"ד אחר ה"א האחרונה אבל לא כשנמחקו דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ואין לפסול שלא כסדרן אלא בתפילין ומזוזות דבהוייתן יהיה. וע"ע בשו"ת בית שלמה (חלק יורה דעה ח"ב סי' קמ"ד וקמ"ה וקנ"א וקנ"ב וקנ"ג) שהאריך ג"כ לדחות זה. וע' בשו"ת בגדי ישע (חיו"ד סי' כ"ט) שהביא ג"כ מהג"ו שה"ר מהזוהר ויקרא (דף י"א רע"ב) ושם אין כוונתו כלל לזה ובפרט כיון שלא הוזכר בש"ע ופוסקים רו"א. וע' בשו"ת שם אריה (חיו"ד סי' מ"ה) שכ"כ הגרע"א בשם הכנפי יונה שמכשיר שלכ"ס מהמ"א (סי' ל"ב ס"ק נ"ז) וע"ש שה"ר ג"כ מהא דבן קמצר. וע"ש בתי"ט וביפ"מ. וקשה הא האות יו"ד ודאי נכתב מקודם לה"א ורק אות וא"ו קודם לה"א ועיי"ש בתו' ישנים ודחה דזה היה עיקר האומנות שנגמרו כאחת ומ"ש מהכנפי יונה איננו שם רק בספרו בני יונה על ה' ס"ת. והאמת כמ"ש בשו"ת הגרצ"ה חיית ובהגהותיו ליומא וזה הוא כעין מלאכה הדפוס שהעלים האומנות מזה ושלכן גינוהו שאז היה נתפרסם בעולם לעיני כל העמים המצאת הדפוס ע"י ישראל ועש"ב. וע"ע בשו"ת נפש חיה (חיו"ד סי' פ"א) ועוד באיזה אחרונים שהאריכו בזה והביא ג"כ מהא דבן קמצר

ה) ובעיקר הדין מש"כ שרוב האחרונים דעתם לקדור הדברים מבוארים אצלי במק"א באריכות בתשובה אשר העיקר כדברי המחמירים. ורבו כמו רבו המחמירים. וע' בשו"ת בגדי ישע (חיו"ד סוף סי' ל') דאף שהם פרים נהגו לקדור כמ"ש מ"ב וט"ז. ומ"מ מאחר שרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים החמירו ופסקו דלא כמ"ס. וראוי להחמיר כרוה"פ שלא לעבור על לאו דלא תעשון כן ועש"ב. וכן בשו"ת השיב ר"א (סי' ו') דהרלנ"ח מפרש לחטב היינו לקלוף אבל לקדור ודאי אסור. וע"ש (בדף ט') [שחסר לפני סיום התשובה הקודמת והתחלת תשובה זו ולא ידעתי אם החסרון היא בדפוס מחמת שלפי רשימת הדפין הוא כסדרן] ובבית הלל על יו"ד דעכשיו נהגו הסופרים לסלק היריעה כולה ואין קודרין השם וזה פשוט וכן העלה בס' פני יצחק זוטא בחידושיו לעירובין (דף י"ג) בתשובתי בדה"ס כ' ע"ב ד"ה הן כו' ועש"ב. וע' בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' ל"ו). וכן העיד בשו"ת שו"מ (קמא ח"ג ססי' ר"ו) דאנן לא נהגינן כן וע' בשו"ת יהושע (חיו"ד ססי' נ"ו) כיון דלש"ך (סי' רע"ו) אוסר בנכתב כהוגן אין להקל כנגדו. וע' שו"ת הריב"ש (סי' קמ"ו) בשם הר"ר יונה וע' בשו"ת מאיר נתיבים (דף כ"א.) מש"ש באורך דאם הפסול מחמת מוק"ג מהני התיקון לגרור סביב כו' להפריד אותו מקצת וכשר למעבד הכי לצאת י"ש שלא לקדור כו' עש"ב. ועי' בתשובה מאהבה (ח"ג תשובה שצ"ז) שמיום בואו לפראג אינו מורה היתר לקדור כו'. וע"ש (ח"ב תשובה רט"ו) משש"ב מתשובת תשב"ץ (ח"א סי' קמ"ט). וע' בשו"ת שובת ציון (סי' מ"ד) במ"ש מהנוב"י שלא היה מורה לא איסור ולא היתר רק אם קשה להשיג סופר לכתוב יריעה אחרת והציבור צריכין להס"ת ולא אפשר בענין אחר ושאם הסופר אומן ויכול לקלוף השם שלם וכהמ"א טוב יותר ועש"ב ובנוב"י (קמא חיו"ד סי' ע"ה ותנינא סי' קע"ג) ועיין בשובת ציון (סי' מ"ג) דאפילו להמקילין היינו כשכתב ב' שמות דמקום שלא היה לו לכתוב רק שם אחד דהוי כהקדש בטעות. וכן העלה בשו"ת תפארת יוסף (חא"ח ססי' ד') גם השב יעקב (חיו"ד סי' נ"ד) מיישב הא דמ"ט היכי דא"א למצוא קלף לסופר עש"ב (ובסי' נ"ה), וע' בשו"ת זכרון יוסף (חיו"ד סי' י"ז) וע' שו"ת משיבת נפש (סוסי' מ"ב) ובחת"ס (חיו"ד רס"ד ורע"ב) ובשו"ת חסד