בכורי שלמה חלק א רכט

ב' שאילת יעב"ץ והוסיף דכשהשם עצמו נכתב בטעות או אפילו נפסל אח"כ בזה הקדירה שפיר דמי. וכ"כ בשו"ת פרי תבואה (ח"ב סי' ע"ג) ובשו"ת נחלת שבעה (סי' ל"ז) ושו"ת מעיל שמואל (סי' א') וכ"כ הגרע"א בהגהותיו לא"ח (סי' ל"ב) וכ"כ בשו"ת הרשב"ש (סי' קס"ה) ובשו"ת חינוך ב"י (סי' ע"ו) ושו"ת יד אליהו (סי' מ"ו ומ"ז) וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (חיו"ד סי' קנ"ד) דלא כשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' קי"ב) ודלא כשו"ת משאת בנימין (סי' נ"ז) שכ' שמצא בספר ישן משנת קל"ו שנהגו הצרפתים לקדור את השם וקרא תגר על המנהג יע"ש. אולם דעת רוב מהאחרונים דמותר לקדור. וכ"כ בס' בית לחם יהודא (סי' רע"ו] וכ' שם דמשמע מלשון הרא"ש דגם הוא לא אוסר אלא לקדור הרבה אזכרות משא"כ אזכרה א' מודה גם הרא"ש דמותר. אולם הגרע"א שם השיג עליו דתשובת הר"י בן הרא"ש דמייתי ב"י [ססי' רע"ו] באזכרה א' מיותרת הי' מעשה. וכ' בשם אביו הרא"ש שאסור הקדירה יע"ש. ועי' בב"ח ביו"ד (סי' ער"ה] מה שכ' בכוונת הרא"ש בתשובה. היוצא לנו מכל זה דבנ"ד יש מקום להקל לגרוד הדביקות בין הה"א והוא"ו מהשם. אולם מסתפינא להקל דקשה לסמוך על הרדב"ז נגד הש"ע ומהרמ"ע אין כ"כ ראי' אבל נלפע"ד להתיר בנ"ד בקדירת השם עם עוד איזה תיבות ביחד

עתה אבקש מכ"ג אולי ימצא מזור להס"ת דנוכל להתירה בגרירת הדבק דלא נצרוך לקדור או לגנוז דהוי בזיון וישמח לבי גם אני. אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרב המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. מצפה לתשובתו הרמתה חיש מהר למען אדע הלכה למעשה

שלמה אברהם בלא"א מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן כט

בעזהי"ת אור ליום ב' לסדר וירא שנת היום תאמצנו לפ"ק שאוול

שפעת שלום עד בלי ירח לכבוד הרב כו' כמו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י ולכא"ש. אחדשה"ט כמשפט

א) ע"ד שאלתו מהס"ת שנדבקו אותיות השם מצד התפשטות הדיו לאחר הכתיבה ורק באות ה' האחרונה לא היה בו פסול דלהגו"ו דבעינן בכתיבת אותיות השם כסדרן לא מהני התיקון. הנה פשוט שגם לדעתו בגרירת הדבק אין בו משום שלא כסדרן דהא גבי תפילין מבואר בא"ח (סי' ל"ב סעיף י"ח) דמותר לגרור הדבק אף אם כתב לפניהם וכמ"ש בשו"ת פ"י (חא"ח סי' א') דסגי בגרירת הדבק לחוד וכשמתקן אינו נוגע בגוף האות וכמרדכי פ' הקומץ בשם ר"י דאם נדבק אות של שם יכול למחוק הדבק ול"ד למוחק את השם ע"מ לכתוב שם אחר יעש"ב ויעי' בשו"ת רלב"ח (סי' ל"ז) משש"ב. ויעי' ב"ח טאה"ע (סי' קכ"ה ססק"ו) ומ"ש בסה"ת בנמשכה ידו ונסתמה דל"ד לנגיעת ב' אותיות זו בזו דכשר ואינו גורר כדי לתקן האות שכבר הוא מתוקן כו' ועי' בשו"ת ברכת יוסף (חיו"ד סי' נ"ט) ועי' בשערי תשובה לא"ח (סימן ל"ב ס"ק י"ד) מתשובת דבר שמואל (סי' רס"ה) ועי' ב"ש אה"ע (סי' קכ"ה ס"ק כ"ז) ובספרי זכר יהוסף (יבמות פ"ז). ובמש"כ בעובדא דידיה שניכר שנעשה אח"כ שה"א נוגע בוי"ו ולשו"ת רמ"ע (סי' ל"ו) כל שנכתב בכשרות אסור למחוק. למעיין שם שכתב להדיא שאח"כ נפסלו בדבוק הדיו מן הרגל לגג שהוא דבוק האות בעצמה אחר שנקרא שם ה"א עליו כו' ואין זה דומה לדבוק אות באות כלל וכמש"ש על המרדכי שחלילה לו להתיר אלא דבוק אות לאות ולא דבוק אות אחת בעצמה במקום שאינו ראוי. ואולם מ"ש הנוב"י (מ"ת חיו"ד ססי' קס"ט) דהא דאותיות דבוקין יכול לגררן היינו שהם דבוקים מתחלת כתיבתן שזה פסול לכל הדעות לכך הגרירה הוי תיקון בוודאי. ואולם שמסתימת לשון המחבר בא"ח (סי' ל"ב סעיף י"ח) דאם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול. ואם גרר והפרידה כשר כו' ואף שבב"י מביא את הרשב"א שמפרש את הירוש' דמכשיר בנדבקה אחר שנגמרה וא"צ שום תיקון יע"ש בט"ז (ס"ק י"ח) ומ"א (קמ"א סק"ד). מ"מ כיון שבש"ע לא הזכיר דעתו לא מצרפינן לספק כנודע מכללי הוראה. ואף היכי שהאות נשתנה צורתו דצריך לגרור כל האית מ"מ ליכא למיחש לחומרא שיופסל קודם התיקון כיון דלהסמ"ק אם נדבק אחר שנגמר צורת האות אם בא לגרור הדבק אין זה חק תוכות. דפשיטא דליכא למיחש בהכי להחמיר לחוש ליחידאה כיון דהוא רק איסור דרבנן למחקו ע"מ לתקן היכי שלא נפסלה צורת האות לגמרי וכמ"ש האחרונים [יעי' במלאכת שמים (כלל ו' אות ז') משש"ב] ועי' בשו"ת מים חיים חיו"ד (סי' מ') ובשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' ס"א) ובשו"ת מהר"י כהן תנינא (חיו"ד ס"ס ל"ז). ועי' בשו"ת רמ"ץ (חיו"ד סי' ע"א אות ה') דבשעה"ד יש לסמוך למחוק מקצת הקו שא"צ לצורת הה"א וכמשמעות הר"י אכסנדרי שהובא בב"י יו"ד (סי' רע"ו) דאם מחק מקצת מאות השם ועדיין צורת האות עליו אין בו משום ל"ת דמוחק ואף דאותו מקצת לא גרע מנטפל לשם לאחריו כנוב"י (מ"ת חיו"ד סי' ק"ס) מ"מ באיסור דרבנן שרי למוחק ע"מ לתקן עי' שו"ת מוהרמ"ל (סי' קי"ב) ושו"ת משאת בנימין (סי' נ"ז) ונוב"י (מ"ק חיו"ד סי' ע"ו) ומה דפשיטא להנוב"י (מ"ת חיו"ד סי' קס"ט) דמקצת האות שאין לו צורך כ"כ לצורת האות לא גרע מקדושת הנטפלין. וצ"ע די"ל דוקא בנטפלין הנצרכין להשם השם מקדשן כסנהדרין (דף מ"ז) דחזיא תפיס דלא חזינא ליה לא תפיס. ועי' בשו"ת מוצל מאש (ר"ס נ"א) בהעברת ה' אי דוקא שימחוק לגמרי או אפילו בהעברת קולמוס אחד. וע"ש בתקונים והערות (אות ה') שהאריך מכמה הוכחות יעש"ב ובשו"ת שו"מ (קמ"א ח"ג סי' ר"ה) שבאר דהר"י אכסנדרי שבב"י יו"ד (סי' רע"ו) מקושית הרדב"ז (ח"ב סי' תקצ"ו) דמה נ"מ בין כשהדיבוק בעב או בדק עפ"ד רדב"ז (ח"א סי' ע"ז) וכאן שע"י הדיבוק ניכר הפסול נפסל השם בעצמו פשיטא דמותר לתקן וע"ש על קושית השואל מדיו שנפל על השם מותר למחקו שלא הי' כוונתו אלא לתקן. ועי' במרדכי אם הדבוק אות של שם יכול למחוק וע"כ באופן שלא נפסל מקדוש' השם ומ"מ מותר לצורך תיקן יע"ש לדחות ולחלק

ב) ועכ"פ בנ"ד שניכר האות ע"י תינוק דל"ח ול"ט ולא נפסד כלל [וע' במ"א סי' ל"ב סק"ג מתשו' רד"ך וע' פר"ח באה"ע סי' קכ"ה יע"ש בג"פ ס"ק ל"ב] שא"צ לגרר רק הדיבוק כיון שכל האות כתיקונה וסגי רק להפריד שיהיה הפרש ביניהם וכמ"ש המרדכי ול"ד למוחק השם בעצמו ע"מ לכתוב שם אחר דלא שרי למחוק ע"מ לתקן בניכר האות דלא עדיף מזרק זהב על אות האזכרה דהוי כמוחק אותו ושאני בדיו שנפל על הכתב דמותר כיון שנפסד צורת האות ול"ד לעובדא דהנוב"י שאין היו"ד מוק"ג במקום הנקב לענין לגרר היו"ד בעצמו מהשם בכדי שישאר מוק"ג שאפילו בודאי נעשה קודם הכתיבה קשה להתיר כו' כמבואר שם. משא"כ בדבוקות ובלא נשתנה האות שצריך רק להפרידו מעט שיהיה ההפרש ביניהם ואף אי היה אפ"ל דהוא ספק דא"א לצמצם שמא יגרר גם מהשם הרי לצורך תיקון גם להנוב"י הוי מדרבנן וא"כ הוי בכה"ג רק ספיקא דרבנן ועי' בשו"ת מאיר נתיבים (דף כ"ב ע"ג) שבדין גרירת הדבק הרא"ש מקיל יותר להתיר אפילו בדבק מתחלתו דאלו הסמ"ק לא התיר אלא בנדבקו האותיות לאח"כ וכן פי' הב"י ובש"ע (סי' ל"ב סי"ח) וכ"ז מענין איסור חק תוכות. ובנ"ד בשם הקדוש דאיכא ג"כ חשש מחיקת השם אף שהיה לחלק אולי טפי חמור בשם שנכתב מתחלה בקדושה כדין ונתקלקל אח"כ האותיות משא"כ בנכתב בתחלה בדביקות לא נגמר קדושתו עדיין או להיפך כדמחלק המרדכי בסוף ההלכות דאם