בכורי שלמה חלק א כב

לשואלו כדכ' התוס' שם להדיא. וא"כ פשוט דבנ"ד צריכים ג"כ לברר אם יש לו ב' שערות

ב) ואין לומר דבנ"ד א"צ לברר דדוקא היכי דאפשר בקל לברר אז צריך לברר היכי דאיכא חזקה וכמ"ש הפמ"ג (בהנהגת או"ה אות כ'). אבל בנ"ד לא הוי אפשר לברר בקל לבדוק ולבייש אותו דזה בזיון גדול בשעת הבדיקה לכן א"צ לברר משום דהוא טרחה. ויעי' במג"א (סי' קצ"ט אות ז') שהביא ראי' מחו"מ (סי' ל"ה) שם להוציא ממון יש חזקה נגדה לכן בעינן לברר ע"י טורח. ויעי' ביו"ד (סי' א') ברוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן איכא חזקה בהמה בחיי' ובש"ך שם בשם ראב"ן היכי דמצינו למרדף אבתרי' יע"ש אבל בנ"ד אינו נגד חזקה לכן סמכינן על חזקא דרבא אף דאיכא לברורי משום דזה ולא מקרי אפשר לברורי בקל. וכן מצאתי בפמ"ג בפתיחה כוללת (ח"ב אות י"ב) שם גם כן דבדיקה זו לא מקרי איכא לברורי בקל לכן בנ"ד כשר לכתוב אף לכתחלה

ג) אמנם לכאורה ז"א דהנה הב"י באו"ח (סי' תל"ז) כתב דדוקא במקום שיש חזקת איסור כגון חמץ וכיוצא בו אע"ג דאיכא חזקת בדוק וכן חזקת איסור דבהמה אע"ג שיש חזקה דרוב מצוין מ"מ צריך לברר אבל בדבר שהוא בחזקת היתר א"צ לברר אם אירע בו דבר האוסרו ולכן לא צריך לבדוק אחר ח"י טריפות כיון דנשחטה בחזקת היתר עומדת וכ"כ המג"א (בסי' תל"ז) ולפי"ז גם בנ"ד לכאורה מותר לכתוב מדאינו נגד חזקה

ד) אולם בסי' ח' כתב המג"א בס"ק י"א דהא דצריך לעיין בחוטי הציצית הוא לפי שאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר משמע אפילו היכי דליכא חזקת איסור אין סומכין. וכבר עמד בזה הרב דגול מרבבה בסי' ח' שם שסותר משנתו. ולפמ"ש כאן (בסי' ח) בנ"ד אסור לכתוב עד שיברר אם יש לו ב"ש. ובחי' לאו"ח (סי' ח) תרצתי בעזה"י קושית הדג"מ ואין פה עת האסף. ויעי' בשו"ת הגר"ע איגר (חאו"ח סי' ז') שחקר בקטן שהוא בן י"ג שנים ספק אם הביא ב"ש לענין תפילין. וכ' דדמי ממש לחליצה דהוי חזקת איסור דכיון דמחויב להניח תפילין ובספק אם יוצא בתפילין אלו שכתבם זה הקטן הוי כמו חזקת חיוב נגד חזקה דרבא וכמו בחליצה יע"ש. לפי"ז כיון דזכינו דבנ"ד הוי להוציא נגד חזקה אז מחויבים לברר אף דהוא בזיון והוי כמו דאיכא טרחה לברר

ה) איברא נלפע"ד דבנ"ד יש להתיר דדוקא בתפילין דשם בוודאי צריך להיות גדול כמו שכתוב להדיא באו"ח (סי' ל"ט) והוי ספיקא דאורייתא לכן כיון דאיכא לברורי צריך לברר. אבל בנ"ד לשיטת הברכי יוסף והמח"ב ומטה יהודה א"צ להיות גדול והוא ספיקא דדינא ואיכא עוד ספק שמא הביא ב"ש הוי ספק ספיקא להתיר. וידוע שיטת הרשב"א בתשובה (סי' ת"א) דס"ס עדיף מרוב וא"כ הס"ס סותר החזקת חיוב דהא אפילו רוב עדיף מחזקה ואף דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש ביבמות (דף קי"ט) ובקידושין (בדף פ') וכ"כ הפמ"ג בגינת ורדים. מ"מ בנ"ד מותר משום דאם נימא סמוך הוי פלגא ופלגא כדאי' ביבמות (ד' קי"ט) [וע' בקידושין בתוס' שם ד"ה סמוך הוי פלגא ופלגא] והוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא קריאת המגילה הוא רק מדרבנן מדברי הקבלה כמ"ש הר"ן שדינו רק כדרבנן וכמ"ש בשו"ת מהרי"ק (שורש ) ב' התוס' דיומא דד"ק הוי דרבנן יע"ש וכ"ה בשבת פרק כירה ד"ק לא הוי כדאורייתא. וכ"כ הפמ"ג בפתיחה לה' תפילין דהוי רק מדרבנן יע"ש. ויעיין כהאי גוונא בפמ"ג (בהנהגת או"ה אות י"ד) שנסתפק בספק דרבנן ואיתא רובא לאיסורא וחזקה להיתרא צ"ע אם אמרינן מדרבנן סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא ולקולא וכש"כ בנ"ד. וז"ב

ו) עוד נלפע"ד לתת טעם דבנ"ד א"צ לברר כיון דיש חזקה דרבא עם הס"ס בכה"ג א"צ לברר,. וכן מצאתי בהלכות נדה בתורת השלמים (סי' קפ"ה אות א'). ואף דהפמ"ג קהה עליו מ"מ היינו דוקא באפשר לברר בקל כמ"ש הפמ"ג להדיא. אבל בנ"ד כיון דאיכא בזיון לבדוק הוי טרחה מודה הפמ"ג דא"צ לברר [ויעי' לקמן סי' ל"ה אות ל"ד שהארכתי בזה]

ז) עוד נלפע"ד לומר טעם שלישי דבנ"ד מותר לכתוב וא"צ לברר אם יש לו ב"ש. כיון דאפילו אם יברר דאין לו ב"ש נצרך להחמיר מספק שמא כהפוסקים דצריך להיות גדול ואסור לכתוב ולא יוכל לברר ב' הספיקות רק אחד. מש"ה אינו צריך לברר כלל. וכעין סברא זו העלו האחרונים ובראשם הגאון הנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' מ"ג) וכן מצאתי בישועות יעקב ביו"ד (סי' א') ובאו"ח (סי' ח') יע"ש אם כן א"ש בנ"ד דא"צ לברר וכש"כ דיש ג"כ חזקה המסייעת להס"ס כנ"ל

ח) ועוד י"ל בפשוט דבנ"ד א"צ לברר משום דקריאת המגילה הוא דרבנן כנ"ל. ובדרבנן סמכינן על חזקה דרבא כמ"ש להדיא בא"ח (סי' נ"ה ס"ה) ברמ"א וז"ל מיהו אין מדקדקין בשערות אלא כל שהגיע לכלל שנותיו מחזיקין אותו כגדול ואומרים לענין זה מסתמא הביא ב' שערות (מהרי"ק שורש מ"ט) וכתב המג"א סק"ז שם לענין זה פירוש דתפלה הוא דרבנן יע"ש. וכ"כ הרמ"א בא"ח (סי' קצ"ט ס"י) א"כ ה"ה בנ"ד דהוי דרבנן סמכינן על חזקה דרבא וכ"כ הנוב"י (מהד"ת חא"ח סי' א') לענין תפילין יע"ש

ט) אולם נוכל לשדות בזה נרגא ע"פ מ"ש הגרע"א בתשובה (סי' ז') די"ל דמה שפסק הרמ"א (בסימן נ"ה) דלכתחלה א"צ לברר היינו דפסק כשיטת התוס' וסייעתם דחליצת קטנה פסולה מדאורייתא. אבל להרי"ף והרמב"ם דחליצת קטנה פסולה רק מדרבנן י"ל דבאמת נלמוד מזה דלתפלה בעי דוקא אף שהוא רק מדרבנן יע"ש. א"כ לשיטת הרי"ף והרמב"ם בנ"ד אסור. אולם ז"א. דנהי דנאמר כן מ"מ אנו אין לנו אלא כהכרעת הרמ"א דכוותיה קיימא לן. כמ"ש התומים והנה"מ (בסי' כ"ה) מלבד זה דהגרע"א כתב בעצמו די"ל להיפך דתפילין וכה"ג לא מקרי חזקת חיוב וא"ש פסק הרמ"א (בסי' נ"ה) גם לדעת הרי"ף והרמב"ם דבתפלה שהיא דרבנן סמכינן על חזקה דרבא וא"כ פשוט בנ"ד לפענ"ד להלכה ולא למעשה דא"צ לברר אם יש לו ב"ש ומותר לקרות במגילה שכתב הקטן שהוא בן י"ג שנה ולא נודע אם יש לו ב"ש

עתה נפשי בשאלתי מכבוד גאונו שיחיה להודיעני חות דעתו הגדולה להלכה

אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרב המתאבק בעפר רגלו השותה בצמא דבריו הקדושים. ומצפה לתשובתו שלמה אברהם בלא"א מורי מו"ה ד"ז רזעכטע נ"י

, סימן ח

ב"ה ג' לחודש טבת תרל"ו קרושניעוויטץ

שלום וכ"ט לכבוד הרב כו' כש"ת

מו"ה שלמה אברהם נ"י

היום באשמורת הבוקר לקחתי פנאי ועיינתי ביקרת מכתבו ראיתי כי פלפל חכמה בדברי אחרונים ובא בכחא דהיתרא להכשיר מגילה שכתבה בן י"ג שנים שלא נבדק אם יש לו ב' שערות. ותוכן פלפולו משום ס"ס כי יש פוסקים מכשירים אם כתבה קטן וסד"ר. ולפי דעתי יותר טוב לברר גוף הלכה במקומו ולא יהיה כאן ספק וזה החלי בעזה"י א) הנה הרמב"ם הכשיר מגילה שלא נעבד העור לשמה. וכתב הרב המגיד פשוט שלא נזכר בה עיבוד ואינה כס"ת אלא לדברים שהשוו לו [ט"ס בה"ה וצ"ל שלא נזכר בה עיבוד לשמה. אבל אם אין מעובד כלל מפורש ברמב"ם שם דפסול וזה פשוט דהיינו דיפתרא דמפורש במשנה דפסול] אבל