בכורי שלמה חלק א רכח

אם לא הי' האות ניכר הוי חק תוכות. אבל אם האות ניכר במקצת כשר אם ניכר לינוקא. א"כ כ"ש כשנפלה טיפת דיו אחר שנגמר כל האות וניכר לינוקא בוודאי לא הוי חק תוכות א"כ ה"ה בנ"ד בס"ת שנעשה אח"כ וגם ניכר לינוקא דמהני גרירת הדבק ומותר הס"ת

כד) עוד יש להביא ראי' לנ"ד להתיר ע"י גרירת הטיפה שסותם משו"ת המיוחסות לרמב"ן (סי' רל"ו) וז"ל ודרך קצרה אני כותב לך אם נדבקה האות לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהן אין דבק זה פוסל וא"צ לא לגרוד ולא להפריד. אבל אם נדבקה בראשה קודם שנגמר אותו הראש צריך לגרוד את הכל. שהרי לא נעשה בה שום דבר בהכשר ואם נדבקה באמצעה כגון רגל הכ"ף או רגל הקו"ף אותו צד שנדבק צריך גרידה כו' עכ"ל. א"כ מבואר דכל שנגמרה לאחר שנגמרה צורתה כגון שנדבקו ברגליהן אין דבוק זה פוסל. אף שגמר האות הי' בפסול וא"כ כ"ש בנ"ד שהי' נגמר כל האות בהכשר. ורק אח"כ נדבקה ק"ו דכשר. דא"צ לא לגרוד ולא להפריד. ועכ"פ בנ"ד שלא נשתנה צורתה לגמרי דניכר לתינוק בוודאי מהני גרירת הסתימה. גם יש להוכיח להיתר ממה שהביא בשו"ת נודע בשערים (ח"ב חיו"ד סי' כ"ד) מה שהביא בשם הרב זקן אהרן הובא בשו"ת שמש צדקה יע"ש. רק הוא מיירי בנגיעה דקה. וכ' הטעם כיון דניכר קריאת לתינוק מהני. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דניכר קריאתו לתינוק הוי כמו נגיעה דקה

כה) עוד יש להביא ראי' להיתר בנ"ד מדברי היש"ש בגיטין (פ"ב סי' כ"ג) וז"ל ומהא דחק תוכות פסול שמעינן שאם נפלה טפת דיו לתוך האות וקלקלה צורתה שוב אין לה תקנה. ומשמע מדברי ספר התרומה דוקא בלא נשתנה צורת האות יכול למחוק הדיו דלא מקרי חק תוכות. וכן משמע לישנא דהרא"ש והסמ"ג. אבל מהרי"ק (בשורש צ"א) כתב דמשמע מלשון ר"פ שאע"פ שהאות ניכרת אין לתקן ע"י מחיקה עכ"ל. א"כ נראה דדעת היש"ש מסכמת לדעת רוב פוסקים דהיינו ס' התרומה והרא"ש והסמ"ג דיכול למחוק הדיו כל שלא נשתנה צורת האות דלא כמהרי"ק. וא"כ ה"ה בנ"ד דהוי כנפילת דיו אח"כ כיון דניכר לתינוק דלחו"ט דעדיין צורת ה"א וצורת וא"ו קיימת. מ"ה מהני גרירת הדיו וכשר. היוצא לנו מכל זה לכאורה. דיש להתיר בנ"ד לגרור הדבק בין הה"א להוא"ו והס"ת כשרה

כו) אולם מסתפינא להקל מטעם הנ"ל דראיתי בשו"ת מהרלב"ח (סי' א') בדף א' סוף ע"א שרצה מתחלה להקל בנדונו לגרור הסתימה מן המ"ם בשביל שנעשה אח"כ דנתפשטה הדיו. מ"מ לא רצה לסמוך על זה להיתר והעלה דצריך לגרור כל החרטום מהמ"ם דהיינו הוא"ו. ולדעת הגאון מו"ה אברהם צרפתי צריך לגרור כל המ"ם יע"ש באריכות גדול. א"כ ה"ה בנ"ד לא נוכל לסמוך על זה להיתר. ואף דלפי הראי' שהביא מהרלב"ח משבת (דף ק"ד.) מ"ם וסמ"ך בנם היו עומדים. א"כ נראה כי כל אות שהחלל שלה סתום מכל צדדיו שראוי לתקנה כיון שנשתנית צורתה ממה שהיא בלוחות כו' עכ"ל. וטעם הזה לא שייך בנ"ד דבנ"ד עדיין פתוחה מתחת בכל זאת נראה שם מדבריו דבלא טעם זה מחמיר ג"כ בנ"ד דהוי חק תוכות וא"כ בנ"ד דהוי בשם שוב אסור למחוק שום אות דיש לחוש לדעת המתירין להחמיר דיהי' אסור למחוק כנ"ל

כז) ומה שהבאתי ראי' משו"ת הרמ"ע (סי' ל"ו) שהעלה דאם אירע אחר הכתיבה טשטוש מהני קריאת תינוק יש לשדות נרגא. דדוקא בטשטוש כגון שנמחק קצת מהאות ונשטשטש אז מהני קריאת התינוק. אבל בנ"ד דלא נמחק רק דהדיו נתפשט ברוחב אפשר דלא מקרי טשטוש ולא מהני בזה קריאת התינוק. אך יש לומר לפי מה שכ' הערוך ערך טשטוש יהמו יחמרו מימיו תרגום משתבשיו ומטשטשין. ולשון יחמרו הכוונה דיגרשו מימיו רפש וטיט. א"כ נתפשט לאורך ורוחב. וג"כ נקרא נשטשטש. וכן ממה דאמרינן בתענית (דף כ"ב:) ברוב גשמים מטשטשין את הארץ. וא"כ כיון דנתלחלח הרבה ממים באיזה מקומות נתפשט ברוחב קצת א"כ אפשר דגם נתרבה דיו ונתפשטה ג"כ בכלל טשטוש. אולם דוחק הוא דמלשון הש"ע בא"ח (סי' ל"ב) נראה דדוקא בנמחק מהני קריאת התינוק. יע"ש

כח) ומה שהבאתי ראי' משו"ת הרדב"ז אינו ראי' כיון דביו"ד (סי' רע"ו סעיף) מבואר להדיא דקי"ל כהר"י אכסנדרי וכשיטת הרא"ש דלא כהסמ"ק וסייעתי' כא"ח (סי' ל"ב) בש"ע דלא מביא דעת הסמ"ק כלל. וקבלה בידינו שלא לזוז מפסקי הרב בש"ע. וכן מבואר בס' או"ת בקיצור תקפו כהן. (אות קכ"ד) בשם החו"י אולם הב"י בא"ח (סי' ל"ב) מסיק בשם רוב פוסקים דלא מהני הפרדה בסכין ומחלק שם בין נגיעה אות לאות דמהני הפרדה ובין רגלי הה"א שנדבק דלא מהני הפרדה מפני שהוא בגוף האות יע"ש. אך דבשו"ת מים חיים (חא"ח סי' מ') העלה בזה דמותר לגרור רגל הה"א שנדבק לגגו וכמ"ש הנוב"י יע"ש. ואף שהנגיעה נעשה אחר הכתיבה. אפ"ה לא חשש לדעת הסמ"ק מפני טעמים הנ"ל דבש"ע השמיט דעת הסמ"ק. אולם אשתמיטתי' דברי שו"ח הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) ושו"ת נוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' קס"ט) שהבאתי לעיל (אות י"ח) דאם נעשה אח"כ יש לחוש לדעת המתירין דמותר בגרירת הדבק וא"כ יש לו עליו קדושת השם ואסור למחוק ממנו אף מקצתו

כט) ומה שהבאתי ראי' מהלבוש אינו ראי' דהב"ח חולק על הלבוש הביאו הרב הח"מ והב"ש באה"ע (סי' קכ"ה) וגם הט"ז שם חולק על הלבוש וגם בס' גט פשוט בס"ק ל"ב שם כ' שרוב פוסקים חולקים על הלבוש יע"ש. ומה שהבאתי ראי' משו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' רל"ו) ידוע שהוא מדברי הרשב"א והוא מכוון למה שכתבתי לעיל (באות ג') ב' שו"ת הרשב"א (סי' תרי"א). ולא קיי"ל כוותי'. ומה שהבאתי ראי' מיש"ש גיטין (פ"ב סי' כ"ג) ג"כ אינו ראי' די"ל דשאני בגט. דיש להקל טפי מבס"ת. ויעי' בשו"ת מים חיים (חא"ח סי' מ'). וגם מדברי שו"ת פנים מאירות (ח"ג סי' כ') צירף דעת הרשב"א לספק. ולכן בנידן דידי' דשמא לא הי' הדבק בדיו רק מדבר אחר והתיר מכח ס"ס. ספק שמא כהרשב"א בשבת פ' הבונה. וכ"ה המרדכי בפ' הקומץ דאם נטל גגה דחי"ת ועשאו שני זייני"ן או שנדבק רגל הה"א לגגו דמהני גרירת הטיפה לבדו. ואף שמדבריו בתשובה לא נראה כן מ"מ מה שכ' בפסקיו כן העיקר. ואף דהר"ן השיג עליו תירץ קושייתו. וא"כ עכ"פ מידי ספק לא נפקא ועוד ספק שמא אינו דיו מ"ה העלה להקל יע"ש. וא"כ לדבריו הי' מקום בנ"ד להקל ג"כ מטעם ס"ס. ספק שמא כדעת הרשב"א בפסקיו דמהני גרירת הדבק לבד. ואף אם לא קיי"ל כהרשב"א היכי דנעשה מתחלה בפסול שמא הלכה כהסמ"ק וסייעתי' דאם נעשה אח"כ יש להקל בפרט בנ"ד דהנגיעה הוי מאות לאות. ובפרט דניכר לתינוק כנ"ל. אולם סברת רוב האחרונים נראה דלא כהפמ"א. דלא נוכל לעשות ספק מדעת הרשב"א בפסקיו וא"כ ליכא ס"ס. היוצא לנו מזה דמסתפינא להקל לגרוד בנ"ד את הטיפה וכ"ש לגרוד השם עצמו

ל) ולענין לקלוף את השם בנ"ד רוב פוסקים העלו לאיסור אם מצד בזיון או מצד שהוא קרוב למחיקה כמ"ש בב"ה ססי' רע"ו ובש"ך (סי' ער"ה סק"ג) בשם הרלנ"ח. ופרח שושן (חא"ח כלל ב') ובשו"ת הרשב"ש (סי' קס"ה) דלא כאביו הרשב"ץ שהתיר לקלוף וכ"כ בס' בני יונה (סי' רע"ו) לאסור לקלוף ע"פ תוס' דערכין (דף ו'.) וכ"כ בשו"ת נוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' ע"ה) דלא כמג"א (בסי' ל"ב ס"ק כ"ו) בשם הרמ"ע (סי' ל"ו) ותשובת מהר"י הלוי (סי' פ"א) יע"ש

לא) אולם נלפע"ד דבנ"ד א"צ גניזה ואפשר בקדירה. אף דהרא"ש ובנו מהר"י בתשובת זכרון יהודא (סי ג') החמירו שלא לקדור. אולם הט"ז העלה ביו"ד (סי' רע"ו סק"ז) שכבר נהגו הסופרים לקדור וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' כ"ט) בשם הגאון מהר"א ברודא ז"ל שהנהיג כן. וכ' שאף המחמירים הוי רק לזהירות בעלמא. וכ"כ בשו"ת תשב"ץ הובא בב"י בב"ה. וכ"כ בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' רס"ד)