בכורי שלמה חלק א רכז

דיומא ראי' דדפוס ג"כ יש לו קדושה כמו בכתיבה יע"ש אבל לא מיירי מדין אם בשמות בעי גם בס"ת כסדרן יע"ש

טז) ונלפע"ד להביא עוד ראי' דלא כהגינת וורדים מגיטין (דף נ"ד:) א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן כו' א"ל נאמן אתה להפסיד שכרך וא"א נאמן להפסיד ס"ת עכ"ל. ואם נימא כהרב גינת וורדים הי' לו להש"ס לומר באופן זה בא"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתי כסדרן והוא ג"כ פסול. והי' אז משמיענו חידוש דין של הגו"ו ג"כ. אע"כ דגם בשמות לא בעי כסדרן

יז) ואין לדחות ראי' זו דנוכל לומר דבמה דאמרינן שם לא כתבתי לשמן נכלל גם בפסול זה דשלא כסדרן. ז"א. מלבד דזה דחוק. בלא"ה לא נוכל לומר כן. דא"כ מאי קאמר בש"ס נימא דלא כר' יהודא דתנן הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת מעביר עליו קולמוס ומקדש עכ"ל. בשלמא אם הפסול משום דלא נכתב לשמה ואז לא הוי על השם קדושת השם. שפיר מקשה להיות מעביר עליו בקולמוס. אבל אם השם נכתב לשמה רק שנכתב שלא כסדרן. נהי דמדין ס"ת פסול לשיטת הגו"ו. מ"מ לא גרע מחומשין דג"כ אין לו עליו קדושת ס"ת ואפ"ה אסור למחוק את השם. ואפילו בחקוקים על כלי מן הכלים נמי אסור להתיך הכלי ההוא או למחוק השם בשום אופן כרמב"ם בה' יסוה"ת (פרק ו') יע"ש. וא"כ שוב אסור לעבור עליו בקולמוס ג"כ. דאז יהי' מוחק את השם כיון דכתב השני מבטל כתב הראשון. כמ"ש בשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' קצ"ג) ויעי' בברכי יוסף הובא בשערי תשובה בא"ח סי' ל"ב ס"ק מ"ב ופ"ת ביו"ד סי' רע"ו. היוצא לנו מזה דעיקר להלכה מש"ס דילן דא"צ כסדרן גם בשם בס"ת. ואף דהרב גינת וורדים הוכיח מזוהר הקדוש דצריך כסדרן כלל בידן דקיי"ל כש"ס נגד הזוהר. א"כ יכולים לתקן בנ"ד ע"י מחיקת השם מה שצריך תיקן

יח) אולם יש לדחות דבנ"ד מה שהה"א מהשם נוגע בוא"ו ניכר דנעשה אח"כ דנתפשטה הדיו מחמת הלחלוחות והא מבואר בשו"ת נוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' קס"ט) שכ' דדוקא כשהם דבוקים מתחלת כתיבתן שזה פסול לכל הדעות ולכך הגרידה הוא תיקון בוודאי אבל בנעשה אח"כ לא כי שמא הלכה דאינו פסול ואסור למחוק אפילו מקצת אות יע"ש. ובאמת אשתמיטתי' במחכת"ר שכבר קדמו בזה בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) שהעלה כן. דכל שנעשה אח"כ ונכתב בכשרות אסור למחוק יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דניכר דנעשה אח"כ שוב אסור למחוק דשמא הלכה כהמתירין. ולחומרא אנו חוששין לדבריהם. וא"כ כיון דאסור למחוק נראה לכאורה בנ"ד דצריך היריעה גניזה. דהא מבואר בשו"ת הרא"ש (כלל ג') ובשו"ת בנו זכרון יהודא (סי' ג') וכ"ה ביו"ד (סי' רע"ו) בב"י שם וז"ל תשו' הרא"ש ולקדור אזכרות מוטב שיסלק היריעה לכתוב אחרת במקומה וכ"ה בשו"ת שבו"י (ח"ג סי' פ"א) ובשו"ת כנסת יחזקאל (חיו"ד סי' ל"ו) יע"ש. וא"כ בנ"ד אין עצה אחרת רק לגנוז היריעה

יט) לכאורה י"ל בנ"ד דהשאלה על השם הוא ביריעה שיש לה שלשה דפין והשאלה הוא בדף השלישי א"כ סגי לחתוך את דף האחרון אף דלכתחלה צריך שיהי' שלשה דפין אבל לענין גניזה הוי כדיעבד וכמ"ש בשו"ת מים חיים (חיו"ד סי' ל"ט) ע"פ דברי הט"ז ביו"ד (סי' ער"ב סק"ד) יע"ש אולם אשתמיטתי' להרב מים חיים במחכת"ר דברי הש"ע ביו"ד (סי' ר"פ ס"ב) לענין בלה יריעה בס"ת צריך להחליף שלש שיהי' לפחות שלש דומות. ואף שבשו"ת ח"צ (סי' י"ט) הורה לענין שאר פסול שאין מחליפין רק היריעה א'. אולם בשו"ת גבעת שאול (סי' ק"ו) השיג עליו וכ"כ בשו"ת פמ"א (ח"ג סי' כ') וכ"ה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רנ"ז) ואף שסיים ועוד דלא אמרו אלא ביריעה שבלה דכבר קש לה ונזדקן הס"ת א"כ אם יכתוב כתב חדש הו"ל מנומר משא"כ פסול אחר שאינה מחמת זקנה אפשר דאין קפידא להחליף ג' יריעות מ"ה לא נהגו כן עכ"ל. אולם בנ"ד דמיירי בס"ת ישן נושן דג"כ יהי' מנומר א"כ ג"כ צריך לגנוז ג' יריעות והוי גנאי והפסד גדול

כ) מ"מ לכאורה נלפע"ד להתיר בנ"ד הס"ת רק לגרור את הדבק בין הה"א להוא"ו. כיון דניכר עדיין צורת השם. אף דנראה קצת כחי"ת. וגם שאלנו תינוק דלא חכים ולא טפש והכיר צורת הה"א וצורת הוא"ו. ומנא אמינא לה משו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) וז"ל. ולקושטא דמילתא כל שמעיקרא לא נכתבה האות כהלכתה אע"פ שאינו דומה לאות אחרת אין לך הפסד הצורה וקלקול התמונה גדול מזה אבל אם נכתבה כהוגן ואח"כ אירע בה טושטוש דבינוקא דלחו"ט שידע לקרא את התיבה שאותו האות בקרבה ואין הטושטוש פוסל בחי"ת אא"כ נדמית לגמרי לה"א או לשני זייני"ן וכיוצא. אך אם ידוע לנו שמתחלה לא נכתבה היטב כראוי לא נכשר אותה בשביל ינוקא שידע לקרותה עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד דנכתבה כהוגן רק דאח"כ אירע בה טושטוש מחמת הדיו שנתפשט ונראה קצת כחי"ת. ושאלנו לתינוק דלחו"ט והכיר צורת הה"א וצורת הוא"ו. מ"מ כיון דלא נדמית לגמרי כחי"ת אינו פוסל כנ"ל ומותר לגרוד בין הדבקים. ויעי' בה' קטנות (ח"א סי' ק') שכ' בשם מהרי"ט דאף דא"צ לכסות האותיות דלאחריו מ"מ צריך לכסות מה שמקודם לו שאם יתחיל מתחלת המקרא סרכי' נקיט ואזיל יע"ש ובנ"ד עשינו כן והראינו לתינוק רק אות הה"א והוא"ו. וא"כ בוודאי א"ש

כא) לכאורה נוכל להקשות על זה דמבואר בא"ח (סי' ל"ב) ברמ"א בשם מרדכי ומהרי"ק (שורש ס"ט) דאם אנו רואין שלא נשאר צורת האות כתיקונו פסול אע"פ שתינוק קורא אותו כהלכתו יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד אי מהני קריאת התינוק. אולם ז"א דשאני התם כיון שלא נשא צורת האות כתיקונו בוודאי פסול אבל בנ"ד נהי דנדמית קצת כחי"ת לעינינו. מ"מ כיון דתינוק מכיר דהוא צורת ה"א וגם צורת וא"ו בוודאי מהני כמו שהעלתי בשם הרמ"ע דאם נעשה אח"כ מהני ויעי' בב"י באה"ע (סי' קכ"ו סמ"ח) דאם נדבקו רגלי ההי"ן לגגין דאם תינוק קורא אותם יש להכשיר במקום עגון אפילו הוא בתורף יע"ש. ויעי' בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' פ"ב) ובשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' קי"ב) וא"כ ה"ה בנ"ד יש להכשיר ע"י תינוק בגרירת הדבק. ולא מקרי חק תוכות וגם לא מקרי מוחק את השם

כב) ונלפע"ד להביא עוד ראי' להיתר דבנ"ד מהני גרירת הדבק משו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תקצ"ו). וז"ל. כללא דמילתא איני רואה טעם מספיק לחלק בין נדבק בעוקץ דק ובין נדבק בעוקץ עב הלכך אם נתברר שהאות נכתבה כתיקונה. ואח"כ נפסלה כגון שנתפשט הדיו ונדבק א"נ כגון כשבא לעשות התג שעל הגג הה"א נמשך למטה וחבר רגל הה"א עם גגה בזה רואה אני לסמוך על האומרים שמפריד הרגל מהגג כל שהוא ואין זה חק תוכות כיון שהאות נכתבה כתקנה בהכשר כאשר כתבו בעלי סברא זו [פי' הסמ"ק וסייעתי'] וזה יותר טוב ממה שיגרור כל רגל הה"א שנכתב בהכשר כו' עכ"ל. א"כ מבואר בדבר דבין שנדבק בעוקץ דק בין בעוקץ עב אם נתברר שנכתבה כתקנה כמו בנ"ד מפריד הרגל מהגג ואין זה חק תוכות. ואף דאם נשתנה צורת האות לגמרי קיי"ל להחמיר גם בזה מ"מ בנ"ד דניכר לתינוק עכ"פ נוכל לסמוך על הרמ"א והרדב"ז. דכיון שנעשה אח"כ לא מקרי חק תוכות

כג) עוד נלפע"ד להביא ראי' להתיר בנ"ד לגרור הדבק לפי מ"ש הלבוש בא"ח (סי' ל"ב סי"ו) וז"ל אם נפלה טפת דיו מן הקולמוס בשעת כתיבת האות קודם שנגמר האות על מקום שהי' רוצה לכתוב האות ולא הי' האות ניכר לא יגרור הדיו באופן שישאר האות שזה הוי חק תוכות ופסול [וכ' באלי' זוטא וז"ל. אבל אם האות ניכר במקצת כשר אם ניכר לינוקא עכ"ל.] ואם גמר כל האות ואח"כ נפל עליו טיפה דיו כו' י"א שמותר לגררו ולתקנו שהרי קיים מתחלה בזה האות מצוה וכתב אלא שנתקלקל אח"כ כו' ויש פוסלין גם בזה והכי נהוג עכ"ל הלבוש. א"כ חזינן אף דהפסול הי' תיכף בשעת כתיבה ואפ"ה כ' האלי' זוטא בדעת הלבוש דדוקא