בכורי שלמה חלק א רכו

דאין ראוי לבילה דוקא באלם. אבל כאן שבעצם ראוי לבילה רק מצד איסור דרביע עלי' לא מקרי אינו ראוי לבילה. א"כ גם בנ"ד נימא דרק מצד איסור אינו ראוי נימא דלא מקרי אינו ראוי. מדברי פוסקים אלו יש לפשוט ספיקו של הרב בני יעקב (דף קנ"ג ע"ד.) שעלה ונסתפק אם בעי ראוי לבילה במידי דרבנן יע"ש. ומדברי השבולי לקט הנ"ל דמיירי מתפלה וברכות דהוי רק דרבנן ואפ"ה כתב דצריך ראוי לבילה אולם לשיטת בה"ג וסייעתי' נראה דבדרבנן אין צריך ראוי לבילה ועי' לקמן (אות י"א)

ז) אמנם באמת אין משם ראי' דפליגי בסברא זו ע"פ מ"ש בשאגת ארי' (ח"א סי' ו') שהעלה דאין זה ענין לאינו ראוי לבילה. דהכא לכתחלה שומע כעונה דמי. וא"צ לקרות בפיו דייקא ואפילו לכתחלה בשמיעה סגי לי' ופיו של חבירו כפיו דמי א"כ אפילו אם אינו ראוי לקרות בעצמו מחמת שהוא אלם. מ"מ לא גרע בזה יע"ש שהאריך בזה. אבל לעולם לכ"ע באם שייך לכל הראוי לבילה אז אף אם אינו ראוי מחמת איסור ג"כ מקרי אינו ראוי לבילה

ח) לכאורה קשיא לי על דברי הט"ז בא"ח (סי' נ"ה סק"ד) שהעלה דהא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בה לא שייך לאמרו רק בענין עיכוב שאם לא עשאו בדיעבד לא עיכב אבל לא שנסמוך ע"ז לכתחלה במילתא דאית בי' ריעותא וסמיה בידן לתקוני יע"ש. וקשה לפי דברי הרשב"א בתשובה הנ"ל שס"ל דכיון דראוי לגרור א"צ לגרור כדר' זירא אף דסמי' בידן לגרור ולתקן. אולם אדרבה הא לא קיי"ל כהרשב"א וקיי"ל בא"ח (סי' ל"ב) דצריך לגרור וכל זמן שלא גרר פסול. א"כ אדרבה יש מכאן ראי' לסברת הט"ז. דאל"ה למה לא נימא דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בה. אע"כ כסברת הט"ז מדסמי' בידן לתקן

ט) אולם יש לדחות ראי' זו שהבאתי להט"ז. ע"פ מ"ש בשו"ת הרד"ך (בית א' חדר כ"ב) שאין לומר כל המועיל בו תיקון אפילו בלא תיקון נמי כשר כדר' זירא. שאין לומר זה אלא בדברים המפורשים בתלמוד. אבל בשאר דברים צריך גם התיקון אפילו שהוא ראוי לכך יע"ש. וכ"כ במגיה במל"מ ה' בכורים פ"ג בשם בני יעקב וכנה"ג ע"ש מהרד"ך. א"כ ה"ה בנ"ד כיון דלא מוזכר בש"ס סברא זו דר' זירא לענין גירור בס"ת דכגרור דמי. מ"ה ל"ש בזה סברא זו. ואף דהרשב"א ס"ל גם בנ"ד כסברת ר"ז. אנן לא קיי"ל כהרשב"א. מהא טעמא דהרד"ך ולא מוכח דינו של הט"ז מכאן. אבל עכ"פ קושיא ג"כ ליכא על הט"ז כיון דלא קיי"ל כהרשב"א ז"ל

י) אולם לפ"ז יקשה על הב"ח והט"ז שהעלו בא"ח (סי' ל"ב) בנפל שעוה על ס"ת ונדבקו איזה אותיות דאם קראו בשבת א"צ להוציא אחרת משום דבשבת ג"כ מקרי ראוי לבילה מצד עצמו רק דאיסור שבת רביע עלי' יע"ש. ולפי מה שהעלתי ב' הרד"ך יקשה הלא לא מצינו בש"ס סברא זו דר"ז לענין גרירת ס"ת. מוכח דהב"ח והט"ז לא ס"ל סברת הרד"ך. וא"כ הט"ז לשיטתי' דס"ל דלא כהרד"ך יש לו ראי' לסברתו (בסי' נ"ה) הנ"ל מדלא קיי"ל כהרשב"א. אולם יקשה לדידן דלא קיי"ל כהרשב"א הנ"ל מוכח דקיי"ל כהרד"ך. ואיך נוכל לפסוק כהב"ח וט"ז הנ"ל לענין נטף שעוה בקריאה בשבת דהוי תרתי דסתרי. אולם באמת לא הוי תרתי דסתרי דנוכל לומר דמ"ה לא קיי"ל כהרשב"א משום סברת הט"ז בא"ח (סי' נ"ה) הנ"ל. מדסמי בידן לתקן ולגרוד. אבל לעולם דלא כהרד"ך. ומ"ה א"ש סברת הב"ח והט"ז דסברת ר"ז שייך אף במקומות שלא נמצא להדיא בש"ס. אולם נפלאתי על המגי' במל"מ ובני יעקב וכנה"ג שהעלו כהרד"ך ונעלם מהם דברי הב"י בא"ח סי' נ"ה בשם האגור ע"ש תשו' מהר"י מולין אם ישן א' מ"מ מצטרף משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו יע"ש. אף דלא נמצא מפורש בתלמוד. וצ"ע

יא) הנה באות ו' הבאתי בשם הרב בני יעקב שמסתפק אם במילתא דרבנן שייך סברת ר' זירא. ואמרתי דתלוי בפלוגתא דשבולי הלקט ובה"ג. שבתי וראיתי בשו"ת משאת בנימין (סי' ס"ב) שכ' וז"ל ואין לומר דלמא הא דאמרינן שומע כעונה היינו בראוי לקרות אין הקריאה מעכבת בו אבל מי שאינו יכול לקרות הקריאה מעכבת בו ולא הוי שומע כעונה. וכדאמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו' דבר זה לא אמרינן אלא בדבר שהוא מדאורייתא. כגון מנחות וחליצה. אבל קריאה שאינה אלא מדרבנן לא אמרינן שאין ראוי מעכב. עכ"ל. ופשוט לי' דבדרבנן ל"ש סברת ר"ז. מפני דלהלכה קיי"ל כרוב פוסקים שהבאתי לעיל (באות ו') דלא כשבולי הלקט וא"ש. אולם נראה דאשתמיטתי' להרב שאגת ארי' במחכת"ר דברי המשאת בנימין אלו. לפי מה שהבאתי לעיל באות ז' בשם השאגת ארי':

יב) אולם מה שצ"ע בנ"ד מה שה"א מהשם נוגע בהוא"ו מהשם בנגיעה עבה. הנה לכאורה הדין מבואר ביו"ד (סי' רע"ו סי"א) וז"ל. ה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרד הרגל ולתקנה עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ לכאורה מותר למחוק הוא"ו ולתקן. ואע"פ שמבואר שם ברמ"א וז"ל. אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר. וכ"כ בשם מהר"י אכסנדרי. ובב"י שם מביא בשמו כיון דספק הוא צריך גניזה יע"ש וכ' הש"ך בס"ק ט"ו שם הטעם דעדיין ניכר שהוא שם ונראה כמוחק השם יע"ש. וא"כ בנ"ד ג"כ נהי דנוגע ממש בקו עבה. מ"מ עדיין ניכר שהוא שם. א"כ שוב אסור למחוק וצריך גניזה כמ"ש בב"י. אולם ז"א דמהר"ל מפראג חולק על הר"י אכסנדרי והעלה דגם בניכר מעט כיון שנפסל האות מותר למחוק וכ"כ בשו"ת חינך בית יהודא (סי' ע"ד) בשמו. והפתחי תשובה הביא כן בשם כתבי הרב הגדול מו"ה דניאל ז"ל. וכ"כ בשו"ת זכרון יוסף (חא"ח סי' ג') וכן מצאתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תקצ"ו) דלא כרמ"א. וא"כ כ"ש בנ"ד דהוי נגיעה עבה בוודאי מותר למחוק

יג) אמנם לכאורה יש להקשות על זה דכיון דבנ"ד השאלה הוא על ה"א ראשונה מהשם עם הוא"ו. אבל ה"א האחרונה מהשם הוא כראוי בלי שום שאלה. א"כ נהי דמותר למחוק ולתקן את השם שנפסל. אבל ה"א האחרונה בוודאי אסור למחוק דאין בה פסול. א"כ שוב פסול הס"ת מטעם שכ' בגינת וורדים (חא"ח כלל ב' סי' י"ב וי"ג) שהעלה דאף דבס"ת א"צ שיהי' כסדרן כמו בתפילין ומזוזות. אבל השמות צריך גם בס"ת שיהי' כסדרן וא"כ לא מהני תיקון רק בה"א אחרונה מהשם. וכ"ה בשו"ת שמש צדקה (סי' נ"ב) וכן מבואר בפשיטות דעת הרב מו"ה טיאה בשאלתו להגאון נוב"י (מהד"ק סי' ע"ה) יע"ש א"כ לדבריהם שוב לא מהני בנ"ד שום תיקון מדיהי' השם שלא כסדרן

יד) אולם ז"א דאנן לא קיי"ל כהרב גינת וורדים. יעי' בהגהות הרע"א ביו"ד (סי' רע"ו סי"א) שהעלה בשם המג"א (סי' ל"ב ס"ק נ"ז) שס"ל בפשיטות דאף בשם הוי' כשר מדהכשיר דפוס בס"ת ולא חיישינן שנדפס תחלה אות הב' כמו דחושש כן בתפילין. וכן העלה בשם הכנפי יונה ביו"ד (סי' רע"א) יע"ש. א"כ מהני בנ"ד מחיקה. וכ"נ מסתימת הש"ע וכל הפוסקים שלא הביאו דבשם צריך גם בס"ת שיהי' כסדרן אע"כ דלא כהגו"ו. שוב מצאתי להדיא בשו"ת הרדב"ז (ח"ו ב' אלפים קכ"א) דא"צ כסדרן בשם הוי' ע"ש

טו) ונלפע"ד להביא ראי' לשיטת המג"א והכנפי יונה דלא בעי גם בשם כסדרן מיומא (דף ל"ח.) במתני' בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב כו' וכ' רש"י והברטנורה קושר ארבע קולמוסין בארבעה אצבעותיו וכתב שם בן ארבע אותיות כאחד. עכ"ל בשלמא לשיטת המג"א והכנפי יונה א"ש דמעשה הכתב של בן קמצר הי' יפה בס"ת דא"צ כסדרן ואף דיש לחוש כמו בדפוס שמא יכתוב אות השני קודם לית לן בה. דהא א"צ כסדרן בס"ת. אבל לשיטת הגינת וורדים והשמש צדקה הנ"ל גם בס"ת פסול שלא כסדרן א"כ מאי מעליותא דבן קמצר דלא עדיף מדפוס. דאיכא למיחש משום שלא כסדרן דהא אף בידי אדם קיי"ל דא"א לצמצם כרמב"ם בה' בכורות (פרק ה') ובה' רוצח (פ"ט ה"י) שוב מצאתי בשו"ת משאת בנימין (סי' צ"ט) שהביא מסוגיא זו