בכורי שלמה חלק א רכה

לבד אז דוקא צריך שיהי' קנו מידו. דאל"ה הוי כערב שלא בשעת מתן מעות. כיון שלא ע"פ אמונתו הלוהו עתה כלום אבל בערב לו על הקרן ועל הרבית ביחד דאז הקרן הלוה ע"פ אמונתו. שוב מהני גם על הרבית אף דלא הוי בשמ"מ. כיון דלא גרע ממלוה ישנה. ויצא לנו מזה דין חדש אף אי נימא דכוונת הש"ך דגם בערב על הקרן והרבית יחד ג"כ צריך שיהי' קנו מידו. מ"מ להלכה קיי"ל כדעת רוב פוסקים שהבאתי לעיל דבשעת מתן מעות מהני הערבות אף על הלוואות ישנות. א"כ בערב על הקרן והרבית יחד א"צ קנו מידו. ואפ"ה משתעבד על הקרן והרבית ומ"ה אסור כמ"ש בש"ע. וז"ב

אלה דברי יד"נ מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו דו"ש באהבה רבה. שלמה אברהם בהמופלג יר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן כח ב"ה יום ג' לך תרח"ם לפ"ק אזארקאוו

ב"ה החיים והשלום ונהרי ברכה ינהרו לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. ריש גלותא. פאר הדור. סיני ועוקר הרים. שר התורה. נזר הקודש

חסידא ופרישא. נ"י פ"ה עה"י כקש"ת, מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול. המחבר ס' זכר יהוסף וכו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

הנני להציע לפני כסא כבודו מה שנשאלתי מסופר הלכה למעשה ומה שעלה ברעיוני לפלפל בזה ואבקש חות דעתו הגדולה

שאלה בס"ת ישן בפרשת בא בתיבת לה'. הלמ"ד נוגע מעט ליו"ד מהשם והיו"ד לה"א ג"כ נוגע מעט והה"א נדבק היטב בגגה לוא"ו של השם. רק שראש גגו של הה"א עם העקוץ השמאלי הוא גבוה קצת מהוא"ו ועי"ז ניכר לתינוק דלחול"ט עדיין צורת הה"א וצורת הוא"ו רק שנראו שנדבקו. ולעינינו נראה יותר כחי"ת. ונראה שנעשה אחר הכתיבה דהדיו נתכה ונתפשטה ונדבקה אות לחברתה. מה דינו. אם מותר לגרוד בין הדבקים. או דמותר למחוק הה"א והוא"ו כדי לתקן השם מחדש. או דמותר לקדור את האזכרה או דהיריעה צריך גניזה. והתמונה כזה $ציור בספר$. ע"כ דברי השואל וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) תשובה לפענ"ד דבר נגיעת הלמ"ד להיו"ד מהשם פשוט דמותר לגרור הנגיעה דהוא קו דק ולא נשתנה צורת האות ואין לחוש בגרידה שמא יגרור גם קצת מהשם והוי מוחק את השם דעובר בל"ת כמ"ש הרמב"ם בה' יסו"ה (פרק ו'). וגם בקצת אות אסור עכ"פ מה"ת מצד חצי שיעור כמ"ש בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) ויעי' בנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' פ' ומהד"ת חיו"ד סי' קס"ט). ז"א. דהא מבואר בשו"ת הרא"ש (כלל ג') הובא להלכה בא"ח (סי' ל"ב סכ"ו) אם אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם יע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד דמותר למחוק הנגיעה מהלמ"ד דאינו מהשם. ואף דנטפל להשם מ"מ הא מבואר ברמב"ם ה' יסוה"ת (פרק ו') וטוש"ע יו"ד (סי' רע"ו) דהנטפל להשם מלפניו כגון למ"ד של לה' וכיוצא בזה נמחק יע"ש. וא"כ בנ"ד בוודאי מותר למחוק הנגיעה הקו דק מהלמ"ד. רק שיזהר מאד שלא יגרור סמוך ממש באות השם וכמ"ש בשו"ת הרמ"ע שם דבנדבק הנו"ן או כ"ף פשוטה לאות מאותיות השם העומד מכוון תחתי' כשגורד הדבוק באופן המותר יניח מעט מרגל הכ"ף או הנו"ן דבוק באות השם ומאותה הנקודה ולמעלה יתחיל לגרוד ויפריד הדבוק יע"ש. וה"ה בזה לא יגרוד מהיו"ד. ואחר שגרדו א"צ להעביר הקולמוס על האותיות לשמה כמ"ש בשו"ת הרא"ש כלל ג' וטוש"ע

ב) וה"ה מה שנגע היו"ד מהשם להה"א מהשם בקו דק. ג"כ פשוט בעיני דמהני גרירה. כיון דלא נשתנה צורת האות. וכמו שהבאתי באות א' בשם הש"ע דגם באותיות השם יכול להפרידם. והסברא דמותר להפרידם אף דיש לחוש שמא יגרור קצת מהשם דג"כ אסור משום ח"ש כנ"ל. אולם ביו"ד (סי' רע"ו סי"א) מבואר הטעם משום דהוי מוחק ע"מ לתקן מ"ה מותר יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד

ג) אמנם לכאורה יש להקשות על זה כיון דהרשב"א בתשובה (ח"ב סי' תרי"א) כ' וז"ל אבל כשנבדקו מלמטה כגון של תפארתנו וארצנו אחר שנגמרה צורת האות הוא שנדבקה ומתחלתה כשרה היתה ואם בא עכשיו לגוררה אין זה כחק תוכות והלכך אפילו אינו גורר כל שהוא יכול לגרור כשר כר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת כו' עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד. וא"כ נהי דלא קיי"ל כהרשב"א להקל. מ"מ להחמיר ניחוש לשיטתי' דיהי' אסור לגרור דלא הוי מתקן כלל כיון דמותר אף בלא גרירה וניחוש שמא יגרור גם מגוף האות ומצאתי שהרגיש בזה הרב פמ"ג בא"ח (סי' ל"ב ס"ק י"ח) ומתרץ וז"ל זה שבוש דאם אסור לגרור אין ראוי לבילה ופסול הוא ושפיר מפריד. ול"ד לאיסור שבת שבעבור הזמן ראוי לבילה עכ"ל. כוונתו למה שהביא הט"ז שם (ס"ק י"ח) בשם הב"ח דבס"ת שנטף עליו שעוה וקראו בו בשבת א"צ להוציא אחרת. אף דשבת אסור לגרור מ"מ מקרי ראוי לבילה מצד דאיסור שבת רביע עלי' אבל בעצם ראוי לגרור יע"ש. ובאמת שהב"ח נסתפק בזה ורק הט"ז העלה ב' הב"ח פשוט להיתר

ד) ויש להביא ראי' לחילוק זה שכ' הט"ז והב"ח לחלק ממה שכ' הט"ז בח"מ (סי' ר"ח) לחלק בין אם העבירה בקנין עצמו אז אמרינן אעל"מ. אבל כשהעבירה מצד אחר כגון מכירת שבת שהיום גורם אז אע"מ. ויעי' בירושלמי שבת (פרק ב') הקורע בשבת יע"ש. ואף שהפמ"ג כתב כן מסברא דאם אסור מחמת ספק ג"כ מקרי אינו ראוי לבילה. אולם הגר"ע איגר בהגהותיו לא"ח (סי' ל"ב סט"ז) מקשה ג"כ כן. ומתרץ כן והביא ראי' לסברא זו מסוגיא דב"ב (דף פ"א.) דכיון דעכ"פ אנחנו מספיקא א"א לעשות מעשה מקרי אינו ראוי לבילה ולא הוי ממנ"פ. וכ' אמנם נראה דאף דעושין כן מספיקא מקרי ע"מ לתקן לצאת בזה מספיקא יע"ש. וכ"ה בשו"ת נודע בשערים (ח"ב חיו"ד סי' כ"ד) ראי' זו מב"ב שם. וגם בשו"ת בית אפרים (חיו"ד סי' רס"א) מביא ראי' זו יע"ש. ויעי' בשו"ת רמ"א (סי' ק' אות י') שכ' בהדיא דכל שבא להוציא מידי ספק ומידי דאיסורא אין זה בכלל איסור מחיקת השם והעמיס זה בדברי רב האי גאון יע"ש

ה) ויש להביא ראי' לחילוק זה דדוקא איסור שבת רביע עלי' אז מקרי ראוי לבילה. אבל באיסור בגוף הדין דס"ת מקרי אינו ראוי לבילה ממנחות (דף י"ח: ודף ק"ג:) ששים עשרונים נבללים בלוג. וס"א אין נבללים בלוג אחד רק שאסורים כדאמר ראב"י במנחות (דף פ"ח.) וע"כ דכיון דאיסור רביע עלי' ג"כ מקרי אינו ראוי. ויעי' בחולין (דף פ"ג) לענין כסוי הדם במוקדשי' שאסו' לכסו' למטה שאם לא יבטלו הוי חציצ' ואם יבטל הוי מוסיף על הבנין מקרי אינו ראוי יע"ש. א"כ מוכח דבשביל איסור מקרי אינו ראוי. וא"כ ה"ה בנ"ד בשביל הספק איסור מקרי אינו ראוי ושוב מקרי מתקן לצאת מידי ספק

ו) אולם לכאורה יש להקשות על חילוק זה דתלוי באשלי רברבא. דהנה השבולי לקט (בכלל א' סי' ט') במתפלל ושמע קדיש או קדושה דאיכא מרבוותא דס"ל ששותק וישמע דקיי"ל שומע כעונה שר' אברהם בר' שלמה כ' היכא אמר שמע ולא ענה יצא במקום שיוכל לענות כהנך דסוכה. אבל העומד בתפלה שאין יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמי לדר"ז דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו יע"ש. מ"מ רש"י ותוס' בשם בה"ג חולקין בדבר יעי' בסוכה (דף ל"ח.) וכ"כ בשם ר"ת ור"י. אלא דמטעם אחר אמרו שלא לשתוק ולשמוע דכיון דשומע כעונה הו"ל הפסק. וכ"כ הריטב"א והר"ן שם. א"כ נראה דעת השבולי לקט ור' אברהם בר' שלמה דכל היכא דאינו ראוי מצד איסור ג"כ אינו ראוי לבילה מיקרי. אולם לפי דעת רש"י ותוס' בשם בה"ג ור"ת ור"י ור"ן וריטב"א דסברא זו