בכורי שלמה חלק א רכד

ולהכי לרבנן אין הבכור נוטל פי שנים ברבית עכ"ד. אינו קושיא. דשם מיירי לענין היזק שמחל חובו והרבית שמכר. יפה כ' הש"ך שם דכיון שאין הרבית נמכר אע"ג שהי' יכול לגבותו אינו חייב לשלם לו דמניעת ריוח לא מקרי היזק כמ"ש הש"ך שם יע"ש. אבל בנ"ד לענין ערבות אף בערב לחבירו במניעת ריוח ג"כ מהני הערבות לדעת הרבה פוסקים יעי' בח"מ (סי' קכ"ט ס"ה) ברמ"א מי שנתן מתנה לחבירו ואמר ליתנה לו לאחר זמן והעמיד לו ערב י"א דהוי כערב בשעת מתן מעות. ואף דהרמ"א כ' ב' י"א וי"ח. אולם הסמ"ע העלה דהעיקר כדעה הראשונה. ויעי' בס' י"מ בכללי הש"ע בלשון י"מ וי"א. ואף שהי"ח שהביא הרמ"א הוא ב' תשובת הרשב"א. אם כן סותר לכאורה למ"ש (בסי' ק"ד) ב' הרשב"א. אולם י"ל דברבית מודה הרשב"א דהוי כבשעת מתן מעות. דהו"ל כחסריה מעותיו שהיו בטלות אצלו ויעי' בחידושי מהרא"ל מהגאון מפלאצק ה' רבית (סי' ק"ע ס"ק י"ב) וז"ל ובאמת אפשר לומר דאפילו למ"ד ערב דמתנה לא משתעבד משום דלא חסריה. בעד הרבית הו"ל כחסריה מעותיו שהיו בטלות אצלו. דהא באמת מצינו במכות (דף ג') בעדים זוממין שצריכין לשלם כמה היו נותנין בשביל המעות לזמן. וגם בח"מ (סי' ע"ג ב') הכחשה בזמן צריך לישבע רק שגזירת הכתוב שאסור ליתן רבית א"כ י"ל דכאן לכ"ע משתעבד כו' דמ"מ מסתבר דמקרי חסריה יע"ש. א"כ י"ל דברבית גם הרשב"א מודה לענין ערבות דמשתעבד. ושאני התם לענין מזיק דבמניעת הריוח מזיק פטור. ומיושב השגת כ"ג. ובלא"ה הביא הש"ך שם (בסי' ס"ו) דמה שכתב הרמ"א דצריך לשלם לו אף הרבית כן מבואר בב"י מחו' כ"ב בשם תשו' הרשב"א. וכ"כ ר' ירוחם ני"ב ב' תשו' הרשב"א. מובא בב"י במחודש ל"ז. רק שהקשה דבת' הרמב"ן [המיוחס להרשב"א] נסתפק בזה יע"ש. א"כ סמי ספיקו של הרשב"א מקמי ודאי של הרשב"א. וכן פוסק הרמ"א. אם כן השתא ברבית נראה דעת הרשב"א והש"ע דהוי כשעת מתן מעות א"כ ה"ה לענין ערב. א"כ כ"ש בריוח דהוי כשמ"מ וא"צ קנין. אע"כ דאשתמיטתיה להש"ך דברי רשב"א אלו. אחר זמן רב מצאתי בס' נחל יצחק להגאון מקאוונא שליט"א בח"מ (סימן ס"ו ענף א') שהשיג על הש"ך שם במה שהביא דברי הת' הרשב"א במיוחסות שנסתפק על רבית הכתוב בשטר אם אפשר לזכותו במכר או במתנה. והסכים להרמ"א. מפני דברי שו"ת הרשב"א שהובא בש"ע (סי' ק"ד סט"ו) הנ"ל. ופלפל בזה בטוב טעם. ולא נחית למה שכתבתי

ג) אחר זמן רב נדפס ס' נחל יצחק ח"ב וראיתי שם (בסי' ע"ב ס"מ) שהעיר על מה שהביא הש"ך ב' תשו' הרשב"א בפוסק לזון בת אשתו דאע"ג דחיוב מזונות נתחייב בהם כל יום ביומו מ"מ חל השעבוד עליו משעה שקבל ע"ע המזונות הא באה"ע (סי' צ"ג סכ"ב) הניח נשים רבות אע"פ שנשאן זו אחר זו ניזונית בשוה שאין קדימה במזונות והוא מרמב"ם (פי"ח מה"א הי"ד) וכ' הראב"ד שם דאף ניזונית מן הקרקע פי שאין חיוב מזונות אלא לאח"מ והו"ל כלוה ולוה ואח"כ קנה דיחלוקו כו' וכן מוכרח לפמ"ש המחבר בח"מ (סי' ק"ד סט"ו) כו'. א"כ זה סותר למ"ש הש"ך הכא ב' הרשב"א דחיוב מזונות חל עליו למפרע מן עת שנתחייב בהם. אך יש לחלק דשאני חוב מזונות במה שפוסק ע"ע ובין חוב מזונות מה דחייבוהו חז"ל. והדברים אריכין וקצרתי עכ"ל. ולכאורה חילוקו אינו מובן. ונלפע"ד להסביר חילוקו. ע"פ דברי בעה"ת (שער א') שכ' וז"ל מלוה קודם למזונות דמזונות דרבנן וחוב דאורייתא. יע"ש. ובזה הסביר הישועות יעקב באה"ע (סי' צ"ג סק"ט) דברי הרמב"ם שלא ס"ל סברת הראב"ד הנ"ל דמ"ה לענין מזונות אין בה דין קדימה כיון דכל הטעם דממ"פ קודם נגד מלוה בשטר מאוחר כיון דשיעבודא דאורייתא. אבל מזונות דהוי רק דרבנן מ"ה אין בה דין קדימה יע"ש. לפ"ז א"ש דזה דוקא במזונות דהוי רק דרבנן. אולם במחייב עצמו במזונות דזה מהני מה"ת כמבואר בקצה"ח (סי' ס') ב' בני שמואל והמל"מ יע"ש. הוי כמלוה דשיעבודא דאורייתא מ"ה שייך ביה קדימה. דנשתעבד בו תיכף משעת חיוב. ואם כן ליכא סתירה מדברי הרשב"א על הרמב"ם. וכ"נ מדברי גדולי האחרונים מהרח"ש ומהרי"ט ותשובות בני אהרן דהקשו בש"ס ב"ב יכיר למה לי דהא אף בנכסים שבאים לאחר מכן נמי יכול להתחייב ונדחקו בתירוצים שונים מבואר דס"ל דמד"ת יכול אדם לחייב א"ע. וא"ש כנ"ל

ד) אולם לפי סבר' הקצה"ח שהשיג שם על הרב בני שמואל והמל"מ והעלה דהא דקיי"ל דאקני משתעבד אינו אלא מד"ס ומדין תורה כי היכא דאא"מ דבר שלב"ל כן אינו משעבד דשלב"ל וע"כ מדרבנן הוא יע"ש. וכ"כ הקצה"ח במשובב נתיבות (סי' ס"ו) והוכיח מש"ס ר"פ הנושא דכל החיובין וקנינין על הודאת בעל דין לאו דאורייתא הוא דלא מצינו שטר אלא על דבר שנעשה בפני עדים והיכא דמחייב עצמו בדבר שלא הוי חייב ליכא שעבודא דאורייתא יע"ש. א"כ נסתר מה שהסברתי בחילוקו של הרב נחל יצחק

ה) אמנם יש לתרץ גם לשיטת הקצה"ח ע"פ מ"ש בשו"ת מהרי"ט (סי' פ"ד) דכדי שיחול חיוב על גופו צריך לומר דמשבא לעולם משתעבד בהם מעתה שיתחייב באחריות עד שיתנם ואם אבדו פורע להם ממקום אחר שאם אי אתה אומר כן. אלא שמחויב לתתו בידו לכשיבואו לעולם ולא יהיו באחריותו א"כ לא חל החיוב על גופו והוי לי' קנין דברים. ואם באת לומר שיהיה חיוב על תנאי שלא יתחייב באחריותו הו"ל תרתי דסתרי והו"ל תנאי ומעשה בדבר אחד יע"ש. וכ"כ בשו"ת בני אהרן (סי' נ"ו) יע"ש. לפ"ז י"ל אף דהשעבוד מהני רק מדרבנן כשיטת הקצה"ח מ"מ צריך שיהי' משתעבד בהם מעתה שיתחייב באחריות כנ"ל. מש"ה א"ש דבחייב עצמו במזונות דאז על כרחך חל שעבודו תיכף כנ"ל. אבל במזונות אשתו מה ששעבדו חכמים לא הוצרכו לעשות דיהיה חל מלמפרע וג"כ חל. ומ"ה יפה כתב הרשב"ם דהוי כלוה ולוה. וצדקו דברי הרב נחל יצחק שליט"א]

ו) הנה בתשובתי (סי' כ"ג וסי' כ"ה) השגתי על דברי כ"ג במה שהשיג על הרב יריעות האוהל ע"פ דברי הפ"מ שהובא במל"מ פי"א ממכירה. והשגתי דבנידון היריעות אוהל לא שייך סברא זו אגב דקני גמר ומקנה. דהא לוי צריך להיות יותר ערב לשמעון מאשר שמעון צריך להיות ערב ללוי ותרצתי השגתי ע"פ דברי האספ"ז בכתובות בפ' אע"פ דמוכח דגם באופן זה גמר ומקני. כעת מצאתי את שאהבה נפשי תנא דמסייע לי בס' מחנה יהודה על חו"מ (סי' קכ"ט ס"א) שנסתפק בזה והוכיח משו"ת מוהריב"ל (ח"א דקמ"א) דפשיטא לי' דמשום טעמא דבההוא הנאה משעבד נפשי' בכל השטרות שהי' לו מקודם אף דהוי דבר שא"ק. וכ' דיש קצת ראי' לזה ממ"ש גבי ערב דכתובה דלא משתעבד דלאו מידי חסרי' משמע דאי חסרי' מידי הוי גמר ומשעבד נפשי' אפילו בממון הרבה והאריך עוד בזה וכ' דאף דמדברי אס"ז ב' תר"י משמע בהיפך. מ"מ נקטינן דמהני. יע"ש. ואשתמיטתי' במחכת"ר דהאספ"ז תבר לגזיזי' בכתובות בפ' אע"פ שכ' להדיא דגם באופן זה אמרינן אגב דקני גמר ומקנה. וא"כ א"ש דברי כ"ג כמו שכ' שם בתשובתי

ז) לפ"ז יהי' מתורץ קושיא עצומה מה שהי' קשה לי בדברי הש"ע יו"ד (סי' ק"ע ס"ב) שכ' וכן עכו"ם שלוה מישראל ברבית אסור לישראל להיות לו ערב (כל שלא התנה שלא ידיחנו אצל הערב. רמ"א] והיינו כשהוא ערב על הקרן והרבית [דאלו על הקרן לבד או על הרבית לבד מותר כמ"ש הרמ"א שם]. וקשה דעל הרבית הוי ערב שלא בשמ"מ. א"כ לא מהני הערבות על הרבית והוי כמו שהי' ערב על הקרן לבדו דמותר. ואם נימא דמיירי בקנו מידו הי' לו להש"ך לכתוב כן. ונראה מדברי הש"ך סק"ה שציין על הרבית לבד על זה כ' דמיירי בקנו מידו והי' לו להש"ך לכתוב כן על דברי הש"ע שהי' ערב על הקרן והרבית. א"כ נראה דדוקא בערב על הרבית לבד צריך שקנו מידו ומאי שנא

ח) אולם לפי מה שהעלתי בעזה"י ב' מהריב"ל והאסיפת זקנים והמחנה יהודה דבשעת מתן מעות מהני הערבות גם על הלואות ישנות. א"כ דוקא בערב על הרבית