בכורי שלמה חלק א רכג

מחלוקת בזה. והמוחזק יכול לומר קים לי. והשיג על הסמ"ע יע"ש. ובשו"ת מהרי"ט (ח"ב ח"מ סי' י"ב) שהביא מדברי הרשב"א והראב"ד והר"ן בפ"ב דקידושין בכמה חילוקים בהא דקני את וחמור וגם הביא מדברי המרדכי שנסתפק ב' מורו אי גם בדשלב"ל שייך הפלוגתא דקני את וחמור יע"ש ועי' במקנה בק"א לאה"ע (ססי' מ"ד) שכ' ג"כ בדשלב"ל קנה הכל להי"א יע"ש. ויעי' בשעה"מ ה' מכירה (פכ"ב ה"ה) שהביא בשם כנה"ג בשם תשו' מהר"ם קלעי דגם בדשלב"ל ס"ל להי"א דקנה הכל והשעה"מ השיג עליו והעלה כהסמ"ע. יע"ש

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב המתאבק בעפר רגלו המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כו' כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן כו

ב"ה יום א' דר"ח מרחשוון שנת תרמ"א לפ"ק שאוול

החוה"ש לכבוד ידידי הרב כו' כש"מ שלמה אברהם רזעכטע נ"י. ולכל הנלוים אליו שלום רב

מכתבו הגיעני ברגע זו ובהיותי מוטרד מאד מטרדות ותלאות שונות אשר איני מופנה להאריך ראיתי לזרז להשיב לו בקצרה. נידון פלפולו ראיתי ובכלל ידעתי חילו לאורייתא לעשות מטעמים. ולא ראיתי תועלת להוסיף לבוא בפלפולים. ומה שכתב כבודו במכתבו דאשתמיטתיה להש"ך ולכולי רבוותא דברי הש"ע ח"מ (סק"ד סט"ו) שהביא הש"ך בעצמו (בסי' ע"ב ס"ק קס"ב). הנה בעת בוא מכתבו והיה בביתי מופלג א' הדר בשכנותי אשר שמו כשמו. ועוד רב א' סמוך לפה והראיתי כי כבר מבואר אצלי בספרי בתשובה ע"ד הקצה"ח והנתיבות אי שייך בערבות המקבל על הריוח בשעת קבלת המעות הטעם דגמור ומשעבד נפשיה גם על הריוח מחו"מ (סק"ד סט"ו) בשנים שהלוו כו' שהובא דהרשב"א מהא דר"פ הנושא וכמו שהקשה הלח"מ על הרמב"ם מחו"מ (סי' מ') והארכתי לפלפל בשיטת הראב"ד בערב היוצא לאחר חיתום שטרות. אבל אני לא כתבתי דאשתמיטתיה להש"ך ובפרט שביו"ד (סק"ע סק"ה) בש"ך הזכיר שכן דעת המרדכי ב' ראב"ן ומביאו ב"י וד"מ וכ"ד הב"ח שם. רק כתבתי בדרך אגב להעיר דלענין שעבוד משתעבד משעת הלואה. ובב"מ ק"ה דרווחא לקרנא משתעבד. ואין זה נוגע להכריח מזה לענין אי הוי על הריוח ערבות שלבמ"מ וכמ"ש הש"ך בחו"מ (סי' ס"ו ס"ק ק"ז) בשם הרשב"א בתשובה שנסתפק אם יכול למכור כלל הרבית וכמו שהביאו הב"י וכב"ב קכ"ד ב' דהרבית כל שלא נגבה לאו דיליה. ולהכי לרבנן אין הבכור נוטל פי שנים ברבית יע"ש והארכתי לפלפל בתשובה. וע"ע בשו"ת ברית אברהם להגאון מפיעטרקוב חח"מ (סי' כ"ז אות ב') שהסכים בפשיטות להש"ך דעל הריוח הוי כערב שלא בשמ"מ והא דלא הכריח הש"ך מה"ט דאי המקבל העמיד להנותן הוי דבר שאינו קצוב דהש"ך לשיטתיה דהחולקים על הרמב"ם חולקים ג"כ בערב והאריך בדברי הפוסקים ראבי"ה וראב"ן די"ל בהתנו שלא יוכל לסלקו תוך הזמן והוי דבר קצוב יע"ש וע' בכנה"ג לח"מ (סקכ"ט) להגהת ב"י (אות מ"ט) מש"ש. גם הערותי מדהש"ג במקומו בסוף ב"ב שנתוכח עם חכם א' בזה אף דשם מיירי לענין הזקוקין בעצמן כמבואר שם והגם שכל לשונו מגומגם למעיין וע' בעצי לבונה ביו"ד (סק"ע ס"ב) מ"ש על הש"ך (סק"ח) במ"ש דהרשב"א מיירי באמר אני אפרע לך קרן ורבית והכא מיירי בעד הרבית לבד יע"ש. ובלא"ה אין נ"מ לדינא לדידן וכמובא בשם הגדולים שהב"י נדפס איזה שנים קודם השלטי גבורים והיה בדורו ואלו היה מבואר שם בהיפך הוי נקטינן כקמאי הראב"ן ומרדכי שהמה קמאי ולא ראה אותם מאחר שלא הזכירם להשיג עליהם. אבל באמת אין זה נוגע כלל לדבריהם כמובן למעיין ובפרט כיון דלהש"ך אסור להיות ערב על הרבית וגם בצד א' ברבית ובא"ר דאיסורא דרבנן מ"מ אסור ליתן להלוה. ומה שהשיג הקצה"ח בחו"מ (סקכ"ט) על הש"ך וע"ש בנתיבות שדחה דבריו דעל הריוח לא הוי כהוציא ממון על פיו ובמשובב נתיבות תמה מסתירת ד"ע בס"ס פ"א יע"ש סק"ל. והנה בנתיבות דפוס זאלקווא משנת תקס"ט השיג על הקצה"ח בקצרה ולא הזכיר לחלק בזה אך בנתיבות שנדפס לאח"כ בשנת תקע"ז כתב לחלק לשנים שקיבלו אח"כ השבח ועסקו יחד שחזרו ונעשו על השבח כשנים שקבלו פקדון ביחד ונעשו ערבים זה לזה. וכפה"נ כיון לתקן ממה שהשיג עליו המשובב נתיבות (מסי' פ"א) שסותר א"ע. והארכתי בתשובה וקשה עלי הטורח להעתיק דברי בזה מה שאינו מוכרח לעיקר הענין

כעת הנני חותם ואו"ש ממני הדוש"ת ומחכה לשמוע ממנו אך טוב ושלום כל הימים

יוסף זכרי' שטערן אבד"ק שאוול המחבר ספר זכר יהוסף

סימן כז

ב"ה יום ו' מרחשוון שנת תרמ"א לפ"ק אזארקאוו

החיים והשלום וכט"ס יחולו על ראש כבוד יד"נ ה"ה חרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. סיני ועוקר הרים. שר התורה. נ"י פ"ה עה"י. ריש גלותא. פאר הדור. צדיק ונשגב. חכם חרשים כו'. כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול. המחבר ספר זכר יהוסף וכו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

יקרת מכתבו קבלתי לנכון. לא אוכל לתאר עלי גליון גודל שמחתי בראותי את תשובתו היקרה ובו ראיתי את שלומו הטוב בעזרת רוכב שמים ושלום תורתו כה לחי. עתה הנני להשיב על מכתבו

א) כ"ג כתב לי שהעיר ג"כ בזה על הש"ך והקצות והנתיבות (מסי' ק"ד) ב' הרשב"א. שמחתי בעזה"י שכוונתי לדעתו הגדולה. ומה שכתב כ"ג וז"ל אבל אני לא כתבתי דאשתמיטתיה להש"ך כו' ואין זה נוגע להכריח מזה לענין אי הוי על הריוח ערבות שלבמ"מ וכמ"ש הש"ך בח"מ (סימן ו' ס"ק ק"ז) ב' הרשב"א בתשובה עכת"ד. ונראה לפי עניית דעתי אינו השגה. דיפה כתבתי לשון אשתמיטתיה כמ"ש בשו"ת חוט השני (סי' כ') ביאורו [הבאתיו בהקדמה]. דהא כתב הש"ך בח"מ (סימן קכ"ט) לענין ריוח. וביו"ד (סי' ק"ע סק"ה) לענין רבית וז"ל שערב לו בעד הרבית ובדקנו מידו. ב"ח. ור"ל משום דאל"כ הוי ערב שלבמ"מ לגבי הרבית כדכ' המרדכי ב' ראב"ן עכ"ל. נראה דהיה פשוט להש"ך בלי חולק דעל הרבית הוי שלבמ"מ וצריך קנין. היה להש"ך להזכיר דלפי דברי הרשב"א שהובא להלכה בח"מ (סי' ק"ד סט"ו) וז"ל שנים שהלוו לעכו"ם בזה אחר זה ואין בנכסי העכו"ם כדי לזה ולזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמעון רבית שעלה מזמן השטר לא תגבה עד שאגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הרבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא מתרבה אין בדברי כלום עכ"ל. א"כ מבואר דנשתעבד מיד בהרבית ולא אמרינן דבכל יום הוא מתרבה. א"כ בוודאי הוי כבשעת מתן מעות, א"כ ה"ה לענין ערב הוי כשעת מתן מעות דא"צ קנין. דאל"ה לא היה מיקרי הרבית מוקדם לראובן נגד קרן של שמעון. דמאי שנא

ב) ומה שהקשה כ"ג מדברי הרשב"א בתשובה הובא בש"ך (סי' ס"ז ס"ק ק"ז) שנסתפק אם יכול למכור כלל הרבית. וכמו שהביא הב"י דהרבית כל שלא נגבה לאו דיליה