בכורי שלמה חלק א רכב

מעכשיו לחוד רק קנין בב"ד חשוב ג"כ בעינן

ט) לפי הצעה הזאת יש לעיין בנ"ד אפשר אף דהשתעבדו על דשא"ק מ"מ לא מקרי גזים כיון דמשתכר במעות הנותן ולא יתן משלו רק מהריוח שירויח במעות הנותן. ונהי דהוי אסמכתא עכ"פ כיון דלא הוי גזים מהני ביה קנין. ונהי דלא הוי קנין בב"ד חשוב. מ"מ נלפע"ד דבנ"ד קנין לבד ג"כ מהני לסלק אסמכתא. וחילי דילי מדברי הב"ח בח"מ (סי' כ"א) שכ' דשם לא בעי ב"ד חשוב הואיל ובלא"ה ספק אי היה זוכה בדין יע"ש. וכ"כ הש"ך בשמו דלא כסמ"ע וכן דעת רוב פוסקים. וא"כ בנ"ד דמיירי שערב לו על הקרן ועל הריוח דהוי מקנה דבר קצוב עם דבר שאינו קצוב. וא"כ לשיטת המרדכי בשם י"א הובא בח"מ (סימן ר"ג) הוי ספק אם קנה כולו או מחצה או לגמרי לא קנה עכ"פ הוי ספיקא [ואף דלהסמ"ע (בסי' ר"ג) ליכא ספיקא כמ"ש לענין דשלב"ל. מ"מ העיקר כדעת החולקים כמו שאבאר אי"ה] ושוב סגי בקנין לבד לסלק האסמכתא בלא ב"ד חשוב. ואף דבנ"ד לא הוי קנין מ"מ השטר חשוב כמו קנין ואף דכ' בח"מ (סי' קכ"ט ס"ה) דכל היכא דבעי קנין אי לא קני מיניה אינו גובה אפילו מנכסים ב"ח אפילו כ' לו שטר ע"כ. אולם כבר כ' הנתיבות שם סק"ג דהיכי דכתוב בשטר דנעשה בקנין סודר מהני. ומסתמא בשטר העיסקא בנ"ד ג"כ כתוב שנעשה בק"ס כדרך שטרי העיסקא כמ"ש הנוסח בס' נחלת שבעה ע"ש. ושוב מהני כמו קנין. ושוב מהני אף בלא ב"ד חשוב

י) ומה שכ' כ"ג וז"ל ומ"ש עוד דלא נודע אי זה שמחייב עצמו שוה בשוה עם זה שמחייב עצמו אכתי לא סמך דעתו. הנה לפי השאלה מהיריעות אוהל היה השעבוד שנתחייב בעסק כנגדו כל מה שיזדמן לקנות ולא מצד נתינת המעות ואין בזה שייכות לענין מודעא דבעינן שיקבל כל המעות בשעת מעשה כמובן עכ"ל ואח"כ העתיק השאלה מיריעות האוהל

יא) לכאורה קשה לי על תירוצו נהי דנימא דשמעון יכול לערב ללוי בדבר שא"ק כיון שגם לוי ערב לשמעון בדשא"ק מ"מ קשה הא בנ"ד מיירי דשמעון יקח שני חלקים ולוי יקח רק חלק שלישית. וא"כ איך לוי יכול להיות ערב לשמעון בדשא"ק דכאן ל"ש אגב דקני גמר ומקנה הא לוי צריך להיות יותר ערב לשמעון בדשא"ק דכאן ל"ש אגב דקני גמר ומקנה הא לא צריך להיות יותר ערב לשמעון מאשר שמעון צריך להיות ללוי. ושוב ליכא סמיכת דעת

יב) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש באסיפת זקנים בכתובות פ' אע"פ על שאלת רבני צרפת על מה שנהגו לכתוב תוספת אפילו מי שאין לו שום דבר וכ' כיון שמקנה לה בסודר הוי ליה לוקח שאע"פ שהסודר אינו שוה אלא פשיט הוא קונה אותו הסודר באלף זוזי וגבי לוקח לא דיינינן ליה מקנה דבר שלב"ל אלא שמשעבד מה שעתיד להרויח בעבור מה שלקח יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד נוכל לומר דלוי קונה הסך שקיבל מראובן לאשר יוכל להרויח בג' שנים למשל ס"ה ג' אלפים זהובי' והוא ישיג על חלקו אלף זהובים וזה שוה בעיניו להיות ערב על הקרן ועל שני אלפים זהובים הנותרים. כמו בקונה סודר ששוה פשיט אחד בעד אלף זהובים כנ"ל וא"כ מהני שפיר להיות ערבים זה לזה אף שאינם שוים

יג) איברא נוכל להקשות על זה דבשלמא התם לענין מקנה דשלב"ל שפיר תירץ באסיפת זקנים דהוי כמו לוקח ובלוקח לא מקרי מקנה רק משעבד דשלב"ל דמהני. אולם בנ"ד דמיירי מדבר שא"ק דלא מהני אף במשעבד עצמו בדבר שא"ק כמ"ש בח"מ (סי' ס'). אולם באמת א"ש דמ"מ מוכח מאסיפת זקנים דהואיל דרוצה להקנות לחבירו לקח דבר מועט מחבירו ואומר לדידי שוה לי אלף זהובים. כדי שהקנין יהיה בתקפו כנ"ל. והסברא אגב דקנה גמר ומקנה גם באופן זה. וא"כ כ"ש בנ"ד כיון דרוצה שיהיה חלק ריוח שלישית שלו ג"כ שוה בעיניו להיות ערב על שני חלקים הנותרים וכן דרך העולם בעת שיכול להרויח מנה באופן שיהיה ערב על אלף זהובים רוצה וכדומה וה"ה בנ"ד. אומר לדידי שוה לי חלק שלישית הריוח שיהיה ערב על הב' חלקים הנותרים. ואגב דקנה גמר ומקנה כסברת הפרי מגדים. כנ"ל. שוב מצאתי בשו"ת חתם סופר (חח"מ סי' קפ"ו) לענין דשלב"ל בשנים שהקנו זה מזה דמהני אגב דקני גמר ומקנה. דלאו דוקא אם שניהם מקנים זל"ז דשלב"ל דה"ה אם א' מקנה לחבירו דבר שבא לעולם וחבירו מקנה לו דבר שלב"ל אגב דמהימני אהדדי או אגב דקני מקנה יע"ש. וא"כ ה"ה לענין דבר שא"ק ודוק. ויעי' בשו"ת מהריב"ל (ח"א דף קמ"א) דפשוט ליה דאם המלוה אינו רוצה להלוות עד שיכנס לוי עצמו לערב על כל החובות שהיה לו על הלוה מקודם דהוי כערב בשעת מתן מעות ע"ש

יד) ונלפע"ד להשיג עוד על הרב יריעות האוהל. דהנה בשו"ת שו"מ (ח"ג סי' ע"ה מהד"ג) חידש על מה שהקשו הקדמונים על הרמב"ם שס"ל דא"י לחייב עצמו בדבר שא"ק מהא דאמרו בב"ב (דף קכ"ז) יכיר למה לי ומשני בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן ופריך הניחא לר"מ אבל לרבנן מא"ל. וקשה גם לר"מ מי ניחא הא הוי דבר שאין לו קצבה והעלה לתרץ דכל הטעם דדשא"ק ל"מ להרמב"ם הוא משום דהוי אסמכתא ואסמכתא לא קני. ולפ"ז יש לחלק דיש שני מינים שאל"ק עד"מ מ"ש הרמב"ם שמתחייב לזון ולכסות ה' שנים דהמזון וכסות אינו קצוב א"כ בכה"ג יש לומר דלא גמר בלבו להתחייב דהוי דבר שא"ק אבל עד"מ שנתחייב נכסים שבאים לאחר מכאן א"כ גם לדידיה הוי דבר שאינו מבורר וא"כ בוודאי גמור להקנות. אבל במחייב עצמו בדבר שא"ק וזה המתחייב יש לו מעות להתחייב בעד שנים רבות לכל המצטרך רק שיתחייב לתת לזה אמרינן דלא גמר להקנות יע"ש. ונלפע"ד להביא ראיה לחילוקו מדברי התוס' בב"ב (דף קמ"ג:) ד"ה ואם אמר ח"ל והא דאמר בריש אלו מציאות (דף כ"ב:) גבי תמרי דזיקא דיתמי לאו בני מחילה נינהו הכא דאין מפסידין ולא בא בידם הריוח מחלי שפיר עכ"ל. א"כ נראה בעליל דהדבר שאין מפסידין מכיסם שלא בא ליד אדם עדיין אינו חשוב בעיניו כמו שכבר בא לידו וא"כ ה"ה לענין להתחייב בדבר שא"ק סברא לומר דדבר שלא בא ליד אדם עדיין רוצה להתחייב אף בדבר שא"ק. לפ"ז בנ"ד דג"כ המקבלי עיסקא אין מפסידין והריוח לא בא לידם עדיין ואינו מבורר כלל אם יבא לידם מתחייבים שפיר אף בדבר שא"ק

טו) ומה שכתב כבוד גאונו בתשובתו הראשונה והשניה דאשתמיטתיה לכולהו רבוותא מ"ש הש"ך בח"מ (סי' קכ"ט ס"ק י"ב) שכ' אם המקבל העמיד ערב בעד השבח להנותן דהוי כערב שלבמ"מ דלא משתעבד אלא בקנין ע"כ. לפענ"ד אשתמיט להש"ך במחכת"ר לפי שעה דברי שו"ת הרשב"א הובא ביתה יוסף וש"ע בח"מ (סי' ק"ד סט"ו) והש"ך בעצמו הביא בח"מ (סי' ע"ב ס"ק קס"ב) שכ' בהדיא לפי שמשעת זמן דחיוב חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו והביא ראיה מפוסק לזון את בת אשתו דנתחייב תיכף אף שהמזונות חייב דבר יום ביומו מ"מ השעבוד חל תיכף בשעת פסיקה וה"ה בזה יע"ש. שהלכה זו העלה שחייב השני לתת לו הרבית לכל משך הזמן שנעשה ההלואה יע"ש. דלא כד"מ וב"ח. וצ"ע על הקצות והנתיבות שפלפלו בדברי הש"ך (בסי' קכ"ט) ולא זכרו דברי שו"ת הרשב"א שהבאתי. ובזה יוסר מעט תמיהת כ"ג לאשר לא הבאתי הסניפין מדיחליט הקורא מדברי שהשעבוד מהשטר הוא כדין

טז) ומה שכ' כ"ג בתשובתו הראשונה לדון על הקרן מדין קאו"ח כמבואר בח"מ (סי' ר"ג ס"י) בהגהה וציין למ"ש הסמ"ע שם כוונת כ"ג מה שחידש דבדבר שלב"ל לכ"ע אינו קונה כולו. ועי' בשו"ת מהר"ח כהן ראפפורט (חח"מ סי' ט"ז) שהעלה ג"כ כהסמ"ע. אולם בשו"ת פני יהושע (ח"ב סי' צ"ב) כ' דגם בדשלב"ל הוי ספיקא דדינא דלשיטת י"א קנה ולדעה הג' לא קנה כלל. וגם הרמ"א בח"מ (סי' ר"ט) כ' רק די"א קנה מחצה וכוונתו דאיכא