עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבכורי שלמה חלק א

בכורי שלמה חלק א רכא

Bikurei Shlomo part 1 221 · בכורי שלמה חלק א · free full Hebrew text

Open in the reader →

בו. וכיון שזכינו לזה. נראה ברור דצדקו דברי המקצוע בתורה דדבר שא"ק תלוי בברירה. כיון דכל הסברא דמאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אף דהוי בי' משום אסמכתא כנ"ל מהני. ממילא דמהני ג"כ בדבר שא"ק אף דהוי בי' משום אסמכתא משום דאמרינן בי' ברירה דהוברר הדבר למפרע שהי' לו קצבה כך וכך ורצה להתחייב על זה אם הי' יודע למפרע כסברת בעה"ת וס' הישר לר"ת. ומה דמצינו דמאן דס"ל אסמכתא קניא אף דס"ל אין ברירה. אינו קושיא דכבר הבאתי בתשובתי הראשונה דברי הר"ש מצנועין ועו"פ דהיכא דהדבר א"צ להיות מבורר למפרע רק סגי דיחול מכאן ולהבא אז לכ"ע אמרינן ברירה. ואף במקום דל"ש סברת הר"ש י"ל כסברת התוס' והיש"ש בדיני ברירה דבדבר שעומד להתברר בוודאי כ"ע מודים דיש ברירה וכ' שם דזה כלל גדול בדיני ברירה. ומאן דס"ל אסמכתא לא קניא ואפ"ה ס"ל יש ברירה י"ל דס"ל כשיטת הב"ח וסייעתו דאסמכתא מה"ת קניא רק מדרבנן אסמכתא לא קניא וא"ש

ב) הנה בס' פתח הבית (סי' כ"ב ענף ו') העיר לענין משחק בקוביא וז"ל ובגוף הקנין דף צ"ל לכל אחד עשה משיכה לקנות אם יצלח כפי שהבינו. ולכאורה צריך להבין הא קיי"ל אין ברירה והוי כאומר כתוב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה כיון שאינו מבורר עתה למי יקנה הדף יע"ש. שתירץ דכגון שאמר כל אחד לחבירו אני מקנה לך כל הדף בתנאי אם תצליח וכה"ג ל"ש ברירה דהוי כמו שאר תנאים ונכון עכ"ד יע"ש. וא"כ במשעבד בדבר שא"ק דלא הוי תנאי שוב יש להעיר מענין ברירה

ג) לפ"ז מיושב קשיית הפתח הבית (סי' כ"ב ענף ח') שהשיג על המל"מ שכ' דדבר שא"ק הוא משום אסמכתא דאין נראה כן מדעת הסוברין דנהי דאין יכול לחייב בדבר שא"ק מ"מ זה דוקא לרבנן אבל לר"מ דס"ל דסבר אדם מקנה אפילו דשלב"ל כמו כן דבר שא"ק והרי חזינן רב ורב הונא דסברי ג"כ כר"מ ואפ"ה סברי אסמכתא לא קניא ע"כ. אולם לפי מ"ש א"ש דהא רב ס"ל בעירובין (דף ל"ו:) לחלק דדוקא בתולה בדעת אחרים יש ברירה אבל בתולה בד"ע אין ברירה וכ"ה בתוס' גיטין (דף ע"ג) ד"ה ולכי מייתה לי גיטא. יע"ש. מ"ה א"ש דפוסק אסמכתא לא קניא ג"כ דוקא בתולה בדעת עצמו דאז לא שייך ברירה. אבל בתולה בדעת אחרים י"ל דס"ל כהרמב"ן בפ' גט פשוט דתולה בדעת אחרים לא מקרי אסמכתא מטעם דדמי למשחק בקוביא דעל מה הי' לו לסמוך ומה"ט כ' שם הרמב"ן דמתנה ש"ח להיות כשואל כיון שחייב עצמו על דבר שאין בידו ל"ש אסמכתא יע"ש. וא"כ א"ש דס"ל כר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל וכמו כן דבר שא"ק דאית בהו הטעם משום אסמכתא וס"ל בזה קני. דכיון דבזה אינו תולה בדעת עצמו רק בדעת אחרים עד שיבא לעולם. או מזונות ה' שנים דג"כ אינו תלוי בדעת עצמו שיצרוך ליתן מזונות דהוי אינו קצוב. כמ"ש הרא"ש דשמא תחלה ותצרוך לרפואה וזה אינו קצוב והוי תולה בדעת אחרים מ"ה אין בו משום אסמכתא כסברת הרמב"ן הנ"ל. וקונה. אבל בתולה בדעת עצמו מודה רב דהוי אסמכתא ולא קניא. וא"ש סברת המל"מ דדבר שא"ק הטעם משום אסמכתא. וכן י"ל גם ברב הונא דס"ל כרב וא"ש

ד) ונלפע"ד להביא סמך לסברת המקצוע בתורה דמשעבד בדבר שא"ק תלוי בברירה. ע"פ מ"ש התומים (סי' ס' סק"ה) לתרץ דברי הרמב"ם ע"פ דברי הגד"ת דאם מכר דבר שכבר העלתה מצודה אף דלא נודע מה בתוכו אינו בגדר בלתי קצוב דאינו מחוסר רק הידוע י"ל דלק"מ לר"מ כיון דס"ל דיכול לחזור בו קודם שבא לעולם ש"מ דס"ל דקנינו פורח באויר ואין חל עד שבא לעולם ואז תיכף ברגע שבא לעולם חל קנינו מבלי למהדר בי' דאז הוי קצוב. אבל במחייב שהחיוב יחול עכשיו על עצמו ולא מצי למהדר בי' כלל מעת חיובו והלאה. ואז הוי בלתי קצוב ולא סמכה דעתו יע"ש. לפ"ז תלוי שפיר דמשועבד בדבר שא"ק בברירה דכיון דאם נימא יש ברירה אמרינן דכמה דהוי אח"כ קצבה נתברר דהוי למפרע כך. רק שהוא לא ידע. ושוב דומה למ"ש הגד"ת במכר דבר שעלתה מצודתו רק עדיין לא ידע כמה העלתה. דא"כ תיכף בשעת החיוב הי' מבורר. רק שעדיין לא ידע. אולם כיון דקיי"ל אין ברירה. ושוב לא הוי מבורר למפרע. מ"ה א"ש דלא מצי להתחייב בדשא"ק. כנ"ל. לפ"ז א"ש מה שהעלתי ע"פ דברי המקצוע בתורה בענין נ"ד. כיון דכבר העלו הפוסקים דמתעסק יכול לחזור בתוך הזמן כדין פועל יכול לחזור בחצי יום. וא"כ כיון דיכולים לחזור והקנין פורח באויר עד שירויחו כל השלשה שנים ואז הוא כבר בעולם וידוע הקצבה. מ"ה מודה הרמב"ם בנ"ד דמהני השעבוד על הקרן והריוח וז"ב. ואף שכל זה הוא דרך פלפול חדי קב"ה בפלפולא

ה) ומה שהקשה כ"ג על הלח"מ בפכ"ה מה' מלוה דהא דמתחייב בדבר שאינו קצבה משום דדמי לאסמכתא והשיג עליו דאטו באופן דלית ביה משום אסמכתא כגון בב"ד חשוב וכה"ג יהיה משועבד ג"כ בדשא"ק ובזה נסתר דברי השער המשפט (בסי' ס') עכד"ק. ולאשר רבו הפוסקי' דס"ל כהלח"מ דכ"כ מוהריב"ל והלחם רב והמל"מ וכל האחרונים נלפע"ד לתרץ דבריהם. לכאורה עלה ברעיוני דאפשר בחמת אם עושה קנין בב"ד חשוב וכה"ג מהני. והוא מדוקדק בדעת הש"ע ח"מ (סי' ס') שכ' דאף קנין לא מהני. ולמה לא כתב דאף קנין בב"ד חשוב לא מהני. אע"כ דקנין בב"ד חשוב דמסלק אסמכתא באמת מהני. אולם שוב ראיתי דז"א. דהנה הנתיבות המשפט (סי' קע"ו סק"ג) כ' דלא מצינו סברא זו דאגב דבעי לקנות גמר ומקנה רק בדשלב"ל דאין הקנין נתפס בו כלל ומחמת שרוצה לקנות וא"א לו לעשות קנין גמור ומקנה לחבירו בלא קנין כדי שיהיה יכול לקנות מחבירו ג"כ בלא קנין. אבל בדבר שדעתו להקנות מיד ואפשר בקנין משיכה לא שייך לומר אגב דבעי לקנות גמור ומקני כיון דמחוסר משיכה יע"ש. וא"כ מוכח כסברת כ"ג דאף אם יעשה קנין בב"ד חשוב לא מהני. דאל"ה שוב לא מהני סברת אגב דקנה גמר ומקנה שכ' כבודו בשם הפ"מ והתומים. דהא אפשר בקנין בב"ד חשוב. אע"כ דבדשא"ק לא מהני שום קנין מ"ה א"ש דשוב מהני סברת הואיל וקנה גמר ומקנה. וא"כ י"ל לכאורה דהפ"מ ובני שמואל ס"ל דאין הטעם בדשא"ק משום אסמכתא

ו) לפ"ז נראה כיון דהמל"מ השיג על הרב פ"מ וס"ל דלא אמרינן הסברא הואיל וקנה גמר ומקנה גבי דשא"ק שוב באמת נוכל לומר דמהני בזה קנין בב"ד חשוב דמסלק אסמכתא. והמל"מ לשיטתיה דס"ל באמת הטעם דדשא"ק הוא משום אסמכתא וא"כ ממילא מהני אם עשה באופן דלית ביה משום אסמכתא וזה א"צ לפנים. וכיון דס"ל דקנין מהני שוב לא אמרינן סברא הואיל וקנה דגמר ומקנה כסברת נתיבות המשפט כיון דאפשר לעשות קנין באופן דמועיל

ז) אולם באמת נלפע"ד לעולם צדקו דברי הלח"מ והמל"מ ומהריב"ל והלח"ר דסברא דדבר שא"ק הוא משום אסמכתא ואפ"ה א"ש דלא מהני אף בקנין בב"ד חשוב. משום דהוי כמו גזים מדהתחייב בדבר שא"ק וע' פתח הבית (סימן כ"ב ענף ג') דהביא ב' מאמר כל דאי פ"ד שכ' הך דקנין בב"ד חשוב מהני זה דוקא בלא גזים אבל גזים לא מהני יע"ש. וא"כ א"ש דהא דמחייב עצמו בדשא"ק פשוט דהוי כמו גזים דהא אין לו קצבה ומי יודע כמה יעלה. ובזה לא מהני קנין אף בב"ד חשוב. וכיון דלא מהני בזה שום קנין שוב א"ש דברי הפ"מ ובני שמואל דמהני סברת הואיל וקנה גמר ומקנה אף דס"ל ג"כ דדבר שא"ק הטעם משום אסמכתא

ח) לפ"ז נבין היטב דעת הרב בני אהרן הובא בשעה"מ ה' מכירה (פכ"ב ה"ה) שכ' דכמו דעדיפא לר"מ מעכשיו דאינו יכול לחזור אפילו בשלא בא לעולם לדעת התוס' והרשב"א כן לדידן נחתינן דרגא דעכ"פ מהני מעכשיו לקנות עכ"פ כשבא לעולם יע"ש. נלפע"ד הסברא משום דס"ל כהרמב"ם דמעכשיו לחוד מהני לסלק אסמכתא וכיון דכבר העלתי דסברא דאין אדם מקנה דבר שלב"ל הוא משום אסמכתא כנ"ל מ"ה מהני מעכשיו דהא דשלב"ל לא הוי גזים ומהני מעכשיו לסלק האסמכתא ואם כן לדידן דקיימא לן דמעכשיו לחוד לא מהני לסלק אסמכתא לא מהני