בכורי שלמה חלק א כא

יכולין להשוות התוספתא עם המשנה אף שנחלק על הגמ' סומכין לה. וע' בכ"מ פ"א ממעש"ש ובק"נ פ"ק דפסחים אות ט"ו ובתשובת רדב"ז סי' פ"ד. וע' בבאר יעקב יו"ד סי' קמ"ה בש"ך סק"א דלא שבקינן מאי דפשיטא להירו' משום מאי דמספקא לש"ס דידן וכו' יעש"ב. ואין רצוני להאריך יותר במה שאינו נוגע לעיקר הענין כ"כ במה שבא במכתבי בדרך אגב להזכיר שכן גם גי' הירו' כמו התוספתא

ובמה שהעיר כ"ת על קשיית התפארת צבי אחר סי' ס"ה בקשיות חמורות אות ג' שהקשה לרש"י שבת צ"א מחולין ק"א והאריך כ"ת בישוב זה. אשר בעיקר דבריו כיוונתי ג"כ לזה מכבר בשנת תרל"ד שהשבתי לרב א' שזה תלוי אי לטמא עצמו סגי בכ"ש וכתוס' פסחים (ל"ג ב') ד"ה לאימת שגם רש"י עצמו חזר בו וע' בס' נחלת עזריאל בחידושיו לחולין ק"א שהעיר ג"כ מזה ולפשוט הספק מהמל"מ דבטומאה דרבנן שייך ג"כ מחולל ועומד אך להרא"מ פ' שמיני דתליא בזה לר"ע דדריש יטמא לאחרים א"כ בהאי קרא כתיב אוכל אשר יאכל דדרשינן מיני' היינו שיעור אכילה דבית הבלועה מחזיק דהיינו כביצה א"כ י"ל דקאי אטומאת אחרים אבל טומאת עצמה בכ"ש והאריך עוד לפלפל ולסתור וע' בפ"י לפסחים ל"ג ב' שהאריך דלמדקיי"ל שני עושה שלישי בחולין ודלא כר"ע דדריש יטמא יטמא וע"כ הא דכתיב מכל האוכל אשר יטמא פשטיה דקרא בטומאה בפחות מכביצה כו' יעש"ב ובשו"ת זכרון יצחק סי' ס"ג בהא דפסחים ל"ו מרבה אני מעש"ש שיש לו להיתר שנטמא דלתי' קמא בתוס' שם ל"ח א' בד"ה אבל והרי כזית אין לו טומאה מדאורייתא וע"כ לר"ע לטעמיה דשני עושה שלישי בחולין לדידי' אף כל שהוא מקבל טומאה מדאו' וניחא קו' התו' פסחים ל"ו ד"ה מאן שמעית לי' ר"ע כו' ונדחה ג"כ קושית א"ז רש"א מהמכילתא שאין יוצאין במעש"ש משום שאין נאכל בכל מושבות. וע' הקדמת הרמב"ם לס' היד דסתם מכילתא ר' ישמעאל או ר"ע וי"ל דהכא הוא לרי"ש. וא"כ י"ל דהכא בחולין דא"ל לר"י הגלילי י"ל דהיינו ר"ע בר פלוגתי' דאף כל שהוא מקבל טומאה מדאורייתא. אך מהתו' שם בד"ה וריה"ג דאי לאו עוני כו' דמוכח דגם ריה"ג ס"ל דמעש"ש יכול להיות לו היתר כשנטמא ואין להאריך בדברים הנאמרים לפלפולא בעלמא. וע' בחידושי הר"ן סנהדרין פ"ג ב' דס"ל כפר"ת שאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה מה"ת והקשה דאיך משכחת דליהוי כהן טמא האוכל תרומה טהורה ח"מ הרי כיון שנגע בו טמאה ותי' באוכל פחות מכביצה ובס' מנחת עני על לקוטי מסכתות בשמן כתית בחי' לפסחים ל"ג תמה מהא דחולין כיון שנגע טמאהו ולא מוקי בכה"ג וע"כ כהמל"מ דבתרומה טמאה מדרבנן מיחשב למחוללת ועומדת וכן מבכורות י"ב דפריך אלו איטמו הוי בשריפה והרי מה"ת אין לחלה שיעור כמו בתרומה כו' וע"כ דבפחות מכביצה מודה ר"ת שמחלל טומאה מדרבנן

ועי' בשעה"מ פ"ו מברכות ד"ה ויש להסתפק לדעת הסוברים דבפחות מכביצה אינו מק"ט מדאו' אי אמרינן הכי גם בקדשים דומיא דתרומה וה"ר מההיא דחולין בטמא שאכל את הקודש עש"ב ורק למש"ש השעה"מ שזה תלוי במחלוקת דלרש"י פכ"ש ל"ה ומנחות כ"א ד"ה עצים דהא דחיבת הקודש מכשיר מדרבנן וע"ש בתו' וע' רמב"ם פ"י מטו"א הי"ז ובכ"מ א"כ לא מהני להו חיבת הקודש. אבל לתו' וראב"ד י"ל דכי היכי דחיבת הקודש מכשרתן ומשוי להו אוכלא ה"נ משוי אוכל אף לפחות מכביצה וע"ש עוד לדחות דאפשר כיון דמדרבנן מקבל טומאה לא מחייב ועפ"ד המל"מ הנ"ל. וזה כבר נדחה בתפא"צ דספיקו לרמב"ם דפטור משום דמחוללת ועומדת אבל ודאי איסור דאורייתא חל על איסור דרבנן. וע' בשו"ת שו"מ מהד"ד ח"ג סי' ו' בדפי הס' ט' ע"ד מה שנשאל על מ"ש במפה"י דאיסורו אחשבי' ועש"ב ובד"ה ובזה יתישב מה דק"ל כו' וע"ש עוד במ"ש במה"ר דריה"ג לשי' בסוטה מ"ד וע"ש שדחה זה וע"ש עוד ד"ד ע"ב בסוגיא דסוכה לה' מפני שמכשירה וכבר נשאל ע"ז בשו"מ תליתאה ח"ב סי' ק"ה וע"ש שתי' וע' בסו"ס רשפי אש ח"א שהעיר בזה וניחא הא דברכות כ' ע"ב רא"מ ור"א לשי' ואכמ"ל בפלפולים. ורק הזכרתי לו תוכן דברי קצת האחרונים שכבר נתעוררו בזה. והנני חותם בשלום וברכה לו ולביתו ולכל אשר אתו שלום עד בלי ירח. ממני או"נ הדוש"ת רצוף אהבתו ומחכה לשמוע ממנו תמיד אך טוב ושלו

יוסף זכריה בלאאמ"ו הרב מו"ה נתן שטערן זלה"ה החופ"ק בעהמ"ס זכר יהוסף

סימן ז

ב"ה יום ג' וישב תרל"ו אזארקאוו

הרים ישאו שלום וברכה מברכה העליונה לכבוד הרב האי גאון המפורסם. בוצינא קדישא. חסידא ופרישא שר התורה. מאור הגולה. נ"י פ"ה עה"י כו' כקש"ת מו"ה אברהם שליט"א אבד"ק קראשניעוויטץ, וכעת אבד"ק סאכבאציאוו

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

לאשר הכרתי פני קדשו כי במקום גדולתו שם ענותנותו לזאת הרהבתי בנפשי לגשת מול הדרת קדשו לבוא בשאלתי להציע לפני כס כבודו מה שנסתפקתי בדבר הלכה ומה שעלה ברעיוני. ורצוני לשמוע חות דעתו הרחבה לדינא

א) נסתפקתי בקטן שהוא בן י"ג שנים ולא נודע אם יש לו ב' שערות אם הוא כשר לכתיבת המגילה ומצאתי במג"א (סי' ל"ט) גבי תפילין דבעינן שיהיה דוקא גדול ממש היינו שהביא ב' שערות אחר שהוא בן י"ג שנה אבל מספיקא פסול לכתוב עד שיהא בן י"ח שנה ועי' בפ"ת ליו"ד (סי' רפ"א) שכתב דנראה לו דה"ה לס"ת פסול יע"ש ונלפע"ד דלענין מגילה כשר ליכתוב משום דיש כמה פוסקים דס"ל דגם קטן כשר לכתוב מגילה דלזה לא דמי לס"ת ה"ה הרב מטה יהודה והמח"ב שהשיג על המעשה רוקח בה' מגילה שכתב דקטן פסול. וכ"נ מהפר"ח והברכ"י להקל ואף דהפמ"ג הסכים לאסור וכ"נ משערי תשובה וחיישינן לדעתם עכ"פ לכתחלה מ"מ לא יצא מידי ספיקא דפלוגתא וכ"ש דכאן איכא חזקה דרבא כיון שהגיע לכלל שנים הביא סימנים כדאי' בנדה (דף מ"ו) ועי' שו"ת נוב"י (חאה"ע סי' ס"א) שהאריך מאד בענין זה והעלה דחזקה זו אלימתא הוא והא דלא סמכינן עלה בחליצה לשיטת תוס' דס"ל דסמכינן עלה אפילו להוציא ממון הוא מטעם שאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר והרי בידינו לבודקו [והוא כשיטת הבית מאיר דס"ל לחזקה דרבא הוה כשאר חזקות שבש"ס. דלא כבינת אדם שער בית נשים שכתב ב' הגאון תורת יקתיאל דלא הוי חזקה אלימתא להקל רק להחמיר ועי' בשאילתות פ' בחקותי שכתב משום דרובא מייתין שערות בזימנייהו יע"ש. נראה מדבריו שהוא רוב גמור. וכן יש להוכיח מדברי הרשב"א בחי' לחולין פ"ק שהביא ראי' מהך דנדה בקטנה שהגיעה לכלל שנותי' חזקה שהביאה שתי שערות יע"ש.] ולשיטת הרא"ש הוא משום שיש כנגדה חזקה אחרת יבמה לשוק. ולפי זה היכא שאי אפשר לבודקו אם אין נגד חזקה זו חזקה אחרת ודאי סמכינן עלה והיכי שיש חזקה אחרת הוא מחלוקת תוס' והרא"ש ז"ל יע"ש ומשמע מדבריו שדעתו נוטה לדעת התוס'. וא"כ בנ"ד אם הסופר ליתא לפנינו לבודקו דאז ליכא לברורי וגם אינו נגד חזקה פשוט דבנ"ד דהמגילה כשרה לכ"ע. אולם אם הסופר לפנינו לבודקו נראה לכאורה דפסול כל זמן שלא בדקנו אותו משום דיכולים לברר לא נסמוך על חזקה כדאי' בפסחים (דף ד'.) למאי נ"מ לישיילי' דליתי להאי דלשיילי' לאטרוחי להאי מאי ע"כ יע"ש. משמע דאם יש לפנינו לא נסמוך על חזקה יע"ש בתוס' וברא"ש ומלחמות ורשב"א בתה"ב שחיטה (דף י"ז) ובר"ן חולין פ"ק ובפר"ח (סי' תס"ז) ואפילו אם אינו לפנינו אלא שהוא בעיר צרי