בכורי שלמה חלק א ריז

פרוטה הראשונה אין מצטרף לחצי פרוטה השנית דכלתה הנאה כמ"ש כ"ג. וא"כ קשה גם לשיטת הרמ"ה קושית כ"ג. אולם לפענ"ד אינו קושיא גם לשיטת התוס' כנ"ל. באות ד'

י) ובספרי ברית אברהם בתשובה הארכתי והקשיתי דמשכחת לה נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך. כגון אם הלוה קצץ לתת להמלוה דבר של איסור הנאה ברבית והמלוה הי' חולה שיש בו סכנה דאז מותר להתרפאות עם האיסור הנאה כיו"ד (סי' קנ"ה) ויעי' במל"מ בה' אישות (פ"ה ה"א). א"כ בכה"ג תרבית איכא אצל המלוה דאצלו שוה ממון דמותר להתרפאות בו. ואצל הלוה ליכא נשך דאצלו אינו שוה ממון כיון דהוא איסור הנאה והוא בריא ואסור למכרו לקחת ממון בעדו. וכן משכחת נשך בלא תרבית כגון אם הלוה הי' חולה שיש בו סכנה והמלוה הי' בריא. דאז אצל הלוה הוי ממון ואיכא נשך שנותן האיסור הנאה שמותר להתרפאות בו. ותרבית ליכא אצל המלוה דאצלו אינו שוה ממון כיון דהוא בריא. ופלפלתי בזה בחבורי הרבה בעזה"י

יא) באופן אחר יש להעיר דמשכחת לה נשך בלא תרבית ע"פ מה שהבאתי בחבורי ברית אברהם (סי' ק"ס אות ל"ח) בשם כנה"ג ב' הרמב"ן דאם אמר זרוק זוז לים או לאיבד ואני אלויך ג"כ אסור ור"ק הוא יע"ש א"כ משכחת לה נשך בלא תרבית בכה"ג. שאמר לו אלויך וזרוק זוז לים דאז נשך איכא ותרבית ליכא. ואפ"ה הוי ר"ק ואמאי אמר בש"ס דלא משכחת לה נשך בלא תרבית. ויש לפלפל בזה הרבה ואין כאן מקומו

יב) עוד באופן אחר הקשיתי דמשכחת לה נשך בלא תרבית כגון שאמר לו אלוה לך ששים כור חטים כדרך שמוכרין [היינו שמעורב בו הפסולת שלו] וקצץ עמו שיחזיר לו ששים כור חיטין מנוקים מכל פסולת. דאז נשך איכא דלששים כור מנוקים מפסולת צריך ליקח ששים ואחד כור. ולא נשאר אחר הנקיון רק ששים כור. אבל תרבית ליכא דששים כור הלוה. וששים כור יחזיר לו. ואף דששים כור שמחזיר לו הם מנוקים מכל פסולת. מ"מ אינו מרויח בזה כיון דדרך למכור עם הפסולת. לא ישיג יותר עבור זה שהוא מנוקה. תדע דאמרינן בביצה (דף ל"ח:) הבורר צרורות מגרנו של חבירו חייב לשלם לו דמי חטים. וכ' רש"י שאין דרך לבוררן והן נמכרין בתוך החטין מפני שחסר מדתו מתחייב לו ואע"ג דלא מידי שוי עכ"ל. ואם היינו אומרים כיון דמנוקה מפסולת שוה יותר אמאי משלם לו דמי חטים. הא לא הפסיד לו כלום או אם הפסיד לו המחצית הי' צריך לשלם לו רק המחצית ולמה משלם לו דמי חטים. אע"כ דהפסיד לו כולו כיון דדרך למכור עם הפסולת. לא משיג כלל יותר בשביל שהוא מנוקה. וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ המלוה אינו מרויח כלל במה שהחזיר לו ששים כור חטים מנוקים כנ"ל. אבל הלוה יש לו הפסד כור חטים כנ"ל. וא"כ נשך איכא ותרבית ליכא. ואף אם נימא דעכ"פ מרויח קצת ע"י שהוא מנוקה. למשל אם הכור חטים שוה עשרה סלעים. והוא ישיג על הששים כור דינר יותר בשביל שהם מנוקים. מ"מ משכחת לה באופן הנ"ל רק שיפרע לו המלוה להלוה דינר הזה שישיג יותר עבור שהם מנוקים. דאז ליכא תרבית כלל. ונשך איכא. שמפסיד י' סלעים פחות דינר כנ"ל

יג) עוד באופן אחר הבאתי בחבורי ברית אברהם בשם הפתחי שערים שהקשה הא איכא לאשכוחי ברבית דאורייתא תרבית בלא נשך ונשך בלא תרבית בין אי בתר מעיקרא אזלית ובין אי בתר בסוף אזלית. ע"פ מ"ש בירושלמי כגון דאוזפי' ששים לוג טבולים ע"מ לשלם לו לזמן פלוני מתוקנים ששים לוג והמלוה הי' ישראל והלוה כהן דלגבי הלוה שהוא כהן ליכא לא נשך בין מעיקרא ובין בסוף שהרי מן הששים לוג טבולים הפריש תרומתו והי' לעצמו ולגבי המלוה שהוא ישראל איכא תרבית בין בתר מעיקרא ובין בתר בסוף שהרי אלו לא הי' מלוה הששים לוג טבולים הי' מפריש התרומות והי' צריך לתתם לאיזה כהן ומפני שהלוה אותם להכהן יש לו מותר התרומות שהוא אסור בו והכהן משלם לו מתוקנים ע"ש והניחו בקושיא וכן מצאתי הקושי' בהגהות הגאון רי"ד ז"ל על תורת כהנים סדר בהר (פ"ה א"ב) והניחו ג"כ בקושיא ויע"ש בחיבורי מה שפלפלתי בזה

יד) כעת נלפע"ד להקשות עוד דמשכחת לה נשך בלא תרבית כגון שראובן גזל משמעון חמץ. [כגון סאה חטין שנתחמץ] ועבר עליו הפסח. ולוה ראובן מלוי סאה חיטין ע"מ שישלם לו סאתים חיטין. והלך ראובן ושלם ללוי שני סאה חיטין. דהיינו סאה חיטין משלו וסאה השני החמץ שגזל משמעון. וסאה בסאתים הוי רבית כנ"ל. רק דבנ"ד נשך הוי כיון דראובן הי' יכול לפטור עצמו עם הסאה חיטין שגזל ולומר להגזלן הרי שלך לפניך. כב"ק (דף צ"ו:) ורק מפני שנתן הסאה חמץ ללוי ברבית שהי' מוכרח לשלם להנגזל מכיסו עבור סאה חיטין. א"כ נשך איכא. ותרבית ליכא. דהא המלוה אסור להנות מסאה הזה שנתחמץ כיון שעבר עליו הפסח אסור בהנאה. וע"ל אות ו' ודוק

טו) עוד יש להקשות דמשכחת לה נשך בלא תרבית כגון שאסר חפץ על כל העולם רק עבורו יהי' מותר והבטיח להמלוה לתת ברבית חפץ הזה. ואז נשך איכא דלדידי' הוא שוה ממון דמותר לשמש בו. אבל תרבית ליכא דהא המלוה אסור להנות מזה דאסור לכ"ע. גם משכחת לה תרבית בלא נשך כגון ראובן שאסר חפץ על עצמו ולכל העולם חוץ לשמעון יהי' מותר. ואח"כ הלוה לו ראובן מעות משמעון ונתן לו חפץ הזה ברבית. א"כ תרבית איכא דלשמעון הוא מותר בהנאה. ונשך ליכא דלראובן הוא אסור בהנאה ואינו נחסר כלל. לכאורה יש לדחות כיון דבידו לאתשולי עלי' ויהי' מותר לו עדיין מקרי שלו. אולם יש לתרץ דמשכחת לה שאסר החפץ בנזירת שמשון ע"ד רבים שאין לו התרה כיו"ד (סי' רכ"ח) ועוד יש לתרץ ע"פ דברי הר"ן בנדרים (דף פ"ה.) ד"ה ואני מסתפק בזה לפי שמשעה שאסרו על עצמו הפקירו כו' יע"ש. וכן יש עוד הרבה פוסקים דס"ל דאה"נ לא מקרי שלו. ומ"ה לא מקרי נשך. ותרבית איכא. כנ"ל. ובספרי ברית אברהם הארכתי בזה. ואכמ"ל יותר בזה

אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו מהרה

שלמה אברהם בלא"א המופלג כו' מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן כב

ב"ה יום ט"ו אלול שנת תר"ם לפ"ק שאוול

ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד ידיד ד' וידיד כל יודעי שמו ה"ה הרב כו' כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י. ולכא"ל שלום וברכה

אחדשה"ט. הגיעני חיבורו על ה' רבית ופלפוליו והגם כי ידוע לכל מכירי עד כמה אני מתאמץ להתרחק מהסכמת ספרים חדשים לא אוכל לסרב פני ת"ח כי"ב אשר שמעתי את שמעו הטוב ואשר אין לדמותו לרוב מחברי זמנינו ובפרט אשר חננו ד' בתורה וגדולה במקום אחד אשר אין לחשדו ג"כ לעשות קרדום. וראיתי אשר בפלפוליו ילך למישרים ולא ירחיק ללכת בחידודים אשר המעיין ימצא תועלת בהיותו עומד בסוגיות אלו ברצותו להעמיק עיונו בהם. ומה גם בהיותו דיטוגמא חדשה שהכל סופנין בה כו'

א) לאשר קשה עלי להאריך אזכיר רק קצת ברמז ממה שפלפלתי על מה שכ' בספרו ברית אברהם שאלה (תנ"ה) וז"ל שאלה שאירע שאחד הוציא שטר עיסקא על שני מתעסקים שמעון ולוי וכתוב בו ששמעון ולוי קבלו ממנו סך כך וכך להתעסק בו למשך שלשה שנים רצופים וכל מה שיעלה ריוח יקבל ראובן בעל הממון חצי הריוח תחלה ומחצה השני' יקבל שמעון שני חלקים ולוי שליש ועוד התחייבו עצמם שיתנו תחלה קדימה לראובן עשרה למאה דהיינו לבעל הממון ומפורש בשטר ששמעון ולוי קבלו ברמ"ג ורמ"ג וכבר עבר הזמן שהגבילו ועתה רוצה ראובן לגבות משמעון הקרן