בכורי שלמה חלק א רטו

סימן כ

ב"ה יום ה' כסליו שנת תרמ"ה לפ"ק פיעטרקוב

לכבוד ידידי הרב כו' מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י

אחדשה"ט. יקרת מכתבו בחי' תורה אשר פלפל בדברי אשר תרצתי קשית הכ"מ על הרמב"ם ה' מע"ש (פ"ד הט"ו) מצא חן בעיני. והנני להעתיק לכבודו אשר כתבתי בחידושי והזכרתי שמו היקר בחידושי על בב"מ בפ' איזה נשך למען הראותו כי שמו היקר לא נשכח מאתי וז"ל שם

מאי דמקשה בגמרא דלא משכחת לה נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך וקשה לי לפי מאי שהבאתי בחיבורי על ספק הספרדים שהביא הפמ"ג אם בישל בשר בחלב חצי שיעור אם הוי חזי לאצטרופי שיבשל עוד. והנה באכילה הוי שיעור הצירוף כדי אכילת פרס ובבישל לא נדע שיעור הצירוף וחותני הגאון שליט"א רוצה לומר דהצירוף הוא כזמן שמונח חצי זית הראשון כמו בשבת אם הוציא וחזר והוציא כל זמן שמונח חצי זית הראשון חייב ואנכי השבתי דלא דמי להוצאות שבת דשם האיסור משום שהוציא דבר שהוא לצורך וכיון שעדיין מונח החצי זית הראשון כשיצטרף אליו החצי זית השני יהיה לצורך. ולכן אם מונח החצי הראשון חייב אם יוציא עוד חצי זית. אבל בשר בחלב אין החיוב משום שיצטרף לאכלו אך גוף הבישול אסור וא"כ מה לי אם מונח עוד חצי זית הראשון או לא

וכתב לי הרב כו' מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י מאזארקאוו דיש להביא ראיה ממעילה (דף י"ח) דמעילה מצטרף אף לזמן מרובה אף לשלש שנים. והנה משם היה אפשר להביא ראיה להיפך דהגמרא קאמר שם במעילה דמצטרף המעילה אף לזמן מרובה ואיתא דאף לאחר שלש שנים מצטרף שנאמר וכי תמעול מעל ריבה. אלמא דאי לא הוי קרא לא היה מצטרף. אך אפשר לחלק דבמעילה הוי בשביל שהוא נהנה שוה פרוטה או בשביל שהוא פוגם בהקדש שוה פרוטה. והנה בשביל שהוא נהנה ש"פ בוודאי אפשר לומר דאינו חייב רק אם מונח עוד חצי פרוטה הראשונה. אבל אם אכל חצי פרוטה הראשונה אינו מצטרף. אבל משום פגם הקדש בוודאי מצטרף החצי פרוטה הראשונה עם האחרונה דהא החסרון עדיין הוא עתה ג"כ. אבל כיון דבעינן שיהנה שוה פרוטה לא היה מצטרף אם יכלה הנאה הראשונה. ומש"ה בעינן הפסוק דתמעול מעל ריבה. אבל לעולם היכא דמונח החצי פרוטה הראשונה לא צריך רוביא לזה. וכן מצד פגם ההקדש לא היה צריך קרא דהחסרון בוודאי מצטרף דהחסרון עדיין הוא בעולם ומצטרף עם חצי פרוטה השניה

אך לפי זה לענין רבית דדעת התוס' לקמן דבפחות משו"פ ליכא איסור רבית והביאו ראיה משומה שומה והש"ך כתב ביו"ד דאינו דומה לאיסור גזל דרק אין ב"ד נזקקין לפחות מש"פ אבל ברבית לא הוי החיוב על פחות מש"פ

וא"כ ברבית היכא שנתן לאחד פחות מש"פ ואח"כ נתן לו עוד פחות מש"פ וטרם שנתן לו החצי פרוטה האחרת וכלה חצי פרוטה הראשון איסור נשך איכא דהא נשך לחבירו פרוטה דעדיין החסרון מחצי פרוטה הראשונה איכא גבי הלוה ומצורף החצי פרוטה הראשונה עם האחרונה. אבל תרבית ליכא שהרי בשעה שקיבל חצי פרוטה האחרונה כבר כלה הראשונה ואינו מצטרף. וא"כ שפיר משכחת לה נשך בלא תרבית והגמרא קאמר דלא משכחת לה. ומגודל הטרדות אקצר ואומר שלום הדוש"ת באהבה

חיים אלעזר וואקס אבדק"ק הנ"ל

סימן כא

ב"ה יום טי"ת כסליו שנת תרמ"ה לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלום וברכה לכבוד אוהבי ה"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ סיני ועוקר הרים נשיא בארץ הקדושה. חסידא ופרישא. נ"י פ"ה עה"י. כו' כקש"ת מו"ה חיים אלעזר שליט"א אבד"ק פיעטרקוב בעהמ"ס נפש חיה

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

מכתבו היקר קבלתי לנכון שמחתי מאוד לראות משלומו הטוב ומשלום תורתו בעזה"י. בו ראיתי אותות האהבה מכת"ר אלי אשר הזכיר שמי בחיבורו היקר. והנני נותן למר תשואות חן בגלל דבר הזה. ואמרתי להשתעשע מעט באמרותיו היקרים אשר רחש לבי עליהם. ואציעם לפני כסא כבודו

א) כ"ג השיג על מה שהבאתי ראיה למה שנסתפק הפמ"ג אם בישל בב"ח ח"ש אם חזי לאצטרופי שיבשל עוד ח"ש. והבאתי ראיה לזה ממעילה (דף י"ח:) דמצטרף אף לזמן מרובה. והשיג כ"ג על זה וז"ל והנה משם הי' אפשר להביא ראיה להיפוך כו' אלמא דאי לא הוי קרא לא היה מצטרף עכ"ל. ולפענ"ד אינו השגה דהא אמרינן שם אי מה חטא האמור בתרומה לא צירוף שתי אכילות כאחד אף חטא האמור במעילה לא צירוף שתי אכילות כאחד. מנין אכל היום ואכל למחר ואפילו לזמן מרובה ת"ל תמעול מעל מ"מ כו'. ואפילו מכאן ועד שלש שנים מנין ת"ל תמעול מעל. עכ"ל הש"ס. נראה מזה דסברא החיצונה היא דמצטרף שתי אכילות אפילו לזמן מרובה אי לאו משום דמה חטא האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד אף חטא האמור במעילה לא צירוף שתי אכילות כאחד. ומש"ה צריך קרא דתמעול מעל לרבות אפילו לזמן מרובה. אבל אלו לא נאמר חטא חטא היינו יודעים מסברא דמצטרפין. [שוב מצאתי אחר זמן רב סברא זו בס' מנחת חינוך מצוה ק"ל שכ' וז"ל גם נ"מ גדולה [בגזל פחות מש"פ דאין מחויב להשיב מטעם דאינו ממון] דידוע דשיעור הצירוף כא"פ היא רק במידי דאכילה ובמעילה קיי"ל דצירוף המעילה לש"פ אפילו לזמן מרובה חייב ואף דהתם ילפינן מקרא תמעול מעל ע"ש במעילה היינו כיון דילפינן תחטא מתרומה. אבל כאן אי אמרינן דשיעורי' הו"ל הלמ"ס. א"כ בגוזל פחות מש"פ מא' היום וביום מחר עוד פחות מפרוטה ואפילו לזמן מרובה מצטרף עכ"ל. ושמחתי שכוונתי בעזה"י לדעתו הגדולה] אבל זו אינו סברא דנילף מתרומה דלא מצטרף. דשאני תרומה דתלוי באכילה. ובאכילה תלוי בשיעור אכילת פרס ואחר אכילת פרס אינו מצטרף. אבל בבישול בב"ח ל"ש זה ושוב מצטרפין אף לזמן מרובה. ומיושב השגתו דמר

ב) ובכריתות (דף י"ח:) מביא גם כן הא דאפילו מכאן ועד שלש שנים מנין שהם מצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה ואמאי הא כיפר עליה יוה"כ אמרי כי מכפר יוה"כ על איסורא על ממונא לא מכפר כו' עכ"ל. לפ"ז א"ש דשאני התם דצריך קרא לצירוף דשלש שנים. דבלא קרא הייתי אומר דיוה"כ מכפר. ושוב אין מצטרפין. וזה כוונת הש"ס במה דאמרו מנין שהם מצטרפין זה עם זה פי' כיון דבאמצע יוה"כ מכפר. מ"ה קאמר דרבי קרא דתמעול מעל דמצטרפין. ומקשה על זה ואמאי הא כיפר יוה"כ ואי ידיעות ספק מחלקות הא הוי יוה"כ כידיעת ספק ואמאי מצטרפין. אע"כ דידיעות ספק אין מחלקות. ומתרץ הש"ס לעולם דידיעות ספק מחלקות. כי מכפר יוה"כ על איסורא. על ממונא לא מכפר. אבל בלא קרא לא הייתי מחלק כן. כי הוי אמינא דהקדש לא מקרי ממון. וכמו שהביא באמת בשב שמעתתא (ש"ו פ"ד) דנסתפק בזה אם הקדש יש לו דין ממון של חבירו. לענין אם ע"א נאמן בזה והעלה דבמעיד להוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה הוי הוצאות ממון ואין ע"א נאמן. אבל להיפך להוציא מרשות גבוה לרשות הדיוט לא איכפת לן בהקדש משום תורת ממון שבו אלא מתורת איסור. אולם יפה השיג כבוד גאונו עליו בחיבורו (בדין עשה דוחה ל"ת) והביא ראיה דגם בהקדש יש תורת ממון ממעילה (דף י"ח:) הנ"ל. איתביה רבא אכלה