בכורי שלמה חלק א ריד

באחרים והוא דבר חשוב אף דד"ת לא בטל מ"מ לא נידון בי' דין ספק דרבנן לקולא כיון דהספק בעצמותו הוי ספק דאורייתא ורק מצד גלגול הביטול הוי דרבנן. וכ"כ הש"ך ביו"ד (סי' ק"י דיני ס"ס אות י"ט) ובט"ז (סי' ס"ו) ובשו"ת מהריב"ל (ח"ג סי' ק"ג) כעין זה. ועי' בשו"ת הגר"ע איגר (סי' מ"ט). א"כ ה"ה לענין ברירה נימא נהי דבדרבנן קיי"ל יש ברירה זה דוקא במה שהוא בעצם איסור דרבנן אבל לא מה שבעצם הוא איסור דאורייתא רק ע"י גלגול נעשה דרבנן. שוב מצאתי ביש"ש בב"ק בדיני ברירה שכ' וז"ל. ולאו דוקא דאורייתא ממש אלא אפילו מידי דרבנן ועיקר שם תור דאורייתא עליו כמו מעשר ירק וכדומה אז לא אמרינן בי' ברירה יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד כיון דבעצם מע"ש הוא דאורייתא רק ע"י גלגול נעשה דרבנן שוב לא אמרינן בי' ברירה

יב) ונלפע"ד לתרץ דברי קדשו ע"פ מ"ש הפמ"ג והגרע"א ביו"ד (סי' י"ד) דסברת ד"מ ומהריב"ל הנ"ל היינו דוקא באיסור שנולד קודם התערובות. אבל באיסור שנולד בתוך התערובות אף באיסור דאורייתא שנתגלגל לדרבנן אזלינן לקולא יע"ש. א"כ א"ש נמי לענין ברירה. כיון דבנ"ד גבי מע"ש באמרו סלע שתעלה בידי כו' הוי ג"כ נולד בתערובות מ"ה יש לו דין שאר דרבנן גרידא דאמרינן בי' ברירה וז"ב כשמש בעזה"י

יג) אמנם לכאורה יש עוד להקשות על תירוצו על הרמב"ם ז"ל. דהא קיי"ל באם יכול להכיר האיסור ולהוציאו ל"ש ביטול ואסור מדאורייתא כמ"ש הרא"ה בספרו בדק הבית. והובא בש"ך ביו"ד (סי' ק"ב) וברמ"א (סי' צ"ח) והנה בסוף תמורה הביאו התו' ב' הרמ"ר כלל גדול בדין ברירה דהיכי דנולד האיסור בתערובות מהני לברר האיסור אבל אם האיסור נולד מקודם לא מהני לברר האיסור יע"ש. א"כ קשה כיון דכאן מיירי שהאיסור נולד בתערובות מהני לברר האיסור וא"כ שוב לא מהני בי' ביטול. ואף מה"ת לא בטל כנ"ל כיון שאפשר להכיר האיסור ע"י ברירה. וכיון דלא בטל מה"ת שוב לא שייך בי' ברירה

יד) איברא אין זה קושיא דממנ"פ מותר. אם אין ברירה בלא"ה מותר דבטל מה"ת רק מדרבנן לא בטל משום דהוי דבר חשוב ובדרבנן מהני ברירה. ואם יש ברירה פשוט דמהני ברירה אף בדאורייתא וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל

טו) אם חומה היא תירוצו על הרמב"ם ז"ל נבנה עלי' טירת כסף ליישב בזה קושית השאגת ארי' (סי' פ"ט) שהקשה על הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ד מה' עכו"ם דבהמה חצי' של עיר הנדחת וחצי' ע"א שהיתה בתוכה ה"ז אסורה ועיסה שהיא כן מותרת לפי שאפשר לחלקה ע"כ. ותמה עליו הש"א אמאי עיסה מותרת הא הרמב"ם ז"ל פסק מה"ת אין ברירה ועיר הנדחת מה"ת אסור עכ"ל והניחו בקושיא ולא ראיתי למי מאחרונים שתירצו

טז) ונלפע"ד לתרץ קשיתו ע"פ תירץ של כ"ג. דהנה דעת הרמב"ם בפ"ה מה' בכורות דאי אפשר לצמצם ופירושו דא"א שיהא שוים ובוודאי קדים אחד מהן [דלא כדעת התוס' בפ"ב דחולין] גם ידוע דעת הרמב"ם ז"ל סוף ה' כלאים ובפ"ט מה' ט"מ דמן התורה כל הספיקות שריא רק מדרבנן שהחמירו בספק תורה. גם ידוע דמה"ת לא בעינן רוב כפל וסגי באם ההיתר הוא גדול משהו מהאיסור. ויעי' בשו"ת הרשב"א (סי' ער"ב ורע"ג) שחכם השואל ר' מאיר בן ר' שלמה חקר באשם תלוי איך מביא כיון דיבש בטל ברובו אם לא בשוין. והפמ"ג בפתיחה לה' תערובות חקירה ג' אסברה לי' כיון דא"א לצמצם לא מקרי איקבע איסורא שמא הגדולה של היתר ואין כאן איסור כללא הקטנה דבטל הוא ברוב וכ' דמ"ש הרשב"א דבין אכל הגדולה או הקטנה מביא אשם תלוי. יש לתמוה כשאכל הקטנה ממנ"פ אי של היתר אמאי. ואי של איסור והגדולה של היתר הרי בטילה כיון דלא חד בתרי ממש בעינן כפי הנראה שם. ויעי' מ"ש ב' מנחת כהן בס' התערובות (ח"א פ"א ובח"ב פ"א) שהעלה גדולה וקטנה והוא אכיל גדולה הוא דחייב אשם תלוי [והפמ"ג השיג עליו מלשון הרשב"א. אולם בלי ספק הי' להרב מנחת כהן גירסא אחרת ברשב"א] יע"ש. ואף שכ' הרמב"ם בה' מא"ס (פט"ו ה"ד) אם הי' חלב האלי' כשנים דבעינן כפל. מ"מ כבר העלה הפמ"ג שם דמה"ת לא בעינן כפל רק משהו יותר בטל מה"ת. רק מדרבנן בעינן רוב כפל יע"ש. וכיון שכן בנ"ד מדאי אפשר לצמצם אפשר דחצי שנוטל עיר אחרת היא הקטנה ואז ממ"נ מותר אם הוא של היתר בוודאי מותר ואם היא של האיסור מ"מ בטל ברוב מדהשנית גדולה היא של היתר כנ"ל ונהי דאיכא לספוקי דלמא חצי זו היא הגדולה ואז לא שייך ביטול. מ"מ בכה"ג לא הוי איקבע איסורא כנ"ל. וספיקא מה"ת להקל. [בפרט דאיכא ס"ס ס' שמא היא של היתר ואת"ל דהיא של איסור שמא היא הקטנה] ורק מדרבנן בעינן רוב כפל ואינו בטל. וממילא הוי איקבע איסורא מדרבנן ממילא מהני ברירה. ומיושב קשיית הש"א על הרמב"ם ז"ל בטוב טעם

יז) מדי דברי אציע לפני מר גאונו אשר רחש לבי במה שחידש כ"ג על ספק הפרי מגדים בשם הספרדים בבישל חצי זית בשר וחלב ביחד אם איכא איסור מן התורה אף שאינו חייב מלקות כמו בחצי שיעור באכילה י"ל דח"ש באכילה אסור משום דחזי לאצטרופי עוד עם ח"ש כדי אכ"פ. אבל בבישול לא שייך חזי' לאצטרופי דמאי צירף שייך כאן עכ"ד. ופלפל בזה כ"ג וכבוד חמיו הגאון הקדוש אבד"ק קוטנא שליט"א. [והוא נדפס בספרו נפש חיה חיו"ד סי' י"ב] ונפלאתי למה לא הביא כ"ג ראיה לספק של הספרדים ממתני' דמעילה (פ"ה מ"ה) מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה וכ' הרמב"ם בפירושו אמרו בסיפרא אכל היום ואכל למחר ואפילו לזמן מרובה כו' שהכל מצטרף וכשישלם ממנו שוה פרוטה כפי התנאים הנזכרים מעל יע"ש וכ"ה בכריתות (דף י"ח:) דאפילו מכאן ועד שלש שנים מצטרפין יע"ש. אם כן מוכח דמצטרפין בחצי פרוטה היום ובחצי פרוטה לאחר שלש שנים א"כ ה"ה לענין בישול בשר בחלב מצטרף דמאי שנא

יח) ואין לדחות דשאני התם דמבואר ברמב"ם וברש"י שם דדוקא בהעלם אחת מצטרף. אבל שלא בהעלם אחת אינו מצטרף. ז"א. דמעלה זו היא לענין חיוב קרבן מעילה דידועה מחלקת ככריתות (דף ט"ז.) בה' העלמות מביא ה' חטאות יע"ש. אבל לענין מיתה ומלקות לא תליא בהעלמה רק בידיעה. וא"כ בחצי שיעור כמו דמצטרף התם לענין מעילה כל שלא היתה ידיעה באמצע. א"כ ה"ה לבישול בב"ח דמצטרף אף בידע לענין מלקות

יט) אולם לכאורה יש לדחות דאינו ראיה ממעילה. דהנה במתני' דכריתות (פ"ג מ"ט) אמרינן לא אם אמרת במעילה שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה צירוף המעילה לזמן מרובה. תאמר בנותר שאין בו אחד מכל אלו ע"כ. א"כ גם בב"ח לא נוכל ללמוד ממעילה שאין בבשר בחלב ג"כ אחד מכל אלו. שיהיה המאכיל כאוכל ומהנה כנהנה. וא"כ שוב גם זה לענין צירוף לא דמי למעילה אולם לפ"ז גם מה שהביא כ"ג בשם חמיו הגאון שיחי' שהוכיח משבת (דף פ') דהוציא חצי גרוגרות והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרות והניחה חייב ואם נשרפה הראשונה קודם שהוציא השני פטור והאריך בזה. והא לפי מה שהעלתי אינו ראיה דהא אמרינן בכריתות (דף י"ז) אמרו לו לא אם אמרת בשבת שיש בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה תאמר בנדה שאין בה תוצאות הרבה לחטאות הרבה כו' יע"ש. א"כ שוב ליכא ראי' לבב"ח דג"כ ליכא בזה תוצאות הרבה לחטאות הרבה, וצ"ע

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. מצפה לתשובתו הרמתה דו"ש באהבה

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י