בכורי שלמה חלק א ריג

קורקוס תירץ דהכא אין מצריכים לברירה דסלע א' מחולל ממ"נ. ותמה כ"ג על תירוצו דנהי דהפירות יצאו לחולין מ"מ למה פסק הרמב"ם דסלע זה הוא מעשר. הוא קיי"ל אין ברירה עכ"ד

ב) לכאורה נוכל לשדות נרגא בדבריו היקרים. דנוכל לומר דכוונת הר"י קורקוס דכיון שזה אמר הרי זה מחולל על סלע שתעלה בידי בוודאי כוונתו על אופן המועיל. היינו שבוודאי יש סלע א' שחילל עליו. וממילא אף דקיי"ל אין ברירה ולא יברר את סלע הזה רק יקח סלע אחר מ"מ דעתו שסלע שיעלה בידו יהי' מחולל על סלע שנעשה פדיון מעשר. דאנן קיי"ל בה' מעשר שני (פ"ד ה"ה) דאם חילל סלע על סלע הראשון יוצא לחולין. והשני נעשה תחתיו מעשר ומ"ה יפה פסק הרמב"ם דהסלע מעשר. דנהי דלא יברר הסלע שאמר מ"מ גם סלע אחר שחילל על זה יהי' תחתיו מעשר. ואין לדחות זה משום דלאו כ"ע דיני גמירי שידעו כן שבאם לא תעלה בידו סלע שחילל על הפירות יהי' דעתו שיחלל סלע שתעלה בידו על סלע זה. ז"א דהא כבר כ' הש"ך בח"מ (סימן ס"ו ס"ק כ"ה) דאטו כ"ע דיני גמירי לא אמרינן רק במקומות שאמרו כן בגמרא. דאם לא כן בטלת כמעט כל דיני המגו שהרי כמה מגו יש צריכין לימוד רב בעומק יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד יש לומר דהי' דעתו כן

ג) אמנם ז"א דהא הרמב"ם העלה שם דאין מחללין מעות מעשר שני על מעות אחרות כו' ואם עבר וחילל הרי אלו מחוללין עכ"ל. א"כ מהי תיתי לומר דהי' כוונתו לחלל סלע זה על סלע אחר. דהא מדאין מחללין לכתחלה על מעות אחרות מסתמא לא הי' דעתו רק שיהי' חילל סלע אחד על הפירות ויהי' נשאר בספק איזה סלע יהי' מעשר דאז ג"כ יהי' רשאי לאכול הפירות כיון דממ"נ הם יצאו לחולין. וא"כ הדרא קשית כ"ג לדוכתא

ד) ואין לתרץ כיון דכלל בידן דלא מעייל אינש נפשי' לספיקא וכ"פ הרמב"ם בה"א (פ"ט ה"ט) ובאה"ע (סי' ל"ז). ואף דסותר עצמו מנדרים. דבה' נדרים (פ"ב) כ' סתם נדרים להחמיר. ובש"ס קאמר סתם נדרים להחמיר הוא מטעם דמעייל נפשי' לספיקא. כבר תירצו האחרונים דסתם נדרים אינו ענין כלל למחית נפשי' לספיקא דלדידי' הוי בירור רק לדידן הוא ספק ואזלינן לקולא. ואף שבש"ס תפס לשון מעייל נפשי' לספיקא אשגרת לשון הוא אגב הך דהקדש חייתו. וא"כ גם בנ"ד מסתמא לא הי' דעתו לעייל נפשי' בספיקא דהסלעים יהיו כולן ספק מעשר רק בוודאי יהי' אחד מעשר וכגון שיהי' מחולל סלע זה על סלע זה ואף דלכתחלה אין לעשות כן. מ"מ מדאמרינן לא מעייל אינש נפשי' לספיקא הוי ראי' דהוא רוצה שיהי' מחולל זה על זה

ה) מ"מ אחר העיון ז"א. דהא גוף הסברא הא דלא מעייל אינש נפשי' לספיקא זה דווקא אם הספק חמור מוודאי. כרבא בנדרים (דף י"ט:) בדעת ר' יהודא יע"ש. אבל כאן נהי דהוא ספק מ"מ לא יצרוך מספק לתת כל הסלעים למע"ש. רק יחלל על מעות וכמ"ש הרמב"ם בה' מע"ש (פ"ו ה"ב) כשסלע של מע"ש וחולין מעורבין יע"ש. א"כ אין הספק חמור מהוודאי וא"כ שוב אמרינן בי' מחית אינש לספיקא. וא"כ יפה תמה כ"ג על תירץ הר"י קורקוס דלמא סלע זה ודאי מעשר

ו) ואין להקשות דלפ"ז נימא דכוונתו הי' באמת כן דאם הוא הסלע של מעשר מוטב. ואם לאו יהי' מחולל על סלע של מעשר. דהא בסלע של מע"ש וחולין מעורבין אמרת דרשאי לחלל אף ממקום אחר וכ"ש במקומו. אולם באמת ז"א. דהא הר"ש במס' מע"ש (פ"ב מ"ו) כ' דקתני במתני' סלע של מע"ש ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואמר סלע של מע"ש בכל מקום שהיא מחוללת על מעות האלו ובורר את היפה שבהן ומחללין עליו מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק ולא שיתקיים כן אלא חוזר ומחללם על הכסף ע"כ וכ' הר"ש על זה ותימא דמעיקרא נמי לשקול יפה ונימא אם היא של מע"ש הרי טוב ואם הרע של מע"ש תהא מחוללת על זו דקיי"ל מחללין סלעין על סלעין דכסף כסף ריבה בריש הזהב ושמא חיישינן דילמא אתי למישקלה בלא שום תנאי כו' עכ"ל היוצא לנו מדבריו דכסף על כסף אינו רשאי לחלל לכתחלה עכ"פ וכמו שהבאתי ב' הרמב"ם לעיל. ונהי דבדיעבד הרי זה מחולל מ"מ מהי תיתי לומר דכוונתו לעשות באופן שאסור לכתחלה. דאוקמינן אותו על חזקת כשרות שמסתמא לא הי' דעתו באופן האסור. רק דדעתו הי' לחלל סלע אחד על הפירות ויהי' נשאר בספק איזה סלע יהי' מעשר כנ"ל והדרא קשית כ"ג לדוכתא

ז) וכבוד גאונו תירץ דעת הרמב"ם ז"ל דבמעשר אמרינן ברירה משום דמה"ת בטל ברובא ורק מדרבנן לא בטל ובדרבנן אמרינן ברירה ע"כ תורף תירוצו. לכאורה נוכל לפקפק בזה. דהנה מה שפוסק הרמב"ם בדרבנן יש ברירה הוא מטעם דמספקא לי' אי יש ברירה או אין ברירה כמ"ש הר"ן בריש פ"ק דגיטין בדעת הרמב"ם ז"ל וכ"ה הבית שמואל בה' גיטין והפ"י בביצה (דף ל"ח.) ובס' גט פשוט על אה"ע (סי' כ"ב סק"ח) דטעמא דרב הושעיא משום דמספקא לי' אם הלכה כמ"ד יש ברירה או כמ"ד אין ברירה וכ"כ בעל העיטור (אות ח' חלוקת קרקעות) ודלא כשיטת היש"ש פ' הפרה דהא דאמר רב הושעיא בדאורייתא אין ברירה בין לקולא בין לחומרא דהא הרמב"ם פסק בפ"ג מה' גיטין דהוי ספק מגורשת. ואף דהיש"ש השיג על הרמב"ם מאחין שחלקו פטורים ממעשר בהמה ומאחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל ואי מספקא לי' מנין לנו להוציא ממון מחזקת בעליו. כבר תירץ השער המלך בפ"ג מה' גירושין יע"ש. לפ"ז קשיא לי כיון דכל מה שבדרבנן ס"ל להרמב"ם דאמרינן ברירה הוא מטעם ספק דרבנן לקולא. קשיא לי הא מעשר שני הוא דבר שיש לו מתירין כמ"ש בשו"ת חוות יאיר (סי' קל"א). ובדבר שיל"מ קיי"ל ספק דרבנן ג"כ להחמיר כיו"ד (סי' ק"ב). א"כ גם שנתבטל הסלע מה"ת רק מדרבנן לא בטל לא שייך ג"כ לומר בי' ברירה בדשיל"מ

ח) ולא נעלם ממני מ"ש הפ"י בביצה (דף ל"ח) בפירוש רש"י שכ' דאף בדשיל"מ יש ברירה דלא דמי ספיקא דפלוגתא דתנאי לשאר ספיקות. וספיקא דפלוגתא קיל ומקילין אף בדשיל"מ. אולם כבר השיגו עליו וגם משעה"מ סוף ה' עירובין נראה שחולק על זה. ועוד דבשעה"מ העלה בדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דוודאי אין ברירה רק אפילו למ"ד דאין ברירה מ"מ יש ספק שמא הוברר. לפ"ז לא הוי ספיקא דפלוגתא רק ספיקא דמעשה ומדהוי דשיל"מ הוא להחמיר

ט) ולא נעלם ממני מ"ש השעה"מ בה' מאכלות אסורות (פט"ו) דהרמב"ם ס"ל דמע"ש אינו דשיל"מ חוץ לירושלים מדיש טרחה להביא לירושלים ואף דיכול לפדותו מ"מ לא הוי דשיל"מ דלא כשיטת רש"י והרא"ש והר"ן דס"ל דמקרי דשיל"מ גם חוץ לירושלים מפני דאפשר בפדיון. אולם בכל זה לא נחה דעתי דהא בדין ט"ז מוכח דס"ל להרמב"ם ג"כ דהוי דשיל"מ. מדכ' מעשר שני בטל ברוב איזה מעשר אמרו במעשר שנכנס לירושלים ויצא ונפלו מחיצות שהרי אין שם מחיצות להחזירו לשם ואי אפשר לפדותו מאחר שנכנס. משמע מדבריו טעמי' דמחיצה קולטות ואינו יכול לפדותו. הא אם אין מחיצה קולטות והי' יכול לפדותו הוי לי' דשיל"מ. ויעי' בשעה"מ שעמד על זה ודחק עצמו. והחו"י הנ"ל פשיט לי' דמקרי דשיל"מ אף חוץ לירושלים. ובפרט דגם לשיטת השעה"מ מ"מ בירושלים מודה דמע"ש הוי דשיל"מ. והרמב"ם סתם דינו משמע דאף בירושלים הדין כן אם אמר פירות אלו יהיו מחוללין על סלע שתעלה בידי. והדרא קשיתי לדוכתא דבירושלים הוי דשיל"מ וספיקא להחמיר

י) ונלפע"ד לתרץ דצדקו מאד דברי קדשו. דהנה מבואר ביו"ד (סי' ק"ב) דאף דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל. מ"מ אם האיסור נולד בתערובות בטל יע"ש. א"כ נוכל לומר ג"כ לענין ספק דרבנן דאזלינן להחמיר בדשיל"מ. מ"מ אם האיסור נולד בתערובות לית לי' דין דשיל"מ וספיקו להקל וז"ב

יא) אולם לכאורה יש להקשות על תירוצו דהא מבואר בדרכי משה (ססי' צ"ז) דבספק איסור שנתערב