בכורי שלמה חלק א ריב

כב) ומה שכ' כ"ג באות ט' להשיג עלי שאין לעשות ס"ס דלמא כדעת התוס' מאחר שהמחבר קבע להלכה כהרמב"ם וכידוע מכללי הפוסקים שכל דעה שלא הוזכר בש"ע אין לצרף לס"ס בהלכה כו' והאריך בזה. אינו השנה אף דבלבושי שרד כ' כלל הזה. אולם הרב יד אברהם בהגהותיו ליו"ד (סי' ק"י) כ' עליו וז"ל ושארי לי' מארי' על זה וכי ע"פ הכרעת ב"י וד"מ נשים דעת גדולי פוסקים כלא וכבר כ' הנוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' מ"ז) דלא כלבושי שרד יע"ש. וכן נמצא הרבה גדולים שעשו ס"ס מדעה שלא הובא בש"ע ורמ"א. וכמו שהביא כ"ג בעצמו (בסי' ט"ז באות ו') לענין כבוש ב' הפמ"ג (סי' ק"ה במ"ז סק"א) דרלנ"ח חשיב לי' ספיקא דרבוותא הא דג' ימים. והקשה ג"כ מספק כבוש וע"כ כיון דהמחבר והרב הכריע כן לא נכנס בגדר הספק כלל מ"מ במנ"י (כלל פ"ה ס"ק י"ב) צירף ג"כ ספק זה וכדעת המרדכי עכ"ל. וגם הנוב"י (מ"ק חיו"ד ססי' כ"ו) צירף גם כן סברת רש"י והגמיי' שאין שייך כבוש אלא בחומץ וציר יע"ש אף דלא הובא דעה זו בש"ע ורמ"א. ואף דהנוב"י כ' שם בלא"ה הרבה צדדים להתיר. גם בנ"ד הוי ג"כ מלבד הס"ס צדדים להתיר כמ"ש בתשובתי הראשונה [וגם כ"ג כ' דיש צדדים אחרים להתיר]

כג) דהא לדעת הט"ז (בסי' ק"ה) גם בספק אחד בכבוש הוי צד להיתר משום חזקת היתר. רק דהנקה"כ חולק. אבל כשיש עוד ספק אם שהה מעל"ע גם לנקה"כ יש צד להיתר. ועוד דהא כ' מהרי"ק והוקבע להלכה בח"מ (סי' כ"ה ס"ב) בהג"ה דאם נמצא תשו' גאון וכו' ונמצא אחרים חולקים עליו אין לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו וכו' ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו עכ"ל. וכ"כ בשו"ת מהר"ח כהן ראפפורט (אה"ע סי' כ"ד). וא"כ ה"נ אפשר דלא ראה הב"י והרמ"א תשו' הרמב"ן (סי' י') שחולק על הרמב"ם ז"ל ואם הי' ראה דדעת הרא"ש והתו' והרמב"ן חולקים על הרמב"ם לא הי' פוסק כהרמב"ם. וכדמצינו ביו"ד (סי' קע"ג) בב"י לענין טרשא דר' נחמן משום דהרא"ש והרשב"א ובעל המאור פוסקים כר"נ אף דהרי"ף והרמב"ם והרמב"ן, סוברים דלא קיי"ל כטרשא דר"נ. יע"ש. א"כ אלו הי' רואה דעת הרא"ש והתוס' והרמב"ן דלא כרמב"ם אולי הי' פוסק כמותם ועכ"פ נוכל לצרף אותם לס"ס ואין לדחות כיון דהרב ב"י בחיבורו כסף משנה הביא דעת הרא"ש ושו"ת הרמב"ן הנ"ל תו לא נוכל לומר דהב"י לא ראה תשובת הרמב"ן. ז"א דספר בית יוסף חיברו הרב מוהרי"ק בראשונה ואח"כ חבור הכסף משנה על הרמב"ם כמ"ש בס' לחם חמודות בסוף ברכות (דף ע"ה) ובלח"מ בפ"ה מה' אבל ד"ה שני אחין. ובא"ר או"ח (סי' תי"ד סק"ב) והאריך בזה בס' יד מלאכי יע"ש. וא"כ נוכל לומר דבראשונה בעת שעשה חבורו ב"י לא ראה עוד תשובת הרמב"ן הנ"ל. וא"כ פשוט בעיני דנוכל לצרף דעת פוסקים הנ"ל לס"ס

כד) ובזה נסתר ג"כ מה שכ' כ"ג אחר זה ומ"מ דרכו של המחבר לפסוק כהרמב"ם במקום שלא נחלקו עליו שנים מעמודי הוראה בפירוש כו'. והא הבאתי ראי' לעיל מיו"ד (סי' קע"ג) שפוסק כדעת הרא"ש והרשב"א ובעל המאור נגד דעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן. ועכ"פ לס"ס בוודאי נוכל לצרף דעה זו כנ"ל

כה) עתה אעתיק למר גאונו גרגיר אחד מחיבורי ברית אברהם בחי' לפ' איזה נשך (דף ס"א:) אמר רבא ע"כ של תורה מכאן ואילך של דבריהם עד כאן יכין רשע וילבש צדיק ע"כ ותו לא. יעי' במל"מ שהביא קושיא איך יעלה על הדעת לומר כן אפי' בדרך תמיה ויעי' בס' מעיני החכמה שדחק לתרץ. ונלפע"ד לתרץ דנוכל לומר דלעולם רבא ס"ל הדרש של ר' יוחנן דלמיתה ניתן ולא להשבון. והיינו פירושו בדעת ר"י דאין לו השבה וכן סובר ג"כ רבא דאין לו השבה ולא ניתק ניתק לעשה. אולם מה דר"י לא דרש הקרא של וחי אחיך על רבית בזה לא ס"ל כר"י רק כר"א דאתי לעשה לא לנתק הלאו רק חיוב חדש הטילה עליו הכתוב וכ"כ באסיפת זקנים בדעת רש"י שכ' (בדף ס"ב.) לעולם קום עשה יע"ש. ולכן ס"ל כיון דכל החיוב שצריך לשלם הוא רק משום העשה ולא מטעם אי עביד לא מהני רק דהתורה רבתה בזה דדוקא לדידי' אזהר רחמנא ולא לברי' ולכן אמרינן גבי' יכין רשע וילבש צדיק. אבל בא"ר כיון דרבא ס"ל א"ע לא מהני א"כ גם בא"ר יוצאה בדיינים כמ"ש בחידושי רע"א ע"ש. והוי אמינא כיון דקיי"ל דא"ע ל"מ א"כ גם הבנים חייבים להחזיר בא"ר כיון דשם הטעם משום ל"מ ולא מטעם העשה דשם לא שייך העשה כיון דהוא רבית דרבנן וחייב להחזיר רק מטעם א"ע ל"מ. וממילא גם הבנים חייבים להחזיר הא"ר ולא אמרינן בי' יכין רשע וילבש צדיק. ואין להקשות מנין לנו בא"ר דהמלוה בעצמו יהי' חייב להחזיר כיון דכאן ליכא עשה של וחי אחיך. ז"א קושיא. דבאמת גם בר"ק אפילו בלא קרא של וחי אחיך ג"כ ידענו דחייב להחזיר מטעם א"ע ל"מ רק משום דבר"ק הוקש לשופכי דמים והו"א דכיון דלא ניתן להשבון אינו חייב להחזיר כלל לכן צריך הקרא של וחי וממילא דרשינן מיני' דלדידי' אזהר רחמנא ולא לברי' מ"ה יכין רשע וצדיק ילבש. אבל בא"ר דפשוט דבזה לא הוקש לשופכי דמים ושוב חייב להחזיר גם בלא העשה מטעם של א"ע ל"מ. וממילא הטעם זה גם הבנים חייבים להחזיר ולא שייך בא"ר יכין רשע וצדיק ילבש. מ"ה פריך עד כאן ותו לא ותירץ אפילו עד כאן יכין רשע וצדיק ילבש אבל בא"ר גם הוא אינו חייב להחזיר דבדרבנן גם רבא מודה דא"ע מהני. עוד נוכל לומר למסקנא א"ש אפילו אם נאמר גם בדרבנן א"ע ל"מ. דעד כאן יכין רשע וצדיק ילבש. אבל בא"ר גם הוא א"צ להחזיר הרבית. ע"פ מ"ש בשו"ת מהרי"ט בראשונות (סי' ס"ז) דהא דאמר רבא דאל"מ היינו דוקא היכא דיכול לתקן אבל אם לא יוכל לתקן אז מודה רבא דמהני וכיון דהריטב"א כ' בקידושין (דף ו':) וכאן באספ"ז דהרבית קנה אפילו למ"ד יוצאה בדיינים מ"מ הרבית שלקח קנה דבמתנה יהבה ניהלי' ויכול לקדש בו אשה רק דצריך להחזיר תשלומיו משום העשה של וחי אחיך והוא חיוב חדש. א"כ כש"כ בא"ר דכבר קנה הא"ר. וממילא אף אם יחזיר הרבית לא יתוקן האיסור שעשה. ושוב גם רבא מודה בזה דמהני מ"ה גם הוא בעצמו א"צ להחזיר הא"ר. ומתורץ קושית המל"מ

אלה דברי אוהבו מקרב לב דו"ש באהבה רבה ואהבת עולם. משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם

בלא"א המופלג כו' כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן יט

ב"ה יום ג' מרחשוון תרמ"ה לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלו' וברכה לכבוד ידידי הגאון המפורסם בקצוי ארץ. סיני ועוקר הרים. גזר הקודש נ"י פ"ה עה"י. החסיד המפורסם חכם חרשים נשיא בארה"ק. כו' כקש"ת מ"ו חיים אלעזר וואקס שליט"א אבד"ק פיעטרקאוו בעהמ"ס נפש חיה

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

קבלתי את מכתבו היקר בלוית חידושי תורתו אשר העתיק מחיבורו בענין אשר כתבתי לו מחידושי [מחיבורו נפש חיה בדיני ברירה סי' י"ג וסי' י"ד] ולאשר דבריו יקרים בעיני פלפלתי בהם לבנות ולסתור ע"מ לבנות שדבריו ברורים כשמש

א) הנה כבוד גאונו כתב ית הכ"מ על הרמב"ם בה' מעשר שני (פ"ד הט"ו) דהאומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מהכיס הרי זה חילל וסלע שתעלה בידו הוא מעשר, והקשה הכ"מ דסותר עצמו מפ"ז ה' מעשרות בשני לוגין שאני עתיד להפריש אין ברירה. והר"י