בכורי שלמה חלק א רז

אחרים ללקט הפירות משדות אחרים עי' בכ"מ ובתי"ט שביעית (פ"ט מ"ט). ואף דגם חמץ חזי לאחה"פ כשהפקיר ולעיל (דף מ"ד:) מה לנזיר שכן יש היתר לאיסורו כו' מ"מ בביעור ליכא איסור גם קודם הביעור וכרמב"ן פ' בהר דהאדם מצווה שיאכל מן ולא מן המשומר אבל גוף הפירות אין עליהם איסור כלל וע' בשו"ת שיבת ציון (סי' נ"א) וביו"ד (סי' ק"ב) בדשיל"מ שאין בו ממשות וע"ש בפר"ח סק"ט ובפלתי סק"ו ובחידושים ופלפולים להגר"ל מפלאצק. ואכמ"ל. ועי' בשעה"מ ה' מא"ס (פט"ו ה"ה) בד"ה ודרך אגב כו' שמבואר כל עיקר דברי המקמ"ח והא דשרי ר"ג כיון שלא נשאר פליטתו דחשיב כמבוער ומדמי ג"כ למ"ש הש"ך יו"ד (סי' ק"ב) בדשיל"מ דטעמו מותר. וע"ש שהביא דלראב"ד אינו כן ממ"ש לר"ש דאסור במשהו ולא חשיב טעמו כמבוער אף דלא נתערב אלא טעמו גרידא יעש"ב וע"ש בפמ"ג במש"ז דיש ללמוד מדהט"ז דין חדש דהא דברובא בטל היינו כשיש שם ממשו הא פליטה אף רוב א"צ ומ"ה בדשיל"מ טעמו דשרי לאו מתורת ביטול קאתינן כו'. ויש להוכיח מהא דבעי למילף טכ"ע מגעולי כלי מדין לרשב"א בתה"א (בית ד' שער א') דגם אם בישל בכל הכלי ליכא רובא וגם דלהש"ך ביו"ד (סי' ס"ט ס"ק ס"ד) דכיון דכל הקדרה חמה פולטת ג"כ מלמעלה ויש לחוש שמא יב במקצת הכלי. וע' רמב"ן והובא בפ"י דבמילי דרבנן פליגו אי אזלינן לקולא כיון שעיקר ענין הביעור אין לו עיקר מה"ת בזמנים הללו. ואלו לפר"ת היאך מיושב שיטת הירו' דל"ל האי דרשה דלא אשכחן בתלמודא דידן דפליגו אירו'. וגם דלתוס' קשה לסברתם דלר"א איצטרך קרא יתירה לטעם כעיקר בשביעית ומאי פריך לעיל (דף מ"ד:) לר"ע טכ"ע מנ"ל. ועי' בר"ש שביעית (פ"ט מ"ה) ואין רצוני להאריך יותר

ג) ומה שהאריך כ"ת בההיא דהכובש ג' כבשים דמיירי בחבית של חומץ וציר דהוי ככ"ר ולכן גם בהתירא בלע ולר"א אשמעינן דגם בשביעית דקיל הוי כשאר איסורין ולר"ג אשמעינן דטעמו כמבוער כיון דטעמו יצא בהיתר ולגבי ורד כיון דשמן זתים חריף הוי ככ"ר ע"י בישול ומ"מ מותר קודם זמן הביעור דהתירא בלע. אבל בסיפא דאחר הביעור גם ר"ג מודה. וע' באו"ה בהגהות שבסוה"ס הא דבשאר איסורין כבוש כמבושל שפולט ובולע ע"י כיבוש כמו ע"י בישול וטכ"ע דאורייתא. אבל אינו בישול ממש ע"י כבישה ולכך אסור לבשל אח"כ דלא הוי בישול אחר בישול. וע' בבאר יעקב (חיו"ד סי' (ק"ג בדף נ"ג. ונ"ז:) משש"ב בדהש"ך דזתים מקרי חריף וקושייתו מתו' פסחים (דל"ו.) הרגישו כולם וע"ע בדורש לציון (דרוש י"א) משש"ב. וע"ע בבאר יעקב לחאו"ח (סי' תמ"ב) בתשובה בדף כ"ט ע"א משש"ב בישוב קו' התוס' פ"י דתרומות מ"י דבההוא דכל הנכבשין שכובש או"ה יחד תוך המים דמבליע ומפליט כאחד ל"א כ"א בדבר חריף כמו חסית ומזה יצא נמי לרש"י דבדבר חריף כחומץ וציר דהוי נמי כחסית להבליע ולהפליט וכרש"י חולין (דף צ"ז:) שכובש או"ה יחד ומההוא דורד חדש דא"צ להפליט ולהבליע כאחת מודה רש"י דאסור יע"ש באריכות

ד) ומ"ש כת"ר ע"פ הגמ' דחולין (דף ק"כ:) הטבל והחדש והשביעית משקה היוצא מהן כמותן ובעי למילף וע"כ הא דשביעית אוסר בטעמו ולא ממשו ונמשך בזה עפ"ד הח"צ (סי' כ') שהוכיח דגם בחמץ משקה היוצא כמותן מדיליף מיני' לחדש. ואין מזה ראי' לשביעית די"ל דהיוצא מהן כמותן רק על גוף האיסור דיליף מחמץ ולא לענין טעמו להך סברא דל"ד שביעית לשאר איסורין דטעמו כמבוער וע"ש ק"ך ע"א תוס' ד"ה לרבות השותה ואכמ"ל. ובענין קושית המקמ"ח בהא דהתירא בלע דל"א כבוש מהא דפסחים (דף מ"ד) מבב"ח לא גמרינן דחידוש הוא דאי תרי כו' הלא אשכחן דוגמתו בהתירא בלע. מלבד מה שהשיב עליו כ"ת כהוגן עפ"ד הנוב"י. אמינא עוד דלכאו' י"ל דל"ד להא דכלאים דמדמה לבב"ח דכל חד לחודי' שרי ואי בשיל להו בהדדי אסור והך דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בשיל לי' אסור משא"כ חמץ ושאר איסורין דליכא למילף מבב"ח דחידוש הוא וכה"ג כתב לחלק בשו"ת חת"ס (חאו"ח סי' ק"ח) לענין היתר בהיתר דליכא ף מחמץ בשעה ששית דסגי בס'

ה) ועוד י"ל לכאו' דהתם החידוש מה שנאסרו שני דברים המותרין דהי' להתיר גם בבישול וע' שו"ת פני ארי' (סי' ו') וע' בחי' ופלפולים להגר"ל מפלאצק (ר"ס ק"ה) וע' תוס' מו"ק (דף ח'.) ובנוב"י (מת"נ חיו"ד סי' ל"ט) ובהשמטות ובשב שמעתתא (שער י' אות י"ז) ובשו"ת מוהרי"ם (סי' מ"ד) ובשאר מפרשים שכבר האריכו בכוונתם וע' בית האוצר עיו"ד (סי' צ"ב) בש"ך ס"ק ט"ו בדפי הס' ל"ו ע"ב ואכמ"ל. וע"ש בשו"ת מוהרי"ם הנ"ל מה שהאריך לפלפל בדברי השואל על קושייתו במקמ"ח בהתירא בלע מהא דפסחים עש"ב

ו) ובעיקר חקירת כ"ת לענין שאלתו לענין ס"ס בספק כבוש הי' מקום לדון להנוב"י (מ"ק חיו"ד ססי' כ"ו) דאין טבע הנכבשין שוה והרמב"ם בה' מא"ס לא הזכיר רק לענין תרומה ושביעית הנזכרים במשנה והרגיש דא"כ הי' להתיר בכל ספק כבוש באיסורי תורה שאינן בב"ח שמא מין זה אין דרכו להפליט או לבלוע בכבוש ושמא לא שהה מעל"ע דספק אחד מתיר יותר מחבירו אם צריך להסירו משם שלא יאסור להבא. ואל תתמה שהרי גם הט"ז בלא"ה רוצה להתיר ספק כבוש משום חזקת היתר ואין זה ספק חסרין ידיעה כיון שאין לעמוד על טעמו רק בטעימת קפילא דאל"כ אמאי מותר ספק כבוש בב"ח והא יכולין לידע טעמו ע"י מסל"ת ואף שבלא"ה יש לפקפק דלא כתב כן רק בשלחופית דג טמא שאפשר שטמא וטהור אינו שוה בטעם כש"ך יו"ד (רסי' ק"ז סק"א) משא"כ בדברים המותרים. ואולם ע"ש בסי' כ"ח לענין עילאה גבר או תתאה גבר שאין להעמיד על הבחינה ע"י מין בשא"מ דהתירא וא' חם מ"מ אף במקום שאפשר לפלוט ואפי' בכ"ר שעל האש אין הכרח שבוודאי פולט ולפעמים אינו פולט ואפילו בקדרה רותחת דחוזרת ואוסר כראשונה הרי דאין ברור שיפליט רק לחומרא חוששין שפולט במקום שיכול לפלוט. וע' בשו"ת רשמי שאלה (חא"ח ססי' ח') שמפקפק ע"ז ואין רצוני לפלפל בסברות בלי יסוד ועי' במג"א (סי' תמ"ז ס"ק ל"ח ותס"ז סק"ח) ובמ"ש המנח"י דכה"ג כתב הרב להדיא דל"א כבוש כמבושל לכל דבר כו' וע' בבאר יעקב או"ח (סי' תמ"ב) בתשובה דף כ"ג ע"ב ודף כ"ט ע"ג מש"ש בביאור דבריו ואכמ"ל ויש לצדד ג"כ לצרף דהש"ך ביו"ד (סי' קל"ז סק"ט) דמשמע מהפוסקים בכלי של יי"נ אפילו בידוע שעמד היין מעל"ע א"צ אלא קליפה ואף דל"כ כן אלא ביי"נ שהקילו יע"ש (בסי' צ"ח ס"ק י"ג) מהאו"ה. וע"ש בסי' קל"ה ס"ק ל"ג ובפמ"ג (סי' פ"ז) במשב"ז ססק"א בתשובה וע"ש (סי' ק"ה סק"א) במשב"ז בד"ה כמה זמן שיהוי כו' דרלנ"ח חשיב לי' ספיקא דרבוותא הא דג' ימים והקשה ג"כ מספק כבוש. וע"כ כיון דהמחבר והרב הכריעו כן לא נכנס בגדר הספק כלל. מ"מ ע' במנ"י (כלל פ"ה ס"ק י"ב) לצרף ג"כ ספק זה. וכדעת המרדכי דאין אסור כבוש אלא לאחר ג' ימים וראי' מהכשר כלים ורק בחמץ בפסח דבמשהו אסור בספק כבוש. וע' במגן האלף (סי' תנ"א סכ"א) בהגהה משש"ב. ועי' ח"צ (סי' ע"ה) דכבוש אינו כמבושל גמור. ואף שאין מובן קושייתו ממכניסו לקיום כמו שהקשה הפמ"א (ח"א סי' כ"ג) שהרי הש"ך גופי' נשמר מזה וכן תמה בשו"ת שער נפתלי (סי' ז') בדף מ' ע"ד יעש"ב. וגם דהתם רק בכלי. וע' בכסא דהרסנא (סי' כ"ט) בד"ה ולכאו' ובד"ה ואני אמרתי כו' יעש"ב ולא העיר מהש"ך (יו"ד סי' צ"ה סק"ג וצ"ח ס"ק י"ד) וע' ב"י יו"ד (סי' קל"ה) מהירו' דאין כלי הב מאיסור אוסרת היתר שנשרה מעל"ע וגם דלרש"י ורמב"ם בפהמ"ש תרומות פ"י דבכל האיסורין אין כבוש אלא בחומץ וציר וכמו שצירף המנ"י (כלל ג' סק"ד) ואף דמלשון הרמב"ם פט"ו ממא"ס ה' כ"א לא משמע כן. וע' ברשמי שאלה (סי' ה') וע' בבאר יעקב לא"ח סי' תמ"ב בדף כ"ג ע"א בד"ה ומה שקשה על רש"י וע"ב בד"ה ולהמנ"י כו' משש"ב ובפלתי (סי' ק"ה סק"ד) ובחי' ופלפולים בש"ך סק"ב ויש לפלפל הרבה בזה ואכמ"ל שלא הבאתי זה רק במרוצת הקולמס אגב גררא לרווחא דמילתא מה שיש לצדד בזה. והנני חותם את מכתבי