בכורי שלמה חלק א רה

אות יוסף בחי' לגיטין וע' במנחה בלולה שבס"ס מנחת אהרן לסנהדרין בדפי הס' י"ג ע"ב מש"ש וע' בשו"ת מצל מאש (סי' מ"ו) בבא על האשה בהיותה בחזקת א"א ואח"כ העיד שמת בעלה קודם הזנות אם יכול לשאנה כיון שהחזקה היתה בטעות. וע' בשמלת בנימין ה' נדרים (סי' רל"ד סי"א) והארכתי בסוגיא זו בפלפולים רחבים ועמוקים. ושוב ראיתי בסוף מכתב כ"ת שהביא ג"כ דהשעה"מ באותו ענין לקמן שכ' עוד לחלק בדברים הניתרים ע"י פתח ולא בהיתר ע"י חרטה ובזה כ' לחלק דלגבי חכם לא מהני התרה

ד) ונידון ספק כבוש מדהט"ז שהשיגו הנקה"כ ופר"ח ועי' בשו"ת טור האבן (סי' י"ז) בדפי הס' ל' סוע"ב דלדינא ודאי כדהט"ז דבספק כבוש השתא דאיתרע וכמו בגבינות ביו"ד (סי' פ"א) אע"ג די"ל דגם בגבינות משום רוב י"ל שזה דבעינן רוב היינו דוקא לרמ"א בחזקת טריפות הוא חז"א גמור ואפילו ביש נקב בושט אבל באין חזקה לחומרא לעולם אמרינן השתא דאיתרע. דהא רובא נגד חזקה אמרינן סמוך מל"ח ומ"מ אזלינן בתר רובא נגד ב' לריעותא כו' יעש"ב. וע' בשו"ת מנחת עני (חיו"ד סי' ל"ה) מ"ש ע"ד הפמ"ג שהשיג על הט"ז יעש"ב ובס' ברכת הבית על כריתות בחי' ליו"ד (סי' ק"ה) משש"ב. כ"ז כתבתי בקצרה לאפיסת הפנאי מטרדות שונות ובכלל ראיתי דברי פלפולו ההולכים למישרים בדברים הראוין לאמרן ואם כי יש להעיר הרבה כדרכה של תורה אבל לא רציתי להרחיב הדבור ויתענג על רוב שלום ויצליח בכל אשר יפנה ויגדל שמו עד אפסי ארץ כחפץ הדוש"ת

יוסף זכרי' שטערן החופ"ק מחבר ס' זכר יהוסף וכו'

סימן טו

ב"ה יום א' פ' בשלח שנת תרמ"ג אזארקאוו

החיים והשלום וכט"ס לכבוד יד"נ ה"ה חרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. סיני ועוקר הרים. שר התורה חכם חרשים. נזר הקודש. נ"י פ"ח עה"י צדיק ונשגב כו' כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף כו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

מכתבו היקר קבלתי לנכון ברוב רגש שמחה לשמוע משלומו הטוב ומשלום תורתו. ושמחני בדבריו היקרים אשר שם עין בקורת על דברי. והנני להשיבו בעזה"י

א) מה שהשיג כ"ג עלי וז"ל הזהב. ומטיבותי' אינני רואה כלל לדמות לענין ע"א שגם לפי דבריו קודם דאתשיל הוי חזקת איסור דלא מהמנינן לי' למה שאמר אח"כ עוד עדות אחרת דאתשיל מארי' וממילא לא הי' חזקת איסור כלל מעולם דהרי כבר הוחזק איסור על פיו. אבל הא פשיטא שאם הי' נאמן בדבריו האחרונים דאתשיל דממילא הוי התירא מעולם עכ"ד היקרים. ונלפע"ד לתרץ השגתו. ע"פ דברי הנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו) שחידש דהא דאמרינן כבוש כמבושל אינו כלל לכל הדברים והא דאנו מחמירין בכל דבר לומר כבוש כמבושל לפי שאין אנו יודעים איזה מין שייך בו כבוש או לא ובמה ששייך כבוש הוא איסור תורה ולכן צריכין אנו להחמיר בכל הדברים מצד הספק שמא טבעו של זה להפליט ולבלוע ע"י כבוש זולתי המינים המפורשים במשנה שאין בהם איסור והעלה שם דמשום זה יש מקום להקל בספק כבוש. ואל תתמה שהרי הט"ז בלא"ה רוצה להתיר ספק כבוש מטעם חזקת היתר יע"ש. ונלפע"ד לחדש דיש מקום לומר עפ"ז דהא דס"ל להדרכי משה דכבוש בהיתר מותר ג"כ מהאי טעמא כיון דהוי רק ספק אם טבעו של זה להפליט רק בכבוש באיסורא אסור משום ספק. דאז ל"ש חזקת היתר. דאיתרע החזקה כמ"ש הנקה"כ להשיג על הע"ז. אבל בכבוש בהתירא שפיר גם הנקה"כ מודה להט"ז דמותר מטעם דהוי חזקת היתר. כיון דגוף המאכל הוא היתר וגם האיסור ג"כ הי' היתר מקודם ובוודאי אתחזק היתר. וכיון דיש ספק אם בולע ופולט מוקמינן על חזקת היתר. ולפ"ז דוקא בחמץ בפסח וכדומה בכבוש בהתירא שייך לומר כיון דאיתחזק התירא מ"ה מותר. אבל בנ"ד כיון דהוכחתי מפרק האשה רבה לפי מה שתירץ השב שמעתתא קשיתו על התשו' מיימוני כיון דלפי דברי העד הי' כאן נדר רק שמתירו אפ"ה מקרי אתחזק איסורא. [משא"כ לדברי התשו' מיימוני דשם לפי דברי העד לא הי' כאן קידושין מעולם] וא"כ אף בכבוש בהתירא ג"כ אסור בנ"ד דלא שייך בנ"ד להתיר ע"פ דברי הנוב"י הנ"ל. דאדרבה בנ"ד הוי חזקת איסור. כיון שעכ"פ הי' נדר אף לפי דברי העד שהתירו אח"כ. וכיון דמקרי חזקת איסור שוב גם כבוש בהתירא אסור מספיקא דשמא מפליט ומבליע. זה הי' כוונתי במה שהקשיתי מיבמות (דף פ"ח.) ע"פ דברי הש"ש. ומ"ה הוכרחתי לתרץ ולחלק יצאתי דשאני התם ביבמות דאף דהוי חזקה בטעות ג"כ מקרי חזקה לענין זה שלא נאמין לע"א נגד חזקת איסור וכן מצאתי כעת בשו"ת זית רענן (ח"ב חיו"ד סי' כ"ג) שהוכיח מסוגיא דיבמות הנ"ל דחזקה בטעות מקרי חזקה יע"ש. אולם בכבוש בהתירא אין הטעם להתיר ע"פ דברי הנוב"י [הנ"ל דהוא דבר חדש שלא נמצא בפוסקים. ואף הוא לא אמרו רק לסניף] רק הטעם להתיר בכבוש בהתירא כמו שהעליתי שם דאינו פולט רק טעם קלוש ומ"ה בהיתר מותר דאין בכחו להיות איסור. וכעין סברת הר"ן בנ"ט בר נ"ט. והודות לד' כי מצאתי כעת בעזה"י הטעם שהסברתי בכבוש בהתירא בס' שערי שמחה (שער ב' סי' י"א) יע"ש. וא"כ לא אמרינן כלל דהוי ספק רק וודאי דפולט ובולע רק שאינו פולט טעם גמור רק טעם קלוש ובאיסור אסור ובהיתר אינו יכול לחול עליו שם איסור. וא"כ בנ"ד כיון שהתיר את נדרו בוודאי אשתרי. ולא מהני כלל מה שמקרי חזקת איסור. כיון דלא הוי ספק כלל רק וודאי היתר וא"כ מיושב השגת כ"ג דיפה הי' הדמיון מנ"ד לע"א בקונמות עד שהוכרחתי לחילוקי הנ"ל וז"ב בעזה"י

ב) ויש להעיר בדברי כ"ג בהשגתו הנ"ל שכ' וז"ל דהרי כבר הוחזק איסור על פיו כו' עכ"ל. הא כל שהוחזק האיסור על פיו ולא מפי אחרים א"כ שייך לומר פה שאסור פה שהתיר ככתובות (דף י"ח:) דפשוט דהכא מיירי תוך כ"ד וכיון שלא הוחזק באיסור רק על פיו שוב נאמן תוך כ"ד לומר שהותר הנדר כח"מ (סי' כ"ט ס"א) דדוקא לאחר כ"ד אין יכולין לחזור ולהגיד. אבל תכ"ד יכולין לחזור ולהגיד. וא"כ בנ"ד הוי כמו שלא אמר כלל ששמע את הנדר. א"כ לא הוי כלל אתחזק איסורא בכה"ג משום שיכול לחזור מעדותו

ג) והנה מקור זה הענין דהפה שאסור הפה שהתיר הוא ג' שיטות. שיטה א) הטור באה"ע (סי' קנ"ב) בשם רבינו יונה לא היתה בחזקת אשת איש ובאה לפנינו ואמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת דוקא בתכ"ד אבל לאחר כ"ד לא מהימנא אא"כ נתנה אמתלא לדברי' שיטה ב) כ' הטור ב' רבינו מאיר הלוי שאין צריך שתאמר תכ"ד אלא צריך שתאמר כן קודם שיסתלקו מאותו ענין כל זמן שיתעסקו בו בתכ"ד של דיבור אחרון. שיטה ג) הטור כ' על דבריהם וז"ל ונראה לי שאין צריך לא לזה ולא לזה כיון שאינה עוקרת דברי' הראשונים אלא מוספת לומר נתגרשה וכיון שלא ידענו שהיתה אשת איש אלא על פיה נאמנת יע"ש. וע' ברמב"ם בה' גירושין (פי"ב ה"א) ובמגיד משנה שם ובש"ע שם ס"ו וב"ש סק"י ויעי' בשערי תורה (כלל י"ט פ"א אות ד') שכ' ומחוורתא בביאור דברי הטור כמ"ש בס' הפלאה בתירץ ראשון דהי' קשה לו קושית התוס' בד"ה מנין ולהכי ס"ל כעין תירץ התוס' דמיתורא דקרא שמעינן דתכ"ד פשיטא דהא קיי"ל בכל התורה תכ"ד כד"ד ונאמן אפילו לחזור מדבריו ולומר שקר העדתי. ומכ"ש לפרש דבריו וה"ה בדינא דמתני' ואפ"ה מקשה הש"ס דגם זה סברא הוא הוא אסרה והוא שרי לה כיון שלא נאסר רק על פיו נאמן לפרש דבריו עכ"ד והאריך בזה וסיים וז"ל וא"כ לפ"ז י"ל לשיטת הטור כפי מה שפי' הפלאה שכוונת רב אסי להורות שנאמן אפילו לאחר כ"ד לפרש דבריו ושפיר מקשה למה לי קרא סברא היא הוא אסרה והוא שרי לה ר"ל שהיא