בכורי שלמה חלק א רב

ע"י בישול ואפ"ה זה שרי וזה אסור ולכן מחשב חידוש כו' יע"ש א"כ מבואר כעין תירוצי ומיושב השגת מקור מ"ח בטוב טעם]

ז) עתה נתרץ השגת המקור מ"ח על הראי' שהביא הח"ד לדין של הדרכי משה והמג"א משביעית (פ"ז מ"ז) דקתני וורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט הוורד ומפרש הרב ברטנורה דהיינו קודם זמן ביעור. ותמה שם התי"ט דמה בכך שילקט הוורד הא מ"מ נשאר הטעם בשמן ולפי הנ"ל לא קשה מידי דקודם זמן הביעור הוי התירא בלע ולא אסור כבוש יע"ש. ועל זה כ' הרב מקור מ"ח להשיג דאין ראי' כלל כי תמיהת התי"ט אין כאן תמוה כלל דהנה בפ"ט דשביעית (משנה ה') תנן הכובש שלשה כבשים בחבית אחד רא"א אוכלין על הראשון רי"א אף על האחרון. ר"ג אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החביות יע"ש בפי' הר"ב ותי"ט שם דמביא דברי התוס' בזבחים וע"ש בתי"ט מה שהניח בתימא דברי הרב דפסק הלכה כר"ג. א"כ הא דפי' הרב בספ"ז דשביעית שהשביעית אוסרת בנ"ט היא דלא כהלכתא. ואמר הרב מקור מ"ח דלק"מ דהנה בע"ז (דף ס"ז) איתא אר"א א"ר יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזה כזית בכא"פ טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו וע"ש בתוס' דעל האיסור החלב מקרי טעמו ולא ממשו דהחלב קיבל טעם מהבשר משא"כ הבשר מקרי טעמו וממשו יע"ש. והנה קיי"ל בכל דוכתא טעם כעיקר מדאורייתא והיינו דילפינן לה ממשרת דטעם ג"כ אוסר מה"ת. אבל טעמו וממשו לא צריך למילף ממשרת דבלא"ה אסור מדאורייתא כמ"ש התוס' שם. ועתה א"ש דהנה קיי"ל כר"ג כל שכלה מינו מן השדה יבער מינם מן החבית וטעמו אינו אסור משום דטעם חשוב כמבוער וילפינן לה מהך קרא דאיתא בת"כ וגילה לנו התורה דבזה נשתנה איסור שביעית מכל איסורים שבתורה דבזה טעם אינו כעיקר וחשוב כמבוער. ובהכי מיושב הא דפי' בספ"ז דשביעית שהשביעית אוסר בנ"ט כוונתו על טעמו וממשו כגון תערובות לח בלח. דהשיעור בנ"ט משא"כ כאן גבי שלשה כבשים דליכא רק טעמא ולא ממשו בזה פוסק שפיר דהלכה כר"ג דטעם חשוב כמבוער. ובזה מתורץ תמיהת התי"ט במשנה דוורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט את הוורד דמאי מועיל דהא השמן קיבל טעם הוורד ולפ"ז לק"מ דהא שמן קיבל טעם הוורד מקרי טעמו ולא ממשו ובזה קיי"ל דטעם ה"ה כמבוער יע"ש. א"כ נדחה ראיית הח"ד משם דדוקא בשביעית אמרינן דטעם חשוב כמבוער. אבל לעולם בשאר איסורים אף טעם כבוש דהתירא ג"כ אסור

ח) עוד משיג המקור מ"ח על הח"ד והביא ראי' להיפך דגם בהתירא בלע אמרינן כבוש כמבושל מתוס' פסחים (דף נ"ב.) ד"ה הכובש שלשה כבשים שהביא, דברי התו"כ דפליגי בקרא כו' מכאן אמרו חכמים הכובש ג' כבשים רא"א כיון שכלה א' מן השדה יבער הכל מן הבית כו' וא"ת לר"א לשתוק קרא מיני' כו' וי"ל דסברת ר"א דאי לאו האי קרא הו"א דאותו המין דוקא יבער ולא יותר כו' והו"א דנחשב כמבוער כיון שאין כאן אלא טעם עכ"ל. ואי ס"ל להתוס' היכא דבהתירא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל ל"ל לדחוק לר"א הלא בלא"ה לק"מ דאי לאו קרא הו"א דבהתירא בלע קודם זמן הביעור לא אמרינן כבוש כמבושל. לכן קמ"ל קרא דיבער הכל אע"כ דלא כחו"ד

ט) עוד השיג המקור מ"ח על הח"ד מדברי ר"ג דסובר ממשות של כ"א שכלה מן השדה אסור אבל הטעם ה"ה כמבוער ועי' בתי"ט דנפ"ל ג"כ מהך קרא דר"י וס"ל דאי לאו האי קרא הו"א דאף הטעם אוסר והכל יבער דאין ביעור הו"א דשוה לשאר איסורים לאסור בטעמו קמ"ל הך קרא דטעמו כמבוער ומותר וצ"ל דס"ל סברא הפוכה מר"א ואם איתא דבשאר איסורים בכבוש בהתירא לא אמרינן דהוי כמבושל ל"ל קרא לר"ג דמיירי קודם זמן הביעור והתירא בלע אע"כ דלא כח"ד ולכן צריך קרא יע"ש שהאריך בזה

י) ונלפע"ד לתרץ דברי החות דעת דברורים הם להלכה. וליישב השגות הרב מקור מ"ח. דנלפע"ד לעולם בכבוש בהתירא דמותר כמ"ש המרדכי והדרכי משה והמג"א והח"ד. ונראה לי סברתם דיש חילוק בין כבוש בהיתר לכבוש באיסור ע"פ מ"ש הב"י ביו"ד (סי' ס"ט) בשם מ"כ על תשובת רשב"א בבשר המלא כפור וקרח דיש ללמוד דאף בבשר שנשרה יום שלם אע"ג דמפליטו במלח מהאי דאי תרי לי' כולי יומא אפ"ה לא עדיף מכלי שני דאינו מבשל ויוצא ע"י מליחה יע"ש א"כ מוכח דהא דאמרו כבוש כמבושל אינו רק שמבליע ומפליט אבל לא מיקרי בישול והוי רק ככלי שני ויעי' בפמ"ג ביו"ד (סי' ק"ה במ"ז סק"א) שכ' ג"כ דאינו מבשל. שוב נזכרתי מדברי הש"ך (סי' ס"ט ס"ק ס"א) שהביא בשם הת"ח כלל ג' וז"ל דלא אמרו כבוש כמבושל לכל דבר רק שבולע ופולט אבל אינו מבלבל טעם החתיכה כמו ברוטב יע"ש. וכ"כ הפר"ח שם ב' הת"ח. ונלפע"ד דמה שיוצא רק ע"י כלי שני ולא ע"י בישול אינו טעם גמור רק דמפליט ומבליע. רק דבאיסור גם טעם קלוש כזה אסור. אבל בכבוש בהיתר דהוי רק טעם קלוש דהתירא לכן מותר דלא יכול לחול האיסור על טעם קלוש דהתירא וכמו שהבאתי לעיל ב' הר"ן בנ"ט בר נ"ט דהתירא יע"ש. וה"ה בכבוש בהיתר דאינו טעם גמור ע"י כבישה. ומ"ה לא יכול לחול עליו איסור והנה הרמ"א כתב ביו"ד (סי' ס"ט) בשם מרדכי וראב"ן והגהת אשר"י דבשר שנמלח ולא הודח אפילו לא הושם רק בכלי שני והיס"ב הכל אסור דמאחר שיש מלח וציר אפילו בכ"ש מבשל יע"ש. ואף שהרש"ל חולק שם מודה בנ"ד כמובן למעיין בדבריו. והנה במתני' דשביעית (פ"ט מ"ה) בכובש שלשה כבשים כ' שם בברטנורה דמיירי שנכבשו בחבית של חומץ או של ציר כדי שיתקיימו ג' מיני הירק יחד יע"ש. ויעי' בס' הישר לר"ת מס' פסחים (סי' רס"ב) וא"כ כיון דמיירי שהכבישה הי' ע"י חומץ או ציר. הוי כמו כלי שני ביס"ב ויש שם מלח וציר דמבשל אפילו בכלי שני. וא"כ בשאר איסורים בכה"ג אף אם הי' התירא בלע ג"כ אסור. דכל הטעם דכבוש בהיתר מותר הוא משום דהוי רק כ"ש ואינו מבשל רק מפליט ומבליע. והוי רק טעם קלוש כנ"ל. אולם אם הכבישה היתה בחומץ וציר דמבשל כנ"ל. והוי טעם גמור. ואז גם בכבוש בהתירא הוי כמו במבושל בהתירא דיוצא טעם גמור ויכול לחול עליו איסור אח"כ. וה"ה בחמץ בפסח מצינו רק קולא בכבוש בהיתר ולא בבישול בהיתר. וא"כ ה"ה הכובש שלשה כבשים בחבית אחת פליגו בזה. ר' אליעזר אומר אוכלין על הראשון וכ' הברטנורא מקרא יתירא דאמר מן השדה תאכלו וכמ"ש התוס' בפסחים (דף נ"ב.) ב' ת"כ דסבר ר' אליעזר דאי לאו האי קרא הו"א דאותו המין דוקא יבער ולא יותר אע"פ שטעם האיסור מעורב בהן דלא דמי איסור דביעור לשאר איסורים דהא שרי לעניים והו"א דנחשבים כמבוער כיון שאין כאן אלא הטעם יע"ש והיינו דאשמעינן דדמי לשאר איסורים דבכה"ג דמיירי בכובש שלשה כבשים בחבית של חומץ או של ציר דהוי ככלי ראשון ומבשל. ואז גם בהתירא בלע דיוצא ע"י בישול טעם גמור ומ"ה בשאר איסורים אסור. והו"א דבשביעית דקיל איסורו דמותר באכילה לעניים טעמו מותר. מ"ה גלי קרא דטעמו אסור כמו בשאר איסורים. לפ"ז מיושב השגת הרב מקור מ"ח על הח"ד מדברי התוס' אלו בדעת ר' אליעזר כמובן

יא) עוד כ' התוס' ור' יהושע סבר דודאי הטעם חשיב כמבוער והאי קרא אתי להתיר אף גוף אותו שכלה הואיל ומעורב בהן הטעם מן המותרין והכי קאמר וכו' נראה סברתו דס"ל דשביעית הטעם חשוב כמבוער דלא דמי איסור דביעור לשאר איסורים דשרי לעניים וזה מצד הסברא וגלי קרא להתיר אף גוף אותו שכלה הואיל ומעורב בהן הטעם מן המותרין. ור"ג אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית. וכ' התוס' וז"ל ור"ג סבר ממשות של כ"א שכלה מן השדה אסור אבל הטעם הוא כמבוער וכ' התי"ט על זה ונ"ל דאתיא לי' נמי מקרא דדריש ר' יהושע וס"ל דאי לאו ההוא קרא הו"א דאף הטעם אוסר והכל יבער דדין ביעור הו"א דשוה לשאר איסורים לאסור בטעמא קמ"ל הך קרא כו' אע"פ שיש בו בלוע טעם איסור לית לן בה ואתה אוכל מן הבית יע"ש. דאי לאו האי קרא הו"א דדומה לשאר איסורים אף דהתירא בלע היכא