בכורי שלמה חלק א קצז

מנכסיו זה לא נצרך להקושיא. ואמרתי דמכח זה עיקר קושית הגמרא. דהנה תוס' כתבו בתמורה (דף ל"ד:) על הא דאמרינן הנשרפין אפרן מותר והנקברין אפרן אסור דהטעם דהנשרפין מצותן בשריפה. וכיון דעשה המצוה פקע האיסור מיני' כמו שאמרו כל דבר שנעשה מצותו אין מועלין בו. ועגלה ערופה שאסורה לאחר ערופה אף שנעשה מצותו נלמד מגזרת הכתוב וכן תרומת הדשן כמובא בגמרא. א"כ מאי פריך הגמ' טעמא דכתוב רחמנא בעל השור נקי וכו' הא איצטרך להיכי דסקלי' מיסקל דנעשה מצותו ואפ"ה אסור בהנאה דהאי לא יאכל מוקמינן לי' היכי דשחטי' ולא נעשה מצותו איצטרך בעל השור נקי אף היכי דנעשה מצותו. אך לזה יש לומר דהנה הראשונים הקשו אמאי המקדש באיסורי הנאה א"ח לקידושין הא אפרן מותר וראוי' להתקדש בזה. ותירצו זה בכה וזה בכה. והריטב"א תירץ כיון דאיסורי הנאה פקע שם בעלים מיני' ומה שמותר אח"כ לא נקרא שם בעלים עציו והרי הוא הפקר לכל לזכות בו לכך אינה מתקדשת יע"ש. לפ"ז שפיר הקשו בגמ' למה שכ' בעל השור נקי לאסור בהנאה אם הוא לאחר סקילה. מאי משמע מבעל השור נקי שיצא פלוני נקי מנכסיו. אף אם לאחר סקילה שנעשה מצותו מותר בהנאה ג"כ בעל השור נקי. שכבר פקע שם בעלים לפני סקילה. לפ"ז מיושב דברי הרמב"ם ז"ל שבתחלה היכי ששחטו כתב אסור בהנאה דהיינו ככל איסורין שבתורה שאסורין אם לא נכתב היתר כר' אבוהו. ואח"כ כתב ואף אחר שסקלו דהיינו שנעשה מצותו דהסברא הוא שיהא מותר ככל דבר שנעשה מצותו. ג"כ אסור בהנאה שלכך שנה הכתוב לא יאכל על לימוד זה. יעי' בדברי הרמב"ם ימצאם מדויקים ככל אשר כתבתי אלה דברי מורי הגאב"ד דקהלתינו זצ"ל הנחמדים מזהב: מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. מצפה לתשובתו הרמתה

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן יא

בלאשקי. בעזה"י ט' כסלו רכ"ח לפ"ק

שלום וברכה וחיי נעימים נצח על ראש ידידי ה"ה הרב כו' מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י

יקרתך הגיעני וראיתי אותך כוסף למלקוש אמרותי ומה מני יהלוך. אך לאשר מאז חזיתיך בנועם יקרת בעיני ומצאה אהבתך קן בתוך לבבי. לכן הנני להשיבך. חידושי תורתך מצאו חן בעיני. ולאשר הנני מוטרד לא נפניתי כעת לפלפל בהם. ועוד חזון למועד אי"ה. ואמרתי לעשות רצונך במקצת לפלפל מעט בדברי מורך הגאון הצדיק המנוח זצ"ל. אף כי כעת בקצרה אדבר. יהי מה ולעת אחר בל"נ נתהלך בהרחבה אי"ה

א) הנה הבאת במכתבך בשם רבך ליישב דברי הרמב"ם בפ"ד מה' מא"ס דנפקא מדרשא דלא יאכל לאיסור הנאה של שור הנסקל וקשה אחרי שפוסק כר' אבוהו למה לן מלא יאכל. והעלה דלהכי איצטרך מלא יאכל דהי' הוי אמינא כיון דנעשית מצותו אין מועלין בו. והאריך לכוין הדברים בדברי הרמב"ם ותירץ דברי הגמ' דקושית הגמ' בפסחים (דף כ"ד.) דמקשה למה לן בעל השור נקי לאסור לאחר שנסקל ועי' ברש"י שם ובב"ק (דף מ"א כיון שנאסר בשחטו לאחר שנגמר דינו מכ"ש לאחר, כך. ולדבריו אדרבה. ותירץ דקושית הגמ' מלישנא דפלוני יצא נקי מנכסיו דלא משמע מדרשא זה דאף אי מותר אח"כ עכ"ז אין שם בעלים עלה כדברי הריטב"א שהביא עכת"ד בקיצור

ב) הנה מה שהביא מדברי הריטב"א אין דמיון דאם נימא דמותר אח"כ ל"ה כשאר איסורים דיהי' לו היתר והריטב"א לא כתב רק על אפרן ובחמץ בפסח אף דחמץ לאח"פ מותר. כבר כתבו המחברים. דהתם כיון דמוזהר על בל יראה ומחויב לבערו. משא"כ הכי אם היינו אומרים דמותר לאחר שנסקל הי' ממון דידי' כיון דעומד למצותו ודוק

ג) אך בעיקר הדבר לכאו' יפה הערה הערה נכונה דיקשה דיהי' שור הנסקל מותר לאחר שנסקל ובאמת לא הועיל במה שכתב דא"כ יהי' כעין גזה"כ בשוה"נ דאף לאחר שנעשית מצותו מועלין בו א"כ קשה ביומא (דף ס') וזבחים (דף מ"ו) ומעילה (דף י"א) דמפלפל שם הגמרא דכל דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו ולא ילפינן מתה"ד ובגדי כהונה דהוי ב' כתובים הבכ"א. ומקשה שם הגמ' למ"ד ב"כ הבכ"א מלמדים והוכרח הגמרא לתרץ דהוי מיעוטי יע"ש. ולמה לא קאמר הגמ' דהוי שלשה כתובים הבכ"א דלכ"ע א"מ דגם בשור הנסקל חידשה התורה דאסור

ד) לזה נראה דהכי ל"ה נעשית מצותו. ואקדים אשר מדי עיוני בזה נתיישב לי בעזה"י קושית המל"מ ה' מעילה (פ"ה הי"ד) שהקשה שם דלמה יהי' מועלין בבגדי הדיוט לאחר שבלו הא אין לך דבר שנעשית מצותו כו' ואין ללמוד מבגדי כהן כמבואר שם בדבריו והניח בצ"ע יע"ש

ה) ולענ"ד נ' בפשוט עפ"ד ריטב"א יומא (דף ס'.) ד"ה תרומת הדשן וז"ל ומיהו סוגיין הכא כמאן דאמר שאסורה מחיים דאי לא לא שייך למימר בי' שנעשית מצותה ומועלין בה שאין אנו אומרים הלשון הזה אלא במה שנאסר קודם מצותה ועמד באיסורו לאחר שנעשית מצותה ולא בדבר שאין עיקר איסורו אלא לאחר עשיית מצותו כן פי' הר' אלחנן ז"ל עכ"ל הריטב"א (ועי' בתוס' ישנים (יומא דף ס') ד"ה ועגלה ערופה שהביא שם משם הר' אלחנן באופן אחר קצת וע"כ הכל לדבר אחד הולך]

ו) והנה עפ"י יסוד האמיתי של רבינו הריטב"א לכאורה ק"ל איך קרי בגמ' לכתנות כהונה דבר שנעשית מצותו ומועלין בו כדאיתא ביומא (דף ס') ובחולין מ"ו ובעוד מקומות. הלא אין שום חידוש בזה כיון דאי' בקידושין (דף נ"ד.) דבגדי כהונה קודם שבלו לית בהו דין מעילה לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. א"כ עיקר המעילה הוא רק אח"כ א"כ לא מקרי נעשית מצותו. וזה לכאורה צ"ע

ז) ועכצ"ל דעיקר הא דאין מועלין בבג"כ הוא רק מדרבנן והוי כמו דמצינו כ"פ לב ב"ד מתנה עליהן וכ"נ מדברי תוס' קידושין (נ"ד.) ד"ה בכתנות כהונה יע"ש. וי"ל דמדאו' יש בהן דין מעילה אף קודם שבלו וגם לאחר שבלו. א"כ שוב שפיר חידשה התורה בזה דגם לאחר שנעשית מצותו מועלין בה

ח) אך כל זה מדין תורה שמועלין גם קודם שבלו. א"כ ממילא לאחר שבלו מקרי לאחר שנעשית מצותו. אבל מדרבנן דהפקיעו דין מעילה קודם שבלו אפילו בבגדי כהן הדיוט. א"כ ממילא שפיר יש מעילה אפילו לאחר שבלו ולא מקרי נעשית מצותו ושפיר כ' הרמב"ם דבגדי כהונה שבלו מועלין בו אפילו בבגדי כהן הדיוט ומיושב היטב קושיית המל"מ דשפיר כ' הרמב"ם אפילו בבג"כ דכהן הדיוט דמועלין אחר שבלו ותיכף סמוך לזה כתוב דמקודם אין מועלין

ט) [ועי' בתוס' יומא שם ד"ה אין לך דבר כו' אבל מדשן אין לה"ר דאדרבה במעילה משמע הנהנה מאפר התפוח כו' ובחולין דף קי"ו ד"ה אין לך דבר כתבו דבדשן אין מועלין עד שעת הרמה. ולכאורה צ"ע דבריהם שם בחולין כיון דסוגיא שם קרי לתרומת הדשן דבר שנעשית מצותו ומועלין מה שמועלין אחר הרמה א"כ ע"כ דמועלין מקודם דאל"כ ל"ה דבר שנעשית מצותו כסברת ריטב"א הנ"ל וצריך לחלק מ"מ משעת הרמה עד שעת גניזה הרי נעשית מצותו ומשעת הרמה בוודאי מועלין ועי' בזבחים (דף מ"ו.) בתוס' ד"ה עגלה ערופה ובס' טהרת הקודש מה שמבאר שם דברי התוס' ויתכן מאד ע"פ דברינו הנ"ל והרבה הי' לי להאריך בזה בעזה"י ואכמ"ל]

י) נחזור לסברת ריטב"א הנ"ל. מעתה ידוע דעת הר"ת ר"פ כל הזבחים דשור הנסקל לא נאסר מחיים.