בכורי שלמה חלק א קצו

דאל"כ לא הוי חי יב"ח. ואף דקיי"ל דגם יתרת אינו חי מ"מ לא מצינו שום א' מהחולקים ל על הרשב"א הא סופו לינטל א"ו דליתא. עכתד"ק

ה) ולפענ"ד אינו השגה. דהרי מה שהעתיק הלב"ש ב' תשובת הרשב"א הוא (בח"ב סי' צ"ח) והוא תירץ האחרון שם. אולם בריש דבריו כ' הרשב"א וז"ל. ועולא כלל כל הטריפות בשמונה מינין כו' והיתרת הרי הוא בכלל הנקובין או הפסוקין והא דאמר רב הונא כנטול דמי הכי קאמר כנטול ממקומו ונשאר מקום החתך נקוב או פסוק ט' עכ"ל. הנה שפתי הרשב"א ברור מללו דיתרת הוא בכלל הנקובין או הפסוקין. ואם הרשב"א הי' סובר דאין סופו לסתור כלל רק דיש לו דין נקוב או פסוק. הי' לו יותר להיות בכלל חסרה דהוי כמו חסר בתולדה כיון דלא כאיב לי' אע"כ כיון דסופו לסתור ויהי' ניטול ממקומו ונשאר מקום החתך נקוב מ"ה נידון ע"ש סופו. וכמו שהעלה התב"ש. וא"כ אדמותב הלב"ש על התב"ש מתירץ האחרון הי' לו להביא ראי' לדבריו מריש תשובתו. וכן לפי מה שהביא הרשב"א שם ואם יש מי שלבו נוקפו ויאמר שמא לא דברו חכמים אלא על הרוב אבל אפשר שמקצתן חיין. אף שהרשב"א דוחה תירץ זה בשתי ידים אולם היש"ש בחולין (פ"ג סי' פ"א) העלה כתירץ זה להלכה. ולפי דבריו ג"כ י"ל כיון דברוב פעמים סוף היתרת לסתור לכן הרוב טריפות אינן חיות. וכן לפי מה שהעלה הרשב"א עוד וז"ל ואם תשוב ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו יתרת ברגל ששהתה יב"ח כו' אי אפשר וכאילו אתה מעיד על שאי אפשר שראית אותו בעיניך כו'. שאי אפשר להעיד שתהא בהמה זו בין עיניו כל שנים עשר חודש. ואם יתחזק בטעותו נאמר אליו יבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני הנביאים ודברים שנאמרו למשה בסיני כו' עכ"ל הזהב. הנה לפי תירץ זה שס"ל דא"א שיהי' חי בוודאי נוכל לומר כפי שיטתו דס"ל דיתרת סופו לסתור וכמו שנראה מריש דבריו שכ' שהוא בכלל נקובה או פסוקה. וי"ל דכיון שידע הרשב"א ז"ל שיש איזה פירושים על הא דיתר כנטול דמי לכן כ' איזה תירוצים שיהי' א"ש לכל הפירושים

ו) ומה שהקשה הלב"ש דלא מצינו שום א' מהחולקים להקשות על הרשב"א הא סופו לינטל. יש לתרץ דעדיפא מיני' מקשים דיתרת אינו חי כלל. אבל אינם מקשים מדסופו לינטל כיון דזה תליא באשלי רברבא. תדע דאל"ה יש להקשות לטעמך דהא גם לשיטת הלב"ש יש להקשות כן למה לא מצינו א' מהחולקים להקשות הא סופו להנטל ונהי דהלב"ש ס"ל דאין יתרת סופו לינטל מ"מ היו יכולים להקשות כן על הרשב"א לשיטתי' כמו שהביא הלב"ש בשם הרשב"א שס"ל דסופו לינטל. אע"כ לומר דעדיפא מיני' מקשים. או די"ל דהרשב"א מתרץ אליבא דכל הפירושים כנ"ל. ומתורץ השגת הלב"ש על התב"ש ולדינא אף דהרב בית אפרים הסכים ג"כ להתב"ש. בכל זאת נהגא עלמא כהלב"ש בענין תרתי לריעותא ופוק חזי מאי עמא דבר. מדי דברי מדברי המשאת בנימין דלא אמרינן תרי רואין אציע לפני מעכת"ר מה שמצאתי עוד ראי' לדבריו

ז) הנה הפמ"ג ביו"ד (סי' ליה במ"ז סק"ג) כ' וז"ל ויראה לי דאם ניקב כיס הורדא. אף לדידן דחסר טריפה מ"מ ניקב כשר. וראי' ממ"ש לקמן (סי' ל"ט) דאין סירכא פוסל בכיס לדופן ואין סרכא בלא נקב ואפ"ה כשרה. עכ"ל ושמעתי להקשות על זה ב' הגרע"א זצ"ל קושיא גדולה. דאינו ראי' דלעולם מצינן למימר דניקב הכיס פסול ואפ"ה נסרך כשר כיון דמבואר בפוסקים דאין טריפות הנקב מצד עצמו רק מחמת הורדא דסופו ליפול וכמו דמצינו לקמן (סי' מ"א) לענין חצר הכבד. ע"כ שמעתי. [הגה. ואחר זמן רב נדפסו יו"ד בווילנא ומצאתי בגליון הפמ"ג שם קושיא זו ב' הגרע"א. והניחו בקושיא. יע"ש]

ח) ונלפע"ד לתרץ קשייתו על הרב פמ"ג. דנהי דרש"י ס"ל בחולין (דף מ"ו:) ד"ה לית להו בדיקותא שסירכא זו מחמת נקב היא באה כו'. יע"ש. מ"מ י"ל דלשיטת תה"ד (סי' קכ"ג) והיש"ש (בא"ט סי' מ"ח ונ"ז) שאוסרים סירכא בשאר אברים. [והפר"ח בסי' מ"ב אות ג' ובס"ס ל"ז אות ל"ב והשמ"ח (סי' ל"ט סעיף ע"א) אוסרים בשאר אברים ומכשירי' בטחול ולב וכדומה דבשרן עב שמא לא הגיע לבית החלל יע"ש] מ"מ די"ל דמודים בזה לשיטת התוס' דלא אמרינן בזה אין סירכא בלא נקב. רק מטעם שסופו להתפרק. דהא רבו בזה המכשירין הב"י ורמ"א והב"ח (בסי' מ"ו) והט"ז והש"ך והצ"צ (סי' ט'). ולכן הדעת נותן דלהאוסרים עכ"פ מודים דאין לומר בזה דהסירכא באה מנקב רק דסופו להתפרק ויתהוה מזה נקב. ויש נ"מ לדינא בין הטעמים כאשר אבאר בעזה"י. דכלל בידן לאפושי בפלוגתא לא מפשינן ולכן בשאר אברים דיש פוסקים מכשירים לגמרי בסירכא. לכן אף להאוסרים י"ל דמודים דהסירכא אינה באה מחמת נקב רק דסופה להתפרק והיא קיל

ט) לפי הנחה זו נבין היטב מה שכ' ביו"ד (סי' מ"א ס"ח) דאם נסרך חצר הכבד בצלע כשרה. וכ' הט"ז והש"ך הטעם כיון דאין הנקב פוסל מצד עצמו כמ"ש המרדכי פא"ט בדין נפלה לאור מהני לי' סתימה שע"ג הסירכא יע"ש. והיינו מצד דבשאר אברים אף דסירכא פוסלת מצד נקב היינו רק מפני דסופו לסתור ויתהוה נקב. אבל לא נימא דכבר הי' נקב. מ"ה כשר. כיון דגם נקב אינו פוסל מצד עצמו רק מחמת הנקב סוף שתנטל הכבד. וגם הסירכא הוי ג"כ רק מצד שסופו לסתור כנ"ל. דהא בשאר אברים גם רש"י מודה לשיטת התוס'. דהוא משום שסופו להתפרק. וא"כ הוי תרי רואין. ותרי רואין לא אמרינן כמו שהבאתי ב' שו"ת משאת בנימין (סי' ס"א). ויש מזה הדין ראי' ברורה להמ"ב. אולם בריאה הסירכא פסולה מצד דלא הוי סתימה דמעיקרא ואמרינן דכבר הי' נקב. לפ"ז א"ש ראית הפמ"ג דניקב הכיס כשר ממ"ש לקמן (סי' ל"ט) דאין סירכא פוסל בכיס לדופן ואין סירכא בלא נקב ואפ"ה כשרה. והא בריאה פסול הסירכא אינו מצד דסופו לסתור רק דאמרינן דכבר נקוב. וא"כ אמאי אין סירכא פוסל בכיס. הא אין סירכא בלא נקב. ואין לדחות דהא הטריפות אינה מצד עצמה רק מחמת הוורדא. וכמ"ש (בסי' מ"א) לענין חצר הכבד. ז"א דמיון להתם. דשאני התם בחצר הכבד דהסירכא פוסל רק מצד דסופו לסתור. ויתהוה נקב. והנקב ג"כ אינו פוסל מצ"ע רק סוף שתנטל הכבד. א"כ הוי תרי רואין ולא אמרינן. אבל כאן בריאה הפסול מצד דכבר הי' נקוב. א"כ לא הוי תרי רואין והי' צריך להיות פסול בנסרכה הכיס לדופן. אע"כ דגם נקב כשר בכיס. מ"ה גם סירכא כשרה בכיס וא"ש ראיית הפמ"ג (מסי' ל"ט). ומיושב קשית הגרע"א על הפמ"ג

עתה הנני להעתיק לו מה ששמעתי מפי מורי הגאון המנוח מו"ה זאב ליפשיטץ זצ"ל

א) בפסחים (דף כ"א:) פליגי חזקי' ור"א. חזקי' סובר דלא יאכל משמע איסור הנאה. ור"א סבר דאף לא יאכל ולא תאכל איסור הנאה במשמע. ופריך בגמרא והרי שור הנסקל דרחמנא אמר לא יאכל ותניא ממשמע שנאמר סקול יסקל השור כו' בהנאה. מנין ת"ל ובעל השור נקי טעמא כו' ומשני שם יע"ש. והרמב"ם בה' מא"ס (פ"ד) כתב וכן כשיסקל לא ימכר ולא יתננו לעכו"ם לכך נאמר לא יאכל. והנה דברי הרמב"ם ז"ל תמוהים נהי שאינו מביא דברי הגמ' להוכיח מבעל השור נקי היינו שסובר כדברי התנאים דמפקי להאי בעל השור נקי לאידך דרשא כדאמרי שם בגמרא. אך כיון דהרמב"ם פסק כר' אבוהו בפ"ח מה' מ"א אשר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו איסור הנאה משמע למה לו להוכיח מלא יאכל שאמר לכך נאמר לא יאכל

ב) ונראה לי ליישב דהנה בגמרא יש לדקדק דהנה דין דשור הנסקל אין כאן מקומה רק הביא הברייתא להקשות על ר"א וחזקי' למה לי' לגמרא להאריך מאי משמע שמעון בן זומא אומר כאדם האומר לחבירו יצא פלוני נקי