בכורי שלמה חלק א קצה

סמוך ע"פ מה שהבאתי לעיל אות ח' בשם הכנה"ג דהיכי דהוא ספיקא דדינא לא שייך לאוקמא אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין. א"כ ה"ה לענין חזקת איסור נמי נוכל לסמוך על הס"ס דהוי ספק אם יש חשש דריסה לולד דהוא ספיקא דדינא כנ"ל. ויש לדון עוד בזה כמובן. היוצא לנו מכל מה שכתבתי דלפענ"ד נראה דהולד מותר עכ"פ בהפסד מרובה דוקא יען שינקה מן הטריפה כל ימי' חיישינן לדברי הרמ"א ביו"ד (סי' ס' ס"א). ומ"מ בהפסד מרובה נוכל לסמוך על דעת המרדכי דמתיר אף בנתפטמה כל ימי' מאיסור. דברי אוהבו מוקירו ומכבדו כערכו הרב מצפה לתשובתו הרמתה להודיעני חות דעתו הגדולה להלכה. דו"ש באהבה

שלמה אברהם

בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ט

ב"ה יום כ"ב כסליו שנת תרל"ו קראשניעוויטץ

שלום לידידי הרב כו' כש"מ שלמה אברהם נ"י

ידידי. מכתבו הגיעני ועברתי עיני עליו וראיתי שהרבה לפלפל בדיני הספיקות וחזקות ואנכי אין רצוני לכתוב בזה ד"פ ואם באנו לכתוב בהם אין מפסיקין ואין מספיקין. ולענין דינא בספק שנולד אחר ספק אם יחשב לס"ס עיין בנודע ביהודא (מהד"ת חאה"ע סי' נ"ד) בתשובה שהשיב להגאון ר' סענדר ז"ל על הל"ב השגות שהשיב להגאון הנ"ל בענין קטן שקידש (באות ל"ב) שהסכים בזה להגאון מ' סענדר דזה לא מקרי ס"ס. והוא כמ"ש כת"ר. יישר כחו וחילו לאורייתא כחפץ ידידו

הק' אברהם חופ"ק קראשניעוויטץ

סימן י

ב"ה יום ד' כסלו שנת תרכ"ח לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלום וברכה וחיים טובים לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון הצדיק. סיני ועוקר הרים פאר הדור חכם חרשים. מגזע היחש. נ"י פ"ה עה"י כו' כקש"ת מו"ה אביגדור יהודא ליב שליט"א אבד"ק בלאשקי. [ואח"כ הי' אבד"ק קויל ומנוחתו כבוד שם זצ"ל]

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

הנה בהיותנו יחדיו השתעשעתי עם מעכתר"ה בדברי תורה. וביקש מידי לשלוח לו מחידושי וגם מחי' מורי ורבי המובהק ושארי הרב הגאון הצדיק המנוח כקש"ת מו"ה זאב ליפשיטץ זצלה"ה שהי' אב"ד דקהלתנו שלשים שנה הנני לקיים מוצא שפתי למען ישים כ"ג עינו עליהם. ואציע מקודם מה שחדשתי בעזה"י ואיידי דאתיא מדרשא חביבא לי

הנה התבואות שור (ריש סי' ל"ה) העלה בשיטת הטור והש"ע דכל טריפות הריאה כולם מחמת נקובה הם דקי"ל לחז"ל שאם לקתה באחת מאותן לקותות סופה לינקב וכל העומד לינקוב כנקוב דמי. יע"ש. אולם הרב לבושי שרד האריך לסתור כלל הזה והשיג על ראיות של התב"ש. והביא ראיות להיפך יע"ש

א) ולפענ"ד נראה להביא ראי' מהימנא להתב"ש דיתרת סופו לסתור דבחולין (דף ל"ז.) בתוס' ד"ה השתא מסוכנת דלא מחסרא איסורא טריפה מבעיא וכ"ת איצטרך לטריפה דלא מחסרא כגון דיתיר כיון דכל יתיר כנטול דמי הא נמי מחסר עכ"ל התוס'. א"כ מוכרח לומר כהתב"ש דיתרת סופו לסתור. דאם נימא כהלבושי שרד דאין סופו לסתור כלל. רק דיתרת יש לו דין חסר. הדרא קשית התוס' לדוכתא דאצטרך לטריפה דלא מחסר כגון דיתיר דהא אין סופו לסתור כלל ואינו חסר כלל רק דיש לו דין חסר דטריפה והוי דומיא דמסוכנת דלא מחסרא ויש לו דין חסר כמו יתרת אע"כ כהתב"ש. דסופו לסתור. והיא ראי' עצומה לפענ"ד

ב) ומה שהביא הלב"ש בסק"ה ראי' דלא כתב"ש מדברי המשאת בנימן (סי' ס"א) שכ' להתיר ב' כיסין בורדא משום דתרי רואין לא אמרינן והתב"ש השיג עליו דכל יתר סופו לינטל הוא וחבירו ותנטל הורדא וא"כ לשיטת המ"ב וכל האחרונים דס"ל כוותי' מוכח דס"ל דלא כהתב"ש. עכת"ד. ולפענ"ד אינו ראי' לעולם י"ל דהמ"ב ס"ל ג"כ כהתב"ש בזה דיתרת סופו לינטל. אך המ"ב לחלק יצא. דבשני כיסין לא שייך סברא זו. דזה שייך דוקא במקום שהטריפות הוא מצד עצמו. אז שייך לומר דנדון ע"ש סופו כיון דסופו לסתור א"כ קילקולו בתוכו גם עתה. והוא כעין שכ' התוס' בסנהדרין (דף ע"ח.) דאף למ"ד טריפה חי' מ"מ סופו להיות מת ומתנוונה והולך יע"ש. וכ"נ מהג"א (פא"ט) דמה דאסר תחלתו משום סופו היינו כיון שהוריקה הכבד אגלי בהתייהו וחיישינן אף ללב וקרקבן אף שעדיין אינו ניכר בהם יע"ש. וה"ה באבר שהטריפות מצד עצמו נדון ע"ש סופו שיסתור אח"כ. ותיכף קילקולו בתוכו. אולם בשני כיסין בורדא. דאין הטריפות מצד עצמו רק מצד שאז תנטל הוורדא. א"כ לא שייך בזה לומר דקילקולו בתוכו. ומ"ה א"ש דלא נדון ע"ש סופו. ותרי רואין לא אמרינן. אבל לעולם דהמ"ב מודה ביתרת דטריפה מצד עצמו וקילקולו בתוכו דסופו לסתור ונדון ע"ש סופו. כסברת התב"ש. אולם התב"ש חולק על המ"ב דלא נחית לחלק בזה אם הטריפות מצד עצמו או מצד אחר דבכל מקום שהוא שינוי מקרי קילקולו בתוכו. ולפ"ז גם תרי רואין נמי אמרינן. ונסתר ראית הלב"ש נגד התב"ש. [ונלפע"ד להביא ראי' לסברת המ"ב כפי שהסברתי. דהנה ביש"ש בחולין (פ"ג סי' פ"א) וז"ל אבל בודאי מה שמוסכם כבר שהוא טריפה אפילו יבא שיחי' אין זו סתירת דברי חכמים הקדושים כלל ומ"מ נראה שמוטת גף בעוף שאנו מטריפים משום חשש נקיבת הריאה או נחבסה הגלגלת משום שסופו לינקוב הקרום אם באה שחיה יותר מיב"ח יצא מכלל ההיא חששא וכשר וחכמים שהטריפו על הרוב אמרו וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. א"כ מבואר חילוקו דדוקא במקום שהטריפות מצד עצמו אף שהטריפות מצד סופו לינטל מ"מ נידון ע"ש סופו כיון דקילוקלו בתוכו. ומ"ה לא מהני יב"ח כיון דהוא בוודאי טריפה מצד עצמו אבל כשאין הטריפות מצד עצמו רק שסופו לינקוב אבר אחר. אז אין קילקולו בתוכו. ומ"ה אם ראינו דחי יותר מי"ב חודש יצא מכלל ההיא חששא. וכשר]

ג) ומה שהביא הלב"ש בסק"ה ראי' כהמ"ב מרש"י והרמב"ם דלא כהתב"ש. הנה דחה בעצמו היטב דלעולם יתר סופו לינטל רק דקים לחז"ל דכל שניטל ע"י שהי' יתר מתחלתו לא כאיב לי' רק כחסר מתחלת ברייתו ומה שדחה זה הלב"ש ממ"ש הכ"מ והב"י (בסי' מ"א) דשני כבדים כשר להרמב"ם כו' ולפ"ז ביש ב' כבדים עם גידין וסימפונות דאז כי אמרינן סוף שינטלו שניהם ינטלו גם הסמפונות ואז תנטל גם המרה ואין מקום להכשיר להרמב"ם ב' כבדים. אע"כ דכל יתר אי סופו לינטל רק יש לו דין ניטל לכן דיינינן לי' רק כאלו נטל הכבד ולא המרה עכ"ד אולם לפי מה שהעלתי אינו השגה דשאני בשני כבדים דהטריפות אינו מצד עצמו דהא חסר כבד כשר. וביתרת אף שסופו לפול מ"מ לא כאיב לי' יותר מחסר בתולדה. הטריפות רק מצד חסר מרה. א"כ בזה אין קילקולו בתוכו. ואז שוב י"ל בי' תרי רואין לא אמרינן כסברת המשאת בנימין אבל לעולם באבר שיתרת פוסל בו מצד עצמו י"ל דקילקולו בתוכו ואמרינן דסופו לסתור וטריפה ע"ש סופו. ומתורץ השגת הלב"ש על התב"ש ועי' שו"ת ח"צ סי' ע"ז

ד) ומה שהשיג עוד הלב"ש על התב"ש דהרי לרש"י והרמב"ם אין מקום לדברי התב"ש זולת להרשב"א וסייעתו דמפרשים יתר כנטול היינו כניטל ביד. חבל גם זה א"א לפמ"ש הרשב"א בתשובה דביתרת לא נאמר הכלל דטריפה אינה חיה כו' אע"פ שמרבה כחול ימים. וא"כ ע"כ אין סופו לינטל.