בכורי שלמה חלק א קצד

טו) לכאורה קשה על פסק זה דהספק אם יש חשש דריסה אצל הולד הוא ספק חסרון חכמה ומבואר בש"ך בקונטרס הספיקות (ובסי' נ"ה משיג הש"ך על המשאת בנימין דס"ל דספק חסרון חכמה הוה ספק) דספק חסרון חכמה אינו ס' אפילו להצטרף לס"ס. וגם הצמח צדק (בסי' ק"ז) והשבו"י בקונטרס הספיקות והבאר שבע (פ' ט' ד' ס') העלו כולם דאינו ספק אפילו להצטרף לס"ס. ונלפע"ד לתרץ דזה מקרי ספק חסרון חכמה לכל העולם כיון שעכשיו אין חכם שיוכל לברר זה הספק כמו בנשבר הגף דהוי ספק לענין ס"ס וכ"כ הפר"ח (בכלל י"ז) והשבו"י שם והפמ"ג (בסי' ק"י) דבכה"ג שהספק לכל העולם נוכל לצרפו לס"ס. ובהפ"מ עכ"פ מותר וגם בשו"ת בית יעקב (סי' א') כתב להדיא דמצטרפין זה הספק אם יש חשש דריסה אצל הולד לס"ס וא"כ ה"ה בנ"ד יש להתיר עכ"פ הולד בהפסד מרובה

טז) לפום ריהטא נוכל להקשות דבנ"ד לא הוה ס"ס המתהפך דלא נוכל לומר רק ספק שמא לא דרס ארי רק כלב הי' ואפילו דרס ארי שמא לא הזיק הדריסה אל הולד. אבל להיפוך לא נוכל לומר כגון ספק שמא לא הזיק טיפת דריסת הארי להולד ואפילו נאמר דהזיק דריסת הארי להולד שמא לא הי' ארי רק כלב דהלא כשנאמר דדריסת הארי הזיק להולד הוה וודאי נבלה וגם לא נוכל לומר שמא לא הזיק הדריסה להולד ואת"ל דלא שמא לא דרס ארי רק כלב. הא שניהם אין חשש איסור זה הכל אחד הוא וגרע מס"ס משם אחד דלא מהני. היוצא לנו מזה דבנ"ד לא הוה ס"ס המתהפך ומבואר בהריב"ש ב' התוס' דבעינן ס"ס המתהפך וכ"כ הליכות עולם והמנחת יעקב והדברי אמת ב' התוס' פ' חזקת (ד' נ"ה) ובחידושי הרמב"ן שם ורמ"ע והש"ך שם (בסי' ק"י) והט"ז ביו"ד (ססי' מ"ט) ומהרח"ש בתשובה (סי' ל'). וא"כ בנ"ד לא מהני הס"ס והולד טריפה. אולם ז"א דהא רוב הפוסקים חולקים ע"ז דלא בעינן מתהפך. ה"ה הגאון מהר"ש בגופי הלכות ובס' בתי כהונה ומהרי"ט ופ"ח ובס' קול אליהו ובס' אליהו רבא וזוטא (דף ל"ט ע"ב) ובשו"ת משפטים ישרים (סי' נז) והברכ"י בספרו יעיר אוזן ויד אהרן (כלל צ"ג) וזרע אברהם אה"ע (סי' ד' דף י"ט). ודחו ענין מתהפך מהלכה

יז) עוד יש לתרץ ע"פ מ"ש הש"ך (בסי' ק"י) בקיצור ס"ס אות ט"ו דהיכי דהשני ספיקות אינם שוין לא בעי המתהפך כגון עבר ובישל פירות בתוך י"ב חודש שיש לחוש להן שיש בהם תולעים בלא בדיקה יותר משום ס"ס שמא אין שם תולע ואת"ל הי' שמא נימוח. והשתא הא ליכא למימר איפכא את"ל לא נימוח שמא אין שם תולע כיון דמתחלה צריך אתה לדון אם יש שם איסור כלל דהא אי אתה יכול לאסור התבשיל אא"כ יודע שיש שם תולע. וא"כ מתחלה צריך אתה לדון אם יש שם תולע או לא א"כ השני ספיקות אינם שוין לא בעינן מתהפך יע"ש. וא"כ בנ"ד ג"כ צריכין לדון מקודם אם ארי דרס או כלב דהא לא נוכל לאסור הולד אא"כ יודע כי ארי דרס דהא כלב לית לי' דריסה. וא"כ מדתחלה צריכין לדון אם ארי דרס או כלב שוב לא צריכין מתהפך כנ"ל כלל וז"ב

יח) לכאורה קשה על פסק זה כיון דקיי"ל סמוך מיעוט לחזקה לחומרא כמבואר בכל הפוסקי' ובתוס' חולין (דף י"א) ובנדה (י"ח) ובע"ז (ל"ד) ובבכורות (כ') וביבמות (קי"ט.) דהיכי דחזקה מסייע למיעוט ואתרע רובא חיישינן להחמיר ויעי' בכרתי ופלתי בבית הספק שכ' דריסה התיר ר"ת ספיקא ע"י תערובות והא שמא דרס בסימנים והוה ספק בשחיטה. ויעיין בפמ"ג בדיני ס"ס (אות כ"ט) שכ' עליו וז"ל מהא לא אריא דאיכא נמי חזקה מבוררת בשעה שנולדה לא הי' דרוסה. ועוד חזקה מרובא ולא הוה ס"ס במקום חזקה ומ"מ הדין אמת דניקב הושט במקום שחיטה הוה נבלה יע"ש א"כ בנ"ד דליכא חזקה מבוררת לולד דבשעה שנולדה לא הי' דריסה דהא יש ספק שמא נדרסה קודם שנולדה. ונהי דיש להולד חזקה מכח רובא דרוב בהמות אינם דרוסות מ"מ נימא סמוך מיעוט דריסות לחזקת איסור שהי' לה בחיי' כגון אבר מן החי או חזקת אינו זבוח וכיון דהוא ס"ס בשחיטה לא מהני ס"ס במקום חזקת איסור למסקנת הט"ז והש"ך (בסי' ק"י) והמב"י והפ"י בק"א דכתובות ובקונטרס הספיקות של השבו"י והנוב"י בח"ב (חיו"ד סי' ס"ד)

יט) ונלפע"ד לתרץ דהא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוי כפלגא ופלגא כיבמות (דף קי"ט) ודלא כתוס' בקידושין (דף פ'.) שנראה מדבריהם דבכתובות אזיל ג"כ אליבא דר"מ. אלא כדעת רוב פוסקים דבכתובות אזיל הש"ס אליבא דרבנן דהם ס"ל דלא כר"מ רק דהוי פלגא ופלגא וכן נקטינן כוותייהו לפי"ז א"ש דבנ"ד מועיל הס"ס להיתר דהס"ס אינו במקום חזקה מדהוי פלגא ופלגא והוי ס"ס שלא במקום חזקה. ועדיין יש לדון בזה דנהי דמטעם סמוך הוי פלגא ופלגא מ"מ לשיטת הרשב"א דס"ס מטעם רוב וא"כ יש בהס"ס זה ג"כ מיעוט ונימא סמוך מיעוט זה לפלגא והוי רובא כיבמות (דף קי"ט.) דסמוך מיעוט דמפילות למחצה נקבות וכו' יע"ש

כ) אמנם ז"א דדעת רוב פוסקים דמהני ס"ס אף במקום רוב וכ"כ הסדרי טהרה בה' נדה (סי' קפ"ז) והביא ראי' לזה מתוס' נדה (דף י"ח.) וכ"כ הבית אפרים בכללי ספיקות ב' זקנו המגיני שלמה יע"ש. וא"כ בנ"ד נהי דנימא סמוך מיעוטא לפלגא והוי רובא נגד ס"ס מ"מ הס"ס עדיף מהרוב ומותר

כא) באופן אחר נלפע"ד נתרץ דלא שייך בנ"ד לומר סמוך מיעוטא לחזקה משום דחזקת אינו זבוח הוא חזקה גרועה שמסתלקת ע"י שחיטה. ומנא אמינא לה מתורתו של הרשב"א במשמרת הבית (דף ח') שכ"כ דלא נימא סמוך מיעוט דאינם מומחין אצל שחיטה אל חזקת איסור של בהמה בחיי' ג"כ מטעם הנ"ל מפני שחזקת איסור של בהמה מסתלקת ע"י מתעסקין לשחיטה. וא"כ גם בנ"ד א"ש להתיר ע"י ס"ס

כב) באופן אחר נלפע"ד ליישב ע"פ מ"ש הגרע"א בתשובה (סי' קצ"ג) דהחשש שמא ניקבו הסימנים הוי מיעוטא דמיעוטא. אלא בכללות הטריפות הוי מיעוט דשכיח פעם באבר זה ופעם באבר זה יע"ש. וא"כ בנ"ד החשש שמא ניקבו הסימנים הוי מיעוט דלא שכיח. ויעי' במהרש"א בחולין שכ' דבמיעוט דלא שכיח לא אמרינן בי' סמוך כו'. וא"ש בנ"ד דלא אמרינן סמוך ומותר מטעם ס"ס

כג) באופן אחר נלפע"ד לתרץ דיש לומר דבנ"ד לא מקרי ספק בשחיטה דדוקא כשהספק בשחיטה עצמה אם נעשה כהלכתו כגון ספק אם הסכין הי' פגום או ספק שהה. אבל אם השחיטה עצמה נעשה כהלכתו כדינו בסכין בדוק ונזהר בחמשה דברים המפסידים השחיטה רק שיש ספק שמא קודם השחיטה הי' נקב בושט או נפסק הגרגרת על אופן שאין השחיטה שאחרי' מועלת אין זה נקרא ספק בשחיטה כיון שהספק שמא לא נעשה מעשה כלל עליך הראי' ויכולים להעמיד על חזקת היתר וכ"כ הח"ד (כסי' ק"י) והביא ראי' לזה מסברת הרשב"א יבמות (דף ל') יע"ש. ונלפע"ד להביא עוד ראי' לזה נוסף על ראיותיו. מתוס' בכורות (דף כ'.) שהקשו שם אמאי פסקינן לענין בכורה שאע"פ שחולבת ואח"כ יולדה שחייב בבכורה דחיישינן למיעוט שחולבות אע"פ שאינם יולדות הא לא קיי"ל כר"מ דחייש למיעוט מדפרכינן ור"מ היכי אכיל בשרא ולא פרכינן ואנן היכי אכלינן בשרא ש"מ דלא חיישינן למיעוטא. מ"מ היכא דאיכא חזקה בהדי' חיישינן ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה יע"ש. ונחזי אנן אי ספק נקב בושט הוי בחזקת שאינה זביחה כמו בשאר ספק בשחיטה כמו ספק שהה א"כ נשאר קושית התוס' אמאי לא פרכינן ואנן היכי אכלינן בישרא ניחוש שמא במקום נקב קשחיט דהא בזה נמי י"ל סמוך מיעוטא לחזקה שאינה זבוח אלא וודאי שזה לא חשוב חזקה שלא הי' בחזקת נקב הושט רק שהי' בחזקת שלא נשחטה והרי שחיטה לפניך. לפ"ז א"ש בנ"ד דהא לא הוי ספק בשחיטה וא"כ לא שייך לומר בי' סמוך מיעוטא לחזקה מדאינו ספק בשחיטה דהרי שחיטה לפניך וחלפה לה לגמרי החזקת איסור של הבהמה וא"ש דמותר מטעם ס"ס

כד) עוד נראה לפי ע"ד לתרץ דלא שייך בנ"ד לומר