בכורי שלמה חלק א קצב

אף שיצאה זמן מה מחזקה כמה ימים אפילו הכי חזקה דמעיקרא עדיפא כיון שהיתה מבוררת כו' יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד יש לאמה חזקה זו שבשעה שנולדה לא היתה דרוסה וא"כ ממילא מועיל החזקה גם לבתה וגמרא ערוכה היא בפ"א דכתובות דקיי"ל כר"י לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. וכ"כ האחרונים ב' הריב"ש וכ"כ הפר"ח (בסי' ק"י בכללי ס"ס אות מ"ז) ומנא אמינא לה דהיכי דהוי ספק השקול דמהני חזקת היתר להיתרא א') מדברי השמלה חדשה (בסי' ל"ט סעיף כ') וז"ל אם נסתפק אם הסרכא בגב האינא או בחותך כו' וכן הסכים הלבושי שרד שם להיתר דבספק השקול סמכינן על חזקת היתר. ב) מדברי השמלה חדשה שם (סעיף ט"ז) בשני עדים המכחישין זא"ז. זה אומר כסדרן היתה סרוכה וז"א שלא כסדרן ואוקי חד לגבי חד ובהמה בחזקת כשרות עומדת. ג) (מסי' ל"ז ס"ד) באם לא הי' חוט בשר מקיף בשיפולי ריאה ובאו בודקים אחרים ונפחוהו ומשמשו בה וע"י בקיאתן וכחן יפה שנפחוה היטב ומשמשו בבקיאות עשו שהי' חוט בשר מקיף כשר יע"ש. א"כ מבואר דבתחלה לא הי' חוט בשר מקיף רק ע"י משמוש היטב ונפחוה היטב כשירה ותלינן שהי' בחיי' כל כך נפוחה והוא מטעם חזקת היתר. דא"ל דמשום בועה בשיפולי הוא חומרת הגאונים ולהכי תלינן לקולא. ז"א דהא לאו משום בועה בשיפולי קא אתינן עלה למעיין בפוסקים רק משום שי"ל שהיתה כ"כ נפוחה מטעם חזקת היתר

ג) שוב ראיתי שכבר ישב על מדוכה זו הפרי מגדים בפתיחה בריש (סי' כ"ט) וחקר בזה אם בס' השקול סמכינן על חזקת היתר (והאריך להשיג על הפנים מאירות ופר"ח שס"ל דלא סמכינן בספק השקול על חזקת היתר) והביא ראי' מהט"ז שכ' להדיא (בסי' ל"ט ס"ק כ"ב). וגם הביא מסי' ל"ט) א' אומר כסדרן וא' אומר שלא כסדרן. ותימא בעיני למה לא הביא ראי' שכתבנו לעיל (מסי' ל"ז)

ד) לכאורה נוכל לדחות דהנה הרמב"ם כ' בפ"ה מה' שחיטה וז"ל ושמונה מיני טריפות נאמרו לו למשה בסיני ואלו הן דריסה כו' אעפ"י שכולן הלכה למשה מסיני הן הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דריסה החמירו בה וכל ספק שיסתפק בדריסה אסור ושאר מיני טריפות יש בהם ספיקות מותרים כמשי"ת עכ"ל הזהב. וכן פסקינן א"כ בנ"ד הוי ס' דרוסה וא"כ ממילא לא מהני החזקה. אולם זה אינו דהא מבואר בתבואות שור (בסי' כ"ט) אחר שהביא דברי הד"מ (מסי' ל"א) במים במוח כו' כ' הת"ש וז"ל ול"ד לס' דרוסה ולישב קוץ בושט דכ' התוס' דמהני חזקה אי לא דשכיח טפי לאיסורא התם איכא חזקה מבוררת שבשעה שנולדה וודאי לא נולדה דרוסה כו' עכ"ל. וא"כ בנ"ד דג"כ יש להולד חזקה זו מכח האם דבשעה שנולדה לא היתה דרוסה כנ"ל. ונהי דבדרוסה טפי שכיח לאיסורא ומטעם זה לא מוקמינן על חזקת היתר. זה דוקא היכי דיש רק ספק אחד אז אמרינן דאינו ספק השקול רק דשכיח טפי לאיסורא מלהיתר וחזקה אינה מועילה רק בס' השקול אבל בס"ס להקל בדרוסה אז פשיטא דלא הוה שכיח טפי לאיסורא מלהיתר כנ"ל ומועיל חזקה. ונהי דיש ס"ס לאיסור ס' שמא דרס ארי ויש חשש דרוסה אצל הולד וס' ב' אפילו לא דרס ארי רק כלב שמא כהפוסקים דאם נתפטמה כל ימי' מאיסור אסורה מ"מ לענין דרוסה באמת אינו שכיח טפי שנדרס. ורק החשש שמא אסורה מדנתפטמה מאיסור זה הספק אינו בדרוסה רק בשאר טריפות ובשאר טריפות מהני חזקה בספק השקול דעכ"פ לענין שאר איסורים בוודאי לא הוה שכיח לאיסור טפי מלהיתר דהא יש ס"ס להיתר וא"כ א"ש בנ"ד דמהני החזקת היתר [יעי' בס' כנפי, יונה על יו"ד (סי' פ"א) במה שהבין בדעת הרשב"א בת"ה ב' הר"ש דמכשיר גבינות משום חזקה. דלאחר י"ב חודש נתבררה עכ"פ שנולדה בחזקת כשרה]

ה) אמנם נלפע"ד דז"א דלא נוכל לצרף החזקת היתר של הבהמה אל הולד ע"פ מ"ש הפני יהושע בכתובות (דף ע"ו.) על תוס' ד"ה רישא מנה וז"ל ועוד דהא קיי"ל כר"י בפ"ק (דף י"ג.) דאומר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דמהני לבת חזקת האם ונהי דבקידושין (דף ס"ו.) בעובד' דינאי פרש"י דלא מהני לה החזקת אם מ"מ הא מסיק רש"י דכיון שאין האם לפנינו ואין הדבר נוגע לה. משא"כ הכא דהבת לפנינו והיא צריכה ג"כ לאותה החזקה אי הוו קידושי טעות או לא כו' יע"ש. מבואר מדבריו דהיכי דאנו צריכים לדון גם על האם אז מועיל החזקה להבת אבל כשאין האם לפנינו ואין אנו צריכין לדון עלי' אז לא מהני החזקה לבת. וא"כ בנ"ד שאין אנו צריכים לדון על האם דהא היא טריפה ועוד שאינה לפנינו וממילא לא מועיל חזקתה להבת [כוונת רש"י ז"ל צריך ביאור מ"ש אם באנו לדון גם על האם אם לא ואפשר לומר הטעם משום דלא נעשה תרתי דסתרי בדין אחד וכיון שאנו דנין על האם ועל הולד אם כשירה לכהונה ואתה אומר שהאם כשירה לכהונה משום חזקת כשרות שלה אנו אומרים שנבעלה לכשר ואז ממילא גם הבת כשירה. ויעיין בכתובות (דף כ"ז ע"א) כעין זה בשני שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות. ר' יהודא אומר אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפ"ע טהורות: שניהם כא' טמאות ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין ואמר ר' יוחנן בבת אחת ד"ה טמאין בזא"ז ד"ה טהורין לא נחלקו אלא בבא לשאול עליו ועל חבירו מר מדמי לי' לבת אחת ומר מדמה לי' לזא"ז. פרש"י דהאיך נימא להם טהורין אתם כיון דחד מינייהו וודאי בטמא אזיל יע"ש. וקיי"ל כר' יוסי כמ"ש רש"י שם ד"ה רבא וברמב"ם (בפי"א) מה' אבות הטומאות ה"ב דאפילו בא לשאול עליו ועל חביריו טמאין שא"א להורות בהוראה אחת תרתי דסתרי. ונוכל לומר ה"ה כשבאה האם לשאול עלי' ועל העובר הוה כבת אחת ויעי' כיוצא בו במ"ל (פ"ב) ה' חמץ הל' י"א בביאור דברי הש"ס בכתובות (דף כ"ו ע"א)]

ו) באופן אחר נלפע"ד לומר דלא מהני בנ"ד החזקה של האם אל הולד יען דאיכא תרי ותרי ובתרי ותרי לא נוכל לצרף החזקה של האם ובתה וכמ"ש כבוד קדושת אדמו"ר הגאון המפורסם מגור זצלה"ה בספרו חידושי הרי"מ (בח"מ סי' ל"א סק"ד) יע"ש מה שתירץ קו' התוס' על רש"י בקידושין (דף ס"ו) בינאי תרי אמרו אשתבאי ותרי אמרו לא אשתבאי כו'. ותירץ דגבי ינאי מיירי בתרי ותרי דאינו חזקה מצד בירור וראי' דמצד בירור לא מהני חזקה דאז הוה כמו שהיו עוד ב' עדים ותרי כמאה וכמ"ש התוס' לענין מגו אלא דעכ"פ מהני חזקה מצד שלא נוכל להוציאו מחזקתו שהחזקנו אותו עד הנה. א"כ זה שפיר על אמו דהיתה כשירה מקודם לא נוכל להוציאה מחזקתה אבל ינאי שנולד בספק שפיר הוה ס' פסול דאצלו אין מוציאין כלל מכמו שהי' מ"ה אינו מועיל חזקת אמו לינאי אבל בכתובות מיירי בשאר ספיקות דיכול להיות החזקה מצד בירור לאמה דכשירה ממילא גם בתה כשירה יע"ש וא"כ גם בנ"ד דמיירי בתרי ותרי לא נוכל לצרף חזקת האם אל הולד והולד טריפה

ז) אכן י"ל דנהי דאינו מועיל החזקה של האם לגבי בתה מ"מ י"ל דלולד גופה יש חזקת היתר דהא ולד של בהמה טריפה קיי"ל דכשר וא"כ הוה כמו שנולדה מבהמה כשירה וממילא הולד נכנס תחת הרוב בהמות אינם דרוסות וכמ"ש הש"ך (בסי' ק"י בסוף אות כ"ט). וכ' דגם הא"ר כ"כ דלענין ספק דרוסה אין לנו שום חזקת איסור ואדרבה הוא בחזקת היתר דרוב בהמות אינן דרוסות כו' יע"ש וא"כ יש בנ"ד חזקת היתר ונהי דהוה ס"ס להיתר וס"ס לאיסור וא"כ הוה ספק השקול נוקמי הולד על חזקת היתר דאתיא מכח רוב: ח) לכאורה נוכל לסתור זה דהא בנ"ד מיירי בספק דריסה והא מבואר בסי' נ"ז דחוששין לס' דריסה אינו מותר רק בס"ס ובנ"ד נהי דיש ס"ס להיתר מ"מ יש ג"כ ס"ס לאיסור ולא נשאר ס"ס להיתר. ועתה לא נוכל לתרץ כנ"ל ע"פ דברי הת"ש (בסי' כ"ט) יען דבדריסה יש חזקה שנבררה שנולדה בלא דריסה לכן צריך שכיח טפי לאיסור ובנ"ד בענין דריסה יש ס"ס והס"ס של איסור אינה לענין דרוסה רק לשאר טריפות לכן מותר בנ"ד כנ"ל. ז"א דהא הוכחתי דהחזקה של האם אינו מסייע להולד והולד אין לו