בכורי שלמה חלק א קצא

עוד קשיא לי לכאורה על דברי קדשו. דהנה לכאורה קשיא לי על המק"ח הנ"ל שכ' בטעם דמאן דס"ל חוזר וניעור אף בלח בלח דחמץ מקרי דשיל"מ. הא מבואר ביו"ד (סי' ק"ב) דאם נולד האיסור בתערובות גם דשיל"מ בטל. וכן השיג באמת הגרע"א בהגהותיו שם על המק"ח שכ' דאטו אם נתערב קמת חטין בקמח שעורין כו' הנ"ל דהוי דשיל"מ הלא הוי נולד בתערובות ובטל יע"ש. [לכאורה קשה על המק"ח לפמ"ש התוס' בפסחים (דף מ"ד.) ד"ה איתיבי' דקמח חטין בקמח שעורין מקרי אינו מינו הא מבואר ביו"ד (סי' ק"ב ס"א) דאינו מינו בטל אף דשיל"מ. אך אינו השגה. לפמ"ש התוס' ביבמות (דף פ"ב.) ד"ה לר"י. דלרבא דאזיל בתר שמא מקרי מינו. ויעי' בש"ך ביו"ד (סי' צ"ח סק"ו) דבאיסורים שאינם בטלים בס' אזלינן בתר שמא. וא"ש]

ונלפע"ד לתרץ דברי המק"ח דס"ל דחמץ בפסח לא מקרי נולד איסור בתערובות. דכמו שכ' הר"ן דדשיל"מ לא בטל דחשיב היתר ע"ש העתיד. כמו כן י"ל דחמץ קודם פסח שם איסור עליו ע"ש העתיד כמ"ש הראב"ד בתמים דעים (סי' ל"ו) וז"ל. ועוד שהחמץ יש לו זמן איסור והשמן שנפל לתוכו אין לו זמן איסור כאיסור בהיתר דמי כו' עכ"ל. יע"ש. א"כ מיושב קשייתי על המק"ח דא"ש דמקרי דשיל"מ ולא מקרי נולד האיסור בתערובות. לפ"ז ממילא נדחו לכאורה דברי כ"ג שרצה להעמיס בדברי הרמ"א שס"ל דיבש ביבש אינו בטל מטעם דהוי דשיל"מ דא"כ גם בלח בלח אינו בטל דלא מקרי כלל נולד האיסור בתערובות

אמנם גברא רבה כי"ב אמר מילתא בוודאי שפיר קאמר ונלפע"ד אחר העיון לתרץ דבריו הקדושים. די"ל כיון דביו"ד (סי' ק"ב) מביא הרמ"א ב' דעות אם חמץ בפסח מקרי דשיל"מ ולא הכריע. מספקא לי' הלכה כמאן. מ"ה פוסק בא"ח (סי' תמ"ז ס"ב) דאם נתערב אחר שש בטל כיון דהוי ספק אם הוי דשיל"מ ספיקא דרבנן לקולא. אף דמבואר ביו"ד (סי' ק"ב ס"א) דספק ביצה שנולדה ביו"ט להחמיר. אולם כבר העלה הפר"ח הובא בדו"ח מהגרע"א לברכות (דף ב'.) דבספיקא דדינא לא אמרינן דשיל"מ אסור בספיקא דרבנן יע"ש וה"ה בנ"ד דמה"ת בטל בס' רק מדרבנן דשיל"מ לא בטל מ"ה מקילין בספיקא דפלוגתא. לפ"ז א"ש הכרעת רמ"א לפי סברת כ"ג דדוקא בלח בלח לא אמרינן חוזר וניעור. כיון דגם וודאי דשיל"מ בלח בלח כשנולד האיסור בתערובות בטל מ"ה מקילין בספיקא דרבנן דאינו חוזר וניעור. אבל יבש ביבש הוי ס"ס לאיסורא. ספק שמא גם בשאר איסורים חוזר וניעור. ספק ב' שמא קיי"ל כהרמב"ם דחמץ בפסח הוי דשיל"מ. וביבש ביבש גם בנולד בתערובות ג"כ לא בטל. מ"ה העלה הרמ"א בזה דחוזר וניעור. דבס"ס דאיסורא גם בדרבנן להחמיר כמ"ש המל"מ ה' שאה"ט (פרק ח') א"כ מבואר ברמ"א כמו שחידש כ"ג

ומה שהקשיתי על המק"ח ועל כ"ג ע"פ סברת התמים דעים. יש לתרץ דס"ל כשיטת שו"ת הר"ח אור זרוע (סי' י"ז) וז"ל אבל חמץ קודם זמנו שאין איסור חל עליו עדיין כלל מה ביטול שייך בזה כו' עכ"ל. נראה מדבריו דמקרי נולד האיסור בתערובות וא"ש

אולם עדיין קשה לי לכאורה על ראיית כ"ג במכתבו הראשון מהר"ש בחלה דהאיסור נולד בתערובות דהתנור מצרפן ואפ"ה לא בטל. ומזה הוכיח כ"ג כיון דהקמח בעיסה הוי יבש ביבש לא בטל אף דנולד האיסור בתערובות בתנור. אולם איך יפרנס כ"ג דברי התוס' יבמות (דף פ"ב.) ד"ה ר"י לטעמי' דהעלו שם לחד תירץ דקמח בקמח רותחין דוקא הוי לח בלח. ובתירץ שני כ' וז"ל א"נ כשיאפה אותן יתנו טעם זה בזה עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד דמיירי שנאפה בתנור דקאמר הר"ש דהתנור מצרפן והוי רותח והוי לכ"ע לח בלח

אמנם אחר העיון צדקו דברי קדשו. דנהי שלא נבלל יפה קמח בעיסה ומקרי יבש ביבש דכמאן דאיתא דמי. מ"מ קמח בעיסה רותחין או מה שנאפה לענין מה דס"ל לר"י דמין במינו לא בטל רק בלח בלח. דתלוי בטעם כתוס' יבמות הנ"ל. מוציא טעם מהקמח אף דלא נבלל יפה עם העיסה. וכעין סברא זו כ' הח"ד (בסי' ק"ט) בקמח בקמח צוננין אף דהוי כלח בלח מ"מ לא אמרינן בי' טעם כעיקר דלענין זה הוא כיבש ביבש יע"ש. וה"ה בנ"ד בקמח בעיסה רותחין הוא בהיפך. וא"ש סברת כ"ג אף שהאיסור נולד בתערובות ביבש ביבש דהתנור מצרפן. אפ"ה לא בטל כיון דלא נבלל יפה וכמאן דאיתא דמי. ודוקא אם בללן ע"י נפה וכיו"ב מקרי קמח בקמח לח בלח. וצדקו דברי כ"ג מאד

אלה דברי אוהבו מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ח

ב"ה יום כ' כסליו שנת תרל"ו אזארקאוו

אשד נחלי ברכה ונהרי שלום לכבוד חרב האי גאון המפורסם סיני ועוקר הרים חסידא ופרישא מאור הגולה. פ"ה נ"י עה"י כו' כקש"ת מו"ה אברהם שליט"א אבד"ק קראשניעוויטץ וכעת הוא אבד"ק סאכאציאוו. שמש צדקתו יזרח לנצח בגבורתו

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

לאשר הכרתי פני קדושת כת"ר אשר במקום גדולתו שם ענותנותו. ולזאת הרהבתי בנפשי לבוא לפניו בדבר שאלה אשר נסתפקתי בדבר הלכה בענין טריפות. וגם הצעתי אשר עלה במצודת שכלי הדל בעזה"י. ואמרתי אציע הדבר לפני כקש"ת אשר יחווה לי דעתו הגדולה

שאלה. בהמה טריפה שהיתה מעוברת קודם שנטרפה והולידה וולד וינקה מן הבהמה הטריפה ולא מן כשירה כלל עד ששחטו את הוולד לפני י"ב חודש משנולד ובאו ב' עדים ואמרו שראו ארי דרס את הבהמה נגד המעיים קודם שילדה הוולד. וב' עדים אמרו שלא היה ארי רק כלב והי' הפסד מרובה מה דינו של הוולד

א) מקור דין זה הוא בש"ע יו"ד (סי' ע"ט בסעיף ג') ב' הרשב"א דהנולד מן הטריפה מותר. וכ' שם הט"ז סק"ה דמ"כ להגאון מהר"ר פייבוש ז"ל וצ"ע אם נדרסה האם ועוד הולד בתוכה אם יזיק טיפת הדריסה גם להולד עכ"ל. ואף שבשו"ת בית יעקב (סי' א') שדא נרגא בדברי הט"ז אולם רוב הפוסקים השבות יעקב (ח"א סי' נ"ד) והכרתי והפ"ח והתורת יקתיאל והישועות יעקב ועו"פ הסכימו כולם פה אחד דהוולד טריפה. ונחזי אנן בנ"ד יש ב' איסורים. א') יש איסור על הוולד משום שיינקה כל ימי' מן הטריפה ויעי' ביו"ד (סי' ס' סעיף א') ברמ"א דאם לא נתפטמה כל ימי' רק בדברים אסורים אסורה. ונהי דדעת המרדכי ביבמות דדין זה הוי ספיקא דדינא. מ"מ יש עוד ספק שמא דרסה ארי ואז גם הוולד טריפה כמו שהבאתי בשם הפוסקים הנ"ל וא"כ הוי ס"ס לאיסורא. ונהי דיש ג"כ ס"ס להיתירא א' ס' שמא לא דרסה ארי. ב' אפילו דרסה ארי שמא אין חשש דריסה אצל הוולד דהא מבואר בט"ז הנ"ל וגם בדברי שאר פוסקים הנ"ל דאף דהוולד אסור כשודאי נדרס אמו מ"מ אינו רק מספק שמא יש חשש דריסה אצל הוולד. וא"כ יש ג"כ ס"ס להיתרא מ"מ לכאורה נראה דהולד אסור בנ"ד דהא מפורש בקונטרס הספיקות (של השבו"י בח"ב אות ט') דהיכי דיש ס"ס לאיסור וס"ס להיתר הוא לחומרא ומקורו מיו"ד בטור (ס"ס ש"ה)

ב) אולם נוכל לדחות בנ"ד כשר משום דיש לאם של הולד חזקה שנולדה בלא דריסה ואף דבהמה טריפה מ"מ לענין דריסה יש לה חזקה שלא היתה דרוסה כמבואר בפוסקים. וז"ל המשבצות זהב (סי' פ"א סוף סק"ג) ומיהו כל זה בחזקה הבאה מכח רוב אבל חזקה המבררת בבירור כמו בשעה שנולדה לא היתה דריסה. (ועסי' ע"ט) בט"ז כה"ג