בכורי שלמה חלק א יט

בכסף משנה הלכות גירושין (פי"ג הט"ז) וסיים שם ואע"פ שהפירוש יהיה רחוק קצת וגדולה מזו כתב הרא"ש בכתובות פ"ו אפילו היה הפירוש דחוק ורחוק ראוי לפרש כדי להשוות הגמרות יחד. ועי' תוס' יומא (דף פ"ז:) ד"ה והאמר. א"כ לפי פירש"י בש"ס דילן לפי שיטת הש"ע כפי פירושי. ליכא פלוגתא בין הירושלמי לש"ס דילן דלתרווייהו הפירוש קריאה בלא השמעת קול ג"כ אסור אבל לפי שיטת כ"ג יהיה פלוגתא ביניהם. וכל דאפשר לתרץ שלא יהיה פלוגתא ביניהם עדיף ובפרט לפמ"ש בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' נ"ט) דדבר הנזכר בתלמוד בבלי שסובל שני פירושים ויתברר האחד ע"פ הירושלמי מיניה לא נזוע ומצוה מן המובחר וכ"נ בשו"ת הרשב"א הובא בב"י הלכות נדה (סי' קצ"ג). יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד אמרינן דש"ס דילן אינו חולק על הירושלמי. רק שפירש דברי התוספתא והירושלמי. דהפירוש דכתב תחת הדיוקנאות אסור לקרות בו בשבת. פירוש בלא השמעת קול רק בעיון לבד. כמ"ש בתוספתא ובירושלמי. דלהסתכל הפי' הבטה יתירה. וא"כ א"ש פסקו של הש"ע

י) ועוד אף אם נימא דפליגי הבבלי והירושלמי מ"מ בנ"ד העיקר כירושלמי כפי מש"כ הפרי תואר (סימן קי"ט סק"א) שהעלה דהא דקיי"ל דכל היכא דמיפרשא מילתא בתלמודא דידן ובירושלמי. כתלמודא דידן פסקינן הני מילי לענין משא ומתן דש"ס אבל במילתא דתליא בחילופי נוסחאות תלינן למימר דברייתא נשתבשה בתלמודי דילן ונוסחא הנכונה הוא מאי דמייתי בירושלמי יע"ש. וכ"ש בנ"ד דגם התוספתא מסייע להירושלמי. ואם כן העיקר להלכה כגירסת הירושלמי. דאין מסתכלין בשבת. והיינו הסתכלות יפה כמו קריאה בלא השמעת קול רק בעיוני. ולענין דינא כ' בתפארת ישראל בכלכלת שבת וז"ל יש מקילין לקרוא הצייטונג בשבת מדמתענגים בזה ויש להחמיר (עצי שטים) עכ"ל

אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרם מצפה לתשובתו משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בלא"א המופלג יר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ד

ב"ה יום ג' ג' כסלו תר"נ שאוול

שפעת ברכה ושלום לכבוד ידיד ח' וידיד כל יודעי שמו הרב הגדול החריף ובקי בחדרי תורה צמ"ס עיניו כיונים על אפיקי הש"ס והפוסקים כש"ת מוהרש"א רזעכטע נ"י ולכל הגלוים אליו יתענגו על רוב שלום

אחרי דשה"ט כמשפט. תחלת דינו ש"א על ד"ת במה שהעיר כ"ת במה שהובא בעטור סופרים בדין המבואר בא"ח סי' ש"ז וכן ברא"ש ר"פ שואל שבת קמ"ט א' שהוכיח מהתוספתא דאף להסתכל בעלמא אסור שכתב דלש"ס דילן דנקיט דאסור לקרותו דפשוט דמותר לעיין מחגיגה ה' ב' בפירש"י דכל קריאה בהשמעת קול הוא. וכ"ת האריך בטוב טעם דהש"ס מפרש התוספתא דנקיט לשון הסתכלות ושאדרבא מדיוק לשון הגמ' מוכח דהגמ' ס"ל ג"כ כהתוספתא וכמו הא דאין קורין לאור הנר ודחה ג"כ ראייתו מחגיגה להיכא שבא ביחס הל' או שכתוב מפורש קריאה בקול. וכל דבריו נאמנו מאד בלי פקפוק וע' בירו' רפ"ג דע"ז שהגי' ג"כ כמו בתוספתא אין מסתכלין. ובלא"ה בעיקר ראייתו ללמוד מאגדה דחגיגה ומלבד שאין למדין מהכללות שבכ"מ שבא רק בדרך השאלה כמו ושמן ימינו יקרא (משלי כ"ז ט"ז). קראתי גבורי לאפי (ישעיה י"ג ג'). הנני קורא לכל המשפחות (ירמיה א' י"ז) וכדומה רבות. ובלא"ה מה ענין לזה מפרש"י דחגיגה ששם הוא מענין הזמנה וכאן הוא על הקריאה בספר כענין וקרא בו כל ימי חייו. וכמו מאימתי קורין את שמע היה קורא בתורה רפ"ב דברכות וע"ש כ"ב ב' מגילה נקראת וכה"ג. ואף דבק"ש צריך שיוציא בשפתיו כא"ח סי' ס"ב ס"ג יע"ש בסמ"ג לענין בה"ת דקריאה לאו כד"ד וכן במגילה מ"מ עיקר הנחת התיבה על הקריאה בספר מבלי ביטוי שפתים. ובפרט בלשון חז"ל כשבת ה' ע"ב היה קורא בספר על האסקופה וכן הקורא בספרים החיצונים בפרק חלק דאטו ישתנה הדין כשמעיין בספר לבד. ובעירובין נ"ד א' פתח פומיך קרי פתח פומיך תני כי היכי דתתקיים בידך. משמע שהקריאה הוא גם בלי פתוחת שפתים

ועי' בתפארת ישראל ריש ברכות מלת קרא יש לו ד' הוראות קריאת השם כמו ולחשך קרא לילה ולא זכר הגמרא ריש פסחים ב' א' קרא רחמנא לנהורא כו' וכפירש"י האי ויקרא לאו קריאת שם הוא יע"ש] ב' קריאה להרחוק שיבוא. ג' קריאה בספר. וזה א"א במלת קורין דהרי קורא אותה בע"פ כא"ח סמ"ט ד'. אבל הוא לשון קריאה בקול לפרסום ועד"ש קרא בגרון וכמו מקרא קדש כו'. [ולא הזכיר מ"ש הרשב"ם דברים (ט"ו ב') כי קרא שמיטה לה' כלו' כי הגיע זמן שמיטה כמו מקרא קדש כו' ובת"א בכ"מ מערע קדש וע' שמות (י"ג ט') ובנתינה לגר כמו קרה בהא כמו לעיל ה' כ' יעש"ב ובויקרא כ"ג ב'] וה"נ ר"ל שמצוה לקרות פסוק ראשון בקול כדי לעורר הכוונה כו' עכ"ל בקצרה. אבל לא הוצרך לדחוק כלל ולא זכר מ"ש ברפ"ד דתענית (כ"ו א') וקורא ע"פ כקורא את שמע והיינו משום דשגורה בפיו כמו מתוך הספר וקורא אותה ע"פ יע"ש בח"א ובתוי"ש יומא (ע' ע"א) דיחיד שלא להוציא את הרבים מותר על פה יע"ש. ובתו' תמורה י"ד ב' וע' פסקי תוס' מנחות אות ע"ח וע' בסוטה (ל' ע"ב) כסופר הפורס על שמע בבהכ"נ שהוא פותח תחלה כו' ואכמ"ל

ובעיקר הדין עי' בשו"ת שבות יעקב ח"ב סו"ס כ"ג בקריאת הצייטונג בשבת דהא דאוסר בשו"ע לקרות בספורי מלחמות היינו על הקודמים אבל מהמאורעות של זמנינו שיש בהם כמה צרכי ב"א ליכא בזה איסור קריאה משום שטרי הדיוטות יעש"ב. ובשו"ת יודא יעלה, חא"ח סל"ד במ"ש וכש"כ בשבת דאסור לקרות במ"ע שטרי הדיוטות כל עיקר יע"ש בעובדא דידי' שהיה צורך השעה להחמיר. ועי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קס"ב לענין הכ"ע שאינם בכלל שטרי הדיוטות מידי דהוי אאגרת השלוח ואינו יודע מה בתוכו ה"נ הני פתקי חדושים שנוגעים ע"פ הרוב לכלל או לפרט כו'. ורק במ"ע שכותבין מקחי הסחורות והקורזין וכלים הנמכרים ושאר עניני מו"מ ועסקי תגרים שרגילין להודיע בסוף בזה חוכך להחמיר בפרטות לסוחרים שכל הבטתם בהם הוא בשביל כך נכון לאסור לגמרי עכ"ל בקצרה. ובעקרי דינים חא"ח סי' י"ד אות ל"ב רמז עליו לסי' תס"ב והוא ט"ס

הנני מוכרח הפעם לקצר ואחתום וא"ש וברכה לו ולכל אשר אתו שלום עד בלי ירח ותרב הצלחתו עד למעלה ממני או"נ הדוש"ת ומחכה לשמוע תמיד מהצלחתו ושלום תורתו רצוף אהבתו

יוסף זכרי' בלאאמ"ו הרב מו"ה נתן שטערן ז"ל בעהמ"ס זכר יהוסף כו'

סימן ה

ב"ה יום א' וישלח שנת רנ"ת אזארקאוו

שלמא רבא וח"ט ארוכים לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון האמיתי. שר התורה. נזר הקודש. פאר הדור חכם חרשים. איש אשכולות. צדיק ונשגב כו' כקש"ת מו"ה יוסף זכריה שטערן שליט"א אבד"ק שאוול בעהמ"ס זכר יהוסף כו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

מכתבו היקר קבלתי לנכון. בו ראיתי אשר כבוד גאונו