בכורי שלמה חלק א קפט

טבל בתוך העיסה דהא הוי נח בלח. וראי' לדברי המג"א ממה שכ' באסיפת זקנים בביצה (דף ל"ח.) וז"ל והכא בקמח מיירי שהוא דבר לח דאי לא חיטים בשעורים היכי בטלי כו' אלא בקמח חיטים עם קמח שעורים מיירי אבל בדבר יבש מין במינו בטל עכ"ל. ובפרט אחר האפיה בוודאי נעשה לח בלח כמו שהביא הט"ז בא"ח (סי' תנ"ג סק"ב) ב' הגהת סמ"ק דאף דס"ל דקמח בקמח הוי יבש ביבש מ"מ בשעת אפיה נעשה חתיכה א' ממש כלח בלח יע"ש. ונהי דהוי דשיל"מ מ"מ בטל מדהאיסור נולד בתערובות אף לפי שיטת כ"ג. נהי דכוונת כ"ג דכל לחם שיש בו מעט קמח מטבל לא יכול להיות בטל בין שאר הלחמים דהוי רוב היתר משום דהוי יבש ביבש ואז אף שהאיסור נולד בתערובות לא בטל מ"מ לא אבין דהא הקמח של טבל כבר בטל בתוך העיסה מדהוי לח בלח כנ"ל והאיסור נהפך להיות היתר. והדרא הקושיא לדוכתא דצריך להיות בטל ברוב היתר דהאיסור נולד בתערובות

אולם לפי מה שכתבתי בחידושי לתרץ קשית הכרתי בסי' ק"ב על הכסף משנה בה' מעילה (פ"ז) עפ"י דברי הגרע"א משום דהיתר יבוא מיד אז שייך טעם הר"ן בהא דדשיל"מ לא בטל משום דאז הוי מין במינו גמור (ואז גם רבנן מודו לר' יהודא דס"ל מין במינו ל"ב בדם הפר ודם השעיר שנתערבו] ואז אף שנולד בתערובות לא בטל לפי טעם הר"ן גם קושיא זאת על הר"ש מחלה מיושב. דהא גם כאן הוי דשיל"מ משום דיכול להפריש חלה ויכול להיות ההיתר מיד ושייך טעם הר"ן מ"ה לא בטל

גם גוף הסברא דבדבר יבש לא שייך סברת הסמ"ק והמרדכי דבטל אף בדשיל"מ. לא זכיתי להבין החילוק דמה לי יבש או לח. דהאחרונים כתבו בטעם של דבר הזה משום דקודם התערובות לא נקרא עליו שם איסור מ"ה לא שייך לומר בי' עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וא"כ גם יבש ביבש שייך סברא הזאת

ומה שהשיג כ"ג על תירוצי על קו' התוס' שילהי מעילה דדמי לטומאת משא. ותמה כ"ג דאז דוקא בנשא אותן ביחד. וה"ה בזה דוקא אם הוציא את כולם בפעם אחת ולפענ"ד הי' כוונתי ע"פ מ"ש בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' ה') וז"ל דבשלמא לענין איסור [פי' איסור אכילה] שייך ביטול אבל הכא במעות לא שייך כו' ובענין הנאה לא שייך ביטול כל דמתהני יע"ש. והוא כעין סברת הח"ד בססי' צ"ט לענין מבטל איסור לכתחלה באיה"נ יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד ל"ש ביטול בפרוטה של הקדש כיון דעכ"פ נהנה מכמות האיסור שנתרבה הדבר. מ"ה לר"ע בהוציא פ"א מעל לשיטתי' דבספק מעילה חייב אשם תלוי. ולרבנן בהוציא כלם אף בזא"ז מעל כיון שבוודאי נהנה מהאיסור ואז דמי לטומאת משא בנשא בבת אחת

ומה שהשיג כ"ג עלי במה שכתבתי דהוי כטומאת משא דבלא"ה אינו אלא דרבנן עכד"ק. אולם זה א"ש לשיטת התוס' בבכורות (דף כ"ג:) ד"ה נבלה. אולם אני כתבתי זה לתרץ דברי הרמב"ם. והרמב"ם לשיטתי' דס"ל דטומאת משא מה"ת לא בטל. יעי' במל"מ בה' מטמאי מו"מ (סופ"א) ובשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' ל"ד אות ט"ו) יע"ש.] רק כתבתי לרווחא דמילתא דאף אם הוא דרבנן מהני לד"ת מכח ראיות שהבאתי בתשובתי שם. ויעי' בס' תיבת גמא פ' מקץ אות ג'. במטותא מן כ"ג להעמידני על אמיתת סברת כת"ר אשר בלי ספק על אדני האמת הטבעו

אלה דברי אוהבו מוקירו ומכבדו כערכו הרב דוש"ת באהבה רבה. פי המדבר

שלמה אברהם

בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ד

בעזה"י יום א' פ' פנחס שנת תרל"ז לפ"ק קוטנא. לכבוד ידידי חרב כו' מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י

ידידי. קמח בעיסה שנילושה לא מקרי לח בלח. גם קמח בקמח לא מקרי לח בלח רק אחר שנבללו דבזה יש בילה אחר שנבללו אחר שבללן ע"י נפה וכיו"ב. אבל כל שלא עירבן בפרט קמח בעיסה לא מקרי לח בלח. והטעם שבין לח ליבש פשוט דביבש ביבש באם אתי אליהו יתברר איזה מקומו. תדע דהא כתב הר"י קורקס בסי' פ"א מה' אבות הטומאות דביבש ביבש אמרינן טומאה כמאן דאיתא לא בלח. אע"פ שיש לדקדק בדבריו אין כאן מקומו. דברי ידידך דו"ש. ישראל יהושע חופ"ק קוטנא

סימן ה

ב"ה יום ד' פ' פנחס שנת תרל"ז לפ"ק אזארקאוו

נהרי שלום ונחלי ברכה יזנקו באוהל כבוד הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. חסידא ופרישא שר התורה פאר הדור. איש האשכולות. נ"י פ"ה עה"י. צדיק ונשגב כו' כקש"ת מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא בעהמ"ס ישועות ישראל. לפני שמש ינון שמו

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

מכתבו היקר קבלתי לנכון. ושמחתי בדבריו המלאים זיו ומפיקים נוגה מעט הכמות ורב האיכות. והנני להשתעשע עוד בדברי קדשו. וזה החלי בעזר צורי וגואלי

הנה כתר"ה הסביר סברתו שחידש בדשיל"מ אשר האיסור נולד בתערובות שכ' הרמ"א (בסי' ק"ב) דבטל. וכ"ג יצא לדון בדבר חדש ולחלק יצא שזה דוקא בלח בלח אז בטל אם האיסור נולד בתערובות. אבל יבש ביבש אינו בטל. וטעמו משום דביבש ביבש אם אתי אליהו יתברר איזה מקומו ומ"ה אינו בטל אף דבלח בלח בטל כה"ג. אולם לא זכיתי להבין דברי קדשו דהרי מבואר בתוס' בכמה מקומות הסברא להיפך דבלח בלח יותר אין צריך להיות בטל מיבש ביבש. א) ביבמות (דף פ"ב.) ד"ה ר' יהודא לטעמי' שכ' התוס' דוקא בדבר ח ומתערב וסברא הוא דדבר המתערב מתפשט טעם האיסור בכל ההיתר ולא בטל. אבל דבר יבש האיסור מונח במקומו אלא שאין ניכר היכן הוא אז גם ר' יהודה מודה לחכמים דבטל עכ"ל. וא"כ מבואר בתוס' החילוק להיפך דביבש ביבש שייך טפי ביטול מלח בלח. ב) בזבחים (דף ע"ג) כ' התוס' בד"ה ר' יהודא אומר ג"כ כן. ג) כ' התוס' במנחות (דף כ"ב:) ד"ה מכאן ג"כ כן. וכ"כ הרשב"א בחולין (דף צ"ח). וא"כ כש"כ לחכמים דיבש ביבש שייך בי' טפי ביטול מלח בלח א"כ מבואר בכל מקומות הנ"ל להיפוך. וזה דוחק לומר דזה דוקא לר' יהודא אבל לרבנן הוא בהיפוך דביבש ביבש לא שייך ביטול כמו בלח בלח. מלבד שזה דוחק דמנין לנו זאת הסברא ואדרבה כלל מוסכם בכל הש"ס לאפושי בפלוגתא לא מפשינן ועוד דא"כ יפלגו בסברות הפוכות. דלר"י יבש ביבש יותר בטל מלח בלח. ולחכמים הוא להיפך דבלח בלח יותר בטל מביבש ביבש. וכבר כ' התוס' בברכות (דף ל"ט:) ד"ה מברך דאין סברא לומר דפליגי בסברות הפוכות יע"ש. ואף דבפ"י והצל"ח תמהו על התוס' דמצינו כמה פעמים פליגי בסברות הפוכות. יעי' בס' שב שמעתא (ש"ב אות ה'. מבעל שמן רוקח) שתירץ קשייתם דדוקא על פירש"י הוי קשה להו דיהי' המחלוקת בסברות הפוכות כיון דלר"ה מעלת השלימה אינה מעלה רק הגדולה הוא מעלה ולר"י מעלת השלימה הוא יותר מן הגדולה לכן חשיב שפיר סברות הפוכות משא"כ בהני מקומות שהביא לעיל דכל אחד מודה דמעלת השני הוא ג"כ מעלה. אלא