בכורי שלמה חלק א קפח

יורה דעה

סימן א

בעזה"י יום זיי"ן ניסן שנת תרל"ז לפ"ק פה אזארקאוו

מאזוב אשר בקיר אל הארז אשר בלבנון לכבוד הרב הגאון המובהק המפורסם עוקר חרי הרים בפלפולו וטחנן זה בזה אשר לו נגלו מצפונות ים התלמוד בבלי וירושלמי והפוסקים נ"י פ"ה עה"י. חסידא ופרישא כו'. כקש"ת מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא בעהמ"ס הבהיר. ישועות ישראל

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

לאשר ידעתי כי במקום גדולתו שם ענותנותו לזאת הרהבתי בנפשי עז להציע לפני הדרת קדשו מחידושי אשר עלה במצודתי לפענ"ד. [מה שהעלתי מה שנוגע לחו"מ העתקתי לקמן בחלק חו"מ סי' א']

הנה הרמב"ם בה' מעילה (פרק ז') כ' דאם אמר פרוטה בכיס זה יהי' הקדש אם הוציא את כולם מעל. והקשה הרב המגיד אמאי מעל נימא דפרוטה של הקדש בטל ברוב [והיא קשיית התוס' במעילה (דף כ"א:) בד"ה פרוטה של הקדש. ותירץ בתוס' דמטבע חשוב ואינו בטל. אבל אין לתרץ משום דבר שיל"מ דדשיל"מ מדרבנן לא בטל יע"ש.] ותירץ ה"ה דאינו בטל משום דשיל"מ ומ"ה לא בטל יע"ש. והכרתי ביו"ד (סי' ק"ב) הקשה על ה"ה מדברי הרמ"א (ביו"ד סי' ק"ב) דהיכי דהאיסור נולד בתערובות גם דשיל"מ בטל. ומקור דין זה הוא מדברי המרדכי ויע"ש במשנה למלך שהקשה על תירץ התוס' וגם על הרב המגיד דדין דשיל"מ וכן דבר חשוב רק מדרבנן לא בטל

ונלפע"ד לתרץ ע"פ מה שתירץ הגאון מו"ה יונה נבון בספרו גט מקושר (סי' קכ"א סק"ח) את דברי הרמב"ם דפוסק במחיר כלב דמהני בי' ברירה. הלא אנו קיי"ל בדאורייתא אין ברירה. ויצא לדון בדבר חדש ולחלק יצא כעין חילוק שכתב הרמ"ר הובא בתוס' בסוף תמורה יע"ש דהא דקיי"ל בדאורייתא אין ברירה הוא היכי דהאיסור בא ממילא כגון בטבל ובמעשר. וכיוצא שהאיסור לא הביאו אדם בידים רק ממילא אז אין ברירה בדאורייתא אבל היכא דהוא עשה האיסור בידים כגון מחיר כלב וכיוצא בזה אז קיי"ל דלכ"ע מהני בי' ברירה אף מדאורייתא מ"ה פריך שפיר בסוף תמורה וליפוק כו' לכ"ע דכיון שהוא הוליד האיסור בלקחו טלאים נגד כלב עכ"ד. יע"ש. כי נפלא היא. לפ"ז נלפע"ד דגם בנ"ד הוי דומיא דמחיר כלב דהא עשה האיסור של הקדש בידים במה שאמר פרוטה בכיסי יהי' הקדש. וא"כ בנ"ד ג"כ מהני בי' ברירה לכ"ע אף בדאורייתא. לפ"ז אפשר לחדש דכיון דבנ"ד יכולין לברר האיסור הוי כמו ניכר האיסור דלא מהני בי' ביטול וכמ"ש ביו"ד (סי' צ"ח ס"ד) ברמ"א לענין חלב שנפל ברוטב דכיון שאפשר לברר הוי כהוכר האיסור. וכ"כ הרשב"א בתשובה (סי' תפ"ה) והר"ן בפ"ק דסוכה. וכ"כ הרא"ה בבד"ה בתערובת כלים דלא שייך ביטול כיון שאפשר להתיר בהגעלה יע"ש. וכמ"ש בא"ח (סי' תרכ"ו) יע"ש בפמ"ג. והיכא דהוכר האיסור מה"ת לא בטל וא"צ לפנים. וא"כ מיושב קושיית התוס' וה"ה על הרמב"ם

באופן אחר נוכל לתרץ שיטת הרמב"ם מקשיית התוס' הנ"ל דכיון שהוציא את כולם הוי כטומאת משא דלא בטל. ואף דלדעת התוס' בבכורות (דף כ"ג.) רק מדרבנן לא בטל. מ"מ י"ל כיון דמדרבנן ל"ב הפרוטה של הקדש שוב מהני מה"ת דיהי' מועל בהקדש ויעי' במל"מ ה' תרומה (פ"ז ה"א) שחקר בזה ויעי' בסוכה (דף כ"ג.) דפליגי ר"מ ור"י כעין זה ויעי' בשעה"מ ה' לולב (פ"ח ה"י) וא"ש דברי הרמב"ם ולא לשום דברי בכור שכלו הזך אם כנים דברי

אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בהמופלג ויר"א כשמו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ב

בעזהי"ת יום טי"ת ניסן שנת תרל"ז לפ"ק קיטנא

כבוד ידידי הרב כו' מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י

הגיעני מכתבך והנאני בחי' תורה אשר כתבת. על מש"כ לפלפל בהא דשילהי מעילה יעי' מ"ש בספרי ישועות ישראל (סי' ס"א סק"ג והוא בדף קי"ב) ע"ש ובהשמטות. ובעיקר הדבר נראה ברור דבדבר יבש לא אמרינן כל דלא ניכר האיסור מקודם ובא בתערובות בטל וראי' מדברי הר"ש בחלה (פ"ג מ"א) הובא ג"כ בדברי הר"ן בקידושין פ' האומר ובש"ע ה' חלה דדשלב"ל דאם הפריש חלה מעיסה ואח"כ נתערב בו קמח נצטרף בתנור אם יש בו שיעור דטבל לא בטל. והרי התם בא אחר התערובות בעודו בתנור. ובחי' ליו"ד (סי' ק"ב) הארכתי עוד בכמה הוכחות דביבש לא אמרינן הך מלתא רק בלח כדקיי"ל בא"ח (סי' תמ"ז) גם רמ"א בש"ע השמיט הך דינא דאו"ה וכן עיקר

ומש"כ בישוב קו' התוס' משום טומאת משא לא בטל תימא דדוקא בנשא כולן ביחד. והרי בשילהי מעילה מחייב ר"ע גם בהוציא פרוטה אחת ולרבנן בהוציאו זא"ז חייב ול"ש בזה טומאת משא. דדוקא בנשא אותן כאחד. ובלא"ה אינו אלא דרבנן. ומש"כ בזה דע"י דרבנן מקרי דאורייתא הוא רחוק. ובס' יערות דבש כתב כן על בל יראה דל"ש ביטול משום טומאת משא ואינו נכון מכמה טעמים. גם לרשב"א לא אמרינן כן אלא במין במינו. אלא שדברי הרשב"א תמוהים. מהא דבהמה ששפעה חררת דם בכורות (דף כ"ג) ובחי' ליו"ד הארכתי בדברי הרשב"א לא עת האריך כאן. ד' שנותיו בנעימים יאריך

ידידך ישראל יהושע חופ"ק קוטנא

סימן ג

ב"ה יום א' קדושים ט"ו למ"ט מונים שנת תרל"ז לפ"ק אזארקאוו

שמש הברכה מרפא בכנפי' תופיע ותהל באוהל כבוד הרב הגאון המפורסם. סיני ועוקר הרים. ידיו רב לו לשוט בים שני התלמודים. חסידא ופרישא מאור הגולה. נ"י פ"ה עה"י כקש"ת מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא בעל חמחבר ס' ישועות ישראל

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

יקרת תשובתו הרמתה קבלתי לנכון. מה גדלה שמחתי בראותי את דבריו היקרים החוצבים להבות אש. ואשר שם עין בקורת על דברי. והנני להשיבו ולהשתעשע בדבריו היקרים

הנה כבוד גאונו תירץ את הרמב"ם בה' מעילה באומר פרוטה בכיס זה יהי' הקדש. ממה שקשה דלבטל פרוטה של הקדש ברוב. ותירץ הרב כ"מ דהוי דשיל"מ וקשה ע"ז דהא האיסור נולד בתערובות ואז גם דשיל"מ בטל על זה תירץ כ"ג ויצא לדון בדבר חדש דבדבר יבש לא אמרינן כל דניכר האיסור מקודם ובא בתערובות בטל. והביא ראי' לדבריו מהר"ש בחלה דאם הפריש חלה מעיסה ואח"כ נתערב בו קמח ונצטרף בתנור אם יש בו שיעור דטבל לא בטל. והרי התם בא אחר התערובות בעודו בתנור עכ"ל

ולא זכיתי להבין דברי קדשו דהא שם הקמח מה שנשאר אצל העיסה אם יגבול את הקמח עם העיסה פשיטא דהוי לח בלח הלא אנן קיי"ל דקמח בקמח הוי כלח בלח כמג"א בה' פסח (סי' ת"ל). ואפילו להפוסקים דקמח בקמח הוי יבש ביבש. מ"מ נראה דבנ"ד כ"ע מודים דהוי לח בלח, דהא בשעת לישה הוא לח מהמים. וא"כ בטל הקמח שהוא