בכורי שלמה חלק א קפב

נפשאי. כי עלה לרצון הסכמתי לפי קוצר השגתי. אך בזאת הביא לנו השגת שאילת יעב"ץ ז"ל על הלק"ט ז"ל (בסי' ס"ג) קראתי בכל לב דברי הגאון הנז'. ובהשקפה ראשונה אמרתי אל לבי כי הרב הגאון יעב"ץ ז"ל אזיל לסברתיה דברכת שהחיינו היא חובה ואינה רשות כאשר נראה ממ"ש בס' מור וקציעה (בסי' תקנ"א) שדחה דברי הרב מגן אברהם ז"ל שהסכים לברך שהחיינו בי"ז תמוז שחל להיות בשבת וכ' עליו ולא נהירא וכו' יע"ש. והאמת יסוד בנין כי לא כן היא ס' האור זרוע ז"ל דשם כתב בפ' בכל מערבין אההיא סוגיא דאיתא התם רשות לא קמבעיא לי כי קא מב"ל חובה. כתב וז"ל פי' רבינו שמואל שמעינן מהכא דלברך שהחיינו ע"כ דבר חדש רשות היא ולא חובה. עכ"ל יע"ש. גם הרב שה"ג אשר סביב הרי"ף ז"ל כ' בסוף פ' בכל מערבין וז"ל נר' מלשון התלמוד דאין חיוב שהחיינו על הפירות שמתחדשים משנה לשנה מדקאמר רשות לא קמב"ל. משמע דר"י דאמר לי' אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן משמע דרשות קא"ל. ולא משום חיובא וכיון שהוא רשות אין שום עונש למי שלא בירך. ואולם צ"ע אם הוא רשות או לאו ואם הוא רשות נפטור עכ"ל. וכבר נתחבטו בסוף לשונו זה שכתב ואולם צ"ע וכו'. והרב כנה"ג פירש דבריו והרב באר מים חיים מוצורי ז"ל (בח"א סי' ז') דחה פירושו והאמת אתו והוא ז"ל פי' פירוש אחר והגאון הרב חיד"א ז"ל בס' אומץ יוסף (סי' נ"ו) הביא פי' שני הגאונים הנז' והוא ז"ל פירש דהכי קאמר [ולפענ"ד נראה שהיא אמת] שאחר שכ' הרב שה"ג ז"ל דברכת שהחיינו הוא רשות הקשה דאם היא רשות נפטור הכוונה יותר טוב שלא לברך כי קושיא זו ממש הקשה מרן הב"י (בסי' תל"ב) על בעה"ע שכתב שלא לברך שהחיינו על ביעור חמץ מטעם שהוא רשות וע"ז הקשה מרן הב"י ז"ל וז"ל ותימא היא בעיני דכיון שהוא רשות יותר טוב הי' שלא לברך יע"ש. ועי' להגאון מו"ק ז"ל שם (בסי' תל"ב) מה שתירץ לקושית מרן הב"י ז"ל הנז' יע"ש. ועי' עוד להגאון הנז' (בסי' רכ"ה) דמשמע מדבריו דס"ל שברכת שהחיינו היא רשות. יע"ש בדבריו באורך דנראים דבריו כסותרין וצריך ליישבם מ"מ אתאן לדינא הרשב"א והא"ז והש"ג הסכימו שברכת שהחיינו היא רשות. והרב באמ"ח ז"ל הנז' בח"א ובח"ב והרב כתונת יוסף (בסי' ח"י) והרב כסא אליהו ז"ל הסכימו שלא לברך שהחיינו בין המצרים כשאוכל פרי חדש ודקדק מדברי מר"ן בש"ע שכתב טוב ליזהר מלברך שהחיינו על פרי חדש וכו' ולא נקט שלא לאכול פרי חדש שלא יצטרך לברך שהחיינו משמע דס"ל דמותר לאכול בלי ברכת שהחיינו כיון שהוא רשות. והרב באר מ"ח הביא מעשה רב שהובא בס' חמדת ימים שהרב המקובל האלקי מרנא ורבנא רבין חסידא מהרח"ו זצוק"ל אכל פרי חדש בין המצרים ולא בירך שהחיינו. באופן דזו מחלוקת גדולה בין רבני האחרונים אם ברכת שהחיינו הוא רשות או חובה. וא"כ במ"ש הגאון יעב"ץ לסתור דברי הלק"ט ז"ל לא נסתר בזה מה שהבאתי סיוע ועזר שאין לברך שהחיינו על פרי המורכב כיון שהוא עשוי בידי אדם נגד רצון הבורא דזהו ס' הלק"ט ז"ל וזהו טעם נכון ואמיתי לפקע"ד למה שאסרו רז"ל שלא לברך על אתרוג המורכב לקיים מצות ולקחתם לכם וגו' באין תפונה כמ"ש הלבוש ז"ל

ועי' להגאון ז"ל בס' יוסף אומץ (סי' נ"ו) שהביא מעשה הנז' של הרב מהרח"ו ז"ל ונצטער הרבה ונדחק לאוקמי אוקמתות או שהפרי לא ימצא אח"כ או שהי' הרב חולה ונתאוה לרפואתו לאכול הפרי או שהי' בשבת וכו' ותמיהני דאם הי' הפרי שלא ימצא אח"כ הי' יכול לברך שהחיינו ולאכול הפרי כמ"ש מור"ם ז"ל שם (בסי' תקנ"א) והוא ז"ל הכריח כן לקמן מדברי מור"ם ז"ל יע"ש אתמהה מכל זה מוכח דס' הלק"ט ז"ל שהוא רשות יש כמה, גאונים דהכי ס"ל. ומה לנו להגאון יעב"ץ ז"ל אי ס"ל שהיא חובה אלא דהמתבונן היטב יש ויש בידינו להשוות ס' הלק"ט עם הרב שאילת יעב"ץ ז"ל. ונאמר דאף דנודה לכל ראיותיו והוכחותיו אין מהם סתירה לס' הלק"ט ז"ל. שהרי הלק"ט ז"ל תוכן שאלתו היא באחד שכבר בירך שהחיינו ע"כ מין בפ"ע והביאו לפניו מין המורכב משניהן. וע"ז נשאל אם צריך לברך שהחיינו והשיב שאם זה הפרי המורכב הוא מין במינו פשיטא דלא יברך דאין כאן פנים חדשות [משמע מדבריו שאם לא בירך עדיין שהחיינו על המין בפ"ע דיש כאן פנים חדשות אזיל ומודה שיברך אף שהוא מורכב] אלא דאם המורכב הוא מין בשאינו מינו אפשר דאין לברך שעשו בני אדם נגד הבורא וכו' [וזהו יהי' טעם הפרדה שכתב בסי' רס"ה דלא יברך שמרכיבין חמור על סוס מין בשאינו מינו הוא מאוס] ואם כנים אנחנו בזה לא נשאר שום סתירה על דברי הלק"ט ז"ל מכל מה שהשיג הרב ש"י ז"ל

ולנ"ד איכא כדמות ראי' עכ"פ דהרכבה היא מאוסה אף שיהי' הך דנ"ד מין במינו ויוכל לברך שהחיינו עכ"פ לא יכחיש שום מורה שהוא עשוי נגד רצונו יתש"ל. ולא יקיים מצוה כתקנה שהרי אתרוג המורכב פסלוהו שלא לצאת בו י"ח מולקחתם לכם. עד כאן כתבתי בנחיצה. וצור ישר' יצילנו משגיאות. וידריכנו לעבודתו יתש"ל. לשמור ולעשות. בדרך הטוב והישר

הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט

בא סי' יש"א ברכה נ"י ראש ועד רוחני וראב"ד בעה"ק ירושלם ת"ו בעהמ"ס בני בנימין קרב אי"ש. שמחה לאיש איש אמונים. ובכת"י ס' מעשה איש וס' נאסף איש כו'

סימן נ

בעזה"י יום א' לסדר אלה פקודי המשכן ולפ"ק כ"ח אדר א' אזארקאוו במדינת פולין

החיים והשלום יחדיו יהיו תמים אל ראש גולת ישראל. איש כלבבי. אהובי דב חביבי. יתנשא כארי ולביא. שר התורה. אספקליא המאירה. רכב ישראל ופרשיו. סבא קדישא. נ"י פ"ה עה"י כבוד מעלת החכם הכולל האי תנא ירושלמא. הגאון המובהק יורה משפטיך ליעקב והוא שאול לה' אלישר ס"ט הי"ו בא סימן יש"א ברכה מאת ד'. ועליו יציין נזרו ראב"ד מקודש וראש הועד רוחני דקהל הספרדים בעה"ק ירושלם תוב"ב. וכעת הוא ראשון לציון הכם בא"ש]. בעהמ"ס קרב אי"ש כו'. ואורו על כנפות הארץ

רב נכבד גאון ישראל וקדושו

יקרת אגרתו בת משמחת לב מן ז"ך שבט דנא הגיע לידי: האח חמותי ראיתי אור צח ומצוחצח האיר אל מול עבר פני באור התורה דת אש. בו נתבשרתי הודות לד' משלומו היקר ומשלום תורתו בו הכרתי ענות רוחו הקודמת לחכמתו ולזאת ארהב בנפשי להשתעשע עם כבוד גאון תור"ה פעם בפעם. והנני להציע רחשי לבבי אשר עלה במצודתי היום בעזרת החונן לאדם דעת לפלפל בדברי קדשו. וישום נא דברי בכור שכלו הזך אם יעלו לרצון לפני הדרת קדשו

א) כ"ג העלה לתרץ דברי השאילת יעב"ץ דאזיל לשיטתי' בספרו מו"ק [סי' תקנ"א] שהעלה שם דשהחיינו היא חיובית אבל לעולם להלכה קיי"ל כדעת רוב פוסקים הרשב"א והאור זרוע והש"ג דשהחיינו על ראיית הפרי הוא רשות. הוא כפתור ופרח. אולם יש להעיר בו קצת כפי מה שכ' כ"ג בעצמו דהרב יעב"ץ סותר משנתו בספרו מו"ק (דבסי' רכ"ה) נראה שס"ל דברכת שהחיינו הוא רשות. ואני מצאתי ג"כ בספרו שאילת יעב"ץ (ח"א סי' ק"ז) שנראה דס"ל דהו' רשות. שכ' שם וז"ל ומ"ש לו קצת לומדים דברכת הזמן רשות הוא ואפילו אקרא חדתא. הי נינהו מילי דכדי שלא ניתן רשות לאומרן בכל זמן. ואין לך בדברים הללו אלא שעתן ומקומן עכ"ל. נראה מזה דאזיל ומודה דברכת שהחיינו הוא רשות רק שלא ניתן רשות בכל מקום ובכל זמן רק במקום שקבעו