בכורי שלמה חלק א קעח

כג) לכאורה יש להביא ראי' לדברי הרב בית יעקב מדברי הירושלמי הובא בתוס' יומא (דף מ"ד:) ד"ה בכל יום שכ' וז"ל ונראה לריב"א דכעין נרתק של עור הי' עשוי סביב ידו של מתכות לאחוז בה כדי שלא יכוה. ופריך בירושלמי וזה אינו חוצץ. ומשני. קובעו במסמור כלומר ע"י מסמרים הי' נקבע אותו נרתק לבית היד שיהא בטלה ויהא חשוב כגופא של מחתא עכ"ל. א"כ מבואר שם שכל שנקבע הטפל בגוף הדבר העיקרי בטל הוא לגביה גוף הדבר ואינו חוצץ ומקרי הכל גוף אחד. א"כ ה"ה בנידון הבית יעקב באתרוג שחיברו בקיסם דהוי כמו קובעו במסמר הקיסם שהוא טפל בטל לגבי האתרוג העיקרי ואינו חוצץ. ומקרי הכל גוף אחד ואין בו משום חציצה. אולם באמת אינו ראי' דשם מוכח רק דהטפל בטל לגבי העיקר דהוי כגוף אחד ואינו חציצה. אבל אינו מוכח מזה דע"י החיבור יהי' מקרי תם אף דנשבר לשנים רק תחבו בכוש. וא"ש: כד) ומה שכ' כ"ג וז"ל ורק לפ"ד אם רק נימא כסברא זו דמקרי מין אחר שהוא בינתים ורק ע"י מה שמחבר חלקי האתרוג זב"ז ועכ"פ אם היו מופרדין ולא נצרף מין האחר הי' פסול. א"כ פסול מצד בל תוסף וכמ"ש בסוכה (דף ל"א.) לר"י כו' עכתד"ק. הנה שמחתי כמוצא שלל שמצאתי תנא דמסייע לי. שכוונתי בזה בעזה"י לדעת כ"ג שכתבתי ג"כ כן להגאון בעל נפש חיה זצ"ל (בשנת תרל"ח) והוא בחיבורי זה (סי' כ"ז אות י"ב) ומר לא ראה תשובה זו. אך הוספתי שם על זה וז"ל. אולם לכאורה יש להשיג על זה דהא מבואר בא"ח (סי' תרנ"א ס"א) דיכול לאגדו במין אחר ואף דשלא במינו חוצץ מ"מ לנאותו אינו חוצץ. א"כ ההרכבה הוא לנאותו כידוע א"כ אינו חוצץ. אולם יש לתרץ דנ"ד דומה למ"ש בש"ע שם (בסעיף ז') אבל אם אינו דרך כבוד כגון שנתן הלולב בכלי ונטלו לא יצא. ואם כרך עליו סודר ונטלו בו דלא יצא יעי' בסוכה (דף ל"ו.) בתוס' ד"ה בעינן לקיחה כו' ובשו"ת בית יעקב (סי' קע"ד) ובמג"א ס"ק ט"ז. א"כ במורכב יש לחוש שמא הלימו"ן מכסה כל האתרוג או רובו והוי כנתנו בכלי או לכרך עליו סודר דפסול ע"כ לשוני בתשובתי שם וא"כ א"ש דברי כ"ג

אלה דברי אוהבו מלב ונפש מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו הרמתה. ומייחל לשמוע ממר בשורות טובות

פי המדבר

שלמה אברהם

בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן מז תשובת הרב הגאון המובהק החכם הכולל כו' כקש"ת מו"ה יעקב שאול אלישר ס"ט הי"ו ראש ועד רוחני בקהל הספרדים וראב"ד בירושלים. וכעת הוא ראשון לציון חכם בא"ש בירושלים. מה שקבלתי ממנו אחר ששלחתי לו חיבורי שלח לי הסכמתו בלוית תשובה מענין קונטרסי פע"ה. והעתקתי תשובתו בצירף הסכמתו בראש הספר בין ההסכמות

סימן מח שיל"ת יום כ"ח כסליו ד' דחנוכה. שנת מאיר"ת עינים לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלום וברכה לכבוד הרב המובהק האי תנא ירושלמא. חסידא ופרישא הגאון המופלא. שלשלת היוחסין ראב"ד מקודש. חכם הכולל כו' כקש"ת מו"ה יעקב שאול אלישר. בא סימן יש"א ברכה מאת ד'. הי"ו. ועליו יציץ נזרו ראש העדה דקהל הספרדים בתוככי ירושלם עיר הקודש תובב"א [וכעת הוא ראשון לציון חכם בא"ש] בעהמ"ס בני בנימין. וקרב איש. וס' שמחה לאיש. וס' איש אמונים. ובכת"י ס' מעשה איש וס' נאסף איש

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

יקרת תשובתו בלוית הסכמתו קבלתי לנכון ברוב רגש ששון שמחתי בדברי תורתו כבשמחת תורה. זהב ארץ ההוא טוב כדרשת חז"ל אין תורה כתורת ארץ ישראל. ארץ הקדושה. והנני נותן לכבוד גאונו תשואות חן אשר מצאתי חן בעיניו להכירני אשר נתן מהודו עלי ונתן לי את הסכמתו אשר יקרה בעיני מאד. ונוסף לזה אשר השתעשע אתי בדברי תורה. האמנם ידעתי מך ערכי וקטנו עבה ממתני. בכל זאת אמרתי לאשר הכרתי כי במקום גדולתו שם ענותנותו לזאת הרהבתי בנפשי להשתעשע אתו בדברי תורה. וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) הנה כ"ג הביא ראי' מהימנא לסברת הלבוש דאתרוג המורכב פסול מטעם דנעבדה בו עבירה מאוס למצוה מדברי הלק"ט (סי' ס') שהעלה בפרי המורכב מין בשא"מ שאין לברך עליו שכל דבר שעשו ב"א נגד רצון הבורא ית"ש איך יאמר שהחיינו אע"ג דמותרים באכילה וכן מהלק"ט (סי' רס"ה) דאין מברכין על ראיית פרדה משום דמאוס עכ"ד המסולאים בפז. אולם ראיתי בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' ס"ג) שהשיג על הלק"ט דלמה ישתנה דין ברכת שהחיינו מברכת האכילה שכיון שמותר באכילה שאין אסור כ"א כלאי הכרם. א"כ כשבא לאכלו צריך לברך על הנאתו שא"א ליהנות מן העוה"ז בלי ברכה וגם שהחיינו היא ברכת הנאה שנהנה בראי' עכ"ל. והנה זה אמת מה שכ' הרב שאילת יעב"ץ שכיון שמותר באכילה כשבא לאכלו צריך לברך על הנאתו. אולם הוא כ' זה מדעתא דנפשי'. ואני מצאתיו מבואר כן ברדב"ז בביאורו על הרמב"ם בפ"א מה' כלאים [הובא בס' ברכי יוסף בשיורי ברכה בא"ח סי' ר"ג ס"א] וז"ל. אמרו בירושלמי אדם נוטל פיטמא מאבטיח ופיטמא מתפוח ומתאחין ונעשין כלאים כלומר ונעשה פרי מעורב מאבטיח ותפוח. ונ"ל דמברך בפה"א אבל אם גזעו מחליף הוא אילן גמור. עכ"ל הרדב"ז. יע"ש. א"כ מבואר דבפרי מורכב מברכין על אכילתו כמ"ש הרב שאילת יעב"ץ ז"ל. א"כ נסתר לכאורה ראית כ"ג להלבוש מדברי הלק"ט

ב) ונלפע"ד לתרץ דברי הלק"ט דאין השגה עליו מדברי הרדב"ז ז"ל. די"ל דהרב הלק"ט אזיל ומודה להרדב"ז דאם אוכל פרי מורכב צריך לברך עליו משום דאסור לו לאדם שיהנה מן העוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל כברכות (דף ל"ה.). וברכה זו חיובית דבלא ברכה הוי כאלו נהנה מקדשי שמים יע"ש. לכן אין בנו כח לפטרו מברכה זו אף שהפרי מורכב והוא מאוס. אפ"ה צריך לברך משום שנהנה באכילתו [והוא מותר באכילה] כדי שלא יהי' מועל בהקדש. ויעי' במהרש"א פסחים (דף ק"א:) דברכת הנהנין הוי קולא דלא יברך יע"ש. מ"ה צריך לברך על אכילתו אף שהוא מאוס מדנעבדה בו עבירה. אולם בברכת שהחיינו על ראיית הפרי המורכב. י"ל דלא יברך. ע"פ מה שכ' בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' רמ"ה) שנשאל אם מברכין שהחיינו למי שנולד לו בן כו'. וז"ל מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו בין נולדו לו בנים אחרים בין לא נולדו לו בנים דהא קיי"ל כלישנא בתרא דר' יוחנן דאמר בפ' הרואה (דף נ"א:) בין קנה בתים אחרים בין לא קנה מברך, שהחיינו אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים ושמא עשאוה רשות כקרא חדתא דמברכין זמן ולא בחובה כו'. וכדאמרינן בר"ה [לפע"ד ט"ס וצ"ל עירובין דף מ':] מה לומר זמן בר"ה ויוה"כ כו' אמר אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן [כשאני רואה דלעת חדשה משנה לשנה אמינא זמן. רש"י] א"ל רשות לא קא מבעיא לי כי קא מבעיא לי חובה כו' יע"ש. ולפי טעם זה כל אותן שבפרק הרואה בקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה מאביו וכל אותן שנזכרו שם דלאו מזמן לזמן אלא במקום הנאה בלבד י"ל דלאו בחובה אמרום אלא ברשות ומשום פלוגתא דאית בהן בקנה כיוצא בהן או בהיות לו כיוצא