בכורי שלמה חלק א קעו

בטל. ובנ"ד בסוטה (דף מ"ג:) דאמרתי שמשכחת לה באילן שהקדיש ואח"כ נטעו כו'. א"כ הוי רק קדושת דמים וא"כ בטל אף במין במינו. ע"ז השגתי מנדרים (דף נ"ח.) דמבואר דגם בקדושת דמים דיש לה פדיון ואפ"ה אינו בטל מדהוי דשיל"מ ע"י חילול כמ"ש שם רש"י והר"ן והתוס' ז"ל. א"כ דומה לקונם פרטי דג"כ אינו בטל. ולא מהני בי' זוז"ג דמותר מצד ביטול. וכיון דלא מהני בזה ביטול גם זוז"ג אסור בי'. וא"כ ה"ה בקדושת דמים דג"כ אינו בטיל אפילו באלף שוב לא מהני בי' זוז"ג. וא"כ א"ש מ"ש בקונטרסי פע"ה (אות י"ג עד אות ט"ז) דפריך שפיר הרכבה של היתר היכי משכחת לה דהיינו מין במינו דאז לא משכחת כנ"ל דהא מין במינו הקדש אפילו באלף ל"ב מדהוי דשיל"מ. וא"כ שוב גם זוז"ג לא מהני

י) ונלפע"ד להביא ראי' לדברי מדברי הירושלמי בנדרים (פ"ו ה"ד) וז"ל זה הכלל שהי' ר"ש אומר משם ר' יהושע כל דשיל"מ כגון טבל ומעשר שני והקדש והחדש לא נתנו להן חכמים שיעור אלא מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנ"ט. עכ"ל. א"כ מבואר דגם קדושת דמים ל"ב משום דהוי דשיל"מ. ואין לדחות דכוונת הירושלמי רק על קדושת הגוף משום דהוי דשיל"מ ע"י שאלה. חדא דהמעיין בירושלמי שם יראה דמיירי מגידולי הקדש דע"כ מיירי מקדושת דמים. ועוד דהלא מטעם זה גם קדושת דמים הוי דשיל"מ ע"י שאלה. ולא בטל. ואם כוונת הירושלמי דהוי דשיל"מ ע"י פדיון וכמ"ש התוס' והרא"ש בנדרים (דף נ"ח.) שוב בוודאי כוונת הירושלמי בהקדש קדושת דמים דיש לו פדיון. אבל קדושת הגוף אין לו פדיון. ולא הוי דשיל"מ. א"כ נסתר השגת כ"ג. דהא באילן מיירי בקדושת דמים פשוט דלא בטל משום דהוי דשיל"מ

יא) באופן שני נלפע"ד לתרץ השגתו דמר מנדרים (דף ל"ה.) שדחה ראייתי מכ"מ בפ"ה מה' נדרים דקונמות שאני דקונם פרטי הוי קדושת הגוף מ"ה לא בטל אבל קדושת דמים בטל. ולפענ"ד הסברא בהיפך. דהנה התוס' העלו בכתובות (דף ל':) דתשלומין דהקדש לאו משום כפרה רק משום שישלם גזל הקדש. ויעי' בנתיבות (סי' כ"ח סק"ב) שהעלה בדעת התוס' דזה דוקא בקדושת דמים. אבל קדושת הגוף התשלומין הוי משום כפרה ולא משום תשלומין גזל הקדש והביא ראי' מנותר דלאו בר דמים הוא ומ"מ יש בו דין מעילה משום דבקדושת הגוף לא תליא המעילה בדמים כלל יע"ש. ולפ"ז י"ל הסברא בהיפך דדוקא בקדושת דמים לא שייך ביטול משום דהוי גזל הקדש ומ"ה לא בטל. כביצה (דף ל"ח.) וכמו שהעלה באמת בשו"ת באר יצחק (חיו"ד סי' ל"א ענף ב') יע"ש. ולפ"ז ממילא בקדושת הגוף דאין לו דין גזל הקדש הי' צריך להיות בטל כמו כל האיסורים. ואם בזה קיי"ל דהקדש לא בטל. א"כ כ"ש קדושת דמים דאינו בטל משום דיש להקדש דין ממון ולא שייך בי' ביטול. ומתורץ השגת כ"ג. [והנה מה שחידש הנתיבות קושיתו ותירוצו מבואר הוא בתוס' ישנים בכריתות (דף י"ג:) ד"ה ואשם אחד והרגיש בזה בהגהות אמרי ברוך שם ועי' בשו"ת עין יצחק (חיו"ד סי' י"ד ובאה"ע סי' פ"א) שהשיג על הנתיבות מרש"י כריתות (כ"ג.) ד"ה בגסה. וצ"ע]

יב) באופן שלישי נלפע"ד לתרץ השגתו דמר מנדרים (דף ל"ה.) ע"פ דברי אסיפת זקנים בכתובות (פ' אע"פ) בשם הרשב"א ז"ל גבי הא דקונמות קדושת הגוף נינהו וז"ל וטעמא דת"ק דאמר אינו צריך להפר איכא למימר משום דלא חייש לגירושין א"נ דקסבר יש מעילה בקונמות ולאו כקדושת הגוף הן ואינם מפקיעין מד"ש וזה עיקר ע"כ וכ"כ שם ב' הרמב"ן. עוד הביא שם משם רש"י במהדורא קמא וז"ל ות"ק דאמר גבי קונם א"צ להפר משום דמעשה ידי' משועבד לבעל קסבר קונמות לא הוי כקדושת הגוף דלפקעו שעבוד דס"ל כמ"ד בשבועות יש מעילה בקונמות וכיון דאית בהו מעילה נפקי לחולין וכיון דנפקי לחולין לא הוי כקדושת הגוף. ורב אשי דאמר אליבא דר"י בן נורי קונמות כקדושת הגוף ס"ל אין מעילה בקונמות עכ"ל. ומפורש יוצא מדברי רש"י והרמב"ן והרשב"א דלמאן דאמר יש מעילה בקונמות משתרי ההוא קונם לבתר דמעל בהקדש שיוצא לחולין ע"י מעילה. והר"ן בנדרים (דף ל"ה.) עלה ונסתפק בזה יע"ש. ולפי סברת רש"י והרמב"ן והרשב"א הנז' בהא דאמר רב אשי קונמות מפקיע מד"ש. הוא למ"ד אין מעילה בקונמות אבל לדידן דקיי"ל כר"מ דאמר יש מעילה בקונמות למאי דפריך הש"ס בפ' שבועות שתים דרבנן הוא דס"ל דיש מעילה בקונמות וכמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' מעילה וכ"כ הר"ן שם בפ' אין בין המודר. א"כ גם קונם פרטי כיון דיש מעילה ויוצא לחולין ע"י מעילה הוי ג"כ רק כקדושת דמים וכ"כ מהרי"ט אלגזי בספרו קהלת יעקב ערך הקדש יע"ש. לפ"ז מתורץ היטב השגת כ"ג על דברי. דליכא קושיא מנדרים (דף ל"ה.) דאמרינן דקונם פרטי הוי כקדושת הגוף ואין לו פדיון. דזה דוקא למ"ד אין מעילה בקונמות. אבל למאי דקיי"ל דיש מעילה בקונמות אף דאין לו פדיון הוי רק כקדושת דמים. שיוצא לחולין ע"י מעילה. וא"ש ראייתי מדברי הכ"מ בפ"ה מה' נדרים מקונמות להקדש. ומתורץ השגתו דמר גאונו

יג) באופן רביעי יש לתרץ לפי שיטת ר"ת הובא בר"ן נדרים (דף מ"ו:) דס"ל דקונמות מפקיעין מידי שעבוד דוקא בקונם כללי כעין הקדש שאסרו לכל העולם. אבל בקונם פרטי שלא אסרו כ"א על אדם אחד אלמוהו רבנן לשעבודיה דלא לאפקעוהו קונם מידי שעבוד יע"ש. בוודאי מתורץ השגתו דמר אולם הר"ן השיג עליו והעלה כשיטת רש"י בכתובות (דף נ"ט:) ובראשם בפרק השולח ובתו' ב"ק (ד' ל"ג:) ד"ה משום הביאו ב' ר"ת באופן אחר דדוקא במטלטלין אפילו בקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד. אבל בקרקע אינו מפקיע מד"ש דכגבוי דמי יע"ש. ולפ"ז חמור קדושת הגוף דמפקיע אף במקרקע והדרא קושייתו דמר לדוכתא. אולם לשיטת הרמב"ם בה' ערכין (פ"ז הי"ד) דבהקדש מפקיע מידי שעבוד אפילו קדשי ב"ה ואפילו בקרקעות דלא כרש"י ור"ת יע"ש. לפ"ז מתורץ השגתו דמר גאונו עלי. כיון דלהלכה קיי"ל דאין חילוק בין קדושת הגוף לקדושת דמים. וא"ש ראייתי מדברי הכ"מ בפ"ה מהלכות נדרים. וכן לפי מה שהעלה הרב האי גאון ז"ל הובא בס' בעה"ת דלא מפלגינן בין קדושת הגוף לקדושת דמים אלא בכולהו אמר רבא הקדש מפקיע מד"ש יע"ש. וכיון דשניהם שוים לשיטתו מתורץ שפיר השגת כ"ג עלי מנדרי' (דף ל"ה)

יד) באופן חמישי נלפע"ד לתרץ השגת כ"ג עלי מנדרי' (דף ל"ה.) דקונמות הרי עלי הקדש אין לו פדיון וס"ל לכ"ג דמפני שאין לו פדיון הוי כקדושת הגוף מצד חומר האיסור דקונם פרטי חמור איסורא מקונם כללי ומ"ה ס"ל דגם לענין ביטול קונם פרטי דהוי כקדושת הגוף לא בטל. אבל בקונם כללי דהוי רק קדושת דמים בטל אולם י"ל דזה אינו מצד חומר רק אדרבא מצד דקליש איסורא דקונם פרטי ומ"ה אין לו פדיון וכמ"ש בפי' הרא"ש בנדרים (דף פ"ו.) ד"ה שאני קונמות כו' כך קונמות אין להם פדיון להתירן למי שנאסרו עליו דלא אלים אסורים לתפוס פדיונה כיון שלא נאסר כי אם על אדם אחד עכ"ל. א"כ מבואר דמה דאין לו פדיון הוא רק מצד דקליש איסורו. וכן כתב הרא"ש בפירושו בנדרים (דף ל"ה.) ד"ה אין לה פדיון וכן כתב הר"ן שם. ויעי' בר"ן נדרים (דף כ"ט.) ד"ה וכי קדושה שבהן להיכן הלכה כו' וא"ת כו'. כך הקשה, ר' יונה ז"ל ותירץ דה"מ בקונם פרטי כי התם שאינו חל אלא על אשתו ומ"ה קליש איסורא ופקע בכדי אבל קונם כללי כי האי דמתני' דנטיעות הללו אסר להו אכ"ע כי היכי דאלים דתפיס פדיונו כהקדש ה"נ סבירא לן דחמירי ולא פקע בכדי עכ"ל. יע"ש. א"כ מבואר שיטת הרא"ש והר"ן והר' יונה דמה דקונם פרטי אין לו פדיון אינו משום חומר איסורא רק מצד דקליש איסורא לא אלים למתפוס פדיונו כהקדש. ומ"ה לא פקע קדושתו בכדי. ומטעם זה אמר רבא הקדש מפקיע מידי שיעבוד. וכמ"ש הרא"ש בפירושו דרבא לטעמיה דס"ל בע"ח גובה מכאן ולהבא וברשות הלוה הוא עד שיטרפנו בע"ח הלכך חל ההקדש ולא פקע ע"י טריפת בע"ח כי