בכורי שלמה חלק א קעג

כמ"ש האלשיך הקדוש וכמ"ש כ"ג בקיצור

כב) ומה שהעלה כ"ג וז"ל גם לבד זה איך נאמר ענין ביטול שהוא כמי שאינו ונתבטל כמי שאינו בדבר שנעשה לתקן המראה שישיג מראית נויו מצד הלימו"ן ויופיו עכ"ל. דבריו ברורים כשמש. ומה שכ' כ"ג (באות ה') דבזה יומתקו לן ד"ק של הרמב"ם ז"ל (בפט"ו מהמ"א הי"ב) ואל תתמה על חמץ בפסח שהתורה אמרה כל מחמצת ל"ת לפיכך החמירו בו כו' והעלה דכוונת הרמב"ם שכל האיסורים שנתערבו אין האיסור נקרא כלל בתערובתו. אבל בחב"פ אף בתערובתו ברוב קראה התורה כל התערובות על שמו. כו' עכתד"ק. דבריו מתוקים מדבש. ונלפע"ד להביא ראי' לדבריו בדעת הרמב"ם מדברי הרדב"ז בלשונות הרמב"ם (סי' אלף תקי"ד) (קמ"א) מה שהעלה שם בדברי הרמב"ם ז"ל והוא כמו שהסביר כ"ג סברת הרמב"ם

כג) ומה שהעיר כ"ג בענין זוז"ג מדברי שו"ת הר"ן (סי' ע') יפה העיר וזכה לכוין בזה לדברי הגאון המנוח נפש חיה ז"ל מה שכתב לי בקונטרסו שלא נדפס עוד והעתקתיו בחיבורי זה (סי' כ"ח אות נ"ד) ופלפל הרבה בענין זה. וכ' דמדברי התוס' בע"ז (דף מ"ז) נראה דלא ס"ל כשיטת הר"ן בתשובה יע"ש. והנה בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' כ"ז) נראה ג"כ דס"ל דלא כשיטת הר"ן ז"ל

כד) ומה שכ' כ"ג ואם גם לא נסכים למהר"ם אלשיך שהיחור בטל לגמרי אבל מ"מ הוי כתערובות שני מינים ואיך נוכל לומר שכולו אתרוג עכד"ק. הנה באמת האלשיך בתשובתו (סי' ק"י) מביא בעצמו גם טעם זה לפסול מורכב יע"ש. ומה שכ' כ"ג דרחוק לומר דמה שמעורב הלימו"ן הוא רק חסרון מבפנים שהרי ראינו שהלימו"ן פעל בחיצוניותו יפוי המראה ג"כ הם דברים ברורים. ונלפע"ד להוסיף דהא המורכבים ניכרים בסימניהם גם בחוץ שיש שני סימנים מבחוץ וכמ"ש הר"י פאדווא הובא בשו"ת הרמ"א (סי' קכ"ו) הביאם המג"א (סי' תרמ"ח ס"ק כ"ג) דאתרוג המורכב מלימו"ן ואתרוג חלק בלא בליטות והעוקץ בולט [חוץ הסימן הפנימי שהקליפה רחבה והתוך קצר. ועוד סימן שהגרעינים בשיפוע] יע"ש. וא"כ נראה דהרכבה תעשה פעולה ושינוי בגידול גם מבחוץ. ומה שכ' כ"ג דאם נאמר שפנימיותו נתערב לימו"ן מ"מ מפסיק בין חלקיו מזל"ז ושנינו בעוקצין (פ"ב מ"ג) נימוק מקצתו אינו מצטרף כו' עכ"ל. היא ראי' נפלאה. וזכה לכוין בזה להגאון מהר"י ענזיל (תלמידו של הקצה"ח] ז"ל בתשובתו (סי' י"ט) יע"ש. ומה שהאריך כ"ג אחר זה בענין אתרוגי ארץ הקדושה דבריו היקרים מלאים זיו ומפיקים נוגה. חוצבים להבות אש ללבב לבבות בני ישראל לחבב אה"ק לברך דוקא על אתרוגי א"י בדברים של טעם

בזה אחתום מכתבי ואשים קנצי למילין ואומר שלום למר ולכל הנלוים אליו. ואבקש פני כתר"ה לשמחני פעם בפעם בבשורת שלומו הטוב ומשלום תורתו. דברי אוהבו מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו הרמתה. ומבקש שיזכרני בעת תפלתו לטובה ואם שגיתי בדברי יורני ומתורתו ילמדני נפש תדרשנו לטובה דו"ש באהבה

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן מה

בעזהית"ש. ג' בטו"ב אלול וברכו"ת טו"ב לפ"ק במושב יאוד ת"ו. ברכות שמים. לשלום וחיים. כתיבה וחתימה. טובה ונעימה. לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג. המפורסם חו"ב סוע"ה. תפארת חכמים. ועטרת השלמים כ"ש מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י. שלום לו ולכא"ל

אחדשה"ט. זה יותר מחצי שנה מיום הגיעני מכתבו היקר בח"ת להשיב על מכתבי אליו אשתקד בענין קונטרסו "פרי עץ הדר" ואנכי אמנם לא השבתיו. אפס כי לא מלבי. רק מכובד הכתיבה בזקנתי ושבתי במושב קטן. ואין עמי איש לעזרני בכת"י. וע"כ גם במכתבי הראשון קצרתי בכ"ד. ואולם ימים אלו דעת ב"א בחשבון השנה עם קונהו יתחשב. חשבתי דרכי כי אולי עברתי על גזילה (ערש"י ברכות ו' סע"ב. גזילת העני. ולפ"ד הדרש מלשון מענה ותשובה. ואף דמר עשיר ניהו שייך זה) אמרתי להשיב אף מכתב שנית ואם בקצרה. חפשתי ומצאתי מכתבו ובמקצתו אשיב על סדר אותיותיו

והנה בענין שופר ואתרוג של כלאים. מן (אות א' עד אות ד' ה'). לא ראיתי להשיב. ואם אין דעתו משתוה לדבריי. הלא כן דרכה ש"ת. ואין דעתן של ב"א שוות. בשגם חזינא דנחית להצדיק הצדיק דמעיקרא הגאון דפיעטרקוב ז"ל. ומ"מ כתב כבודו שגם פירושי בירו' נכון. ויישובו על המג"א בענין מצה גזולה ניתן לאמור. ודולידא אימי' כוותי' תלד. אע"ג דאית לי' פירכא. דהלעיסה אינו צורך אכילה לשם מצוה. דהמצוה הי' יוצא גם בבלע. ורק צורך הקנין. וכמו שהי' עושה הקנין קודם הכנסה לתוך פיו. ואכמ"ל

ומה שרוצה להעמיד דבריו בהרכבת איסור לשם הקדש. שמחתי במה שכיוונתי לד' הגאון חקרי לב ז"ל. אף כי ספרו לא זכיתי גם לראותו מעודי. וע"כ לא אענה על ריב לא לי. רק על החק"ל בשלא ידעתי מה כתב שם עוד. והנה קושייתו מרמב"ם בגידולי הקדש. יש אתי ביישובו באורך. אבל לא אוכל להעתיקם כעת. ורק מש"כ באורך לה"ר דקדושת דמים יש בו מעילה. בוודאי כן הוא דהרי כל הקדש בדק הבית הוי קדושת דמים. ואין זכרוני מה שכ' שם בתשובתי. ולפי זכרוני רק עמש"ש דהפירות אפילו באלף לא בטל הי' השגתי. אבל על גוף הפירות בפשוט יש לחלק בין הך דתרומות פ"ט גדולי הקדש. ובין הך דמעילה דמועלין בפירות שדה הקדש. דהא גדולי הקדש היינו שא' לקח פירות הקדש וזרען לעצמו ולא נתכוון שיהי' הפירות להקדש. וע"כ הפירות חולין. משא"כ בשדה שהקדיש הרי כיון שגם הפירות יהיה הקדש. ואכמ"ל. שמבואר הוא עפ"ד הרמב"ן (ב"ב דע"ט). הובא גם בקצה"ח (סי' ר'). וכדאסברה שם שאין הקדש במעילה אלא בהקדישה אדם. ולא כשוהקדש ממילא. ובמעילה הפירות ג"כ הוקדש במכוון. משא"כ פירות הקדש שנזרעו. לא נתכוון הזורע שיהיו הגדולין הקדש. והי' מיושב קושייתי מתרומות על דבריו. אבל מ"מ לא ידעתי מאי קאמר שם דהול"ל הרכבת איסור בזורע בשל הקדש דא"כ מאי איצטרך למימר דאינו חוזר מעורכי מלחמה. והלא אינו שלו. וע' סוטה (מ"ג א') פרט לגזלן גבי בית והה"נ בכרם. וע' ב"ב (כ"ז ב') גבי בכורים. ומחמת שאין קונטרסו תח"י. גם תשובתי אליו אין בידי שום העתק כי אין לי מי ומי שיעתיק. ובקושי אכתוב ליי"ח מפני כבוד התורה. וע"כ לא אוכל לדון בזה כעת הרבה

ואולם מה שהקשה עמש"ש דקדושת דמים פשיטא דבטל. מפרוטה דהקדש סוף מעילה דמעל. ופלפל בחכמה עפ"ד הר"ש דאין חילול לדבר שאינו בעין. הנה כבר פלפל שם במל"מ. הנה מאז תמהתי ע"ד התו' ומל"מ. אף דעפר אני תחת כפות רגליהם. ל"ז להבין ד"ק דגמ' ערוכה בביצה (ל"ח ב') איסורא בטל ממונא ל"ב. ולא יהא כח הקדש קל מהדיוט כמ"ש שם מי שנתערב לו קב כו' ואכל הלה וחדי. והלא מ"מ נהנה מן ההקדש ש"פ. ואין זה ענין למעשר שני ג"כ. דשם הרי הוא שלו. ובירושלים אוכלם בעצמו. ורק איסור חוץ לחומה רביע עלייהו וזה בטל. ואין זה ענין לביטול דעלמא יבש ביבש ולח ודשיל"מ. ועפ"ז רוב ד' המל"מ שם אינם מוכרחים. וזה מקרוב מצאתי כי הרגיש בזה הגאון דסלאנימא בס' עמק יהושע ובנועם ירוש' פ"ח דתרומות. אע"ג שאינו מובן מה שרוצה ליישב ד' התוס' מצד ספק מעילות כו' דזה רק לרע"ק אבל לרבנן דהחיוב עד שיוציא כל הכיס אין ספק בדבר אם ממונא ל"ב ע"ש בנ"י פ"ח דתרומות ואכמ"ל: