בכורי שלמה חלק א קעא

עכ"פ כו' עכת"ד. כוונת כתר"ה דיש לחלק דשופר של קרן פרה מה שהתורה פסלה דאינו מין שופר דפסולו בגופו. אבל של כלאים באמת הוא ממין דכשר לשופר רק משום דנעבדה בה עבירה ומצד אחר בא האיסור זה לא מקרי פסולו בגופו. הנה זה באמת היא חילוק ברור. והוא מבואר בירוש' שרת (פי"ג) בין קורע בשבת למצה גזולה יע"ש. ומה שסיים כ"ג אבל טעמא דקול שאני אינו שייך להכשירו דבעינן קול שופר כשר עכ"ל. זה א"ש לפי פירוש שפירש כ"ג את דברי הירוש'. אולם לפי מה שהעלתי לעיל פירוש דברי הירושלמי והרמב"ם יש לחילוק זה של ר' לעזר בירוש' מקום להלכה אף לפי ש"ס דילן דקיי"ל כר"י

ח) ומה שכ' כ"ג לתרץ קשיית הפמ"א על הלבוש מרובע ונרבע דשאני כלאים שגדלו מעבירה הם דפח"ח. ומה שכ' כ"ג על מה שכתבתי בקונטרסי (סי' כ"ה אות קל"ד) ב' הבית אפרים. והשיג עליו מר דמה יאמר ברובע ונרבע שע"י האדם ואסרו הכ' לגבוה אע"פ שבא ע"י אדם. דבריו מתוקים ומזוקקים. ומה שכ' כ"ג להסכים למה שכתבתי (באות ד') שם ב' הרמב"ן דאתרוג מבורר בקרא ששמו אתרוג ולא ע"ש המקרה. ועפ"ז תירץ כ"ג דברי התוס' בסוכה (דף ל"ב א') בד"ה דרכיה דרכי נועם הוא כפתור ופרח

ט) ומה שהשיג כ"ג (באות ד') על מה שכתבתי (באות י"ד י"ח) דהרכבת איסור המ"ל כגון שנטע בשל הקדש אבל הרכבת היתר לא מ"ל דהקדש מין במינו אפילו באלף ל"ב. והשיג על זה ממשנה מפורשת בפ"ט דתרומות. ומה שהבאתי ראיה מדברי הכסף משנה (ספ"ה מה' נדרים) אינו ראיה דקונמות הוי כמו קדושת הגוף. וע"כ אין סתירה להך דתרומות מפלוגתא דמועלין בגידולין אבל לענין ביטול בקדושת דמים פשיטא דבטל ובפסחים (דף כ"ז) מיירי מעצי שלמים דהוי קדושת הגוף ואין לדחוק בנ"ד דנטעו לעצי שלמים דבנטעו לעצים פטור מערלה עכת"ד קדשו. הנה מה גדולים חקרי לבו וזכה לכוין בקושייתו ותירוצו לדברי הרב חקרי לב (חיו"ד ה' נדרים סי' רי"ו) הובא בס' אוהל יהודה ערך ג'. [כי הס' חקרי לב לא זכיתי לראות]

י) אולם לפענ"ד יש להעיר עוד בזה דלפ"ז דווקא בקדושת הגוף או בקונם דהוי כקדושת הגוף אז גידוליו מועלין בהן אבל בקדושת דמים דיש לו פדיון אז גידוליו חולין. איך נפרנס דברי הרמב"ם בה' מעילה (פ"ה ה"ו) ומקורו ממתני' דמעילה (דף י"ג:) גידולי הקדש מועלין בהן כיצד הקדיש שדה והוציאה עשבים אילן ועשה פירות מועלין בהן עכ"ל. והוא בוודאי הוי רק קדושת דמים [ודוחק לומר דאילן שהקדיש לעצי הקדש לקדושת הגוף דהא הרמב"ם סותם והי' לו לפרש דדוקא לקדושת הגוף. ועוד בהקדיש שדה והוציאה עשבים לא שייך בזה קדושת הגוף] ולפי דברי הרב חקרי לב וכבוד גאונו אמאי מועלין בו. וא"כ דברי הרמב"ם סותרים למ"ש שם בה' מעילה (פ"ה הי"א) דהזורע פירות הקדש אע"פ שלא נפדה הרי הגידולין חולין יע"ש

יא) לכן נלפע"ד לתרץ ע"פ דברי הירוש' בכורים (פ"ב ה"ב) וז"ל והבכורים חולין תמן את אמר גידוליהן מותרין [פי' בתרומות פ"ט מ"ד שהביא כ"ג] והכא את אמר גידוליהן אסורים. א"ל הן דאת אמר גידוליהן מותרים בדבר שזרעו כלה. והן דתימר גידוליהן אסורים בדבר שאין זרעו כלה עכ"ל. ונלפע"ד הסברא דמקילין בדבר שזרעו כלה דהוי כאפרוח שנולד מביצת טריפה דלכ"ע שרי משום דמסרחא והוי כעפרא כדאיתא בתמורה סוף פ' כל האיסורין. יע"ש. ויעי' בנדרים (דף נ"ז.) דמבואר ג"כ חילוק זה בין דבר שזרעו כלה לאין זרעו כלה. יע"ש. לפ"ז מתורץ קשיית כ"ג מתרומות וגם קושייתו. מתורץ על הרמב"ם. דדוקא בתרומות (פ"ט מ"ד) אסרינן דהקדש ומע"ש גידוליהן חולין מפני דמיירי בדבר שזרעו כלה כמ"ש בירוש' דבכורים הנ"ל. וכיון דהאיסור כלה בארץ א"כ ליכא כלל גורם דאיסור. ושוב גם פרי של הקדש נתהפך להיתר בעפר. מ"ה גידוליו חולין. רק דצריך פדיון כדי שלא יגזול ממון הקדש. וכן בקונמות יפה כ' הרמב"ם בה' נדרים (פ"ה הט"ו) שאיני טועם שאיני אוכל אם היו פירות מעשה ידי' דבר שזרעו כלה מותר בחלופיהן ובגידוליהן ואם הי' דבר שאין זרעו כלה נתהפך גם הגורם דאיסור להיתר ומ"ה מותר בגידוליהן. אבל בדבר שאין זרעו כלה דהוי זוז"ג גידוליו איסורין משום דהוי דשיל"מ כמ"ש הרמב"ם והכ"מ

יב) ולפ"ז א"ש גם דברי הרמב"ם בה' מעילה (פ"ה ה"ו) וז"ל גידולי הקדש מועלין בהן כיצד הקדיש שדה והוציאה עשבים אילן ועשה פירות מועלין בהן עכ"ל. דבשדה ליכא כלל גורם דהיתר רק גורם דאיסור לבד אלא באילן ועשה פירות אף דהארץ היתה של חולין והוי זוז"ג אפ"ה אסור. משום דבהקדש גם זוז"ג אסור. משום דהוי דשיל"מ ע"י פדיה או ע"י שאלה. ואין לדחות דזה לא מקרי זוז"ג לפמ"ש התוס' בע"ז (דף מ"ט.) ד"ה שאם. דאם נטע אגוז של ערלה דלא הוי זוז"ג רק כששניהם ענין אחד כמו זבל וקרקע. אבל פירות וקרקע המה שני ענינים יע"ש. א"כ באילן שהוציא פירות לא מקרי זוז"ג. ז"א. דהא לפ"ז אדרבה בוודאי יהי' אסור כיון שהוציא האילן של הקדש הפרי. והפעולה שעושה האילן אינו עושה הקרקע. א"כ נהנה רק מגורם האיסור בלבד. ובלא"ה מבואר בש"ע יו"ד (סי' רצ"ד סי"ב) ובש"ך שם (ס"ק כ"ד) דלא כשיטת התוס' הנ"ל יע"ש. ויעי' פמ"ג ביו"ד (ססי' ס') שעמד ג"כ על דברי התוס' בע"ז מפסחים (דף כ"ז) יע"ש. ונוכל לומר דהרמב"ם ס"ל כשיטת רש"י בע"ז דלא ס"ל סברת התוס' הנ"ל. היוצא לנו מזה דמוכח משם דזוז"ג אסור בהקדש היכא דגורם דאיסור אינו דבר שזרעו כלה וא"ש. אולם בהלכה י"א כ' הרמב"ם דהזורע פירות הקדש דגידוליו חולין דהא שם מיירי שהזרע כלה בארץ מ"ה גידוליו חולין דהא גורם של איסור ג"כ נתהפך להיתר

יג) ואין להקשות לפ"ז דהא הרמב"ם והש"ע ביו"ד (סי' רצ"ד סי"ב) העלה וז"ל אסור ליטע פרי של ערלה ואם נטע הפירות שיוצאים ממנו מותר זוז"ג מותר עכ"ל. נראה מזה דההיתר הוא רק משום זוז"ג ובערלה מותר זוז"ג. וא"כ יקשה לפי מה שהעלתי דבהקדש דאפילו באלף ל"ב גם זוז"ג אסור. א"כ בכה"ג בנטע או זרע פירות של הקדש צריך להיות הגידולין אסור. כיון דזוז"ג אסור בהקדש. אולם באמת אינו קושיא. דהא התוס' כ' בע"ז (דף מ"ט.) ד"ה הא רבנן וז"ל והא דשרו לעיל נטע והבריך והרכיב לאו משום דאית להו זוז"ג מותר אלא משום דמה שגדל מן האגוז עצמו יהא מותר כו' עכ"ל. והסברא כמ"ש הר"ן שם וז"ל ומיהו בנטע לרבנן נמי מותר לפי שהוא כלה בארץ עד שלא יצמח והכי איתא בירוש' עכ"ל. א"כ מבואר דבנטע אגוז או שאר דבר שזרעו כלה בארץ בדיעבד מותר לכ"ע. לר' יוסי מותר משום זוז"ג ולרבנן אף דס"ל זוז"ג אסור מ"מ מותר בזה משום דכלה בארץ. לפ"ז א"ש דמה דנקט בערלה דמותר משום זוז"ג היינו לאשמעינן דאפ"ה לכתחלה אסור ליטע אגוז של ערלה. משום דזוז"ג לכתחלה אסור אבל בדיעבד מותר לכ"ע לר' יוסי משום זוז"ג ולרבנן משום דזרעו כלה

יד) לפ"ז הן נסתר מחמתו השגת כ"ג על דברי. דיפה כתבתי דלא משכחת לה הרכבה דהיתרא. דהא הקדש מין במינו אפילו באלף ל"ב. ואף דהוי הקדש בדק הבית. מ"מ לא בטל כל דאיסור דהקדש לא הוי זרעו כלה. והלא מבואר ברמב"ם בה' מעילה הנ"ל. דבאילן שהקדיש שהוציא פירות אף דהקרקע היא היתר אפ"ה מועלין בפירותיהם מפני דזוז"ג ג"כ אסור. א"כ ה"ה בנ"ד דמיירי ג"כ באילן שהקדיש אף שהרכיב ג"כ יחור ילדה והוא היתר בשנה הרביעית והוי זוז"ג גורם דאילן של הקדש וגורם של היתר היחור. מ"מ בהקדש אף בשל בדק הבית ג"כ לא מהני ביטול וגם זוז"ג אסור כסברת הרמב"ם והכ"מ בפ"ה מה' נדרים הנ"ל וא"ש מה שכתבתי בקונטרסי

טו) ובלא"ה יש להעיר במ"ש כ"ג וז"ל אבל לענין ביטול בקדושת דמים פשיטא דבטל עכ"ל והלא מבואר במס' מעילה (פרק ה') וכ"ה להלכה ברמב"ם ה'