בכורי שלמה חלק א קע

אמר רבי אלעזר חמץ בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנייה. ע"כ מהירושלמי. ומשמע מהכא דשופר הגזול כשר מתרי טעמא חדא מיום תרועה וגו' ותו שאין בקול דין גזל ומאחר שאין בקול דין גזל אין כאן משום מהב"ע. וא"כ ל"ק ליה לרמב"ם מש"כ בה' חו"מ (פ"ו) דחיישינן למהב"ע. ומפני זה הניח הרב הטעם וכ' הא דאין בקול דין גזל כי היכי דלא תיקשי דידיה אדידיה והראב"ד השיג ללא צורך עכ"ל. ובהגה שם תמה על הרב בית מנוחה על מה שכ' שכן מבואר בירושלמי פ' לה"ג. וז"ל ודבריו תמוהים דהירושלמי קאי שם אלולב ושופר של ע"ז ומחלק דבשופר אין איה"נ בקול ע"ש. אבל בשופר גזול נהי דאין גזל בקול אבל מהב"ע הוי דע"י שגזל השופר יוכל לקיים מ"ע דתק"ש ואם לא היה גוזל לא היה לו שופר לתקוע בו ובאה המצוה ע"י העבירה של הגזילה עכ"ל והניחו בקושיא יע"ש. אולם לפענ"ד כבר העלתי בתשובתי להגאון המובהק מוהר"ש ארינשטיין שליט"א אבד"ק קאליש. [והוא בחיבורי זה סי' י"ח] עמדתי על דברי הרמב"ם ז"ל אלו. וכוונתי בעזה"י לדעת הגאון מוה' מנוח ז"ל בפירושו דכוונת הרמב"ם משום דבגזל לא שייך מהב"ע. ואמרתי הסברא מתוך שיוצא בשופר שאול יוצא נמי בגזול ולא הוי מהב"ע. כיון דמשכחת לקיים המצוה אף בלי עבירת הגזל. דהרמב"ם לשיטתיה (בפ"ח מה' לולב ה"א) דבי"ט א' לא מופסל אלא משום לכם דפוסק כריב"נ אמר שמואל. וכמ"ש הפ"י ד"ה מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול. פירושו כיון שיוצא בשאול ולא היה צריך לגזול שוב אף גזל לא הוי מהב"ע כיון דהעבירה לא מסייעה להמצוה וכסברת התוס' ריש פ' לה"ג. ד"ה משום. וזה כוונת הרמב"ם במה שכ' אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל עכ"ל כלומר כיון דא"צ לקנות גוף השופר דהא יוצא בשאול יוצא נמי בגזול. כיון דאין בקול דין גזל. ומה שהקש' הראב"ד למה כ' הרמב"ם הטעם דאין גזל בקול הא אף אם יש גזל בקול גם כן היה כשר משום דשופר א"צ שיהיה לכם. נלפע"ד לתרץ דקושטא דמילתא קאמר דאין גזל בקול כיון דיש נ"מ בין הטעמים לענין עולה. דאם הטעם דלא הוי מהב"ע משום דיוצא בשאול. א"כ בעולה היה אסור אם אין לו שופר אחר כיון דשם לא שייך לומר כן והוי מהב"ע אולם להטעם דאין גזל בקול א"כ ה"ה אין מעילה בקול דהא בהא תליא ומדויק לשון הרמב"ם וכן שופר של עולה עכת"ד בתשובתי יע"ש

ג) לפ"ז מיושב השגת כ"ג על הגאון דפיעטרקאוו זצ"ל. דלפי מאי דאסברה הרמב"ם דאין גזל בקול אין ללמוד מזה לענין אחר. ז"א. דהא מקור דברי הרמב"ם נובעי' מדברי הירוש' הנ"ל. והירוש' מיירי מלולב ושופר של ע"ז ומחלק דבשופר אין איה"נ בקול. א"כ מוכח דלאו דוקא בגזל כ' הרמב"ם סברתו רק אפילו בשופר של ע"ז ל"ש ביה מהב"ע. וכמ"ש הרמב"ם בשופר של עולה דאין מעילה בקול והטעם כמ"ש הר"ר מנוח שהרי קול ודבור דבר שאין בו ממש. ואם כן הוא הדין בשופר של כלאים דהוי גם כן רק משום שנעבדה בו עבירה י"ל דקול שאני כסברת הגאון מפיעטרקאוו זצ"ל

ד) ומה שתמה כ"ג וז"ל דלפי הסבר הרמב"ם ז"ל אינו מובן שכמו שאין גזל בקול כן גם בלולב. וכי יש גזל בלקיחה או גם בנענוע עכ"ל. ולפענד"נ סברת הירושלמי דהנה מקודם הביא תני רב חייה ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול. א"ר לוי זה שהוא נוטל לולב גזול כו' אי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו [וכמ"ש הפני משה דלר' חייא ביום ראשון תני ר"ח כשר תני רב הושעיא פסול] הכל מודין בלולב שהוא פסול. מה בין שופר ומה בין לולב א"ר יוסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם לא משל איסור הנייה ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מכל מקום עכ"ל. ולפ"ז אסור שופר עכו"ם ושל עיר הנדחת רק ביו"ט א' משום דכתיב לכם. ואיה"נ לא מקרי לכם. אבל ביו"ט שני כשר דזה הוא לשיטת ר' חייא דלא ס"ל מהב"ע רק מטעם לכם ואח"כ כתב בירושלמי [היינו לסברת לוי דס"ל מהב"ע] א"ר לעזר תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנייה עכ"ל כלומר דדוקא בלולב ודכתיב ולקחתם לכם דהמצוה הוא מה שאוחז בידו גופו של לולב. ולא משכחת לה שיהיה יוצא בלא אחוזת גוף הלולב בידו. מ"ה פסול משום מהב"ע ושייך בזה לומר אי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו דבגוף הדבר שיוצא בו עשה עבירה. אבל בשופר בקולו הוא יוצא. וכמו שהסביר הרמב"ם דאף ע"פ שלא נגע בו אלא הגביהו השומע יצא. דעיקר המצוה בקול. ואין בקול איה"נ. כלומר מ"ה ל"ש בשופר מהב"ע דלא שייך בזה אקנ"ס כיון דהמצוה הוא רק השמיעה בקולו והעבירה הוא על השופר. וגדולה מזו מצינו בר"ה (דף כ"ו.) וז"ל ולא והא איכא דם פר הואיל ואשתני אשתני עכ"ל. וכ' רש"י הואיל ואשתני להיות דם אין מראית הפר ניכר עכ"ל. א"כ נראה דאף בגוף הדבר שעשה העבירה ואפ"ה אם נשתנה לא שייך בזה אקנ"ס. א"כ כש"כ כשהעבירה הוא בהשופר. והמצוה הוא הקול דלא שייך בזה אקנ"ס. זה סברת חילוקו של הירושל' לפי הסבר הרמב"ם ז"ל במה שכ' דבשופר אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו יצא. ולפ"ז א"ש סברת הגאון בעל נפש חיה זצ"ל. דלפ"ז גם בשופר של כלאים יש להקל. כיון דכל הפסול הוא בהשופר רק מדנעבד' בו עבירה והוא עיקר המצוה הוא רק בקול ואין העבירה בקול דאין גזל בקול מש"ה ל"ש בזה אקנ"ס

ה) ומה שהעלה כ"ג בפירוש דברי הירוש' הם דפח"ח וכן מה שהעיר כ"ג על דברי הר"ן בע"ז שכתב דגם בשופר עיקר שירה בכלי ג"כ דבריו ברורים כשמש. רק מה שהעיר מעכתר"ה על דברי המג"א שציין בשופר הגזול (סימן תנ"ד) למצה גזולה. והשיג כת"ר דאין זה ענין להתם דאע"ג דגם במצה לא כתיב מצתכם כמ"ש בסוכה ובפסחים (ד' ל"ח). מ"מ כיון שעיקר מצותו הוי רק לאכלו ולכלותו עי"ז פשיטא דהוי גזל ואיי"ח בגזול משום מהב"ע בבלע ולא לעסו. דבל"ז בלע מצה יצא. והעיר עוד כ"ג דלמה כתב הריטב"א (בסוכה ל"ה) דבמצה ל"מ גזול או שאינו שלו רק במצה של מע"ש. והלא משכחנא גזול בבלע כנ"ל. משא"כ בשופר שאינו מכלהו וגזול כשר לכ"ע. עכת"ד היקרים

ו) ולפענ"ד יש להעיר בדברי קדשו. דאם נימא בבלע מצה של גזל ולא לעסו איי"ח בגזל משום מהב"ע. אז שוב גם בלעסו ג"כ לא יקיים המצוה משום מהב"ע. דהנה במקור חיים (סי' תנ"ד) הקשה ג"כ קשיית הריטב"א דנימא דקניא בלעיסה. ותירץ דהלעיסה הוי צורך אכילה והוי מהב"ע. ולא ראה דברי הריטב"א הנ"ל דבאמת מההוא טעמא לא שייך לומר דלא הוי לכם. ולא מהב"ע. והטעם דאפשר לבלועה בלא לעיסה כדאיתא בכתובות (דף ל':) דאפשר לאכילה בלא הגבהה. וא"כ לפי מה שהעלה כ"ג דבלע מצה גזולה הוי מהב"ע. א"כ שוב גם בלעס מצה גזולה ג"כ הוי מהב"ע. ולא שייך סברת הריטב"א מדלעסו קניא. דהא הלעיסה הוי צורך אכילה והוי מהב"ע ולא שייך לתרץ כסברת הריטב"א דאפשר לבלועה בלא לעיסה ז"א דאז בבלע גם כן לא יצא משום מהב"ע. ורק משום דלעסה קניא. א"כ שוב הוי הלעיסה צורך אכילה והוי מצוה הבאה בעבירה. אלא ע"כ דלפי סברת הריטב"א גם בבלע מצה יצא דכמו בלעסו בפומא קניא דלאו בר אהדורא הוא ואין לנגזל אלא דמים. אם כן הוא הדין בבלע מצה י"ל דבתחילת העיכול נשתנה ולאו בר אהדורא הוא ואחר כך בעת שנתעכל לגמרי מקיים המצוה. ולית ביה משום לכם ומשום מהב"ע. רק הריטב"א נקט קושטא דמילתא בלעסו דעפ"י רוב הדרך שלועס המצה. אבל באמת לפי סברתו ה"ה בבלע מצה הדין כן. לפ"ז מתורץ ג"כ השגת כבוד תר"ה על דברי הריטב"א שכ' דלא משכחת לה גזל או שאינו שלו רק במצה של מע"ש. והשיג והלא משכחנא גזל בבלע עכ"ד. אולם לפי מה שהעלתי בעזה"י. גם בבלע מצה יצא כנ"ל

ז) ומה שכ' כ"ג דבכלאים מקרי פסולו בגופו וא"כ לא מהני סברא דקול שאני. ואם שיש לחלק אבל