בכורי שלמה חלק א קסט

רק פעמים עיינתי בתשו' שציין במה שישנם תח"י ואכמ"ל עוד

ז) והנה אחר אשר עברתי יותר ממחצה תשובתו. ולקצר אני צריך. ע"כ הנני חותם בקצרה. ולא לדינא צריך לדידי ומטלעתי שכבר דשו בו גאוני קדמאי ובתראי. ירק אומר בענין אתרוגי קארפו ודאי דהגאונים הג' מדורות שעברו ויי"ח בהם כתורה עשו. ואף שגם מאז היה ערעור על הרכבתם. מכל מקום ראיתי באיזה תשובות מאותו זמן שהאריכו ואף שהעלו לאיסור מ"מ חתמו שבא להם גב"ע מהגאון אבד"ק טריעסט. בתו"ע שאין בהם מורכבים. וע"כ צדיקי עולם לעולם נשמרו מאז מן המכשול והטעות ח"ו. ולא יאונה לצדיק כו'. אבל לא ידעתי אם נוכל לסמוך ע"ז בדורינו זה כנודע ומפורסם מרבנים אותם מחוזות ועדותם והשגחתם בכאלה

ח) ובענין אתרוגי אה"ק גם לבד המסורה מדורות קדומים. ואשר נראה מהמהר"ם אלשיך ז"ל שהיו נזהרים מהמורכבים גם דורות הקדומים וכן חכמי צפת רבני' ושופטי' היו מרחיקים האיסור עד מאד ולא כמו שראיתי למי שכתב שרק הר"מ אלשיך והרמ"א ולבוש. הם שחדשו האיסור מורכבים]. ועם כל זה היו יוצאים חובתם באתרוגי אה"ק שגדלו שם. וכנראה מתשו' מבי"ט. ואין מסורה יותר טובה מזאת. שהרמא"ל והמבי"ט היו באותו הדור ועדותם נאמנה ונאמרה זה שלש מאות שנה. והעידו על איסור המורכבים מקדם. ועל היתר אתרוגים הנטועים וידועים באה"ק שמשתמשים בהן מאז. ושמעתי כעת בבואי לאה"ק. שבשנים מקרוב נתעוררו רבני ירוש'. ושלחו שני ת"ח המפו' בתוי"ר ובקיאים במטעים. לבדוק באילני אתרוג אם לא נתערב בהם מורכבים. וא' מהם סיפר לי סימנים להכיר המורכבים. וידעתי גם מסוחרי אתרוגים שבירוש' א' גדול בתורה ויראה טהורה. שבמסחרו לקנות האתרוגים. חוקר ודורש. ובודק באילנות אם נתערב בהם ממטעי מורכבים. ואם ימצא רק חשש וחשד. לא יביט אל נויים ויופיים. אשר ע"כ בטח לבי. אשר כל החיל אשר נגע יר"א בלבם יבחרו לקחת למצוה מפירות הארץ הקדושה. וזה רבות בשנים שמעתי מידידי הרב המאוה"ג מ' משה נ"י אבד"ק יעדוואבנא. אשר כ' אביו הרב הגאון הג' וציס"ע מוהר"י אייזק חבר זצ"ל [הוא הגאון בעהמ"ס בית יצחק על קבוע וס"ס. וס' פתחי שערים על קבלה] שבשנה האחרונה לחייו הובא לפניו אתרוג מאה"ק ושמח מאד עליו ואשרי יבחר ויקרב להעלות זכרון קדושת האדמה וגידולי' בימי שמחתינו. ובכלל מחזיקנא ליה טיבותא שירד להציל ולהצדיק הצדיק דמעיקרא אא"ז הגאון הלבוש ז"ל ולפתוח בזכות אה"ק ויושביה. ומי יתן ויהי' שומע לו. והסכמתי שלוחה בזה ג"כ

והנה הוכרחתי להפסיק באשר ארכו הימים. וביחוד בהגיע אלי מכתבו מירח העבר אשר מתפלא על העדר תשובתי עד הנה. ומה גם אשר הגיעו ימי הפקודה. והנני חושש ביותר לעבור על בל תאחר עוד. והתאמצתי בכתיבה זו המעט וגם זה בכמה פעמים. כי קשה עלי הכתיבה עתה ל"ע. והנני חותם בברכה שים שלום. וברכת השנים יכוי"ח בסשצ"ג לאלתר לחיים טובים ארוכים וברוכים. מתוקים ומתוקנים. כנפשו היקרה ונפש ידידו דו"ש ומכבדו כערכו הרב. ביום ועש"ק לסדר פרי האדמה אשר תביא מארצך מאתרו"ג (לפ"ק) אה"ק במושב יאוד ת"ו

מרדכי גימפל

סימן מד

בעזה"י יום ג' נח שנת תרנ"א לפ"ק אזארקאוו

אשד נחלי ברכה ונהרי שלום יזנקו לכבוד ידידי הרב האי גאון המובהק המפורסם בקצוי תבל איש האשכולות. חכם חרשים. צדיק ונשגב. פאר הדור. נ"י פ"ה עה"י. כו' כבוד קש"ת מוה' מרדכי גימפל יפה שליט"א אב"ד דק"ק ראזינאי וכעת איתן מושבו באה"ק במושב יאוד ת"ו

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

קבלתי יקרת מכתבו רצוף אהבה חידושי תורה מה שהעיר על קונטרסי פע"ה. תשואות חן ואפריון נמטא למר אשר נשא פני לפלפל בדברי וידעתי מך ערכי ואיך ארהב בנפשי לבנות ולסתור בדבריו הקדושים הנאמרים על אדני האמת ושכל הזך. אולם רצונו של אדם גדול כי"ב זה כבודו אשר ענותו תרבני לבנות ולסתור בדבריו כדרך התורה. אמרתי להעיר ולהאיר בדבריו היקרים לתרץ השגותיו כפי שתעלה מצודת שכלי בעזה"י. וכ"ג ישים עליהם עינו הבדולח לנקותם בכור שכלו הטהור. זה החלי בעזר צורי וגואלי

א) מה שכ' כ"ג וז"ל (באות צ"ו צ"ז צ"ח) דלד' הלבוש עז של כלאים יהי' פסול לשופר ל"י מנין לנו דכשר. וכמו שבאתרוג לא נתפרש פסולו ומ"מ הורו לאיסור. ואפשר שכן גם בשופר. עכ"ל הזהב. ולפענ"ד יש להעיר בדברי קדשו דנהי דבאתרוג אמרו כן דמורכבים פסולים אע"פ שלא קתני במתני' ובש"ס. מ"מ בשופר קשה לומר כן. מדקתני במתני' דר"ה (דף כ"ו.) דכל השופרות כשרים חוץ משל פרה עכ"ל. נראה מזה דדוקא של פרה פסולה אבל של כלאים כשר ואף שכבר מצינו בקידושין (דף ל"ד.) דאין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהן חוץ. וכן מייתי בעירובין (דף כ"ז.) יע"ש. מ"מ לא אמרו כן אלא היכא דמוכחא מילתא במתניתא או במתני' או בגמרא. אבל אנן לית לן לשבושי כלל גדול שמסרו לנו רבותינו שא"כ אין לדבר סוף ולא נסמך על התלמוד הערוך בידינו שהרי רובו כללות כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ובר"ן בחי' לשבועות פ' שבועות הדיינים והיד מלאכי אות כ"ד ויעי' שו"ת מהרי"ק (שורש י'). מ"ה מקשה המג"א שפיר דלדברי הלבוש עז של כלאים יהיה פסול לשופר. והא קשה לומר כן מפני הכלל שכתוב במתני' כנ"ל. אבל באתרוג דלא נכתב בכללות שפיר כ' הלבוש דמורכב ג"כ פסול. מ"ה הוכרחתי לתרץ דסמך על מה שכ' בשופר של בהמה טמאה פסול דבשביל טעם שפסול שם מפני שפוסק כטעם הא' של הירוש' דליכא קרא לפסול שופר גזול. ולא כטעם הב' של ירושל'. ומ"ה שופר של בהמה טמאה פסול כיון שלא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ואיכא קרא לפסול. ולפ"ז ה"ה שופר של כלאים פסול משום דאיכא ג"כ קרא לפסול משום שנעבדה בו עבירה כמו בקרבן דכלאים פסול ה"ה שופר. דכיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי כר"ה (דף כ"ו.) וכיון דחזינן דבלא"ה הוי לאו דוקא הלשון כל השופרות כשרים חוץ משל פרה. הלא שייר של בהמה טמאה דפסול ג"כ. א"כ נוכל לומר דשייר גם כן של כלאים דפסול כדאמרינן בש"ס בכמה דוכתי. לפ"ז מתורץ ג"כ מה שכ' כ"ג וז"ל ומה שכ' כת"ר דרמ"א סמך בזה אמש"כ בשופר של בהמה טמאה רחוק הוא עכ"ל. אולם לפי מה שהעלתי קרוב הוא דמחד טעמא הוא וזה תלוי בזה אף דכ' בלשון חוץ כנ"ל ואין למידין מן הכללות כנ"ל

ב) ומה שכ' כ"ג לתמוה על הגאון המנוח מפיעטרקאוו זצ"ל שכ' לחלק דקול שאני כמו שא' בירושלמי בשופר הגזול דלפי מאי דאסברה הרמב"ם דאין גזל בקול אין ללמוד מזה לענין אחר עכ"ל. כוונת כת"ר דמנין לנו בשופר בכלאים דאין יוצאין בו דלא שייך בזה סברת הרמב"ם ז"ל אולם באמת א"ש. לפי מה שראיתי מקדמון בס' המנוחה בה' שופר, שפירש דברי הרמב"ם וז"ל כ' הרב שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא בשמיעת הקול כו'. ומה שכ' הרב שאין בקול דין גזל הטעם שהרי קול ודיבור דבר שאין בו ממש הוא כו'. ומאחר שאין בו ממש היכי שייך בו דין גזל כלל מיהו שורש דבר זה הוציא מירושלמי דאמרינן התם בפרק לולב הגזול הכל מודים בלולב הגזול שהוא פסול ומה בין שופר ללולב אמר רבי יוסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם לא משל איסור הנאה ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מ"מ