בכורי שלמה חלק א יז

לפרש"י ומריצן בפיו. מכ"מ יש להבין אמאי תנן לא יקרא לאור הנר הרי הוא בכלל ולא יפלה את כליו. וכל עיוני אסור כמ"ש מע"כ נ"י אלא צ"ל דבא התנא להשמיענו דאפילו במקום מצוה דת"ת אסור. ויש להוסיף בהא דמדייק הגמ' בד' י"ב הא תרי ש"ד. ודוקא בלא יקרא. הא בלא יפלה את כליו אינו כן כמש"כ בסי' ער"ה. וע"כ דוקא בקריאה שהיא מ"ע התירו בשנים. אבל בעיוני אסור

מש"כ מע"כ בפירוש הסתכלות. אמת וברור וכ"כ מג"א סי' רכ"ה סק"כ. אע"ג דלא משמע הכי מהסמ"ע חו"מ (סי' קנ"ד ס"ק י"ד). ולא הוצרך הגמרא לשנות מלשון הברייתא בשביל לדקדק דוקא הסתכלות יפה אסור

והנה יישבתי מנהג ישראל שרואין בעלי העתים בשבת נגד פסק הש"ע. ספרי השאלתות אין לי אפילו אחד למכירה. ה' יזכני להוציאו שנית בהוספות שעלה לענ"ד. ושלום למע"כ כנפש העמוס בעבודה

נפתלי צבי יהודא ברלין

סימן ג

ב"ה יום ועש"ק וישלח שנת רנ"ת לפ"ק אזארקאוו

החיים והשלום וכט"ס לכבוד ידיד ד' וידיד נפש כל חי ה"ה הרב הגאון המובהק. סיני ועוקר הרים חכם חרשים. נזר הקודש. מרביץ תורה. פאר הדור והדרו. צדיק ונשגב. איש אשכולות כו'. כקש"ת מו"ה נפתלי צבי יהודא ברלין שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק וולאזין. בעהמ"ס העמק שאלה כו' כו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

יקרת מכתבו הגיעני לנכון. ושמחתי בדבריו כמוצא שלל רב. בו ראיתי כי במקום גדולתו שם ענותנותו אולם כ"ג קצר מאד במקום שאמרו להאריך לזאת לא יכלתי לעמוד על דבריו הקדושים. לזאת הנני צריך להציע עוד הפעם ספיקותי בדבריו היקרים

א) מה שכתב כ"ג דקשה לחשוב שרש"י חזר בו במס' אחת. אמת וברור הוא. אך מה שכתב כ"ג וז"ל וגם דיוק לשונו (בד' קמ"ט) כל הני שמא יקרא בשטרי הדיוטות של מו"מ מראה דוקא הני דמיירי בעיוני. אבל לעיל (דקט"ז) דתניא אין קורין מיירי אפילו איגרות ודוקא קריאה דמשמעו השמעת קול כמשמעת רש"י בחגיגה עכ"ל. לא זכיתי להבין דעת קדשו. דלפי דיוקו של כ"ג לא היה להש"ס לומר בד' קמ"ט גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. רק שמא יעי' בשטרי הדיוטות דהא קריאה לפי שיטת כ"ג דוקא בהשמעת קול. וכאן כ' כ"ג בעצמו דמיירי בעיוני. ומהי תיתי נגזור בעיון למנות מתוך הכתב אטו דיקרא בשטרי מו"מ בהשמעת קול דהוי גזרה לגזרה עיון זה אטו עיון דשטרי מו"מ. ועיון במו"מ הוא אסור אטו קריאה בהשמעת קול בשטרי מו"מ. וגזרה לגזרה לא גזרינן כשבת (דף י"א: ודף כ"א.) ובריש ביצה (דף ג') אע"כ דלשון קריאה לאו דוקא בהשמעת קול. מש"ה א"ש דגוזר למנות בעיון את אורחיו מתוך הכתב אטו קריאה בשטרי מו"מ בלא השמעת קול. דהוי ג"כ עיוני. ואפ"ה, אסור בעיון לחוד. והסברא כמ"ש הב"י בא"ח (סי' ש"ז) ב' השיבולי לקט ב' רבינו בנימין טעמא דא"א שלא ישא ויתן בעניני האיגרות יע"ש. והוי דומיא למ"ש בחולין (דף ק"ד:). וז"ל אבל הכי אי שרית לי' לאסוקי עוף וגבינה אתי לאסוקי בשר וגבינה ומיכל בשר בחלב דאורייתא עכ"ל. וקשה לכאורה דהוי גזרה לגזרה העלאה דעוף וגבינה אטו העלאה דבשר בהמה וגבינה. והעלאה דבשר בהמה, וגבינה אטו אכילה אע"כ דהסברא כמ"ש רש"י שם ד"ה אבל הכא וז"ל. אף ע"ג כו' דכי מסיק לה היינו אכילה דאתי למיכלינהו בהדדי עכ"ל. יע"ש. וכמ"ש בתוס' ישנים בשבת (דף כ"א) ד"ה ואנן ניקום כו' וא"ת אכתי הוי גזרה לגזרה מהותך אטו שאינו מהותך. ושאינו מהותך אטו שמא יטה. וי"ל דחדא גזרה היא דא"א שלא יטה עכ"ל. והנה בנ"ד ג"כ שייך סברת השיבולי לקט דכיון דיעי' א"א שלא יקרא בהשמעת קול והוי רק חדא גזרה. אולם לפי שיטת כ"ג דלא ס"ל סברת השיבולי לקט הוי גזרה לגזרה

ב) ונלפע"ד לתרץ שיטת רש"י דלא נצרך לומר דרש"י חזר בו במס' אחת. דכאן בדף קמ"ט קתני במתני' אבל לא מן הכתב. והיינו דמיירי בעיוני ואמר בש"ס גזרה שמא יקרא בשטרי הדיוטות. פי' בלא השמעת קול. דהוי ג"כ עיוני. מש"ה מוכרח רש"י לומר דכוונת הש"ס של מו"מ קאמר. דאז שייך גזרה אטו שטרי הדיוטות דהוי רק חד גזרה. דאף דמו"מ הוא רק איסור דרבנן מ"מ הוא מדברי קבלה מדהוזכר בישעיה ממצא חפציך. מש"ה שייך לומר ביה גזרה אטו קריאה במו"מ. דאסורים מדברי קבלה אפילו בלא השמעת קול. כסברת השיבולי לקט הנ"ל דא"א שלא ישאו ויתנו בעניני האיגרות. מש"ה גזרו גם למנות אורחים מתוך הכתב אטו עיון בשטרי הדיוטות של מו"מ דהוי רק חדא גזרה

ג) [ואף אם נימא דד"ק לא חמירו מדרבנן. מ"מ מצינו לשיטת התוס' בחגיגה (ד' י"ח.) ובע"ז (ד' כ"ב:) דס"ל דבחוה"מ אין איסור מלאכה אלא מדרבנן. ואפ"ה גזרו בזה אמירה לעכו"ם וכמ"ש התוס' בחולין (ד' ק"ד.) ד"ה ומנא תימרא דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו יע"ש. א"כ ה"ה במו"מ ג"כ גזרו אף שגוף איסור מו"מ הוא רק דרבנן ואפ"ה לא אידחי בזה מה שהשגתי על כ"ג דהוי לשיטתו גזרה לגזרה. הלא כתב התוס' שם ויש מקומות נמי דגזרינן גזרה לגזרה יע"ש מ"מ לא מצינו דנגזור בדרבנן גזרה לגזרה. דאז הוי ג' גזירות דזה וודאי לא שמענו בכל הש"ס וקריאה במו"מ גופא דרבנן גזרה שמא ימחק. א"כ לשיטת כ"ג יהיה ג' גזירות. עיון למנות אורחיו מתוך הכתב אטו עיון במו"מ. ועיון בשטרי מו"מ אטו קריאה בהשמעת קול וקריאה במו"מ גופא גזרה שמא ימחק. אולם לפי שיטתי אם נימא דמו"מ הוי רק דרבנן לא הוי רק חדא גזרה על איסור דרבנן. דגזרינן גם במלאכת חוה"מ]

ד) אבל לעיל בדף קט"ז דשם אמרינן מפני מה אמרו כתבי הקודש אין קורין בהן כדי שיאמרו בכתבי הקודש אין קורין וכ"ש בשטרי הדיוטות עכ"ל א"כ אינו משום גזרה אטו קריאה בשטרי מו"מ רק אמרינן בהיפך מדאסרו לקרות בכתבי הקודש אז כ"ש דלא יקראו בשטרי הדיוטות, וכתב רש"י שפיר כגון של חשבונות או אגרות השליחות למצוא חפץ עכ"ל פירוש אף דאינו של מו"מ רק איגרות רשות וקיל הוא מן מו"מ רק דנכלל הוא ג"כ בשטרי הדיוטות. ואסור הוא אטו קריאה בשל מו"מ ולא יקראו בו מדאין קורין אפילו בכתבי קודש [ואם כן לא איצטרך רש"י לומר בזה בשטרי הדיוטות. פירוש של מו"מ. דזה פשיטא דלא יקרא דהוא כש"כ מן אגרות רשות] ומיושב שפיר קושית התוס' על רש"י. ויש להביא ראיה לפירושי בדעת רש"י מדברי הרשב"א בחי' לשבת (דף קמ"ט) וז"ל ולענין קריאה באגרות שלום בשבת אסור גזרה משום קריאה בשטרי הדיוטות דהיינו שטרות של מו"מ. וכ"ש לדברי רש"י ז"ל שפירש שטרי הדיוטות אגרות שלום עכ"ל. וקשה נהי דרש"י כתב כן כמ"ש הרשב"א בדף קט"ז. הלא כאן חזר רש"י מזה ומפרש דשטרי הדיוטות של מו"מ קאמר אע"כ דכוונת רש"י כמו שפירשתי ושאינו חוזר כלל מדבריו כנ"ל ושפיר כתב הרשב"א בשיטת רש"י: ה) ומה שכתב כ"ג וז"ל ואשר הביא מע"כ מדתנן לא יקרא לאור הנר ובאמת אפילו עיוני אסור. אדרבה משם ראיה לדברי. ול"מ לשיטת הג"א שכתב דחזן רואה ראשי פרשיות אבל לא יקרא אפילו ראשי פרשיות הרי מבואר כדברי עכ"ל כוונת כ"ג כמבואר בהגהת אשירי דמסדר הוא בראשי פרשיות לאור הנר שרואה ומחשב בלבו אך לא יקרא בהוצאת דבור יע"ש. אם כן נראה דדוקא בהוצאת דבור