בכורי שלמה חלק א טז

אורח חיים

סימן א

ב"ה יום ג' תולדות שנת רנ"ת לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלום לכבוד ידיד ח' ה"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי תבל. סיני ועוקר הרים. חכם חרשים. נזר הקודש. איש האשכולות. נ"י פ"ה עה"י. צדיק ונשגב. מאור הגולה כו'. כקש"ת מו"ה נפתלי צבי יהודא ברלין שליט"א. אב"ד ור"מ דק"ק וולאזין. בעהמ"ס העמק שאלה על השאילתות כו': לפני שמש ינון שמו

אחדשה"ט כמשפט ליראי ה' ולחושבי שמו

הנה ראיתי בקונטרס עיטור סופרים, (ח"א בפעלים לתורה) בשם כבוד גאונו וז"ל. בש"ע א"ח (סי' ש"ז) פסקו דאיגרות רשות אפילו לעיין אסור בלא קריאה ורק במכתבים הנשלחים ואינו יודע מה כתיב בהם התיר לעיין מטעמים אחרים ע"ש. ולפ"ז אסור לעיין במכה"ע אם לא אותם שהמה בלה"ק וגם אותו ההיתר אינו ברור כלל כידוע באחרונים ז"ל. ולי נראה דודאי לעיין מותר בפשיטות דעיקר הטעם של רבינו יונה שאוסר לעיין הוא מדתני בתוספתא שבת. כתב המהלך תחת הדיוקנאות אסור להסתכל בהם. והנה אותה ברייתא הובא בגמ' דילן דקמ"ט בלשון אחר אסור לקרותו בשבת ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה. מבואר דהכתב מותר להסתכל רק אסור לקרותו שהיא בהשמעת קול כפירש"י בחגיגה (דף ה':) דכל קריאה בהשמעת קול היא. וקיי"ל כנוסחת התוספתא בש"ס דילן כמ"ש הרב"ן בבתרא דס"ג בהא דתניא תנו חלק לפלוני בבור והכי קי"ל בחו"מ (סי' רנ"ג סכ"ה). ע"כ לשון כבוד גאונו ולפענ"ד נראה לתרץ דברי הש"ע שצדקו להלכה. דלשון אסור לקרותו בשבת שכתב בש"ס דילן ב' התוספתא. ולשון אסור להסתכל בו שכתב בנוסחת התוספתא אינן סותרות עצמן והיינו הך. רק דבש"ס דילן פירושי קמפרש כוונת התוספתא בלשון אסור להסתכל בה. שאין הכוונה דגם ראייה בעלמא על הכתב ג"כ אסור. ז"א. רק דוקא הסתכלות יפה בעיון עד שיוכל לקרות הכתב אז דוקא אסור וכמ"ש באורחות חיים (דף מ' ע"ג) ובאבודרהם (דף ע"ו ב') ב' הרא"ש והמג"א (ססי' רכ"ה) דלשון הסתכלות הוא יותר מראייה דלא כסמ"ע (סי' קנ"ד יע"ש). לפ"ז הכוונה בהתוספתא דדוקא להסתכל אסור היינו בהבטה יתירה עד שיוכל לקרותו,, ובש"ס דילן מבואר להדיא דאסור לקרותו. פי' ואפילו בלא השמעת קול רק בעיון בהבטה יתירה עד שיוכל לקרותו והיינו הך מה שכתב בתוספתא דאסור להסתכל בהם. ובקנה אחד עולים. ומה שהביא כ"ג ראיה דלקרותו פירוש בהשמעת קול מחגיגה (דף ה') לפענ"ד אינו ראיה. דרש"י כתב זה רק על לשון ויקרא דכתיב ויקרא וגו' לבכי ולמספד וגו' על זה כתב רש"י וכל קריאה השמעת קול. פירוש כיון דהכוונה שקורא את חברו ממקום למקום הזה. או שקראו להזמינו. או כמו ויקרא לפניו אברך שג"כ הכוונה בהשמעת קול. ויעיין בהתורה והמצוה על ספרא ויקרא (פרשה א' פ"א) שהעלה שקריאה לפלוני בלמ"ד השימוש מורה שהיה הקרוא רחוק ממנו ושולח אחריו שיבוא אליו יע"ש. שהאריך בזה. וה"ה בחגיגה שם שכתב בלמ"ד השימוש לבכי ולמספד שפיר כתב רש"י דקריאה היא בהשמעת קול. אבל לעולם כאשר נכתב לשון לקרות שאינו סמוך לשום דבר במלת את או אל או למ"ד יכול להיות פירושו שקוראו בלחש מה שכתוב בו בעיון לבד. תדע דקתני בשבת (דף י"א. וקמ"ט.) אין קורין לאור הנר. ואם נימא כמ"ש כ"ג דקורין פירוש דוקא בהשמעת קול היה צריך להיות הדין דבלא השמעת קול יהיה מותר לקרות לאור הנר בשבת אף בעיון. והא מבואר בש"ע או"ח (סי' ער"ה ס"א) וז"ל ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו שמא יטה עכ"ל. אע"כ דלשון קורין כולל ג"כ מה שקורא ואינו מוציא מפיו כלל. ויש לי עוד ראיות על זה ואין רצוני להאריך

ובלא"ה י"ל דמה שכתב רש"י דכל לשון קריאה השמעת קול. כוונתו רק על לשון דקרא דלשון תורה לעצמו ול' חכמי' לעצמו כדאי' בע"ז (ד' נ"ח:) ובחולין (ד' קל"ז:) ויעי' ב"מ (דף ב'.) מצאתה דקרא דאתא לידיה משמע. וא"כ י"ל דבלשון התורה לשון קריאה השמעת קול. אבל בלשון חכמים בש"ס אין הכוונה כן. היוצא לנו מזה דכוונת הש"ס דאסור לקרותו בשבת פירושו קריאה אף בלי השמעת קול רק בעיון לבד גם כן אסור לקרות כמו שכתוב בש"ע א"ח (סי' ש"ז). ולפ"ז מדוקדק היטב לשון הש"ס בשבת (דף קמ"ט) ת"ר כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בה כו' עכ"ל. ואם נימא כפי מה שהעלה כ"ג דהפירוש בש"ס דאסור לקרות בשבת. היינו דוקא בהשמעת קול. אבל להסתכל בלא השמעת קול מותר אף בשבת. אבל הדיוקנא עצמה אסור להסתכל בה אף בחול. א"כ היה צריך לכתוב בש"ס אבל הדיוקנא עצמה. אף בחול אסור להסתכל בה. כיון שדינה חלוק לגמרי מהכתב. בין בשבת בין בחול. אולם לפי מה שהעלתי בעניי בעזה"י בפירוש דברי הש"ס א"ש. דבשניהם בין בכתב שתחת הדיוקנא בין בדיוקנא עצמה אסור להסתכל בהם אף בלי השמעת קול. רק החילוק ביניהם יש. דבכתב שתחת הדיוקנא דוקא בשבת אסור להסתכל בעיון עד שיוכל לקרות. ובדיוקנא עצמה אף בחול אסור להסתכל בו בעיון דזה הוי בדיוקנא גם כן כקריאה בלא השמעת קול בכתב. ומדוקדק מאד לשון הש"ס. ומתו יפה לשון הש"ע או"ח (סי' ש"ז סי"ג) דאיגרות רשות אפילו לעיין אסור בלא קריאה. ואבקש פני כ"ג הרם שיבאר לי דבריו הקדושים להעמידני על האמת ואם שגיתי אודה ולא אבוש. דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו

שלמה אברהם בלא"א המופלג ויר"א מרבים כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ב

ב"ה א' ח' כסלו תר"ן וולאזין

כבוד הרב הגדול חריף ובקי י"א כש"ת מו"ה שלמה אברהם נ"י המחבר ספר ברית אברהם

מכתבו מן ג' תולדות הגיעני. ויאושר חילו על אשר דקדק בדבריי וחפץ לעמוד ע"ד הדלה. והנה ראשית אשר ראיתי לבאר דעת רש"י דלא כמו שהבינו רבותינו בעלי התוס' כי קשה עלי לחשוב אשר רש"י חזר בו במס' אחת. וגם דיוק לשונו בדף קמ"ט כל הני שמא יקרא כו' בשטרי מו"מ מראה דוקא הני. דמיירי בעיוני. אבל לעיל דקט"ז דתניא אין קורין. מיירי אפילו איגרות. ודוקא קריאה דמשמעו השמעות קול. וידעתי דיש שני אופני קריאה אבל מכ"מ לשון רש"י בחגיגה ד"ה וכל קריאה כו' משמעו כל אופני קריאה. ואשר הביא מעכ"ה מדתנן לא יקרא לאור הנר ובאמת אפילו עיוני אסור. אדרבה משם ראיה לדברי ול"מ לשיטת הג"א שכתב דחזן רואה ראשי פרשיות אבל לא יקרא אפילו ראשי פרשיות. הרי מבואר כדבריי. אפילו