בכורי שלמה חלק א קסח

שני והקדש גידוליהן חולין. דהקדש באילן אינו אלא קדושת דמים. ובזה הוי גידוליו חולין דומיא דמע"ש דאיירי שם במשנה תרומות שם. שעומד לפדיון. וכן כל גדולי הקדש שאינם קה"ג עומדים רק לפדיון. ומה שה"ר מד' הכ"מ (ספ"ה מה' נדרים) ליישב קו' הראב"ד שם מזה וזה גורם. דקונמות ל"ב. צדק בזה דקונמות הוי כמו קדושת הגוף וכמ"ש (בכתובות נ"ט). וע"כ אין סתירה להך דתרומות מפלוגתא דמועלין בגידולין ואכמ"ל. אבל לענין ביטול בקדושת דמים פשיטא דבטל. (ובפסחים כ"ז) דאמר הקדש אפי' באלף ל"ב לא אמרה רק בעצי שלמים דהוי קדושתן קדושת הגוף. ולענין נטיעה דאא"ל גם כשנרצה לדחוק שנטעו לעצי שלמים. דא"כ בלא"ה נטעו לעצים פטור מערלה ובנטעו לאכילה הוי רק קדושת דמים ובטל

ה) ורק בלא זה לא ידעתי יסוד דברי תשו' בית אפרים דמין בשא"מ ל"ב. דנהי דיחור של אתרוג לא בטל לאילן לימו"ן אבל מ"מ מאין לנו לומר גם להיפך דהאילן לימו"ן יהיה בטל ביחור של אתרוג. עד שנאמר שהנהו אתרוג שלם. שעכ"נ דברי הגאונים בתשו' נפש חיה דמ"מ הוי עירוב אתרוג ולימו"ן. ולא ארצה ליכנס בדבריהם במה שפלפלו בתוס' דזבחים. ורק מצינו בפרה (פ"ט) במשנה ז' דאפר פרה כשר שנתערב באפר מקלה. הולכין אחר הרוב ליטמא. ומ"מ אין מקדשין בו לרבנן דס"ל הזאה צריכה שיעור. ואין המיעוט שנתבטל משלים השיעור הזאה אף ע"פ שנתבטל ברוב. וגם אתרוג בעי שיעור. וגם בלא זה איך שייך ביטול בזה. לבד הפשוט דבדבר הניכר ל"ש ביטול. גם לבד זה איך נאמר ענין ביטול. שהוא כמי שאינו ונתבטל כמי שאינו. בדבר שנעשה לתקן המראה. שישיג מראית נויו מצד הלימו"ן ויופיו. וכמ"ד מידי דעביד לטעמא ל"ב. כיון שניכר טעמו וניתן בתוכו שיועיל תערובתו על ידו. וכמו שהרעיש הרשב"א ח"ג (סי' רי"ד). גם בעירוב סתם יינם בדבש אף ליתנו לחולה שאב"ס. וזה עיקר טעם כל דברים החשובים חהר"ל. ודבר שבמנין. שאא"ל שהדבר בטל וכמי שאינו כיון שיש לו חשיבות. ואף שהתו' בע"ז (ל"ג א') וסוד"ה האי התירו המלח שמערבין בו דם ללבנו ע"ש. היינו דלא עביד לטעמא רק לחזותא ולא מלתא היא ליתן טעם. אבל בעביד לטעמא כל דבר המעמיד ל"ב אף באלף. דבאיסורי אכילה אטעמא הוא דקפדי'. וז"ע דבר שיש לו מתירין דלא בטל רק במין במינו אבל בשא"מ בטל. וכמ"ש בתורת חטאת (כלל מ' סעיף ו') דאין נקרא ע"ש המתבטל. וע"כ בטל ואין הדשיל"מ ניכר ונקרא שמו כלל. דאינו קרוי ע"ש המתבטל רק על שם המבטלו. וע"ש (כלל ע"ד ס"ב) דגם במין בשאינו מינו בכל דבר שנותנים לתקן זה את זה לא בטל אפילו מין בשא"מ. דהרי ס"ס נודע שיש בו דבר שיל"מ ונקרא שמו עליו בתערובות. ובזה א"ש ד' התוד"ה הו"ל דשיל"מ בביצה (ל"ט א') בשני התירוצים. דגם תי' דממון אינו בעל. ג"כ הכוונה דכיון שנודע שיש למי שנתן המים ומלח חלק בעיסה ותבשיל. כבר נקרא שם בעל המים ומלח ג"כ עליו. והוי דשיל"מ ובזה יומתקו לן ד"ק של רבינו הרמב"ם (פט"ו מהמא"ס הי"ב). "יראה לי דאפילו דשיל"מ שנתערב מבשא"מ מותר כו' ואל תתמה על חמץ בפסח שהתורה א' כל מחמצת ל"ת לפיכך החמירו בו" והש"ך וכו"פ כתבו לפרש כוונתו דמשום חומרא דחמץ החמירו ודוחק לפענ"ד לפרש כן. דאם כן למה הזכיר קרא דכל מחמצת לא תאכלו, דלשונות אלו נאמר בכל האיסורין חלב ודם. והול"ל להזכיר קרא דחיוב כרת או איסור בל יראה וכי"ב. וגם שבגוף הדין שכתב הרמב"מ שם (הלכה ט') לא הזכיר זה. ובתו"ח (כלל ע"ד) פסק דלא כהרטב"ם. והמנח"י שם הקשה גם דאיך נוכל לומר דהוי דשיל"מ כיון דאסור להשהותו ועש"ב. ולענד"נ פשוט דלפמש"כ בתו"ח בעצמו להמתיק טעם דדשיל"מ ל"ב במינו מצד שנקרא שמו עליו ובשלא במינו כבר בטל הוא ושמו. וזה עצמו כוונת הרמב"ם לחלק בין חמץ, לשאר איסורים שכל האיסורים שנתערבו אין האיסור נקרא כלל בתערובתו. אבל בחב"פ אף בתערובתו ברוב קראה התורה כל התערובות על שמו כמ"ש בפסחים (מ"ג א') על עירובו בלאו ויליף לה במ"ש תורה כל מחמצת. ומזה יליף עירובו וע"כ עירובו חשבו שלא יבטל שמו. גם בכותח הבבלי וכו' אף שיש רוב כנגדו או טעם לבד. כיון שכבר נודע שמו ונקרא שמו בהתירו. וכ"ז פשוט. וכה"ג גם שנניח סברת הב"א דיחור ילדה שנטעה בזקנה בטל היינו דוקא במב"מ. מצד שרוצה הנוטעה לבטלה ושתהיה כמותה של הזקנה. אבל בשלא במינה דחזינן שאינו רוצה שיגדל כהזקינה דא"כ למה הרכיב יחור שא"מ לא בטל. אבל דון מינה גם להיפך שאין לומר דהזקנה בטל ביחור דהרי נוטעה בכוון בזקנה שאינו מינו שיהיה לו תיקון בטעמו או בצביונו ומראהו שיתראה בגוון הזקנה ובאתרוג חזותא מלתא היא שהתורה קפדה בו על הידור מראה של האתרוג. ואיך נאמר שהלימו"ן בטל והוא כמו שאינו. ואף ע"פ שכל זה דברים פשוטים הארכתי מצד באין דבריו מובנים אלי והספר אינו תח"י. ואולי יש טעם וסברא. ע"כ פירשתי שיחתי

ו) וגם במה שראיתי שהביא בשם התשו' דיש להקל בזה מצד דזוז"ג. לענד"נ דאין זה. ולולא יראתי מכמה סברות ראשונים ואיזה גאונים אחרונים הייתי אומר. דנתערב להם. תערובות מינים. עם זוז"ג. וכבר כתב הר"ן (בתשובה ע') דודאי כי שרינן זוז"ג היינו כשאין שם גופו של איסור שאין האיסור אלא גורם לבד. אבל כל שנתערב שם גופו א"א להתירו כו'. ולא התירו זוז"ג אלא בתנור שהסיקוהו בקליפי ערלה שאין גוף האיסור ע"ש כה"ע וסיים שם "והכא אי אמרינן חזותא מלתא היא הרי הוא כאלו גוף האיסור שם". ומדבריו למדנו דל"א זוז"ג רק היכא דאין הגידול מעיקר האיסור ג"כ. ומש"א שם "דא"נ יש שבח עצים בפת הוי כעירובו ול"א ביה זוז"ג, וגם ממ"ש הר"ן בע"ז פ"ג למדנו דרק אחר הביטול דאין חשש מצד תערובתו שכבר בטל כמו מחמץ דתרומה שזכר שם בתשובה או בנמי' וצ"ל שכולו אינו אלא גורם ולא עירובו. בזה איננו נכנס לאיסור מצד גרמתו כיון שיש גורם אחר. ונשאר כמו שהיה בחזקת היתר וע"כ ל"א (בחולין פ') לענין חוששין לזרע האב דפליגי בזוז"ג ולא הזכירו כלל מזה [ואף שהתוד"ה מכאן כו' נ"ח א' שם נתעוררו בזה. דבריי לסברת הר"ן ז"ל] רק לענין טריפה ששם לא חזינן שום ריעותא בוולד ורק דנינן בגורמים. והולד חזינן שהוא כשאר ולדות ורק שא' ממולידיו יש בהם איסור ובזה אמרי' זוז"ג. אבל כשאנו דנין על מהות הנולד שנולד משני מינים זהו תערובות ולא זוז"ג. וידעתי שיש להאריך ולברר בזה מכל המקומות הנוגעים בזה. אבל אני לא באתי עתה למדה זו. רק מה שעוררני רעיוני מידי עברי בתשובתו. בשגם התאחרו דבריי עד כה. אשר הנני כותב בחפזון גדול לא ישוער. הצעתי רק הרעיון בכללו. אשר לפ"ז בנדון האתרוגים שיש כאן תערובות מינים. אתרוג ולימו"ן. וחזינן דלענין איסור והיתר אזלינן בתר אילן שמרכיבין בו ולא אחר היחור. בין לקולא בין לחומרא ואם גם לא נסכים למהר"ם אלשיך שהיחור בטל לגמרי. אבל מכל מקום הוי כתערובות שני מינים ואיך נוכל לומר שכולו אתרוג. ורחוק בעיני לומר דאף שנאמר שבהם מעורב חלק לימו"ן היינו רק מה שהמיץ רבה בהם כמ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל. וא"כ הוי רק חסרון בפנים. דמלבד דמי יחליט שכן הוא שחצוניותו כולו אתרוג ובא מהיחור. והמיץ כולו רק מבפנים. מה שזה נגד הסברא גם נגד החוש. שהרי ראינו שהלימו"ן פעל בחצוניותו יפוי המראה גם כן. וגם אם נאמר שפנימיותי נתערב לימו"ן. מכל מקום מפסיק בין חלקיו מזל"ז. ושנינו בעוקצין (פ"ב מ"ג) הרמון כו' נימוק מקצתו אינו מצטרף שלם מכאן ומכאן ונימוק באמצע אינו מצטרף. וכמו כן כיון שבל"ס חלקי הלימו"ן אינם מצטרפים. כשהם באמצע חוצצים שלא יצטרפו חלקי האתרוג זל"ז. וגם מי יוכל לשער אם נשאר בחלק האתרוג שיעורו בשלימות. וידעתי בטח כי בל"ס דברו בכל זה בד' החשובות. אבל אינני מופנה לעיין בם.