בכורי שלמה חלק א קסו

אז חשוב ויכול לבטל את האיסור. אבל אם האיסור וההיתר באו יחד וכ"ש כשהאיסור קודם אז האיסור חשוב טפי מההיתר מ"ה לא בטל האיסור בההיתר. הנה סברת האחרונים א"ש בשאר איסורים. אבל בגידולין דמוכח מקרא דהעיקר אינו יכול לבטל הגידולין. והסברא דהגידולין חשיבי יותר כיון שתמיד גדילים והולכין. כמ"ש הרא"ש. בזה מודה רבינו משולם דאף שהאיסור קודם אפ"ה בטל בגידולין וז"ב בעזה"י ומתורץ קשית המנחת חינוך על האחרונים. וצדקו דבריהם לדינא. אולם בנ"ד גם לדעתם לא בטל האתרוג בלימו"ן כיון דהפרי גדל משניהם יחד ובא לעולם ע"י תערובות. וכן א"ש גם לדעת המנחת חינוך. כיון שבאין ביחד

טו) מדי דברי בדברי המרדכי אזכיר מה שכ' בש"ע יו"ד (סי' י"ד ס"ה) עובר שהוציא אבר ונאסר ואח"כ נשחטה האם והוציאו העובר והרי היא נקיבה חלבה אסור לשתותו הואיל והוא בא מכלל האברים כו' וה"ז כחלב טריפה שנתערב בחלב כשרה. וכ' שם הש"ך והט"ז לדון דיתבטל ברוב ואם נראה בבהמה ס' כנגד האבר מותר. ובמל"מ ה' מו"מ פ"א תמה א"כ למה פסק הרמב"ם האיבעי' לחומרא א"ו היכא דבא ההיתר תיכף מעורב עם האיסור ל"ש בו ביטול וכמ"ש המרדכי סוף חולין ביבמה שרקקה דם וכאן נמי בהוית החלב איסור והיתר מעורבין. ודעת מהר"י אלפאנדרי שם שהחלב עומד תחלה בפ"ע בתוך כל אבר ואבר ואח"כ כולם יורדים לתוך הדד. ובכרו"פ שם הוכיח כדעתו. דאל"כ אם מן כל האברים באים יחד לתוך הדד ושם נעשה חלב א"כ הו"ל זוז"ג אבר הכשר ואבר טריפה. א"ו דהחלב הי' עומד בפ"ע באבר האסור ואח"כ ירד לתוך הדד והוי איסור והיתר שנתערבו. ובס' אמרי בינה (ח"א חיו"ד ה' שחיטה סי' ט"ז) השיג על הכרו"פ דאף אם נאמר דבא מכל האברים יחד לתוך דד הבהמה ושם נעשה חלב מ"מ כיון דנתערב ממשות ותמצית הליחות ל"ש בי' זוז"ג כמ"ש הר"ן בתשובה (סי' ע"ז) דלא התירו זוז"ג אלא כשאין שם גופו של איסור אלא גורם בלבד יע"ש וה"נ כיון דמגוף הליחות ותמצית נתהוה החלב אף שהולכים יחד להדד ושם נעשה חלב מ"מ הוי כתערובות גוף האיסור א"ש בזה להתיר מטעם זוז"ג רק מטעם ביטול האיסור יע"ש. ולפענ"ד אינו השגה על הכרו"פ כיון דהר"ן בעצמו בפירושו להרי"ף בע"ז בפ' כל הצלמים נראה שלא ס"ל כן. ועכ"פ מדברי התוס' בע"ז (דף מ"ח) נראה בוודאי דלא ס"ל כשיטת הר"ן בתשובותיו יע"ש. וכן העלתי לעיל (בסי' כ"ח אות ס"ז) ב' הגאון בעל נפש חיה זצ"ל יע"ש. א"כ א"ש דברי הכרו"פ מה שהוכיח כדברי מהר"י אלפנדרי כנ"ל. ומתורץ השגת הרב אמרי בינה. על הכרו"פ

טו) עוד הכרו"פ להוכיח דע"כ נתבטל דהא בגמ' בכורות (דף ו'.) חקרו מנ"ל דחלב שרי דבא מאבר מה"ח והביא הש"ס פוסקים מחיר יין וחלב וכדומה וקשה למה לא קאמר הטעם דיונק מן חלב כמו כאן דאסור מטעם דיונק מאבר היוצא ומן הפוסקים אינו ראי' דדלמא בחלב חיה דלית בי' איסור חלב א"ו דבטל ברוב. ולכך שאלו על אבמה"ח דכולו אסור ואין כאן ביטול עכ"ד והשיג על זה הרב אמרי בינה שם דא"כ תיהדר הקושיא לר' יהודה דסובר מב"מ לא בטל מנ"ל דחלב מותר דלמא הפסוקים איירי בחלב מן החיה דלית בהו איסור חלב א"ו דמן חלב חיה דל"ש כ"כ לא איירי הנך קראי ומסתמא איירי בכל מיני חלב בהמה טהורה יע"ש. ולפענ"ד אינו השגה על הכרו"פ. דהחלב היונק מן החלב בוודאי מקרי אינו מינו עם שאר החלב. ולא חמור היוצא מהטמא מן הטמא עצמו וכמ"ש התוס' בחולין (דף ק"ח:) ד"ה אמאי מותר חלב נבילה היא כו'. וז"ל וה"נ רוטב הנפלט מן הנבילה אין לו דין מים אסורין שלא להתבטל במים אחרים אלא יש לו דין בשר נבילה שמתבטל שפיר במים שבקדרה כו' יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד החלב היוצא מהחלב אין לו דין חלב שליא להתבטל אחרת. אלא יש לה דין חלב בחלב שמתבטל שפיר אף לר' יהודה דהא הוי אינו מינו. ואטו נימא דאם יכול חתיכת נבלה לדבש ויהי' בו ששים ויהפך כולו לדבש נימא לר"י דס"ל מב"מ ל"ב דזה ג"כ אינו בטל אתמהה. ומיושב השגת אמרי בינה על הכרו"פ. ויעי' בשו"ת עין יצחק (חא"ח סי' כ"ו) מהגאון המובהק מקאוונא שליט"א שהביא דבר נחמד ב' המקנה בקידושין (דף ס"ד) שכ' גבי קידש א' מבנותיו דאמאי אסור בכל הבנות [מה"ת[ והא י"ל כל דפריש מרובא פריש והעלה להוכיח דבכה"ג לא שייך ביטול ברוב וכמ"ש המרדכי גבי יבמה שרקקה דם כו'. הרי דס"ל להמרדכי דבדבר שנאסר א' מהם בתערובות לאחר שנתערב כמן דלא הי' ההיתר ניכר בפ"ע והי' ראוי לכ"א מהם לאיסור כמו בחבירו לא אזלינן בזה בתר רוב. ובזה ניחא מה שהקשו המפרשים ביו"ד (סי' ק"ב ס"ד) וש"ך ס"ק י"ב גבי גיגית כו' דאם אין האיסור ניכר בתחלה בטל אף בדשיל"מ. והקשו מהך דסוף מעילה דתנן או שאמר פרוטה בכיס, זה הקדש דמעל ולא אזלינן בתר רוב דהא התם לא הי' האיסור ניכר ובזה בטל אף בדשיל"מ [ועי' בתוס' ובתי"ט שם] ולפי מש"כ אתי שפיר דלא שייך למיזל התם בתר רוב כיון שהיתר לא הי' ניכר מקודם התערובות דכ"א ראוי להיות הקדש כו' עכ"ל המקנה. ובאמת הכרו"פ בסי' ק"ב הקשה מן התוס' בסוף מעילה ולא נחית לזה אבל המקנה לא כתב כן ויעי' בדורש לציון דרוש י"ג שכ' ג"כ כדברי המקנה ובהגה שם ביאר כן בכוונת אביו הגאון נוב"י כעין זה והגאון מקאוונא כיון לסברא זו מדעתא דנפשי' ואח"כ מצאו בס' המקנה ודפח"ח. וא"כ גם בנ"ד ג"כ א"ש כמ"ש כ"ג לתרץ קושית האחרונים על האלשיך ע"פ דברי המרדכי. ומה שכ' כ"ג לפלפל באות י' י"א המה דברים נחמדים. ומפני יראת אריכות אין רצוני עוד להאריך בזה

ואחתום מכתבי בברכת שלום שד' ינהגו על מי מנוחות ויתענג על רוב שלום נצח. וישבע נחת מצאצאיו ויזכה להפיץ רובי תורתו על פני תבל. כחפצו וחפץ אוהבו מקרב לב עמוק דו"ש באהבה עזה מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. פי המדבר

שלמה אברהם בלא"א אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן מג בעזהית"ש יום ועש"ק לסדר פרי האדמה אשר תביא מארצך מאתרו"ג לפ"ק אה"ק במושב יאוד ת"ו סמוך ליפו

כבוד ידידי הרב הג' הגדול בתורה. ויראה טהורה. תפארת חכמים. ונזר השלמים. חו"ב צמ"ס כש"ת מ' שלמה אברהם רזעכטע נ"י שלום וברכה. שמורה וערוכה. לאיש שלו ככה. מאלקי המערכה. שלום עד העולם

קונטרסו אשר הגיעני. היה למראה עיני. ועברתי ע"פ כולו. ואולם כמה הרפתקאי דעדו עלי בהעדר בריאת גופי. ואור עיני. אשר גם עתה אינו אתי בשלימות בצירוף מחלת ב"ב ל"ע. היו נסבות שלא השבתיו עד כה. וגם עתה נקיטנא נפשאי בקצרה. כי אמנם חכם לבב כי"ב מעצמו יבין שדבריו נאמרו רק לקרות ולא לכתוב ולהשיב על כל פרטיו. ואם באנו לכתוב א"א מספיקים על דברי פלפולים. וביחוד חסר לי כמה ספרים שהזכיר. ובהם גם ס' בית אפרים חלק או"ח. וכן שו"ת חמדת שלמה. לא נמצא אתי. ורק בדברים כלליים הנוגעים לדינא. עוררתי מעט. אף דלא נפ"מ כ"כ בעיקר דין מורכבים. שכבר יצא לאיסור מגדולי הדורות הקודמים. וגם האחרונים המקילים לא התירו המורכבים בבירור. ורק לעורר מדי עברי. ציינתי בזה. וכת"ר שיחי' אם ימצאם נכונים הלא לבבו מצרף לכסף לבחנם ולצרפם כרצונו. כי כן דרכה של תורה וביחוד כתבתי במהירות נמרץ: