בכורי שלמה חלק א קסה

בפתיחה. אולם באמת אינו ראי' לפי מה שהעלה ביש"ש פא"ט סי' ו') דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע בדבר שיש היתר למחר דאינו להוט כ"כ לקחת אותו באיסור כיון דיש לו היתר למחרתו. וכ"כ הפר"ח (בסי' ק"י) ליישב סתירת הש"ע (מסי' ט"ו) באותו ואת בנו דלא גזרינן התם שמא יקח מן הקבוע משום שלמחר מותר בלא"ה יע"ש. ונראה שכן הוא גם דעת הר"ן הנ"ל. דאל"ה אפילו הנכרי הביא לבית ישראל נגזור שמא ילך לביתו ויקח מן הקבוע אע"כ דס"ל דכיון דהוי דשיל"מ דלמחר יהי' מותר לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע. אבל לעולם כשהאיסור אין לו מתירין בקבוע שאינו ניכר גם פירש ממילא שלא בפנינו אסור גזרה שמא יקח מן הקבוע [יעי' במג"א סי' תקנ"ג ס"ק י"ג שהעלה דאף דרוב מוכרי ביצים ביו"ט הם מאותן שנולדו כבר לא שרי מטעם רובא משום דהוי דשיל"מ אף דלא איתחזק איסורא יע"ש. א"כ יש לכאורה ראי' לדברי שושנת העמקים דכיון דאינו בטל ברובא גם כל דפריש לא מהני כיון דהוי קבוע שאינו ניכר אולם יש לדחות דאינו ראי' דשאני התם כיון דהוי דשיל"מ מחמרינן בזה דעד שיאכלנו בספק יאכלנו בוודאי היתר והא כל דפריש הוי רק ספק כמ"ש באספ"ז בב"מ (דף ט':). אבל בשאר איסורים אמרינן כל דפריש]

יא) לכאורה יש להביא ראי' לדברי כתר"ה מדברי התוס' בסנהדרין (דף פ':) ד"ה הנסקלין בנשרפין וכו' ניזל בתר רובא. ותירצו התוס' דהו"ל קבוע כו' יע"ש. ויש להעיר בדברי התוס' למה לא כתבו התוס' לבטל ברובא. אע"כ כסברת כת"ר דכיון דהיתר באיסור ל"ש ביטול מ"ה מקשים התוס' רק דניזל בתר רובא פי' משום כל דפריש מרובא קפריש. וכעין זה הוכיח הפלתי (בסי' ק"י ס"ק י"א) מדברי תוס' אלו דאדם באדם לא בטיל. מ"ה דקדקו התוס' שלא כתבו דלבטל ברובא. רק דניזל בתר רובא. רק שהשיג הפלתי על זה דמדברי התוס' בנזיר (דף י"ב.) לא נראה דאדם באדם ל"ש ביטול. יע"ש. אולם לפי מה שהעלה כת"ר א"ש גם בנזיר. דשם מקרי איסור בהיתר כמובן. וא"כ יש השגה על דברי השושנת עמקים כמ"ש כ"ג באות ז'

יב) אולם נלפע"ד דבאמת אינו השגה דהשושנת העמקים העלה רק דהיכא דל"ש ביטול בתערובות מקרי קבוע. וא"כ כל זמן שלא נפרש ממילא שלא בפנינו מקרי קבוע. ולכן אם לקח מן הקביעות או אפילו פירש לפנינו לא אמרינן בזה כל דפריש מרובא פריש. ומ"ה א"ש מה שכ' המל"מ והמנחת כהן דאם נתערב חתיכת שחוטה בין שני חתיכות נבלה ולא ניכר. ואכל אחד מהתערובות דאינו לוקה אף דהרוב נבילות לא אמרינן בזה כל דפריש כיון דפירש לפנינו או כיון דלקח מהקביעות. אבל לעולם אם פירש חתיכה אחת ממילא שלא בפנינו ואכל אותו חתיכה בזה מודה המל"מ והמ"כ והשושנת עמקים דלוקה. דבזה בוודאי אמרינן כל דפריש ורובא נבילה ולא גרע מקביעות חניות דג"כ מהני אם פירש ממילא שלא בפנינו. ואף דתלוי בפלוגתא דהרשב"א והש"ע והרא"ש והטור והש"ך ביו"ד (סי' ק"י ס"ק ל"ו) בקבוע שאינו ניכר אם מהני פירש ממילא שלא בפנינו. אולם בנ"ד גם לשיטת הרא"ש וסייעתי' אמרינן כל דפריש. כיון דמה"ת אמרינן בזה כל דפריש מרובא דנבלה פריש ולוקה עליו איך שייך בזה לומר גזרה שמא יקח מן הקבוע. דגזרה זו שייך להחמיר במקום שהרוב היתר. ואז מותר מה"ת מטעם כל דפריש מרובא דהיתר פריש. בזה שייך לומר דרבנן החמירו בזה מצד גזרה שמא יקח מן הקבוע. אבל במקום דהרוב הוא נבילות ומה"ת כל דפריש מרובא דנבלות פריש ולוקה עליו. איך נימא בזה גזרה שמא יקח מהקבוע להקל ע"י הגזרה דנימא שיהיה רק כמחצה על מחצה. ויעי' בר"ן סוף פ"ב דפסחים וז"ל דכיון דמדאורייתא לר"ש דשיל"מ הוא כשאסרו ר"ש משום קנסא לא בא להקל, עליו אלא להחמיר עליו כ"כ ב' הרמב"ן. וא"כ ה"ה בנ"ד. ואפילו למה שהשיג הר"ן על הרמב"ן שם וז"ל לא נהירא לי שאילו הי' מה שאנו אומרים אפילו באלף ל"ב מדאורייתא יפה הם אומרים כו' יע"ש. והא בנ"ד מה"ת היכא דאיכא רובא להיתר אמרינן בי' כל דפריש מרובא פריש ומותר מה"ת ובאו חז"ל בגזרה זו להחמיר על התורה. אבל ברוב דאיסור דמה"ת אסור ולוקה עליו איך יעשו גזרה להקל על ידה וזה פשוט וא"צ לפנים. וכ"נ במנחות (דף כ"ג.) למ"ד דשחוטה אינה בטלה בנבילה דמיירי בזה האופן שעדיין התערובות קיימת יע"ש ברש"י ובתוס' ד"ה השחוטה. ולא מיירי כשפירש ממילא חתיכה אחת שלא בפנינו. ומ"ה א"ש דכיון דס"ל דשחוטה אינה בטלה בנבילה מ"מ הוי קבוע כמחצה על מחצה ובר"ה ספיקו טהור. ולא אמרינן בזה כל דפריש מרובא דנבילות קפריש כיון דמיירי שלא נפרש מן התערובות רק טהרות נגעו בחתיכה אחת מהתערובות הזה. אבל לעולם אם פירש מזה התערובות ממילא שלא בפניו. אז באמת אמרינן כל דפריש מרובא דנבלות קפריש ומטמא הטהרות. וה"ה לענין איסור. וא"כ קשה שפיר קושיית הגאון מנאשעלסק שליט"א על התוס' בזבחים (דף ע"ח.) והמל"מ והמ"כ. וצריכים לתרץ כמו שתרצתי שם בקונטרסי פרי עץ הדר (סי' כ"ה אות ס"ג) יע"ש. ומתורץ השגת כ"ג באות ז' מה שהבאתי לעיל באות י'

יג) ומה שתירץ כ"ג דברי האלשיך ע"פ דברי המרדכי חולין ביבמה שרקקה דם כיון דתחלת ביאתן ע"י תערובות לא בטל הוא דבר נחמד. [וגם הגאון המנוח בעל נפש חיה בקונטרסו (סי' א') תירץ כן דמ"ה ל"ש בזה ביטול] ויעי' במל"מ בפ"א מה' מו"מ וביו"ד (סי' י"ד) ובנוב"י (מ"ת חיו"ד סי' נ"ד נ"ה) ובכרו"פ (סי' י"ד ובסי' ק"ב) ובח"ד (סי' ק"ו) לענין אפשר לסוחטו שהעלו לסברת המרדכי דמה אם באו שניהם כ"א עי"ת א"מ מכ"ש היכא דהאיסור עמד בפ"ע דיפה כחו וההיתר בא עי"ת ודאי אינו מבטל האיסור רק דאם ההיתר עמד בפ"ע והאיסור נולד בתערובות אז בטל אפילו בדשיל"מ כיו"ד (סי' ק"ב) יע"ש. אולם לפי מה שהעלו האחרונים בדעת המרדכי. פלא הוא איך יפרנס המרדכי סוגיא מפורשת בנדרים (דף נ"ח ונ"ט) דאמרינן שם דגידולי היתר מבטלים האיסור אף שהאיסור עמד בפ"ע מקודם יע"ש. ומצאתי את שאהבה נפשי בס' מנחת חינוך (מצוה ג' גה"נ) שעמד בזה. וחולק על האחרונים הנ"ל ותירץ דסברת המרדכי דוקא שבאו שניהם עי"ת. אבל אם בא אחד קודם חבירו אפילו אם הנתבטל בא קודם כיון דלא בא עי"ת בטל דכן היא גזה"כ גבי רוב דילפינן מסנהדרין. ובעי שיהי' דומה להם. ושם לא משכחת לה שיאמרו כולם בב"א רק בזא"ז ואז דוקא בטל ברוב. ומ"ה בבא לעולם עי"ת בבת אחת דאינו דומה לסנהדרין לא בטיל יע"ש. והנה לפענ"ד תירוצו דחוק ואתי מרחוק. אולם הקושיא שלו עצומה ופלא על כל האחרונים הנ"ל שלא הרגישו בזה

יד) ונלפע"ד לתרץ קושית המנחת חינוך על המרדכי מנדרים שם. ע"פ מ"ש הרא"ש שם (בדף נ"ז:) ד"ה גידוליו היתר ועיקרו אסור וז"ל פשיטא לי דגידוליו מותרין אפילו לא רבו כי העיקר אינו יכול לבטל הגידולין כדדרשינן בחולין כתיב המלאה וכתיב הזרע הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא. אלמא אע"ג שגדל האיסור מעט מעט לא אמרינן קמא קמא בטיל וה"ה נמי גידולי היתר בעיקר האיסור לא בטל. כי קא מבעי לי אם רבו גידולי היתר על העיקר אם מבטלין אותו ברוב ואע"ג דעיקר לא מבטל גידולין היינו משום שגידולין חשיבי שתמיד גדלין והולכין. או דילמא כי היכא דלא מבטלי עיקר לגידולין הכי נמי לא מבטלין גידולין לעיקר ולא דמי לשאר איסורין שמבטלין ברוב משום דהנך לא מתערבי לגמרי יחד אלא ניתוספו גידולין על העיקר עכ"ל. ופשט לי' מבצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר. אלמא גידולין מבטלין לעיקר יע"ש. וא"כ ע"כ הסברא דמ"ה גידולין מבטל לעיקר כיון דחשיבי גידולין מן העיקר. אבל העיקר אינו יכו לבטל הגידולין כדדרשינן בחולין כמ"ש הרא"ש הנ"ל. לפ"ז מתורץ בטוב טעם קשיית המנחת חינוך דהא כל הסברא של רבינו משולם שבמרדכי והאחרונים היא דדוקא כשההיתר קודם