בכורי שלמה חלק א קסד

במינו אינו אוסר כיון שאינו דומה לדם הפר ודם השעיר וא"כ יש ראי' מהימנא לדברי כתר"ה

ה) הנה כ"ג העלה דהרי"ף ורש"י ס"ל דמה"ת אסור לבטל איסור ומ"ה גם בריח אסור דס"ל כריטב"א בהלכותיו דהוא איסור חפצא ומ"ה אסור. לבטל מה"ת. ונלפע"ד להביא ראי' לדבריו דרש"י לשיטתי' במס' כריתות (דף י"ד.) ד"ה איסור הנאה שס"ל דאיסור מאכלות הוי איסור חפצא יע"ש. [אולם צ"ע דהריטב"א סותר עצמו דבחי' הריטב"א נדרים (דף כ':) ד"ה ג"ה העלה דכל איסור מאכלות לאו איסור חפצא הוא אלא איסור גברא]

ו) ומה שחידש כ"ג דגם להריטב"א שס"ל דכל איסור הוא איסור חפצא דוקא האיסור שהוא שוה בכל. אבל באיסור שאינו שוה בכל מודה להר"ן דהוי רק איסור גברא. וחידש דבזה לכ"ע רק מדרבנן אסור לבטלו. וממילא במקום שא"א לבוא לידי נתינת טעם לא גזרו עכת"ד. דבריו ברורים כשמש וא"צ חיזוק. ונלפע"ד לתרץ ע"פ דבריו קשיית האחרונים שהשיגו על הנוב"י (מהד"ת חיו"ד סי' מ"ה) שהעלה דדוקא לבטל טעם הוא די"א דביטול איסור לכתחלה הוא דרבנן. אבל ביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין מה"ת יע"ש. והקשו דלפי דבריו הדרא קושיית הפר"ח (בס' צ"ט סק"ח) ממשנה דמס' תרומות מגורה שפינה ממנו תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו נותן לתוכה חולין והקשה לדעת הסוברים דביטול איסורין אסור מה"ת היכא מקילין כולי האי. אלא מוכח כדעת התוס' והר"ן דביטול איסור מותר מה"ת. אלו דברי הפר"ח. ולהנוב"י דיבש ביבש לכ"ע אסור לבטל מה"ת. א"כ קשה טובא ממשנה דתרומות דבמגורה הוא חטים ושעורים דהוא יבש ביבש והאיך מקילין לכתחלה לערב עכ"ד. אולם לפי מה שהעלה כתר"ה א"ש דברי הנוב"י. דהא תרומה ג"כ הוא איסור שאינו שוה בכל דלכהנים הוא היתר ומצוה ולא הוי איסור חפצא א"כ מבטלין מה"ת. וכיון דמכבד כדרכו מקרי א"א לבוא לידי נתינת טעם מ"ה לא גזרו בזה אף מדרבנן וא"ש דברי הנוב"י [באופן אחר נוכל לתרץ קשיית האחרונים על הנוב"י ע"פ מה שכ' בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' רכ"ג) דאינך מפרשי דמתני' דמגורה מיירי בתרומה דרבנן יע"ש. וא"ש דברי הנוב"י. אולם לפי מה שפירש הרשב"א דהרמב"ם פירש המתני' דמיירי בתרומה דאורייתא הדרא קושיית הפר"ח לדוכתא. ומוכרח לתרץ כתירוצי הראשון ע"פ מה שהעלה כתר"ה וא"ש דברי הנוב"י]

ז) אולם לכאורה קשיא על דברי כתר"ה. דלפי דבריו איך נפרנס מתני' דתרומות (פ"י מ"ג) הנ"ל דקתני הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית כו' ר"י מתיר. משמע דדוקא בדיעבד מתיר אף דס"ל ריחא לאו מילתא היא. לשיטת התוס' וסייעתי' הי' לו לומר יותר רבותא דאף לכתחלה מותר לרדות הפת וליתנה ע"פ חבית יין של תרומה. כיון דתרומה אינו איסור שוה בכל ואינו איסור חפצא ומותר מה"ת לבטל והא בזה לא הוי רק ריחא דהוי רק משהו ואינו יכול לבוא לידי נתינת טעם. א"כ שוב מותר אף לכתחלה לבטל לפי סברת כת"ר. ואפילו לשיטת רש"י והרי"ף ז"ל שס"ל דלמ"ד ריחא לאו מילתא עכ"פ לכתחלה אסור. ג"כ קשה לפי מה שהעלה כת"ר דסברת הרי"ף ורש"י דלכתחלה אסור מטעם אין מבטלין איסור לכתחלה. וא"כ באיסור שאינו שוה בכל ובמקום דלא יבוא לנתינת טעם מודו דגם לכתחלה מבטלין. א"כ הדרא קושייתי לדוכתא. דהי' לו לר' יהודה לאשמעינן דאף לכתחלה מותר ואין לתרץ דאתי לאשמעינן רבותא לר"מ דגם בדיעבד אסור ז"א דהא אמרינן בעירובין (דף ע"ב:) כחא דהתירא עדיף [ויעי' בריש ביצה כחא דהתירא עדיף ובתוס' שם

ח) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מה שחידש הצל"ח בביצה (דף ב':) ד"ה כחא דהתירא עדיף דדוקא בדאורייתא כחא דהתירא עדיף אבל בדרבנן כחא דאיסורא עדיף דהא מספיקא אזלינן להקל וכח האוסרים עדיפא. ובמוקצה ונולד שאני דחמיר כמ"ש התוי"ט או משום דשיל"מ ספיקו להחמיר יע"ש. ודברי פח"ח. לפ"ז א"ש דברי כתר"ה. ע"פ מה שהעלה כבודו דהיכא דהאיסור אינו שוה בכל רק מדרבנן אסור לבטל לכתחלה. א"כ בנ"ד במתני' דתרומות דתרומה אין איסורו שוה בכל רק מדרבנן אסור לבטלו לכתחלה. שוב בזה כחא דאיסורא עדיף לאשמעינן דלר"מ אפילו בדיעבד אסור. ומתורץ קשייתי על דברי כת"ר. [אולם יש להעיר על דברי הצל"ח מדברי הש"ס בברכות (דף ס'.) דמבואר שם לענין ברכה דרבנן כחא דהתירא עדיף והרגיש בזה בשו"ת כתב סופר (חא"ח סי' ס"ג) ויש ליישב]

ט) ומה שהעיר כ"ג על דברי הריטב"א חולין (דף צ"ז.) בקדרה שבישל בשר לא יבשל חלב דאיירי אף באב"י וס"ל נטל"פ אסור. וע"ז העיר דהו"ל סרוח מעיקרא דלכ"ע מותר עכ"ד והניחו בקושיא בכאן. ונלפע"ד לתרץ לפי מה שהעלה הרשב"א בתה"ב (בית ד' ש"ד) וז"ל וכן הדין לקדרה שבישל בה בשר אסור לאכול בה חלב אע"פ שאינה בת יומא ואע"פ כשבלעה התירא בלעה ונפגם קודם שיבא לידי איסור בשר בחלב דכל שבלע מן השבח אע"פ שחזר לפגם בתוך דופני הכלי רואין אנו אותו כאילו עומד בשבחו שלא להתירו לכתחלה מיהא עכ"ל. ומקורו מע"ז (דף ס"ח.) יע"ש. א"כ מתורץ קושית כתר"ה. דנהי דסרוחה מעיקרא מותר לכ"ע. מ"מ בזה דבלע מן השבח אע"פ שחזר לפגם בתוך דופני הכלי רואין אנו אותו כאילו עומד בשבחו. ואינו דומה לסרוחה מעיקרא לפי מה שהעלה הר"ן בסוף ע"ז כיון דהבליעה מצד עצמה היא ראוי' לאכילה ורק התערובות אינה אוסרת. ולכן חל עלי' האיסור נותר. ובעי שבירה במקום שריפה ע"ש. א"כ פשוט דאינו דומה לסרוחה מעיקרא דכבר כ' הרשב"א והר"ן ז"ל דבסרוחה מעיקרא בעינן דוקא שיהי' נסרחת עד שלא יהי' ראוי' לאכילה. והבליעה בקדרה ראוי' לאכילה היא. והאריך בזה רבו של כ"ג הוא הגאון בעל ס' שער שמחה (בשער א' בענין נוטל"פ) יע"ש. לפ"ז מתורץ היטב קושייתו דמר על הריטב"א ז"ל. דדוקא בסרוחה מעיקרא דהוי כעפרא בעלמא ואינו ראוי לאכילה כלל מ"ה גם למ"ד דנטל"פ אסור מודה דבזה מותר. אבל בבלועה בקדרה דהבלועה בעצמה ראוי' לאכילה רק בתערובות פוגם למ"ד דס"ל נוטל"פ אסור אוסר התערובות. וא"ש דברי הריטב"א דאינו רשאי לבשל חלב בכלי בשר אף באב"י כיון דהבלועה עודה ראוי' לאכילה יכול לחול על טעם הבשר הבלוע שם בשר בחלב (ולפ"ז א"ש דברי הרא"ה שם שחולק על הרשב"א וס"ל דמותר מפני כשבלעה התירא בלעה ונפגם קודם שיבא לידי איסור בב"ח. דהרא"ה לשיטתי' דס"ל דקדרה שאב"י נפגם לגמרי והוי כנבלה שאינה ראוי' לגר וכ"כ בחינוך פ' ראה (מצוה תס"ז). ומזה ניכר בעליל שהחינוך הוא הרא"ה כמ"ש בס' דברי שאול ביו"ד (סי' ק"ג ס"ה) יע"ש. א"כ שוב דומה לסרוחה מעיקרא דבזה לכ"ע מותר אף למ"ד נוטל"פ אסור כמ"ש כתר"ה. אולם הריטב"א י"ל דס"ל כשיטת הרשב"א הנ"ל וא"ש.] ומתורץ קושייתו דמר בטוב טעם

י) ומה שתמה כ"ג באות ז' וז"ל אמנם במ"ש דגם כל דפריש ל"א בזה לדעתי אינו כו' דניהו דאינו מתבטל ברובא מ"מ נימא כל דפריש דמרובא הוא כמו בכל קבוע כו' עכת"ד. הנה לא עלי תלונתו כי הבאתי זה בשם הס' שושנת עמקים (כלל י"ד) יע"ש. לכאורה נוכל להביא ראי' לדברי כת"ר מדברי הר"ן בביצה (דף ז') ז"ל ומהא משמע דאפילו בדשיל"מ אזלינן בתר רובא משום דלא איתחזק איסורא כו' יע"ש. וכ"כ הר"ן בסוף פ' אין צדין וז"ל ואע"ג דקיי"ל דדשיל"מ אפילו באלף ל"ב היינו דוקא בביטול משים דודאי נתערב שם איסור ואיתחזק בוודאי שם איסור אבל היכא דאנו דנין אם יש שם איסור כלל זה מהני אפילו בדשיל"מ. ומ"ה אזלינן בתר רוב דרובן של ביצים לאו בני יומן נינהו כו' אבל למיזל לביתא דידהו דהו"ל מקום קביעתן אסור דלמא איכא חד דמזבן בני יומן וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי יע"ש. וכ"כ המל"מ בה' מעילה (פ"ז ה"ו) יע"ש. א"כ מוכח לכאורה כדברי כת"ר דאף דלא שייך ביטול והוי קבוע מ"מ אמרינן בי' כל דפריש ויעי' בסידורו של שבת ח"ב בשו"ת