בכורי שלמה חלק א קסג

מגע"נ דלמא גזרה התורה משום בישול אה"נ. וכל דהותר מקודם גם אחר שנתקן אינו חוזר להיות אסור. אמנם כ"ז בנתקלקל מקודם. כמו בנידון י"א בר"ן ע"ז בהך דמסרי סרי אבל בדינא דרב"י במוס"ק בהוחלף הצורה בלי קלקול בנתים נראה דוקא באיסור אכילה ס"ל להתיר דאינו אוכל האיסור דנחשב גוף אחר אבל באיסור הנאה אסור דמ"מ נחשב נהנה מהראשון. ויעי' מאירי ביצה ד"ב ע"ב דאף דבאיסור דרבנן שנתערב מותר להוסיף מ"מ באה"נ אסור להוסיף יע"ש נתישב קו' הש"ך (סי' צ"ט). ויע"ש חו"ד כתב טעם אחר. וכתבנו בזה במק"א. מעתה י"ל למ"ש האחרונים בנקברין דאפרן אסור אינו מה"ת יעי' פסחים ד' כ"ז בפ"י ויעי' כרו"פ (סי' פ"ז) מהדין דבנשרפים לולי טעם תו' הי' אסור דאסור לבטלו כדי להתירו. רק כיון דמצותו בשריפה מותר. ובמק"א כתבנו אף למ"ד א"מ איסור מה"ת מ"מ כל שנעשה גוף אחר כגון דם דאם בישלו מותר לבשלו. מ"מ מתישב בזה קו' הנ"ל. [ולשיטת ר"י דבכ"מ אזלינן בתר השתא ואין חילוק אם נתקלקל מקודם אם לא יש מקום דנלמד היתרו מהא דהתירה התורה נבילה שא"ר לגר אף אם תיקנו וכמ"ש החו"ד. ויש מקום דר"מ דקאמר למעוט סרוח מעיקרא לא ס"ל סברא זו ויתיישב קצת קו' מג"א מהא דקאמר בכורות חלב חידוש. דקאי לר"מ. וי"ל]. ראיתי בתשובתו להרב הגאון מאור הגולה האבד"ק קיטנא שליט"א (בחח"מ סי' א') פלפול ארוך ואנכי יישבתי בעזה"י ע"ד חריף דברי הגאון. לאשר דעתי להשיב ביום מחר אי"ה המכתב וספרו לזאת סיימתי. את אשר העליתי בזה היא בלילה בזמן קצר. ואבקשו לסלוח לי. ידידו

שמשון ארינשטיין אבד"ק קאליש יע"א

סימן מב

ב"ה יום ח' אייר שנת תר"ן לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלום וברכה לכבוד אוהבי ה"ה הרב הגאון הגדול. סיני ועוקר הרים. אפרתי. החסיד המפורסם. נ"י פ"ה עה"י. פאר הדור. נשיא בארץ הקדושה כקש"ת מו"ה שמשון ארינשטיין שליט"א אבד"ק קאליש. יע"א. לפני שמש ינון שמו

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

יקרת מכתב כ"ג רצוף אהבה בלוית קונטרסו הערות על קונטרסי פע"ה ועל חיבורי בכורי שלמה קבלתי ברוב רגש ששון מצאתי דבריו ואוכלם והיו בפי לשד השמן ושמחתי לראות משלומו הטוב בעזה"י ומשלו' תורתו. יגדיל ד' כסאו לנצח. ועתה הנני להשתעשע בדברי קדשו כדרך התורה וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) הנה כ"ג כ' לתרץ קשיית האחרונים דמנ"ל דנעקר שם הפרי היוצא מהיחור בדומה לו. ע"פ דברי הט"ז והנקה"כ ביו"ד (סי' צ"ב ס"ק ט"ז) ולפ"ז לפמ"ש הפמ"ג במ"ז שם דלר' אפרים לית לי' הך סברא הדרא קשיית האחרונים לדוכתא. עכת"ד. ולפענ"ד יש להעיר בו דבנ"ד גם רבינו אפרים מודה דנתקלקל שם אתרוג. דשאני התם דמיירי ממין במינו. ורק משום דכח היתר מעורב בו. מ"ה תלי זה בפלוגתא זו של ר"א. אולם בנ"ד דהרכיב יחור של אתרוג בלימו"ן בוודאי נשתנה טעמו וממשו ומקרי מין אחר לכ"ע

ב) ומה שהביא כ"ג במה שכ' כבוד אביו הרה"ג המנוח זצ"ל במה דנסתפקו האחרונים בהא דאמרינן בחולין (דף צ"ח:) בהא דרבא ל"נ אלא לטע"כ. דטע"כ לאו דאורייתא אם הוא מטעם ביטול או מצד כל שנתערב לא אסרתה התורה והוכיח מהר"ן דאינו משום ביטול דאי מדין ביטול גם אם טע"כ אינו מה"ת מהדין דאסור וכן מצא אח"כ ראי' זו בשו"ת הגרע"א (סי' קס"ו). וע"ז השיג כתר"ה דגם אם נימא דהיא מדין ביטול יש מקום דמ"מ גם לר"י בטל דכיון דלא גלי קרא היותו כעיקר שוב מתבטל דאינו כמו דם הפר ודם השעיר. עכת"ד היקרים. ולפענ"ד יש לתרץ דברי הגרע"א ודברי אביו הרב המנוח ז"ל. דהנה המר"ם ברבי (בדרשותיו לשבת הג') בפתיחה הקשה האיך אפשר דס"ל לרבא מב"מ במשהו כר' יהודה הא עיקר טעמי' דר"י משום דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ודם הפר מרובה ולא בטל. וזהו למ"ד דמערבין לקרנות ורבא ס"ל כמ"ד דא"ר ל"ת אעל"מ. וע"כ דס"ל דאין מערבין לקרנות כתמורה (דף ד'). וא"כ ליכא למילף מדם הפר כיון דלא הי' מעורב. והמציא ראי' נכונה לרבא דמב"מ לא בטל ול"צ למילף מולקח מדם הפר דיכולים למילף מהגעלת כלי מדין ביורות גדולות. דלר' יהודה דמב"מ ל"ב י"ל דטע"כ דרבנן אף בכלי מדין. והא דבעי הגעלה שמא ישתמש בו במינו דבמשהו אסור ואז טכ"ע דרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל ושפיר היו מגעילין היורות גדולות כתירץ הב' של הריטב"א על קשיית ראשונים איך הגעילו יורה גדולה. ומתורץ קשיית הכרו"פ (בסי' צ"ח) עכ"ד מהר"ם ברבי יע"ש. לפ"ז א"ש דברי הגרע"א ודברי אביו הרה"ג זצ"ל. במה שהוכיחו מהר"ן ז"ל דטע"כ לאו דאורייתא אינו מדין ביטול דאי משום ביטול לא הי' בטל לר"י אף דאינו דומה לדם הפר. אולם יש לתרץ דברי כתר"ה לפי מה שתירצו האחרונים קשיית מהר"ם ברבי והעלו דאף מאן דס"ל אעל"מ י"ל דס"ל מערבין לקרנות. וא"כ שוב איכא למילף מדם הפר. ויש מקום לדברי כתר"ה

ג) ומה שהעלה כ"ג דגם אם נימא דריחא מלתא אסור מה"ת מ"מ אינו דומה לדם הפר היותו אוסר משום מב"מ. והתוס' דע"ז דכ' דאוסר בחמץ היא דגם באינו מינו חמץ במשהו משא"כ בריח אם בא"מ אינו אסור גם במינו אינו אוסר גם לרב כנ"ל עכתד"ק. נלפע"ד ראי' ברורה לדבריו ממשנה מפורשת תרומות (פ"י מ"ג) הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר ור' יהודה מתיר כו' יע"ש בברטנורה. ואמרינן על זה בפסחים (דף ע"ו) מאי לאו תנאי הוא דמר סבר ריחא לאו מילתא היא ומר סבר ריחא מילתא היא ללוי ודאי תנאי היא עכ"ל. ויע"ש ברש"י דלוי ס"ל כר' יהודה דריחא לאו מילתא היא. ויע"ש ברש"י דקיי"ל כלוי ויעי' ברא"ש סוף פ' בתרא דע"ז (סי' ח'). ולכאורה הי' קשה לי לפי מה שהעלה הרי"ף בחולין בסוגיא דריחא מילתא בטעמא דרב דמ"ה סובר ריחא מילתא משום דלטעמי' אזיל דסובר מב"מ במשהו וריחא הוי משהו עכ"פ יע"ש. א"כ איך ר' יהודה מתיר במתני' דתרומו' הא ר' יהודא לשיטתי' במנחות (דף כ"ב.) דס"ל מין במינו לא בטיל וכיון דריחא לא נפיק ממשהו עכ"פ איך יכול לסבור ריחא לאו מילתא היא. בשלמא לאביי בזבחים (דף ע"ט.) דאמר הא דידי' הא דרבה א"כ ס"ל לר' יהודא דמב"מ בטל א"ש. אבל לרבא שם דס"ל דר' יהודא ס"ל מב"מ לא בטל הדרא קושייתי לדוכתא. אולם לפי מה שהעלה כת"ר א"ש. דנהי דר' יהודא ס"ל דמב"מ ל"ב. לטעמי' אזיל דס"ל דילפינן מדם הפר. א"כ בריחא דלא דמי לדם הפר שוב מקרי אינו מינו מ"ה מודה ר"י דריחא בטיל וא"ש דברי לוי שס"ל דריחא לאו מילתא היא אף דעכ"פ משהו איכא

ד) לכאורה יש לדחות ראי' זו די"ל דס"ל ללוי דריחא לאו מילתא היינו דגם משהו ליכא. ומ"ה א"ש גם לר' יהודא דס"ל דמותר אף דס"ל מב"מ ל"ב. די"ל דגם ר' יהודא ס"ל דריחא גם משהו ליכא. אולם ז"א. חדא דרחוק לומר דר' מאיר יסבור ריחא מילתא היינו דחשוב טעם. [כי ר"מ ס"ל מין במינו בטל וע"כ דס"ל דהוי טעם גמור ולא משהו] ור' יהודא יסבור דריחא גם משהו אינו. זה הוי פלוגתא רחוקה. וכלל בידן דאפושי בפלוגתא לא מפשינן. אע"כ דר' יהודא מודה דעכ"פ ריחא משהו איכא. ולכתחלה אסור משום אין מבטלין איסור לכתחלה ובדיעבד מותר דבטל כמו שהעלה מעכתר"ה וקשיא לר' יהודא דס"ל מב"מ ל"ב. אלא מוכרח לומר כמו שהעלה מר דאם בא"מ אינו אסור גם