בכורי שלמה חלק א קסב

המשיכני. ועוד לנו בזה. והעת לקצר. ובדברי ריטב"א חולין (ד' צ"ז ע"א) בקדרה שבישל בשר לא יבשל חלב כתב דאיירי בידוע שהוא ב"י. או גם באינו ב"י וס"ל נטל"פ אסור. יע"ש. יש להעיר דהו"ל סרוח מעיקרא לכ"ע מותר. וכתבנו בזה במק"א

ו) נשובה מעט לדברי הדר"כ נ"י אשר אראה לפי קט הזמן [אחר חצות הלילה] (בסי' כ"ה אות ס') הביא דברי הגאונים. הרב הגאון פאר הדור הצדיק המנוח בעל נפש חיה זצלה"ה והרב הגאון פאר הדור בוצינא קדישא מהר"א שליט"א האבד"ק סאכאציאוו. והעיר בהם בצדק דאם היתר לא בטל מהדין דהו"ל קבוע. ובחידושי יו"ד (סי' ק"י) בדיני קבוע אמרתי בטעם תו' דנסקלין בנשרפין לא מתבטלים משום דהו"ל קבוע. וקשה דהתו' ס"ל בכ"מ דכל שאינו ניכר לא מקרי קבוע מה"ת יעי' גיטין (דס"ד.) נזיר (ד' י"ב.) וכבר התפלאו בזה

ז) וכתבנו למ"ש ר"ן נדרים וסוף ע"ז וכ"ה בחידושי רמב"ן ריש ב"ב דהיתר אינו מתבטל וה"ה כאן לגבי מיתה החמורה הו"ל כמו היתר דאינו מתבטל וממילא דהו"ל קבוע. וכמ"ש הר"ן חולין פ' גה"נ (ד' צ"ב) הביאו הדר"כ ג"כ. אמנם במ"ש דגם כל דפריש ל"א בזה לדעתי אינו דהשטמ"ק ב"מ (ד' ז') כתבו רק בס' בכור דגלי קרא עשירי ודאי ולא ספק. משא"כ במקום דלא גלי אם דאינו מתבטל מ"מ נימא כל דפריש דמרובא הוא ואף דנימא דמ"מ ספק איכא. מ"מ התורה גזרה אחרי רבים להטות כל דל"ש קבוע כיון דנפרש כמו בכל קבוע. והתו' זבחים שם אחרי כתבם דהו"ל קבוע כתבו וכ"ת נכבשינהו. א"א רשאי למשכן להחמיר וכו' הנה דמ"מ אמרינן בזה כל דפריש. ואמרנו דר"ת בתו' דכתב הטעם משום דממיתה למיתה ל"מ רוב: ס"ל דהיתר ג"כ דרכו להתבטל ולא ניחא לי' בתירץ תו'. אולם הא דא"ה א"ר בענין מיתה למיתה. הוא במקום דהו"ל קבוע. אבל מ"מ כל דפריש שפיר אמרינן דהתורה גזרה כן. ומיושב קו' העולם בשם הגאון מהב"ש בבת כהן דבשריפה. דודאי כל דפריש אמרינן אף ממיתה למיתה וכבר אמרנו יישובים אחרים בזה. והפמ"ג (סי' ק"י) במ"ז ס"ק עמד בדברי שמ"ק ב"מ יע"ש. ולפע"ד טעמו דגם ביטול ברוב מאחרי רבים להטות אינו ודאי רק גזה"כ. רק אחרי דהתורה התירתו ואף אם לא נהפך נחשב אונם עפ"י התורה וכמ"ש הר"ן ריש פסחים דאחר הבדיקה גם אם מצא חמץ אינו עובר למפרע דהתורה סמכה על החזקות והו"ל אנוס יע"ש. אולם כאן שוב גזרה דנהפך היותו מותר. אבל בהיתר שנתערב דאין דרכו להתבטל שוב הו"ל קבוע. וכבודו נ"י הביא דברי רבינו מרן הגאון הקדוש זצלה"ה בתשובה. ובדברי הגאונים בתשובת נפש חי' אשר הביא כבודו נ"י. יש לנו דברים רבים. ובראותי כי כבודו הרב נ"י העמיק הרחיב בזה. אמרתי בודאי נגע בכל פרט. לזאת שמתי מחסום לדברים האלה

ח) וביישוב דברי האלשיך נראה דגם בטעם ראשון ס"ל דפסולו משום תערובות ואף דמצד תואר הפרי נראה דרובו מהייחור ל"א דאינו מינו מתבטל בו למ"ש המרדכי חולין ביבמה שרקקה דם דאין הרוק מתבטל משום דהאיסור והיתר נולדו ביחד. והמשנה למלך כתב בזה באבר היוצא דחלב כולו אסור ול"א דמתבטל משום טעם המרדכי. דלא כמ"ש הטו"ז וש"ך יו"ד (סי' י"ד) מעתה גם במורכב ל"ש ביטול דהאיסור והיתר נולדו יחד. אולם למ"ש הנודע ביהודא מהד"ב חיו"ד (סי' נ"ד נ"ה) לחלוק דגם למרדכי מתבטל בששים. וה"ה כאן דצורת אתרוג ניכר בו לגמרי מתבטל חלק שאינו מינו. וע"ז תסובב הראי' מילדה שסיבכה בזקנה דבטילה ילדה בזקינה ונחשב ניכר גם האיסור ולא מהני להכריע וממילא דאינו מתבטל

ט) כעת פתחתי שנית מחברת כבודו הרב נ"י וראיתי כי העמיק הרחיב בענין מורכבים. ובכל חפצי אויתי לקחת מועד. להשתרע בכל פרט. אבל מה אעשה כי היום לי למלאכה. אם בלימוד תלמידים. אם בשיעורן כסדרן. כן. בטרדות הענינים העמוסים עלי. מלבד אשר כעת עלי לברר תשובה בענין הלכה למעשה. והלילה היא לי למשמור. ואנכי הבטחתי את הדר"כ ידידי. קודם חג הפסח. כי במוצאי החג אמהר לבוא בדברים ואם מעט אריצה ואדברה. לזאת אם בליל העבר. בכלות החג. החילותי לבוא במכתב. גם הלילה הזאת היא לי למשמור לסיים מכתבי. ובאין ספק כי כבודו נ"י יעלה מחברתו על מכבש הדפוס בזמן היותר קרוב ובל"נ בהיות נגמר קונטרסו הראשון לצאת מבה"ד. אחלהו. לעת כי יהי' לו פנאי. כי ימחול לשלחהו לידי. להשתעשע בו. למען אבוא בפרט. על כל דבר. מחברתו יהי' לרצון לכל לומדי תורה. כל אשר כתבתי היא בלא ראות בספר

י) שוב ראיתי במחברתו תשובתו הרמתה בחיו"ד (סי' י' י"א) את הרב הגאון הצדיק המנוח מ' אביגדור יהודא זצלה"ה האבד"ק קוי"ל בענין אה"נ. ומכבר אתנו אריכות בחיבורינו ובכתביי. ואין רצוני להעתיקו. מפני קוצר הזמן. רק הרשום בזכרוני ולא העליתיו בכתב ונוגע לפלפולו אותו אדבר והוא בערובין (ד' ל"ו ע"א) ב"מ רבא מר"נ. ככר זו. היום קודש ולמחר חול. וכתב רש"י על מעות שיש לי בבית מהו. והוא תמוה דגם בסתם קיי"ל קדושת דמים פקעה בכדי. כמדומה ראיתי בספר רבינו מהרע"א התפלא בזה. אולם כבר התמיה הריטב"א בחידושיו על רש"י ואמרנו דהריטב"א עירובין (דף ל') כתב בהא דככר זו הקדש דל"מ עירוב נימא הואיל אב"מ. יע"ש ובתו' סוגין מערבין לנזיר ביין. אולם בפסחים (דמ"ו ע"ב) ד"ה הואיל. הקשו בהא דאתה רואה ש"א ושל גבוה דשל גבוה כשלו הוא דהואיל אב"מ וכתבו ותי' ר"י דשא"ה דכתיב בהו קודש ל"ד. אע"ג דאב"מ חשבם הכתוב של גבוה. יע"ש. וה"ה כאן ל"מ ככר הקדש לצאת משום הואיל דלא נחשב שלו רק של הקדש. ולפע"ד היינו בהקדש עולם אבל בהקדש לזמן ובכלות הזמן יצא לחולין דלא הוי קנין הגוף להקדש כמ"ש הר"ן נדרים (ד' כ"ט) דקנין לזמן אינו אלא קנין פירות ל"ש כ"כ קודש ל"ד דגזרה התורה להפקיע דינא דהואיל וממילא דמערב בו מטעם הואיל כקו' הראשונים. ולפי"ז יתישבו ד' רש"י דהוצרך היותו הקדש בהחלט רק יהי' נפקע בזמנו ע"י פדיון דל"מ טעם הואיל להחשב ממינו מגזה"כ דקודש ל"ד. אבל בסתם לזמן בלא"ה מהני מטעם הואיל והארכנו עוד

יא) והנה ראיתי כי הרב הגאון הצדיק המנוח האבד"ק קויל זצלה"ה העיר בתו' תמורה (דל"ג ע"ב) ד"ה הנשרפין בטעם דאפרן מותר דכיון דציוה הכתוב לשורפו ונעשית מצותו הותר כמו דאין מועלין אחר שנעשה המצוה ותמה למ"ש רבינו יונה הובא באו"ח (סי' רט"ז) דהמוס"ק מותר אם דיסודו דם משום דנשתנה. וה"ה באפר הנשרפין דנשתנה מהדין דיהי' מותר מהך טעמא. והנה מכבר אמרנו בזה דבהך דנשתנה נחלק הרא"ש והיינו בחילוף צורתו באין הבדל אבל אם הוחלף מקודם לדבר המותר וכמ"ש המג"א שם סק"ג באפרוח הנולד מביצת טריפה. ובע"ז ד"מ ע"ב בדבש אי משום עירובי מסרי סרי וכתב הר"ן בשם י"א דנתקלקל מקודם בזה לכ"ע מותר. והעיקר בזה למה דמבואר בע"ז דס"ז ע"א בנבילה שא"ר לגר דמותר. וכתבו הראשונים דפקע איסורו אחר שנפסל מאכילת אדם והחות דעת יו"ד (סי' ק"ג סק"א) הוסיף דאף אם תיקנו עדי ראוי לאכילה מותר דלהכי התירתו התורה דאם אינו ראוי לגר בלא קרא מותר דהו"ל שלא כד"א רק דהתורה גילתה דפקע איסורו ואם תיקנו אח"כ הו"ל כמו פנים חדשות ולא להיות חוזר וניעור איסור. רק דרב"י הוסיף דאם דלא נשתנה מקודם להיות א"ר מצד קלקולו רק נתחלף מצורה לצורה אחרת דמותר. והנה נראה דאם נתקלקל מקודם אף אם הי' איסור הנאה מותר אח"כ דמ"מ בשעת קלקולו הותר לגמרי דהא דנטל"פ מותר נלמד מקרא דנבלה שא"ר לגר. וכתב הר"ן דנלמד דכל שאינו נהנה ממנו אינו אסור. ובודאי דגם באה"נ נטל"פ מותר והיינו דגם איה"נ אם נתקלקל עד שא"ר לגר מותר. ותדע דאם לא הי' מותר איך למד ר"מ לאסור נטל"פ