בכורי שלמה חלק א קס

שהרי כשנתן לה סולת באתננה הם חולין ואח"כ הקדיש אותם למנחות הרי יש כאן שינוי כמו שאמרינן דמעיקרא חולין והדר קודש ולב"ה דסברי דשינוי מהני להתירו לקרבן והרי יש כאן שינוי דמעיקרא חולין והדר קודש ולמה אסרו הכתוב. יע"ש שמחלק דדוקא בשינוי מעשה מהני להחזירו לקרבן אבל בשינוי השם לחוד מחולין להקדש לא מהני להחזירו לקרבן כיון דבעודו חולין לא הי' ראוי לקרבן ואפילו כי הקדישו דאיכא שינוי השם לא מהני יע"ש. ולפי דבריו קשה על הרמב"ם בה' איסורי מזבח שהעלה בגזל בהמה והי' יאוש שראוי להקריבו קרבן. אולם לפי מה שהעלתי א"ש דדוקא באתנן דמיירי שנתן לה חיטין ואז אינו ראוי עוד למנחה. ורק אחר שנעשה סולת ראוי למנחה. וא"כ בא השינוי בטרם שראוי למנחה מ"ה אינו מאוס לגבוה לב"ה ומותר לקרבן. אבל כשנתן סולת לאתנן ואז תיכף ראוי למנחה והוא עוד בפיסולו מ"ה לא מהני השינוי שם לחוד והוי מאוס לגבוה. דאף דבמנחה לא נתקדש עד שנתקדש בכלי מ"מ כבר העלתי ב' התוספתא דטהרות דעכ"פ קודם שנתקדש בכלי יש לו קדושת תרומה וברגע זו עודנו בפסולו מ"ה מאוס לגבוה. אולם בגזל בהמה ונתייאש דשם הוי יאוש דקנה עכ"פ מדרבנן ונעשה קרבן. מ"ה מהני השינוי שם דיהי' ראוי להקריבו

לג) לפ"ז מתורץ ג"כ קשיית ס' אהלי יהודה מה שהקשה עוד שם וז"ל הרי מפורש דגם בקרבנו שאל לחכם על נדרו ואין כאן הקדש וכאלו לא הי'. א"כ דון מינה הכא בגנב והקדיש דאיכא יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש כנראה דאין זה השינוי מועיל לקנותו בקנין גמור להיות הקרבן ראוי להקריב כיון דבזה השינוי שהוא קונה אותו הוא שינוי דאפשר דחוזר לברייתו דשינוי החוזר לברייתא אמרינן שם במרובה דלא הוי שינוי ואינו קונה והכא איכא מצוה לאיתשולי עלה כי היכי דלקיים מצות השבת גזילה בעצמו וגם דלא לאתויי קרבן דשורשו הוא גזול כנדרים (דף נ"ט.) ויש ראי' דכל שינוי החוזר לא קני ממאי דאמרינן בב"ק (דף צ"ג). אלא דלפ"ז קשה טובא מה דאמרינן שם בפ' מרובה כו' התם איכא שינוי השם מעיקרא טבלא והשתא תרומה הקדש מעיקרא חולין והשתא הקדש. הרי דחשיב הקדש שינוי השם כי היכי דליקני. וכבר נרגשו התוס' שם ד"ה מעיקרא טבל ואע"ג דשינוי החוזר לברייתא ע"י שאלה כיבמות (דף פ"ח.) ותירצו מ"מ לא חשיב להו שינוי החוזר לברייתו כיון דלא שכיחא יע"ש. ולכאורה תירוצם נמי נראה היפך הגמ' שם. ריש פ' הגוזל עצים דאמרינן שאני צבע הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון. וזה דיכול להעבירו ע"י צפון לא שכיח יותר ויותר מע"י שאלה דאין דרך כלל לצבע שצבעו להעבירו ע"י צפון ואפ"ה אמרינן דהוי שינוי החוזר דלא קני כ"ש הכא דע"י שאלה דשכיח יותר דהוי שינוי החוזר דלא קני יע"ש שתירץ בדוחק בס' אהלי יהודה. אולם לפי שהעלתי בעזה"י א"ש. דהא התוס' העלו בסוכה (דף ל':) דבשינוי השם שנשתנה שמו ע"י הגזלן אף בשינוי החוזר עם יאוש ביחד מהני לקנות. וכן דעת הרא"ש והש"ע דלא כרמב"ן ובעה"מ. א"כ א"ש דברי הרמב"ם בה' איסורי מזבח שם. דאף דהוי שינוי החוזר ע"י שאלה. מ"מ כיון דנתייאש ג"כ בצירוף שניהם קנה לגמרי וא"ש. ומתורץ קושית הס' אהלי יהודה שהיא קושית התוס'. היוצא לנו מכל זה דדברי כ"ג בדעת הרמב"ם דעשיית בגדי כהונה צריך לשמה הוא אמת וגם תירוצו לחלק בין המשתחוה לקמה לבין המשתחוה לבהמה הוא חילוק נכון וישר ובנוי על אדני האמת. ואחתום בברכה ש"ד יגדיל כסא כבודו ויתענג על רוב שלום לנצח. ואצפה לשמוע מכת"ר כל טוב סלה

דברי ידידו מחו' אשר נפשו קשורה בנפשו בעבותות האהבה

שלמה אברהם בלא"א מורי המופלג יר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן מא

ב"ה אור יום ב' ר"ח אייר תר"ן לפ"ק קאליש

החוה"ש וכט"ס לכבוד ידידי יקירי חרב הגדול. מעוז ומגדול. חריף ובקי. משנתו זך ונקי. צולל בים התלמוד ומצא מרגניתא טבא כבוד קש"ת מ' שלמה אברהם נ"י בהרבני הגביר המפורסם י"א הנכבד ושוע מ' דניאל זאב נ"י רזעכטע

אחדש"כ. קודם חג הפסח. הבטחתי כבודו נ"י לעיין מעט בספרו בכורי שלמה. העומד הנתן במכבש הדפוס. ולהעיר בענינים. האמנם מראש דברתי לא אבוא באריכות. כן אין העת אתי למלאות רצונו לעיין בענין בשלימות. מלבד אשר אראה כי למותר הוא. כי כבר עבר עליהם עין עיוני הגדולים אשר נשא ונתן בהם ואם לדינא הכל שוין ואין מחלוקת היותו עומד להכריע. ואם לפלפולא יספיק פלפולת כ"ש להראות כבודו נ"י כי יקרים בעיני דבריו הנאמרים בעומק ורוחב. ואבוא מעט על סדר ענינים. והנני להקדים כי רק לפי דעתי. בלי ראות בספר אדון כי הנני מוטרד כעת בתשובת שאלה למעשה. וד' יאיר עיני

א) בענין פסול אתרוג המורכב. כבר עלה ההלכה. והמור"ם אלשיך בתשובה (סי' ק"י) מביא ראיה ביחור של אתרוג שהרכיב באילן לימונ"א אף דצורת פרי היחור הוא אתרוג פסול מש"ס סוטה דילדה שסבכה בזקינה בטילה. וה"ה כאן נחשב כאילן. ותמהו עליו דאם דגלי הקרא לענין ערלה כן אבל מנ"ל דנעקר שם הפרי היוצא מהיחור בדומה לו. וכבודו הביא בשם הגאון המנוח הצדיק בעל נפש חיה יישוב נכון ע"ז. ולפע"ד נראה ליישב למ"ש תוס' חול (ד"ק ע"א) ד"ה בשקדם וסילקו דאף רב דס"ל מב"מ לא בטל מ"מ חתיכה שנאסרה במשהו ל"א דנעשה נבילה להיות אוסר אח"כ במשהו. והיינו תרי משהו דל"א. והר"ן שם ביאר דכיון דלא נ"נ אינו אוסר משום מב"מ כל שטעם אחר של היתר מעורב בו. יע"ש. ויעי' יו"ד (סי' צ"ב טו"ז ס"ק ט"ז) ובנה"כ באריכות בזה. נשמע כל שכח אחר מעורב בו אף דמשהו מהראשונה נשארה בו מ"מ נתקלקל השם מהיותו נקרא מב"מ. מעתה גם בייחור ש"א המורכב באילן אינו מינו נתקלקל שם הפרי דכח אחר מעורב בו ולהכי פסול. רק דמ"מ יש לדון דבהך דמב"מ קלקולו שלא לאסור האחר שנפל בתוכו אבל מ"מ יש לדון דאיהו גופא לא נתקלקל כל שהוא בעצמו וע"ז תסובב הראיה מילדה שסיבכה בזקינה דנשתנה גם לעצמו וממילא דהפרי פסולה דכח אחר מעורב בו. אמנם באמת לפענ"ד טעם הר"ן דכל שטעם היתר מעורב בו ל"א מב"מ ל"ב הוא למ"ש תו' וראשונים זבחים (ד' ע"ג) וחולין (ד' צ"ח) דביבש בטל מב"מ גם לר"י דהא דל"ב נלמד מדם הפר ודם השעיר ובעי היות לח דומה לו. וה"ה בענין תרי משהו דכל דכח היתר מעורב בו לא נלמד מדם הפר והשעיר ובחולין (ד' צ"ח ע"ב) סוגיא זרוע בשילה. האריך הרשב"א בטעם אם מב"מ ל"ב. ויע"ש ר"ן בהא דרבא ל"נ אלא לטע"כ דקאי לר"י דאם טע"כ הו"ל מב"מ ול"ב ואם טע"כ לאו דאו' מותר גם לר"י. והיינו כיון דנלמד מקרא טע"כ שוב דומה לדם הפר והשעיר. ודכירנא כד הוינא טליא אמר לי כבוד אאמ"ו הרב המאוה"ג הצדיק המנוח זצלה"ה להוכיח מהר"ן במה דנסתפקו האחרונים בהא דטע"כ לאו דאו' אם הוא מטעם ביטול או אף דנאסר הטעם בעצמו מקרא דהטמאים יעי' חולין (ד' קי"ב ע"ב) ברמב"ן ובריטב"א כל שנתערב לא אסרתו התורה. וכבר האריך בזה החות דעת (סי' צ"ח סק"ג) ואחריו גדולי האחרונים. ומהר"ן מוכח דאינו משום ביטול דאם מדין ביטול גם אם טע"כ אינו מה"ת מהדין דאסור. והיא הערה וראיה נכונה. אח"כ יצא לאור תשובת רבינו רע"א. וראינו בסי' קס"ו מביא ראי' זו.